החל מהעת העתיקה היו התבלינים יקרים ומבוקשים ביותר. לתבלינים יוחסו סגולות מרפא שהעלו את הפופולריות שלהם עוד יותר. היוונים הקדמונים ייבאו מהודו למזרח התיכון את שורש הג'ינג'ר ואת הפלפל, והרומאים אף הרחיקו לכת והביאו את המטבח אל תעשיות הקוסמטיקה תוך שימוש בתבלינים כבשמים. עד המצאת המקרר, המזון שנאגר היה מתקלקל במהירות, ולתבלינים היה תפקיד חשוב בשימור חומרי הגלם למאכל והתבשילים.
כיום, עם העלייה ברמת החיים והתפתחות תרבות הפנאי, יש תוכניות טלוויזיה בערוצים השונים וכן קורסי מזון העושים שימוש רב בתבלינים יבשים וטריים, מסורתיים ו"חדשים".
גם בתקופה זו, בה רוב הציבור חי בבתי דירות שאינם מאפשרים גידול צמחים בחצר פרטית, אנו ערים לתופעה שהולכת ותופסת תאוצה, בה קבלנים וחברות בנייה מקצים שטח, גם אם הוא קטן – לגינון. אם זה פאטיו, או חצר קטנה, ואפילו מרפסת שמש בה ניתן לגדל צמחים במיכלים קטנים או גדולים.
מפאת בעיית המקום, אך לא רק, ניתן היום, עם המגוון הגדול של צמחי התבלין הקיים, לשלב צמחים אלו עם צמחיית הגן המסורתית, שכן מלבד ריח העלווה והפריחה ישנם הרבה מאוד זני תבלין שמהווים מוקד מעניין לכשעצמו, בגלל צבעי העלווה המגוונים.
לדוגמא: מרוות (סגולה, טריקולור, איקטרינה), קורניות (לימונית מגוונת, זהב) ואורגנו (זהב, דיקטמנוס, מגוון), וכן מופעי פריחה מרהיבים בעונות השונות של זני לבנדר, קורניות ומרוות. חלק גדול מצמחי התבלין מוצאם באזור הים התיכון, כך שמבחינה אקלימית יש להם יתרון על פני צמחים אחרים שמוצאם מאזורים קרים או טרופיים.
בתקופתנו המודרנית גילינו מחדש שצמחי התבלין מכילים במינרלים ויטמינים המחזקים את המערכת החיסונית הטבעית. העלים הירוקים של צמחי התבלין עשירים בחומרים נוגדי חמצון, המסייעים להתמודד עם פגיעה בתאי הגוף, הזדקנות מהירה של תאי העור, ומניעת התפתחותן של מחלות שונות כמו מחלות לב, סרטן, שבץ, סוכרת ועוד. עדיף להשתמש בצמחי התבלין כאשר הם טריים וטעמם וריחם עשירים וחזקים, וכך גם יתרונותיהם הבריאותיים.
צמחי התבלין אינם דורשים שטח רחב לגידול. להקמת אוסף צמחי תבלין בסיסי, אפשר להסתפק באדנית או בפינת הגינה. רבים מאיתנו מכירים את חצרות הבתים הישנות בארץ, או כאלה שאפשר למצוא עד היום ביוון או באיטליה ובהן צמחי תבלין שתולים בקופסאות פח או פלסטיק. מומלץ לגדל את התבלינים לצד גדר או קיר, כדי לספק להם הגנה מפני רוחות וקור.
בעונת הסתיו מומלץ לשתול פטרוזיליה, כוסברה, עירית, בצל ירוק, ארוגולה, גרגר הנחלים ושבת (שמיר). הסוגים המתאימים לשתילה בקיץ הם בזיליקום, מנתה (נענע), לואיזה, מרווה, אורגנו, קורנית (טימין) וטרגון.
הרבה תבלינים מקורם בצמחי הבר שלנו, כמו הזעתר והזוטה הלבנה למשל. יש להקפיד על הפרדה בין התבלינים השתלטניים כמו המרווה והנענע. סוגים אלה יתפשטו על שטח הגידול, וידכאו את צמיחת יתר התבלינים. מומלץ להשקות את התבלינים פעם עד פעמיים בשבוע, ולא יותר. עודף מים יכול להזיק ואף להרוג אותם.
מני שדמי הנו איש משתלות חישתיל, יצרנית צמחי התבלין הגדולה בישראל.
אתר משתלות חישתיל: www.hishtil.com
