fbpx

הישראליות בהריון חרדות יותר

כאשר מדובר באמא הישראלית, "אידישע מאמע" הוא הרבה יותר מביטוי עממי. הוא מבטא בצורה מדויקת את אופייה ואופן התנהלותה של הישראלית, אשר כבר החל מתקופת ההיריון היא מודאגת, חוששת וחרדה לגורל עוברה, בין אם בצדק ובין אם לאו
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כאשר מדובר באמא הישראלית, "אידישע מאמע" הוא הרבה יותר מביטוי עממי. הוא מבטא בצורה מדויקת את אופייה ואופן התנהלותה של הישראלית, אשר כבר החל מתקופת ההיריון היא מודאגת, חוששת וחרדה לגורל עוברה, בין אם בצדק ובין אם לאו.

בתקופת ההריון, האישה הישראלית נחושה לדעת שהכל בסדר ושהכל תקין, אולם מידת החרדה שלה גבוהה יותר מזו של מקבילותיה בעולם. קשה לדעת מה הסיבות לכך. האם הדבר קשור להיסטוריה למודת הצרות והסבל של העם היהודי? האם אלה אותם גנים של "אידישע מאמע" העוברים מדור לדור? ואולי הסיבה נעוצה ברמת המודעות הגבוהה של הישראלית לעולם התוכן של הבריאות והרפואה?

תהיה הסיבה אשר תהיה, ברור הוא שהישראלית ההריונית מוכנה לעשות הרבה מאוד כדי להפחית את חרדותיה ולהפיג את חששותיה. יעיד על כך המספר הרב של הבדיקות המוקדמות שהנשים הישראליות מוכנות לבצע בזמן ההריון, גם כשהדבר כרוך בהוצאה גבוהה מכיסה הפרטי. החל מסקירת מערכות מוקדמת וסריקת מערכות מאוחרת, בדיקת שקיפות עורפית, בדיקת חלבון עוברי, בדיקות גנטיות, וכמובן בדיקות אולטרה סאונד שגרתיות ובדיקת מי שפיר.

להערכתי, אין עוד מדינה בעולם, ואפילו המפותחות ביותר, בה עוברות נשים בהריון רצף כזה של בדיקות. ברבות מהמדינות, חלק מהבדיקות אף אינן נהוגות כלל, או שהן נדירות ביותר.

עדות נוספת לרמת החרדה של האשה ההרה בישראל, היא תכיפות הביקורים שלה אצל רופא הנשים. לא אחת, במסגרת תפקידי כרופא, אני נתקל בנשים המבקשות לבוא לביקורים במרפאתי פעם בעשרה ימים או שבועיים, ולא פעם בחודש כמקובל, על מנת שאבדוק ואוודא את דופק העובר. גם זו, כמדומני, תופעה ישראלית ייחודית.

שנים רבות עבדתי בארצות הברית, אני עדיין בקשר הדוק עם עמיתים העובדים במרכזים רפואיים ברחבי אמריקה, ואני יכול להעיד כי תופעה כזו אינה מוכרת שם. כאשר מדובר בישראליות בהריון, אין הבדל בין אלו שזהו הריונן הראשון לבין אמהות "ותיקות", בין צעירות למבוגרות, בין חילוניות לדתיות וחרדיות. למרות שניתן היה לצפות כי בהריונות בקרב נשים מבוגרות רמת החששות תופחת, לא כך המצב. ייתכן שהדבר נובע מכך שעם השנים המודעות גבוהה יותר והידע רב יותר, והן משום שגיל מבוגר מהווה לעיתים גורם סיכון.

אבל לא כל תופעה אפשר להסביר באופן רציונלי. אני פוגש לא פעם בחדר הלידה נשים שזו להן הלידה ה- 14 במספר, והן אומרות כי אינן זוכרות חרדה כזו כפי שהן חשות בלידה הנוכחית. יש נשים שילדו כבר למעלה מ- 10 פעמים, ודווקא בלידה ה- 11 או ה- 12 הן מגיעות לחדר הלידה כשהן מלוות לראשונה ברופא פרטי או מיילדת פרטית, משום שהן מודאגות מתמיד.

מה בעצם מדאיג את האשה במהלך הריונה? ממה היא חוששת בעיקר? במחצית הראשונה של ההריון, כלומר עד השבוע שבין 20 – 22, האשה ההרה עדיין אינה יכולה להרגיש את תנועות העובר. האינדיקציה היחידה שיש לה לכך שההריון מתנהל כשורה, הן בדיקות האולטרה סאונד אצל רופא הנשים, שבהן היא רואה את העובר על גבי הצג ושומעת את דופק ליבו.

עד כאן זה נכון לגבי נשים הרות בכל העולם, אלא שאצל הישראלית, כאמור, רמת החרדה גבוהה הרבה יותר. כמעט בכל מרפאה של רופא נשים בישראל נמצא מכשיר אולטרה סאונד כדבר שבשגרה, אבל מה שנראה לנו מובן מאליו, הוא תופעה ייחודית לישראל. בעולם הרחב, לרבות במדינות המפותחות, לא תמצאו מכשיר אולטרה סאונד אצל כל רופא נשים.

גם במחצית השנייה של ההריון, כאשר האם לעתיד כבר יכולה לחוש בתנועות העובר, החרדה אינה נעלמת. לדוגמא, במקרים של נשים עובדות או כאלו שעסוקות בטיפול בילדיהן האחרים, שבמהלך היום לא שמות לב לתנועות העובר, ועם בוא הערב הן נתקפות בחששות שמא משהו אינו כשורה. רבות מהן חשות אז למרפאה או לבית החולים, נרגעות כאשר הן שומעות את הדופק, ולרוב מתחילות לפתע גם להרגיש את תנועות העובר.

גורם נוסף התורם לחרדה בקרב נשים שאין זה הריונן הראשון, הוא הנטייה להשוות בין ההריון הנוכחי לקודמיו. זוהי כמובן גישה מוטעית, שכן כל הריון שונה מקודמו, וכל עובר שונה מרעהו. יש עוברים פעילים יותר, ויש רגועים יותר.

גם כאשר היא חשה את תנועות העובר במהלך הבדיקה, הישראלית מתעקשת לראות במו עיניה את התנועות על הצג, ולהאזין במו אוזניה לקולות הדופק. נשים רבות, כאמור, מבקשות להגיע למרפאה לעיתים תכופות יותר מכפי הצורך.

יש נשים, ואף זו תופעה האופיינית לישראל, המגיעות למרפאה יחד עם הסבתא לעתיד, המבקשת אף היא להיות נוכחת בבדיקה ולשמוע את דופק העובר. כמובן, גם הבעל הישראלי הממוצע מבקש להיות מעורב ולהיות עד ראייה ושמיעה לתנועות וקולות צאצאו. המשפחתיות הישראלית והמעורבות הגבוהה הן תופעות ברוכות כשלעצמן, אך לא פעם הן יוצרות לחץ ומעצימות את תחושות החרדה של האשה ההרה.

האם החרדה מוצדקת? מפתה לומר שלרוב לא, אבל התשובה הנכונה לדעתי היא, שהשאלה כלל אינן רלוונטית. העובדה היא שהחרדה קיימת. בין אם היא מגובה בסיבות רציונליות כמו טראומות מהריונות לא מוצלחים קודמים, גורמי סיכון כמו סוכרת או רעלת הריון, ובין אם הסיבות אמוציונאליות לחלוטין, מה שחשוב הוא השורה התחתונה. והשורה התחתונה היא שהאשה הישראלית זקוקה יותר מכל לשקט נפשי בתקופת ההריון.

בל נקל ראש בשקט נפשי. לא מדובר כאן במותרות. השקט הנפשי חיוני לאשה ההרה, ותורם לא מעט גם לעוברה ולמסכת יחסיהם העתידית. לכן, מבחינתי, כל בדיקה או אמצעי המשככים את החרדות, מפחיתים את המתח, מרגיעים את האם לעתיד ותורמים לשקט הנפשי, שלה הוא מבורך.


ד"ר בני חן הנו מנהל אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי מעיני הישועה, ומשמש כמנהל הרפואי של חברת בייבי לינק, המשווקת מכשיר ביתי לשימוש עצמי המאפשר לשמוע את פעימות ליבו של העובר במהלך ההריון.

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

כתבו תגובה