דרכים צדדיות ביתיר

סרט הקולנוע "דרכים צדדיות" מ- 2004 שהפך ללהיט, מספר על גברים באמצע החיים, מיילס וג'ק, שני חברים שיוצאים לטיול של שבוע באיזור היינות של עמק גיבורי סרט הקולנוע דרכים צדדיותהנאפה בקליפורניה ערב חתונתו של ג'ק, שהנו שחקן דועך העומד להתחתן.
מיילס לוקח את חברו ל"מסע חניכה" בין הכרמים והיקבים, ומעבר לסיפור, הסרט הצליח להפיל את מכירות המרלו בארה"ב לזמן קצר, והעלה לצמרת את הפינו נואר.

אנחנו, שלושה חברים, יצאנו למסע של יום אחד בדרכים הצדדיות כחול-לבן שלנו. בשעת בוקר מוקדמת עלינו שניים מתוך השלושה, יגאל ברנע ורענן (רני) רוגל לרכבת שתוביל יגאל, רני ודני בכרםאותנו מכפרסבא אל תחנת להבים-רהט בדרום, אי שם באמצע שום מקום.
שם קיבל את פנינו דני הרטמן. שלושתנו בוגרי המחזור הראשון של התיכון הישראלי ע"ש משה שרת בפריז, שנסגר לפני מספר שנים. שלושה גברים, יגאל ורני סביב ה- 59, ודני חגג יומולדת עגול של 60 ממש בימים אלה, מה שהיווה "תירוץ" שהוביל למפגש של כמעט חצי מהמחזור הראשון, שלושה מתוך שבעה תלמידים שהיינו בכיתה.

היעד שלנו: יקב יתיר, לפגישה עם יעקב בן דור המנכ"ל ואתי אדרי, המוגדרת בכרטיס הביקור כמנהלת פרויקטים ביקב, אך ידועה לכולם כמי שהנה הלב והנשמה של יקב יתיר. ערן גולדווסר היינן שירת את המולדת, וכך לא השתתף בסיורנו בדרכים הצדדיות של בקעת ערד ויער יתיר.

יעקב בן דור העמיס אותנו על מכוניתו מייד עם הגיענו ליקב, ויצאנו לדרך.יעקב בן דור בכרם
יקב יתיר ממוקם בתוך חווה חקלאית, גד"ש הר חברון שמה, בבעלות שלושה מושבים שיתופיים. המיוחד באזור הוא הגובה: 500 מטר ומעלה. המיקום: צפון בקעת באר שבע – כתם חקלאי חריג, עם חממות עגבניות, מטעים וכרמים.
האדמה היא חרסית–לס, מה שאומר שקצת מים יוצרים שיטפון.
ניסו לפתח כאן חקלאות מתאימה לאזור במו"פ עתיר השקעה, ובסופו של דבר הגיעו לקלאסיקה ארץ ישראלית: כרם (500 דונם), שקד (מעל 1000 דונם), זית (300 דונם), וגידולי שדה כמו חיטה וחמניות.

הכרמים באזור זה, עם התנאים המאוד מיוחדים והמאופיינים בלילות קרים, ותיקים למדי – ניטעו החל מ-1988, ובזמנו סיפקו את הענבים ליינות האיכות של כרמל, שבין השנים 1992-1995 נשאו את תווית רמת ערד.
חלק מהכרמים לפני החלפה, ו- 250 דונם נעקרו עקב מצוקת המים.
מהכרמים הסמוכים ליקב מגיע בעיקר הסוביניון בלאן, ורוב התוצרת שייכת ליקבי כרמל, האבא ואימא של יקב יתיר.

תל ערד מופיע מולנו בנסיעה בין שורות הכרמים, ויעקב אומר שזהו מקום מיוחד: למעשה עיר כנענית שאחריה לא הייתה במקום התיישבות רצינית.
מתל המצודות הסמוך נשלחה אספקה של יין, חומץ ומוצרים נוספים לחיילים בנגב בימי מלכי בית דוד.
בגלל בעיות המים היה בעיר הכנענית מפעל מים מרתק, וכל הגגות והרחובות בעיר ניקזו את המים לבור – באר מרכזית.

מגיעים לאזור שנקרא בקעת קריות, בגובה 600 מ'. ממזרח לנו מדבר יהודה, מדרום הנגב, ובמערב תוחמים את הבקעה הרי יהודה. גם הצמחייה מתרבה כאן. ורואים יותר אבן בשטח, וגם רואים גמלים.
יעקב אומר: "אנחנו היקב היחיד בעולם עם תיעוד של נזקים מגמלים לכרמים, מעדר של למעלה מ-100 גמלים".

המסע נמשך, ואנו ביער יתיר, שנתן את שמו ליין הדגל של היקב, שמהדורת 2003 שלו הוכרזה ע"י מבקר היין העולמי הסופר-נחשב רוברט פרקר, כיין הטוב ביותר בישראל.
הגובה מעל 800 מ'. באזור מצאו 180 גתות עתיקות, וההערכה היא כי כאן שתו לפני שנים רבות כמות של בקבוק יין לאדם ביום – 260 ליטר בשנה; "קצת" יותר מה- 4.5 ליטר, או 7 ליטר לנפש, כולל יין קידוש ותירוש, הנשתים כיום בארצנו.
הרומאים שישבו באזור לקחו כמובן מיסים. מה לקחו? נכון, יין.

יער יתיר הוא היער הנטוע הגדול בארץ – כמעט 40,000 דונם. בקרחת היער אנו מגיעים לכרם קברנה סוביניון ששטחו 23 דונם, המחולק לשתי חלקות, כל אחת עם שם וזהות משלה, שעוברות כל אחת את תהליך גידול הענבים ובצירתם בנפרד.
זהו חלק מהקונספט של יקב יתיר, כאשר מעבר לציוד בכרמים, מושקע כסף רב בבידול של כל תת חלקה. ליקב כ-60 חלקות שונות שעושים מהן את כל תהליך היין. ובסוף אין אף יין סינגל ויניארד (כרם יחידני), אך בטיפול לאורך הדרך מקבלת כל חלקה יחס אישי וזהות משלה. גודל של חלקה ממוצעת 10-7 דונם, לכאורה לא כלכלי. גם מועדי הבציר שונים ומגוונים.

"אלה הכלים של תזמורת יתיר, מהם יוצר היינן ערן את הבלנדים שלו – מאותו זן או מזנים שונים", מסביר לנו יעקב בן דור. "אנו שמים בראש מעיינינו את נושא האזוריות, ומאחר שזאת נקבעת בכרם, יש לשמור על הזהות והמאפיינים – לא לחקות".

הגענו לכרם קברנה, אליו צמוד כרם מרלו. כל 7.5 דונם מחולקים עם כנה שונה והשקיה שונה כדי לקבל את היבול האופטימלי, כתפיסת עולם בה היקב אומר לכורם מה ואיך לגדל. בכרם הספציפי יש ארבע חלקות מרלו וארבע חלקות קברנה, וכן זנים נוספים כמו פטי ורדו, שירז ומלבק, עם הבדלי צימוח בולטים ביניהם.
ויונייה הוא זן חדש יחסית של יקב יתיר, ובנטיעות החדשות יש יותר מלבק, פטי ורדו ושירז שקיבלו העצמה ביקב. יבול ממוצע רב שנתי: 750 ק"ג לדונם, נמוך בהחלט.

אזכור המלבק מביא את יעקב להתפלספות על זני ענבים בארצנו: "איבדנו את ההיסטוריה של זן היין שלנו, ואין לנו זיהוי כמו זה של המלבק עם מנדוסה בארגנטינה. מי יודע להתאים נכון בארץ זן לאזור? האם יהיה לנו בידול הקובע שמרלו וגוורצטרמינר מגדלים בצפון, במרכז קברנה סוביניון, ובדרום ויוניה ופטי ורדו? האם נגיע לכך? האם צריך את זה והאם זה כיוון שמתפתח? מבחינתנו, בנטיעה חדשה הנטייה היא להעצים שלושה זנים: פטי ורדו, מלבק ושירז, ולהגדיל את חלקם בסל. זה לא אומר שהמורבדר שהשנה יכנס לניבה, לא יצליח. אנחנו רוצים יין שידבר את השפה של יתיר. לא מספיק שידבר עברית".

באזור יש מסורות יין עתיקות ורבות, ועתה הגענו לגת שלהערכת יעקב עשו בה 80,000 בקבוק יין בשנה, כשהוא מחשב את מחזור התסיסה (3-5 ימים), המעבר לבור סינון קטן וממנו לבור היקוות של היין, ואז מחזור חדש.

המסע עם יעקב במרחבי היער בין הכרמים, הגתות, המערות, הדרכים הרומאיות העתיקות, הוא מסע מרתק עם אדם מדהים; בור סוד שאינו מאבד טיפה (כפי שתיאר לנו אם את בורות אגירת הסיד הקדומים), עשיר בידע עצום: תורה ותנ"ך, היסטוריה, טבע וצמחיה וכל מה שיש.

נפגשים במאגר יתיריעקב בן דור ואתי אדרי
הגענו למקום מפעים: מאגר יתיר, מאגר מים עצום, שעל גדותיו הכינה לנו אתי אדרי פריסה מיוחדת עם יין ויוניה יתיר צונן ומרענן, לחם טרי וגבינות איכות.
זה הזמן לשמוע מיעקב ומאתי על הנעשה ביקב, לאחר שעד עתה עסקנו באזור ובכרמים.

יעקב, מה קורה ביקב?
העיקר נעשה בכרמים. אין יכולת לשפר את חומר הגלם. מה שכן, אפשר לעשות שימוש מושכל יותר במה שקיבלת.
היקב חוצה כלפי מעלה ייצור של 100,000 בקבוקים בשנה, וגדל באיטיות.
במגוון הזנים האדומים אנחנו משתמשים רק לבלנדים של סדרות יתיר ויער יתיר.
ב- 2001 התחלנו עם קברנה סוביניון ומרלו. ב- 2002 הצטרף השירז. עד 2004 היו לנו רק שלושת הזנים האלה. ב- 2005 הצטרפו פטי ורדו, מלבק וקברנה פרנק לטובת הבלנדים.
נכון להיום הבלנד מכיל מרלו, שירז וקברנה (85%), והזנים האחרים מתבלים את הבלנד. ב-2005, עקב כניסת הכרמים החדשים לניבה, רצינו להראות מה האזור מביא ברמת כל זן – החל מקברנה, דרך השירז והוויוניה. אנחנו לא תואמים לקונספט אחר, אלא מבודלים, בשירז 2006 יש 15% מלבק, כמשחק של ערן גולדווסר היינן עם הבלנדים ועבודה עם כל בציר.
יין גולמי שלא מוצא חן בעינינו, אנחנו מעבירים לכרמל, ומדובר בלא מעט יין.

מלבד האזוריות, מה עוד מאפיין את יינות יקב יתיר?אתי אדרי
מאפיין אותנו בציר מוקדם, המתחיל בסוף יולי. סוביניון בלאן אנו בוצרים בתחילת אוגוסט, וגם ויונייה. שירז הוא האדום הראשון, ואחריו באים זנים אדומים האחרים, כשאנו מסיימים עם קברנה סוביניון ופטי ורדו בין סוף אוגוסט לאמצע ספטמבר.
מבחינת חביות, לא יותר משליש חדשות. ערן אוהב חביות ישנות. השירז נשמר בחביות ישנות בלבד, שגילן בין 5-6 שנים. הסוביניון בלאן – חציו בחביות, והוויונייה – בלי חבית.
אנחנו משתמשים גם בחביות של 3600 ליטר ו-5400 ליטר, שמטרתן להתנסות ביישון בחבית עם פחות השתלטות של העץ. מיכלי PVC נושם שהבאנו מאוסטרליה, משמשים כמיכל מעבר בין החביות לביקבוק.

מה התהליך של ייצור היין ביקב?
אחרי הסחיטה והתסיסה, היינות מתיישנים בחביות על פי החלקות מהן הם מגיעים. האדומים מסדרת יתיר נמצאים כשנה בחבית. לקראת סוף התקופה מתחיל שלב בו מבצע ערן גולדווסר עשרות טעימות עיוורות, וומתחיל לבנות את הבלנד. בקברנה סוביניון יש לפחות 85% ענבי זן זה.
.אחרי החלטה על הבלנד, זה נבנה במיכל הנירוסטה כדי להגיע לאחידות ביין. הבלנד שוהה בנירוסטה מספר שבועות, עובר למיכלי ה-PVC הגדולים, כשבדרך עובר סינון גס בלבד – כשאנו לוקחים את המשקעים בחשבון.
היינות המבוקבקים מאוחסנים ביקב כשנה לפני הדבקת תוויות, ואז מושלם התהליך והיין מוכן לצאת לשוק.

מה היין המוביל שלכם מבחינת כמויות?
בלנד מ-ש-ק (מרלו, שירז, קברנה) מהווה כ-50% מהיינות האדומים של היקב. כשהתחלנו ב- 2002 עם הבלנד הזה, אמרו לנו שאנחנו משוגעים. תסתכל על ה"רום" של יקבי רמת הגולן – גם הוא מאותם זנים.

מה אתה אומר על מחירי יין בארץ?
מכיוון שאני בא מעולם האלקטרוניקה, אז מי שחושב שהעבודה ביקבים משקפת רמות רווחים של היי-טק או אפילו תעשיה מסורתית, טועה. מי שמשקיע מרוויח, אך באופן סולידי. אין פה מישהו שגורף הון ואין כאן עיוות כלכלי. זה לא סטארט אפ. זו תעשייה אולטרה מסורתית מבחינת החזרי השקעה שלה. חלק גדול מהיקבים בארץ שורדים כי לא מתייחסים אליהם כאל עסק.

מה התוכניות של היקב בשנים הבאות?
לעשות את מה שעושים יותר טוב. ללמוד יותר על המקום, על הזנים ועל האפשרויות העומדות בפנינו.
הגידול בשיווק ייעשה בצורה מאוד מתונה. אנחנו לא רצים. חשוב לנו מאוד למכור נכון לאנשים נכונים שיודעים להעריך נכון את היין.

כמה מהיין מיוצא לחו"ל?
זה נע לפי שנים ושערי מטבע – בין 15% ל- 40%. ביצוא לחו"ל אנו פונים גם למגזר הכשר ורוצים להעמיק בו, וגם לשוק הכללי שנחשף ליינות הנהנים מתדמית טובה מאוד בארה"ב, ותרומתו של רוברט פרקר לכך גדולה ביותר.

מה עשה לכם באמת הדירוג של פרקר?
בעיקר הביא לחשיפה בינלאומית, יותר הכרה ועניין, והרבה ביקורים מהעולם. הדירוג הגדיל גם את המודעות אלינו בשוק המקומי, כשפרקר יצא עם הדירוג שלו, יער יתיר 2003 כבר לא היה בשוק. ללא ספק, פרקר ו- WineSpectator היו מאוד חשובים בהצלחתנו בעולם, ובקיבוע ההבנה שההצלחה שלנו אינה מקרית מבחינת רמת היינות וברצף לאורך זמן.
יקב יתיר לא סובל מפרקריזציה. היינות אחרי 2003 לא ניסו לכוון לפרקר, מפני שערן עושה מה שבראש שלו.

אתי, איך אתם מוכרים יין?אתי אדרי עם דני, רני ויגאל
ההפצה הכללית נעשית דרך יקבי כרמל, גם ביצוא לחו"ל. ביקב מתקיימים סיורים מתואמים מראש. לא באים הרבה אנשים, אבל מגיעים איכותיים. מי שמגיע מפוקס במטרה של טעימת יינות יתיר.

יעקב: בביקורים ביקב המטרה היא הבנת יתיר. אם לא היית פה, חסר משהו ליין. חסר הסיפור מאחורי התווית. יין חייבים לבנות לאט לאט. חייבים להשקיע בזה. מותג זה משהו שחייבים לתחזק כל הזמן.

טעימת יינות יקב יתיר
ויוניה 2008
פתחנו עם ויוניה 2008 צונן על גדות מאגר מי ההשקיה. מצאנו יין פירותי בעל צבע בהיר, כמעט קרוב ללבן, מאוד צלול ויפה. ריח נהדר. חמיצות עדינה ונעימה מאוד, משולבת במרירות אלגנטית בסיומת הארוכה והטעימה.
היין בעל מתיקות גבוהה יחסית אך מצליח לעורר את כל המיצים בפה. יין מוצלח מאוד.

המשכנו בטעימה מסודרת בחדר הטעימות ביקב: יינות סוביניון בלאן, ולאחריהם טעימת אורך של יינות אדומים. לצערנו לא זכינו לטעום את היינות החדשים היוצאים בקרוב לשוק עקב היותו של היינן ערן גולדווסר בשירות מילואים. נשלים זאת בקרוב.

סוביניון בלאן 2008
צבעו צהוב קש מאוד בהיר. ארומות של פירות נשירים ודשא קצוץ. יין מאוד מינרלי ובעל חמיצות מודגשת ונעימה מאוד. הסיומת ארוכה ומעוררת.

סוביניון בלאן 2009 (יין לפני יציאה לשוק)
בהשוואה לאחיו משנת 2008 הוא נראה יותר מוצלח, מורכב ומעניין; וזאת מבלי לפגוע בזכויותיו הטובות של הקודם לו.

מרלו-שירז-קברנה 2006
יין פירותי, שמנוני, עוצמתי ובעל גוף חזק. ניחוח עור וטעמי פירות אדומים ושוקולד. בלנד של 35% מרלו, 24% שירז, 20% קברנה, 10% מלבק, 8% קברנה פרנק ו- 3% פטי ורדו. השילוב הזה מצליח לייצר יין מאוד אלגנטי, עם מרירות מאוד נעימה בסיומת.

מרלו- שירז- קברנה 2005
בלנד שונה: 37% מרלו, 36% שירז, 15% קברנה ו- 12% פטי ורדו.
יין זה מציג אמנם אותה מרירות אופיינית בסיומת, בוקה של פירות אדומים וטעמי אדמה, עור ושוקולד עם גוף חזק ועגול וטאנינים טובים, אך הוא מפגין קצת מתיקות בהשוואה לאחיו מ– 2006, ואינו מייצר כל תחושת יובש בפה.

קברנה-שירז-מרלו 2004
הרכב של 40% קברנה, 40% שירז, 20% מרלו. יין יותר אלגנטי ומורכב מקודמיו. גם הגיל כנראה משפיע פה. גוף מאוד עגול ואלגנטי. פירותי, כולל טעמי פירות יבשים, אך לא מייצר את תחושת האלכוהול והחום המאוד אופייניים לכמה מהיינות המקבילים המיוצרים בארץ. אנחנו מעדיפים שלא לקבל מכת אלכוהול. יין חלק וטעים מאוד לשתייה.

שירז 2006
85% שירז עם 15% מלבק. צבע סגול קטיפתי וניחוח שירז מאוד אופייניים. כצפוי, יין מאוד פירותי. גם הוא מתאפיין בפחות אלכוהול, ולכן זהו בקבוק מהסוג שניתן לסיים בארוחה בכייף.

קברנה סוביניון 2006
עם קצת פטי ורדו כתוספת לעיצוב האישיות. יין עגול, קברנה מאוד אופייני. פירותי. חומציות טובה, איזון טוב מאוד, שמנוניות טובה וסיומת ארוכה ומעניינת.

קברנה סוביניון 2005
משולב עם 15% שירז. יין מאוד אלגנטי, עדין, מעולה, מאוד בשל לשתייה.

יער יתיר 2006
גולת הכותרת של הטעימה באותו יום. 50% קברנה סוביניון, 38% פטי ורדו ו– 12% מרלו. יין מדהים. שילוב מצוין של ניחוחות וטעמי פירות, שוקולד ותבלינים. סופר אלגנטי. פשוט יין "נמס בפה". איזון מצוין, וסיומת מאוד מאוד ארוכה.

אפשר לסיים כאן את המסע של שלושתנו ליקב יתיר ובחזרה, המסע בדרכים דני, רני ויגאלהצדדיות של נעורינו, ובדרכים הצדדיות של בקעת ערד ויער יתיר, עם התפעמותו של יעקב בן דור מכך שהכרנו את עמנואל לוינס, מגדולי הפילוסופים של המאה ה-20, שניהל את בית הספר היהודי ENIO (אליאנס) שבין כתליו שכן התיכון הישראלי בפריז, ובו הייתה הפנימייה בה התגוררו דני ויגאל בעת לימודיהם. דני לקח אותנו לשעה קלה לביתו בלהבים. משם בחזרה לתחנת הרכבת להבים-רהט בלב הנגב, וממנה לחדשות על המשט. בדרכים הצדדיות נהנינו הרבה יותר.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה