פסח על הר גריזים

הדת השומרונית מבוססת על האמונה כי אנשיה הם שומרי התורה, ועל כן מניין השנים אצלם הוא מיום חציית ישראל את הירדן. כך, השנה היא 3652 למניין השומרונים.
בני הדת השומרונית מקפידים על הכתוב בתורה בלבד ללא שאר הספרים והתוספות, ולפיכך לשומרונים גרסה משלהם לחגים.
הפסוק החשוב ביותר אצל השומרונים הוא: "האמנתי בך ה', ובמשה בן עמרם עבדך, ובתורה הקדושה, ובהר-גרזים בית אל וביום נקם ושלם".

יצאתי לביקור בהר גריזים, בעזרתו של אברהם טובל, מורה דרך הבקיא במורשת השומרונית. יצאנו ברכב ממוגן, כיאה לאזור בו מתנהל הטכס המיוחד של זבח הפסח השומרוני, על הר גריזים המקודש לשומרונים, שעל פסגתו יש גם שריד לבירה ולמקדש השומרוני, שהיה לב ליבו של עם רב של כ-2 מיליון שומרונים שחיו בשומרון לפני כאלף חמש מאות שנה.

באתר ההיסטורי של הר גריזים יש עדות לקיום תעשיית יין ושמן זית, עם גת ובית בד גדולי מידות, בהם ניתן היה לעשות יין ושמן בכמויות גדולות ביותר.

עיקר הביקור במועד הזבח בהר גריזים הוא החג והטקס עצמו.
במתחם המיועד לזבח הפסח בלבד, החל פעם בשנה (השנה ביום א' 13 באפריל, יום לפני ליל הסדר שלנו), נאספים 750 בני העדה השומרונית, כאשר כולם שווים – לבושים בגלימה לבנה וכיסוי ראש כל שהוא, ואילו רק כוהני הדת בני משפחת כהן, לבושים בגלימה צבעונית חגיגית.
השכונה השומרונית על הר גריזים לובשת חג, וצעירי העדה מחולון ומהר גריזים, סובבים ברחוב או בחצרות הבתים, בעוד המבוגרים יושבים בבתים או בחצר בחבורות, ומתכוננים ליום הגדול.

לקראת השעה חמש אחרי הצהרים מתחילים להגיע כולם לתוך המתחם, כאשר אורחים ומטיילים מופנים לשבת ביציע המיועד לאורחים, ורק מוזמנים חשובים יכולים להצטרף לרחבת הזבח ולהתרשם ולשוחח עם בני השומרונים ששמחים לספר על אורח חייהם.

התיישבתי לשיחה עם יוסף כהן, אחד מזקני העדה, שלדבריו הוא השביעי בתור לראש הפירמידה, הכהן הגדול. על ידי ישבו שתי אורחות של יוסף כהן, חברות של נכדו, פלשתינאיות שלומדות בביר זית, וגם הן אורחות באירוע.

אומר יוסף: "אנחנו השומרונים יכולים להיות גשר בין ישראל לפלשתין, בין היהודים לבין הערבים. אנחנו באמצע כבר מאות שנים, ונמצאים בשכם מדורי דורות".
מיוסף כהן למדתי מעט על מנהג הזבח ומה הולך לקרות בשעות הקרובות.
תוך כדי החיבוקים והנשיקות בין בני ובנות השומרונים ברחבה, התחילה להתלהט האש בשישה בורות הזבח בשני צדי שביל הכניסה לרחבה.
על קיר הטקס רשומים בארמית, שפתם של השומרונים עד ימינו, הפסוקים בתורה המספרים על יציאת מצרים. כהן הקריא לי בארמית את הפסוקים, ואחד האורחים, יהודי חובש כיפה, הצטרף ואמר בעל פה את הפסוקים בעברית, ושניהם שמחו להוכיח לי שמדובר בתורה אחת.

בשיחות עם בני עדה נוספים שמעתי מאייל צדקה הגר בחולון, על אורח החיים היומיומי הכולל עבודה בחברת היי-טק. אחדים מהשומרונים עטויי הגלימה הלבנה חבשו כומתה צה"לית, כי בני העדה החיים בחולון, משרתים בצבא ומעורים בחיי המדינה.

מוסיף ומספר לי יוסף כהן המכובד, כי בשנת 1924 מנו בני העדה השומרונית 134 נפש בלבד, שכולם גרו על הר גריזים המקודש לדתם. רק בשנות החמישים חלקם עברו לחולון, וכיום העדה מונה כ- 750 נפש.

לאחר שכולם התאספו, ואף רוב הטלאים שיעלו לזבח כבר כונסו בפינת הרחבה, נכנס הכהן הגדול עובדיה בן אשר מלווה בפמליה גדולה, וברוב הדר מתחילות תפילות הפסח, כאשר כל משפחה מביאה את הטלה שלה (כמעט כל משפחה מעלה כמה טלאים, על פי גודל המשפחה ) לאזור העקידה, והאוויר מתחיל להתמלא יראת כבוד ומתח לקראת השיא, בו לאחר שקיעת השמש יורה הכהן הגדול על שחיטת הכבשים הצעירות בנות פחות משנה.

התפילה היא בארמית ובנגינה הולכת ומתעצמת, ולפתע מורחקים באגרסיביות כל הזרים והאורחים שאינם שומרונים. מרגע זה, ממש לפני מתן האות לשחיטה, אזור השחיטה חייב להיות טהור עם בני העדה בלבד, כי כל נגיעה של זר בבשר הטלה לפני השחיטה, תפסול את הטלה. ואז באחת, כול השוחטים כורעים ובבת אחת עוקדים את הטלאים ומתחילה מלאכת הטיפול בזבח.

ילדים בלבן מתהלכים בין העוסקים במלאכת הפשטת העור וניקיון הכבשים, כאשר כל אחד מבני ובנות השומרונים מסומן עם כתם דם על מצחו, כזכר לסימון בדם של משקוף כל בתי בני ישראל לפני היציאה ממצרים.

הרחבה מתמלאת בדם הכבשים, והמקום הופך לאטליז גדול וחגיגי. השומרונים אוכלים רק את בשר הכבש, ומהחלקים הפנימיים מותרים רק הכבד והלב. כל שאר החלקים (טחול, ריאות וכו') נשרפים במדורה מיוחדת, ואילו העור נשרף בששת הבורות המיועדים לצליית הבשר בשלב הבא.

זרוע ימין של הטלה אסורה על פשוטי העם, ורק משפחת כהן רשאית לאכול את החלק הזה, שנתרם להם ע"י בני המשפחות האחרות בעדה.

הטלה הנקי ומומלח משופד על סנדות עץ ארוכות, ונעטף ברשת ברזל על מנת לשמור שהבשר יישאר צמוד לשלד הטלה.
בכל אותו זמן, מי שלא עוסק במלאכת השיפוד או הכנות אחרות, מתרכז למפגש חברתי מלא שמחה ואושר, כאשר מטף ועד זקן חשים את שמחת החג המיוחד הזה לשומרונים.
צינת הלילה הקר על הר גריזים, לא מורגשת מעוצמת חום התנורים הלוהטים המוכנים לקראת קבלת הטלאים המשופדים.

לאחר סיום ההכנות של שיפודי הטלאים הענקיים, נאלצנו לעזוב את המקום ולעשות את דרכנו חזרה למרכז הארץ, שנראה מהר גריזים כמו מקום אחר הרחק בכדור הארץ.
לדברי אברהם טובל, השנה היו מעט מבקרים לעומת הרבה אלפי תיירים ישראליים שצבאו על ההר ואתר הזבח בשנה שעברה.
יש לציין שהעדה השומרונית מברכת אורחים ואינה גובה כל דמי כניסה לאירוע הזבח, ולדברי יוסף כהן, אין כוונה לשנות הנוהג של הכנסת אורחים בחגי השומרונים – פסח וגם סוכות.

לאחר שעזבנו הוכנסו השיפודים הענקיים לתוך הבורות הלוהטים, ובבת אחת כוסו ברשת ברזל ושכבת בוץ שהוכן מבעוד מועד, וכך שוהה הבשר הצעיר בחום כשעה וחצי עד שהוא מוכן.
עם פתיחת בורות הצלייה, כל משפחה לוקחת את בשר הטלה שלה הביתה, ושם מתכנסים כולם לחוג את הפסח באכילת בשר הזבח ומצות רכות ועגולות שנאפו מבעוד מועד.

לפני הזריחה אוספים את כל שאריות הבשר ומביאים אותן חזרה לאתר הזבח לשריפה, ועם אור ראשון לא נשאר כל זכר ל-44 הטלאים שעלו לזבח הפסח של השומרונים בשנת 3652 למניינם.
לוח השנה השומרוני שונה מהלוח העברי ובכל שנה חל הזבח במועד אחר, כך שבשנה הבאה יחול הזבח במוצ"ש ויש להתכונן לכך זמן רב מראש.

צילום אורי מלצר