מי הברז מאיימים על המים המינרליים

הביטוי הנפוץ:"כנראה שיש משהו במים שהם שותים", המתייחס לכאלה שהגיעו לגיל מופלג או לבעלי תכונות ייחודיות כמו כישרון לעסקים, מקבל בימים אלה זווית חדשה הנובעת מתמונת שוק ייחודית הבאה לידי ביטוי בביקוש גדל והולך למים בבקבוקים, קושי הולך וגובר למתג את המים, ותופעה חדשה 'ירוקה' הנצפית במקומות שונים בעולם של חזרה לשתייה של מי ברז.

מצב שוק זה הביא ליצירת נישת פרימיום חדשה בקטגוריה של המים בבקבוקים, על-פי הכלל המוכר על ידי כל מנהל מותג מתחיל, לפיו "מותג צריך סיפור טוב". ואכן, הסיפורים החלו לזרום. רק לפני חודש התפרסם כי סוד אריכות ימיה וצלילות דעתה של אליזבט מלכת בריטניה הישישה, כמו של אמה והסבתא רבא שלה המלכה ויקטוריה, הוא במעיין של מים מינרליים הנובע ליד העיר באלמוראל שבסקוטלנד, שבעלות הדם הכחול נהגו מזה דורות ללגום רק ממימיו.

כותבי המאמר טוענים, כי בדיקות שנערכו מצביעות על קשר ישיר בין מים אלה לבין העור הצעיר והחלק להפליא של נשים בגיל מתקדם. אך למים אלה מיוחסות גם תכונות נוספות כמו הקלה על כאבי הארטריטיס, והגנה על הגוף מפני המולקולות הארסיות הקרויות רדיקלים חופשיים והגורמות להזדקנות מהירה, להיווצרות סרטן, מחלות לב, ועוד ועוד.
המים ה"מופלאים", שהיו עד לפני מספר שנים בחזקת פריבילגיה המוקנית לבית המלוכה בלבד, נמכרים עתה בבקבוקים תחת שם המותג Deeside ברשתות המזון אסדה, טסקו ווייטרוז בבריטניה, כאשר מותג אחר, ממש מאותו מעיין, קיבל את חסות בית המלוכה ונמכר תחת השם Prince Charles's Duchy, אולי כדי לשפר את הכנסות בית המלוכה.

המאמר, שנודף ממנו ריח עז של מהלך יחצני, יודע לספר על מומחים הסבורים כי הסוד של מי המעיין שבסקוטלנד טמון בתערובת הייחודית של המינרלים שסוננו אל תוך המים באמצעות סלעי הגרניט האופייניים לאזור. כותב המאמר טוען, כי מחקרים נוספים מצאו אצל אלה שצרכו את המים מסקוטלנד באופן קבוע, היווצרות של מעברים מיקרוסקופיים בשכבות העור העמוקות, המזינים את שכבת העור החיצונית.
המאמר מצטט את ד"ר היו מאטסון TCS המתמחה בתחום הביולוגיה, שקובע כי למים המינרליים Deeside יש יכולת לתקן פגמים בעור ולהצעיר אותו.

בשנים האחרונות הפכו המים בבקבוקים – מים מינרליים, מי מעיין ומים מסוננים – למוצר בעל ביקוש הולך וגדל המכניס רווחים נאים לבעליו. בארצות הברית בלבד הגיע בשנה שעברה היקף המכירות של בקבוקי המים לכ- 11 מיליארד דולר, ובבריטניה ל- 4.7 מיליארד ליש"ט. תהליך הייצור של המים בבקבוקים, ובמיוחד מי המעיין והמים המינרליים, הוא פשוט ביותר: כל מה שצריך הוא להקים קו למילוי בקבוקים, לפתוח את הברז, ולהפיץ את הסחורה לרשתות ולמסעדות.

החדשנות בתחום זה באה לידי ביטוי בעיקר בעיצוב של בקבוקים חדשים ושל כדים, ובמסעי פרסום ויחסי ציבור יצירתיים. נוסחה מנצחת זו לא נעלמה מעיניהם של יזמים רבים, שחשקו במודל העסקי הייחודי. כתוצאה מכך נוצר בארצות המפותחות שוק רווי מותגים, שגרם לתחרות עזה המתמקדת לאחרונה בהוזלה מתמדת של המחירים, מה שהופך את המים בבקבוקים לסוג של קומודוטיס, ומניע יזמים לאתר את אותו בידול שיאפשר להם למתג את המים שלהם, לדרוש ולקבל עבורם פרמיה נוספת מהצרכן.

איש עסקים מפלורידה, ג'ף מואטס, השקיע 12 מיליון דולר במותג מים פרימיום בשם Equa הנמכר כבר במסעדות יוקרה וברשתות מזון אופנתיות כמו Whole Foods Markets. הבקבוקים, המעוצבים בצורת טיפה של מים, מייצגים מים זכים הנובעים ביערות הגשם של ברזיל. מואטס חכר שטח של כ- 17,000 דונם במרחק של כ- 120 קילומטר ממנאוס, שם הוא מקים בלב יער גשם צפוף מפעל למילוי מים בשטח של 4,500 מטר רבוע. הסיפור החל כאשר מואטס, שפעל כיועץ של הבנק העולמי בברזיל, ניסה בעבר לייבא פולים איכותיים של קקאו, ובאחד מחיפושיו באזור קו המשווה גילה את מקור המים, שהם לדבריו "הזכים ביותר בעולם".
המותג Equa ממוצב כמים זכים מאזור האמזון הנקי מזיהומים אקולוגיים, ועל כן נתפש כמעט כמי בראשית.

המאמצים של יזמים חדשים לפתח מותגים חדשים של מים בבקבוקים, שיתחרו במותגי העל הוותיקים כמו מי Evian הנובעים מהאלפים ו- Deeside בעלי תכונות הריפוי הנשאבים ברמות סקוטלנד, הם העומדים מאחורי החברה הבריטית Iceni מקיימברידג' שבבריטניה. חברה זו חיפשה ומצאה מאגר מים מינרליים המצוי עמוק מתחת לפני האדמה ליד העיר Duxford, והמפעל שהקימה שם ושיתחיל לפעול בעוד כחודש יגיע לייצור של 160,000 בקבוקים ביום. המים תואמים את התקנים הבינלאומיים של מים מינרליים, והיזמים בונים את האסטרטגיה שלהם על הקרבה ללונדון וכמובן על לוקאל פטריוטיזם, שכן עד היום לא פותח מותג המבוסס על מים מינרליים בעלי זהות בריטית חד-משמעית.

למים אלה שני מרכיבי מיתוג נוספים – השם Iceni מייצג שבט קלטי מהמאה הראשונה לספירה, עוד לפני הכיבוש הרומי, והבקבוקים עשויים מחומר מתכלה וידידותי לסביבה. אך האיום הגדול ביותר על המים בבקבוקים מגיע מחסידי התנועה הירוקה, שחושפים בפני הציבור, עד כמה רחוקים מים אלה מלהיות ידידותיים לסביבה. שכן ככל שגדלה הצריכה כך גדל הזיהום האקולוגי שהם מייצרים, הן בגלל האנרגיה המושקעת בייצור מיליארדים של בקבוקי פלסטיק התורמת לתופעת החממה, והן בגלל ההצטברות של הררי אשפה של בקבוקי פלסטיק שאינם ניתנים למחזור והמושלכים מדי שנה למזבלות. באירופה ובארצות הברית גבר הלחץ על יצרני המים להשתמש בבקבוקים הניתנים למחזור, כאשר בבריטניה – הנושאת עתה את דגל המלחמה כנגד זיהום כדור הארץ – נמכרים כיום כ- 965 מיליון בקבוקי מים בשנה, המייצגים צריכה גדולה בכשליש לעומת שנת 2001.

הלחץ הציבורי גרם לחברות כמו קוקה קולה ופפסיקו, המוכרות 55% מהמשקאות הקלים בבקבוקים, להודיע כי הן החלו לפתח שיטות וטכנולוגיות חדישות כדי למחזר את בקבוקי הפלסטיק שלהן. המגמה הסוחפת את העולם לצמצום השימוש באנרגיה הגורמת לתופעת החממה עלולה לגרום לבעיה רצינית ליצרני המים בבקבוקים. הסימנים הראשונים לכך הם המספר הגדל והולך של מסעדות בניו יורק, המגישות לאורחים מי ברז במקום מים בבקבוקים, שכן מקורות המים של ניו יורק ידועים בטיבם, ולא אחת הסבירו מומחים כי הם טובים אף יותר ממים מינרלים.

גם ברחובות ניתן עתה לראות בני אדם מסתובבים עם מיכלי פלסטיק קשיח לשימוש רב-פעמי, שאותם הם ממלאים במי ברז. ממש כפי שאת מקום שקיות הפלסטיק החד-פעמיות בהן נארזים מוצרי המזון בסופרמרקטים בבריטניה הולכים ותופסים סלים עשויים מחומרים ממוחזרים המיועדים לשימוש רב-פעמי. גם בעיר ספורט החורף אספן שבקולורדו, המפורסמת בארצות הברית כולה, מגישים במסעדות את ה- Aspen-Tap, שאינם אלא מי ברז מקומיים שנוצרים מהפשרת השלגים. לאחרונה גם מתרבה מספר המאמרים המטיפים לשתיית מי ברז, לא רק בגלל בעיות האקולוגיה אלא בעיקר משום שהם בריאים יותר. זוהי הסיבה שבארצות הברית נעשים עתה מאמצים להשביח את מי השתייה הזורמים בצינורות על-פי כללים מחמירים חדשים של הרשות הפדראלית לסביבה (EPA), כך שכל טיפת מים שעוברת תהליך השבחה כלשהו צריכה לעמוד בתקנים החדשים.

תופעות אלה, אשר כיום הן רק בתחילת דרכן, עשויות לתת תנופה גדולה למתקני סינון מים ביתיים ומערכתיים, ולהוות איום אסטרטגי ליצרני המים המינראליים והמים בבקבוקים. הפרסומים האחרונים בתקשורת גרמו להתאחדות הבינלאומית למים בבקבוקים IBWA לצאת בהודעה לעיתונות המציגה את התועלות שבשתיית מים מבקבוקים. לטענתם, מים אלה בטוחים יותר לצריכה והאיכות שלהם היא גבוהה במיוחד. ההתאחדות גם קובעת, כי בקבוקי הפלסטיק של המים מייצגים רק שליש אחוז מכלל האשפה בארצות הברית, כך שהאשמות על התרומה השלילית לאיכות הסביבה הן מופרזות. עצם העובדה שההתאחדות יצאה בהצהרה כזאת, מלמדת על הדאגה הרבה של היצרנים מן המגמה החדשה לצריכה של מי ברז.

הכתבה פורסמה במקור ב"גלובס".


מתוך TRENDS – הידיעון המקוון למגמות שיווקיות
www.trends-news.com