עם פתיחתו המחודשת של מוזיאון ישראל בירושלים, נפתחו בקמפוס המוזיאון שלושה מוקדי הסעדה חלבית תחת המותג "קפה מנספלד", על שמו ולכבודו של מתכנן המוזיאון, האדריכל הידוע אל (אלפרד) מנספלד (1912-2004), חתן פרס ישראל באדריכלות. 
בלוגו של "קפה מנספלד" משולב רישום מפורסם שצייר אל מנספלד בהצעה שהגיש לתחרות לתכנון המוזיאון שנערכה בשנת 1959, הצעה שזיכתה אותו במקום הראשון יחד עם מעצבת הפנים דורה גד. שנה לאחר פתיחתו של המוזיאון, ב- 1966, הם זכו יחד גם בפרס ישראל לאדריכלות.
את השימוש בשם "מנספלד" ושילוב הרישום פרי עטו בלוגו המסעדות במוזיאון, העניק ללא כל תמורה בנו הבכור של מנספלד, אדריכל מיקי מנספלד, כמחווה זיכרון לאביו.
"קפה מנספלד" במוזיאון ישראל, המציע תפריט חלבי עשיר וכשר, מצוי בשלוש נקודות במתחם:
נקודה אחת נמצאת בכניסה לקמפוס, והיא פועלת גם בהגשה וגם בשירות עצמי, ומול חלונותיה הרחבים משתרעת "בריכת ההשתקפויות". נקודה זו פתוחה לציבור גם כשהמוזיאון סגור, ואין צורך בכרטיס כניסה
למוזיאון כדי ליהנות ממנה. למסעדה 100 מקומות ישיבה בפנים ובחוץ.
הנקודה השנייה, בהגשה עצמית, נמצאת בקצה מעלה קרטר, בסמוך לכניסה לאולם הראשי, וגם כאן 100 מקומות, בפנים ובחוץ. הנקודה השלישית היא אספרסו בר הממוקם ברחבה שלפני אולמות התצוגה, ליד הספרייה.
באולם הראשי עצמו, שהנהלת המוזיאון בחרה להקדישו בהוקרה למנספלד, אפשר לראות על הקיר לוח מתכת גדול המפרט את פועלו, וכן רישומים של המוזיאון פרי עטו.
על מסעדות "קפה מנספלד" מנצחת נאוה ביבי, המנהלת כבר שנים בכישרון רב את מסעדת "בית טיכו" המפורסמת במרכז ירושלים, השייכת אף היא למוזיאון ישראל. על הרכבת התפריט החלבי העשיר, המציע גם מנות ללא גלוטן, אחראי השף אבנר ניב, מייסד תנועת "סלו פוד" האיטלקית בישראל. על התפריטים ב"קפה מנספלד" יופיעו (החל מאוקטובר) תמונה ופרטים בעברית ובאנגלית על אל מנספלד, כך שכל אחד יוכל ללמוד משהו אודותיו.
אדריכל מיקי מנספלד, הממשיך את משרדו של אביו ביחד עם שותפו אדריכל חיים קהת, הסכים להצעה לקרוא למסעדות החלביות במוזיאון על שם אביו ולאפשר לזכיינים להשתמש ברישומים, על מנת להנציח את אביו ולחשוף את פועלו בפני דורות חדשים בין המבקרים הרבים במוזיאון. מוזיאון ישראל היה ה"בייבי" ו"היהלום" בקריירה הענפה של מנספלד, שליווה את צמיחתו משני בניינים ראשונים בגודל 8,000 מ"ר למתחם של 80,000 מ"ר במשך 30 שנה ברציפות. .
אל מנספלד, שנולד ברוסיה ולמד אדריכלות בברלין ובפריז (1931-1935) עלה 
ארצה בעקבות הוריו ואחיו הצעיר מיד עם סיום לימודיו בהצטיינות בפריז. היות ורצה לשלב בחייו הוראה עם פרקטיקה, הוא בחר לגור בחיפה קרוב לטכניון, בו לימד בפקולטה לארכיטקטורה כ- 40 שנה. הוא קיבל פרופסורה והיה דיקן הפקולטה כבר בגיל צעיר, והשפיע רבות על דורות של אדריכלים צעירים ועל הנוף הבנוי בישראל, כשהוא דבק בעקרונות של טוהר, בהירות ואמת בתכנון.
הוא דגל בכך שהאדריכלות אינה מוסיקה קפואה, אלא יכולה וצריכה להיות מתוכננת מראש לגידול, צמיחה והשתנות, במיוחד במדינה כמו ישראל.
מנספלד היה חבר באקדמיה הלאומית לאמנויות בברלין ובאקדמיה הלאומית לאדריכלות בפריז, וזכה בפרסים רבים ובתהילה עולמית בזכות תכנון מוזיאון ישראל ועשרות פרוייקטים ידועים אחרים. הוא היה פעיל במשרד עד גיל 85, ואחר כך הקדיש את זמנו לכתיבת ספר שהתפרסם בברלין בשנת 1999. את ביתו תכנן ובנה בשנות ה- 50 במרכז הכרמל בחיפה, בו התגורר עד יומו האחרון. היה נשוי לבלה (כלכלנית, בוגרת ביה"ס הריאלי בחיפה), אב לשני בנים וסב לארבעה נכדים.
צילומי קפה מנספלד: מיקי מנספלד
