לא אחת אני מוצא עצמי בדילמה: לכתוב על יקב גדול ומבוסס או לחילופין לכתוב על משהו קטן ולפעמים אפילו אזוטרי? יקב שמוכר רק למעטים, אולי אפילו קצת שולי, אבל בכל זאת בעל יחוד משלו? בשבוע שעבר התארחתי 'אצל פפו בכרם', בקיבוץ אור הנר המופרט שממוקם במערב הנגב הצפוני, צפונית לשדרות.
פפו הוא כינויו של דן מרציפר, המגדיר עצמו כפסל, צייר ויינן. דן, או פפו כפי שכולם מכירים אותו, מפסל ויוצר פסלים ותמונות משאריות ברזל ממפעל שבקיבוץ. הרבה מהדברים שהוא יוצר קשורים לתרבות היין, ובכל החצר והבית שלו מפוזרים מעשי ידיו – חגיגה לעיניים והנאה צרופה למתבונן או לרוכש.
פפו הוא גם צייר אומן, ואם יש משהו ייחודי שאין למיטב ידיעתי כמותו בעולם, זו העובדה שעל כל בקבוק יין אותו הוא מייצר, מופיע ציור שלו שהוא צייר בעצמו ובמו ידיו. אין מדבקות מוכנות; הכול כאמור ציור מעשה ידיו – כל בקבוק ובקבוק. לא מדובר כמובן על אלפי בקבוקים, אך גם ציור על כמה מאות בקבוקים אינו מעשה של מה בכך.
פפו אומר כי יש היום יקבי גראז' ויקבים ביתיים, ואילו אצלו מדובר ביקב מקלט, שכן הקיבוץ נמצא קילומטרים ספורים מרצועת עזה, ויש לו שמונה שניות לרוץ מהבית ומהחצר אל המיקלט כשנשמעת אזעקת צבע אדום. ואכן, בממ"ד נמצאת כל עשית היין שלו. הענבים מגיעים מחלקת גפנים קטנה ליד הבית, וענבים אחרים הוא מקבל מכרמים שונים בארץ. בכלל, כשאתה מביט מחצר ביתו של פפו בקיבוץ לעבר מרחבי הנגב, שומע את הרחשים של הסביבה ואת הסבריו המקיפים על עבודתו בקיבוץ וביקב הקטן, אינך יכול שלא לחוש במיוחדות של האזור ושל האיש המיוחד, שחי במקום ויוצר אומנות ויין ומקשר ביניהם.
אמרתי זאת לא אחת – יין הוא בראש וראשונה אנשים, ופפה הוא איש מיוחד ביותר. כשהוא מדבר ומסביר על עבודתו, אתה מיד חושב על ארץ ישראל היפה ואנשים מיוחדים בה. טעמתי את היינות שהוא יוצר. פעם נוספת שבית האולפנה שלו לעשיית יין, היה יקב שורק של ניר שחם.
לבן 2020 קברנה סוביניון – יש משהו מיוחד ביצירה של יין לבן מענבים אדומים. הלבן הזה עשוי מ- Free Run. מיד לאחר הסחיטה העדינה מופרד הנוזל מהקליפות, כך שאין מגע ביניהם והיין נעשה רק מהמיץ הניגר בסחיטה. לי קצת חסר המגע עם הקליפות, שנותנות לא רק צבע אלא גם טעמים. עם זאת אין ספק שמדובר ביין עדין בטעמיו, וכשהוא קר הוא יין נחמד. המחיר 90 ₪ – ב-70 ₪ היה VFM (תמורה לכסף).
רוזה 2020 – הרוזה נעשה מענבים אדומים מזן קריניאן, שם הותססו במיכלי נירוסטה. כך נוצר ה- Blanc de Noir שממנו נעשה הרוזה. אני לא מחסידי הרוזה למרות הפופולריות שלו. גם את זה של פפו לא אהבתי במיוחד. המחיר 100 ₪ – לא VFM.
שיראז 2019 – ענבי שיראז נבצרו בכרם שאינו בקיבוץ. היין שהה שנה בחבית עץ אלון ישנה. הבוקה לא אופייני לזן, אבל בטעם מדובר בשיראז אופייני, עם מרירות מסוימת בסיום כפי שקורה פעמים רבות בזן. לדעתי הוא זקוק לעוד שהות לפני השתייה, על מנת שיהיה יותר עדין וחד בטעם. המחיר 120 ₪ – VFM.
בלנד 2017 – כשאין לך מספיק יין זני כדי לעשות טופינג ולמלא את החבית כשהיא מאבדת יין, צריך לעשות בלנדים. הבלנד של 2017 מורכב מענבי מרלו, שיראז וקברנה סוביניון. המרלו מאוד בולט בבלנד, השיראז פחות, והקברנה נעלם או נאלם דום. המחיר 120 ₪ – לא VFM.
בלנד 2016 – כאן, בנוסף לזנים של בלנד 2017, יש גם פטי ורדו שמעגל את הטעם ומוסיף ליין חינניות. נראה שהשנה הנוספת בחבית מוסיפה לאיכות של הבלנד, והוא מתחיל להיות מעניין. המחיר 130 ₪. ב- 120 היה VFM.
בלנד 2014 – מרלו, קברנה סוביניון, שיראז, פטי ורדו ושנה נוספת בחבית. פפו סבור שהיין מתחיל לאבד מחיוניותו – הוא טועה לחלוטין. מבחינתי זה היה היין הטוב בטעימה. בוקה נהדר, ממש פרחוני. למרות שהצבע מתחיל להיות מעט חום, הטעמים נהדרים. יין מורכב ומלא חיוניות וטעם. אהבתי מאוד. המחיר 120 ₪ – ממש VFM.
דן (פפו) מרציפר – אצל פפו בכרם, קיבוץ אור הנר, 050-7200426
