בחודשי הקיץ נוהגים רבים מאתנו לקחת הפסקת משגרת העבודה, מן המתח של החיים היומיומיים במדינה שלנו, מן החיבור האינטנסיבי לחדשות, ולטוס לחו"ל. הניתוק הפיזי והגיאוגרפי מהכל: מהבוס המלחיץ בעבודה עד הילד שלא מכין שיעורי בית, מעניק לנו תחושת שחרור נפלאה, אך מעבר לפסק הזמן שעוזר לנו להפיג מתחים ולעיתים נתפס גם כ'טעם החיים' יש עובדה קטנה ומטרידה שחשוב לזכור: אנחנו לא לבד בעולם! לקראת עונת החופשות קבלו כמה כללי נימוס המקובלים בכל רחבי העולם, שיבטיחו שנפגין כבוד לתושבי המקום ונעביר את החופשה בנעימות כפולה.
בשדה התעופה
נימוס בסיסי: עוד לפני שיצאנו לדרך, צפויות לנו כמה שעות מייגעות בשדה התעופה. כדי לעבור אותן במינימום סבל ולא להתחיל את החופשה שלנו ברגל שמאל, מומלץ להוסיף ל"מזוודה" כמה דברים חשובים: סבלנות, ברכות כמו "בוקר טוב" ו"תודה רבה".
ציון שם: כשאומרים "תודה" מומלץ לצרף אותה אל השם של האדם לו אנו מודים, שכתוב בדרך כלל על תגית המדים שלו – זה מוסיף המון.
תלונות: את ההתחכמויות והתלונות עדיף להשאיר בבית – אנשי הביטחון עושים את עבודתם נאמנה.
במטוס
סבלנות: הסיביליטי באוויר לא שונה מזו שעל הקרקע. גם במטוס יש להתחשב בסובבים אותך, בין אם הם אנשי שירות או נוסעים, להישמע לבקשותיהם, לנהוג בנימוס ולהימנע מחדירה אל המרחב האישי שלהם.
הטלפון הנייד: אל תשכחו לנתק את הנייד, ולא לחברו עד לאחר הירידה מהמטוס – הפעלת המכשיר בעת ההמראה או הנחיתה עלולה לגרום לשיבושים בקשר של המטוס ומסכנת את חיי הנוסעים כולם.
דייל: תקשורת טובה בשעת טיסה אומרת גם שימוש בתיווכו של הדייל. אם הטרולי לא נכנס לתא וצריך להתחיל לשנע את מזוודות הנוסעים, אנחנו לא אמורים לקחת על עצמנו את המשימה. אם נראה שהאוזניות או מסכת האוויר לא תקינות – אין לנסות לפתור את הבעיות לבד. אנשי הצוות רוצים וצריכים לעשות את העבודה שלהם, ויש לזכור להודות להם בסוף המסע.
במלון
הרשמה: כל סוף הוא גם התחלה, ותמיד כדאי להתחיל ברגל ימין. כשמגיעים למלון, עוד בצ'ק אין, יש להמתין בסבלנות מאחורי הקו המסומן, לברך את פקיד הקבלה בנימוס ולוותר על התחכמויות שרק אנחנו מבינים.
זמנים: אם הקדמנו או איחרנו, ולא ביקשנו אישור מראש כמקובל, יש להצטייד בסבלנות במקרה שהחדר אינו מוכן.
זכויות התייר: זכותנו, אגב, לראות את החדר לפני ההחלטה להתאכסן במלון. אנחנו המושכים בחוטים. אך לשם כך עלינו להתייחס אל עצמנו ברצינות ולנהוג כאורחים מכובדים.
טיפ: איש שמלווה אותנו למעלה, בין אם הוא נושא עבורנו את המזוודות או "רק" מדריך אותנו לחדר, מצפה לטיפ. מקובל לתת דולר למזוודה, והם ישמחו אם נעגל (למעלה). שירות חדרים, שוער שמזמין לנו מונית ושאר נותני השירותים, כולם מצפים לתגמול, וכמובן שכל מקרה לגופו. אי אפשר לקזז את הדולר של המונית לשדה עם הבונוס מהיום שסחבו עבורנו את המזוודות.
בחדר האוכל: ארוחות בוקר מוגשות לרוב כמזנון חופשי ורב פיתויים. לא מנומס להעמיס. עדיף ומקובל ללכת מספר פעמים ולשוב עם צלחות מסודרות ונאות. מאוד לא מקובל, ואף במקרים רבים נאסר על האורחים להצטייד בארוחה נוספת להמשך היום.
ילדים: ילדים הם מקרה יוצא דופן, ואפשר לבקש מהמלצר לארוז כריך לילד, אבל מלבד זאת – לא נעים להתבזות בפתיחת תיק מלא מזון שנארז בחשאי (כנ"ל לגבי הכפית, המאפרה או החלוק במזוודה שלו, שנארזו לגמרי במקרה. מי שחפץ במזכרת יוכל כמעט תמיד לרכוש אותה בצורה פורמלית).
תמי לנצוט ליבוביץ היא מייסדת המרכז הבינלאומי לתדמית, תקשורת בין אישית ונימוסים, ומפתחת שיטת "סיביליטי".
www.tll.co.il
