מי מכם אינו אוהב בשר? בשר טוב ובריא, בשר ברוטב עסיסי, בשר מתובל ומפולפל, בשר יבש ובשר על האש, בשר מעושן עם יין נושן, בשר רך ונמרח, בשר עם תוספת או סלט, העיקר שיונח פה על הצלחת איזה שריר איזה חלק, של חיה כזו או אחרת.
לכל אוהבי הבשר, מהפרה המשוגעת כבר נזהרתם? היכונו לשיגעון הבא: מחלת השיגדון (גאוט), מחלה ממש לא נחמדה.
מחלה זו מוכרת לאנושות למעלה מאלפיים שנים, ותוארה לראשונה ע"י היפוקרטס במאה החמישית לפני הספירה.
המחלה נוצרת כתוצאה מעודף חומצת שתן בדם מצב הקרוי היפר-אוּריצֶמִיַה – Hyperuricemia – ומתבטאת ביצירת גבישים מיקרוסקופיים דמויי מחט השוקעים במפרקים וברקמות הרכות. משקעים אלה אחראיים ליצירת התהליך הדלקתי במפרקים.
הנזק לחולה נגרם כאשר לאורך שנים מצטברת החומצה במפרקים ואז נוצרת דלקת הפרקים או בכליות – יוצרת אבנים.
חומצת השתן נוצרת בגוף באופן תקין. אצל חולי השיגדון, יש עליה בייצור החומצה או ירידה במנגנונים שמפרקים אותה בכליות. לחולים הסובלים מהיפר-אוּריצֶמִיַה אך לא מפתחים דלקות, מצב נפוץ מאוד, אין כל סימפטומים של המחלה. ואם אין זה מספיק, יש עדויות המצביעות על גורם גנטי בתחלואה.
גורמים המגבירים את הופעת המחלה הם:
1. גיל – מעל 30
2. מין – מחלה זו נפוצה יחסית בקרב גברים, מגיעה התחלואה לשיעורים של 1-2.5%.
3. השמנת יתר (Obesity)
4. צריכה מוגברת של בשר
5. צריכת אלכוהול וקפאין
6. מצבים רפואיים שונים כגון סוכרת, מחלת כליות, ועוד
קיימות שתי צורות ביטוי עיקריות: מחלה חריפה ומחלה בעלת מהלך כרוני.
מחלה חריפה מתבטאת בהתקף של דלקת מפרקים המערבת בדרך כלל ע"י את המפרק של בוהן הרגל, אף כי מפרקים בודדים אחרים עלולים להיות מעורבים. המפרק המעורב מאופיין בכאב עז, אשר לעיתים מעיר משינה, תפיחות ניכרת, חום מקומי ואודם. כאב זה
הוא מהקשים ביותר המוכרים. הכאב נמשך כיום יומיים ובמקרים האופייניים נסוג באופן עצמוני (כלומר – גם ללא טיפול) בתוך מספר ימים ללא שארית נזק. המרווחים בין ההתקפים יכולים להיות בני ימים עד שנים אחדות.
מחלה כרונית מופיעה בדרך כלל לאחר מספר אירועים חריפים, ומאופיינת ע"י דלקת מפרקים המערבת מספר מפרקים, נמשכת זמן רב וגורמת לנזק מפרקי לעיתים הרסני.
מעבר למעורבות המפרקית, תיתכן הופעת גושים תת עוריים הנקראים טופי, והממוקמים בתנוכי האזניים או בסמוך למפרקי המרפקים, כפות הידיים או הרגליים.
הופעת אבנים בדרכי השתן שכיחה יותר באופן משמעותי בחולים עם מחלה כרונית.
לאורך ההיסטוריה המחלה קושרה לכאלו שחיו ברמת חיים גבוהה וצרכו מזון איכותי שלא היה זמין לרוב העם. מסיבה זו היא כונתה "מחלת המלכים" או "מחלת הציידים".
חולים מפורסמים במחלה הם מלך אנגליה הנרי השמיני, וראש ממשלת ישראל לשעבר אריאל שרון.
אבחון
מצב של רמות גבוהות של חומצת שתן בדם ניתן לאבחון בקלות באמצעות בדיקת דם פשוטה. היפר-אוּריצֶמִיַה מוגדרת כריכוז של יותר מ- 7.0 מיליגרם לדציליטר (mg/dL).
למרות זאת, חולים רבים מאובחנים רק כאשר הם מגלים סימפטומים של המחלה.
אצל כ- 75% מהחולים, הסימפטום הראשון הוא נפיחות וכאב בבוהן של הרגל. אולם, התקפים יכולים להתבטא בכל מפרק אחר. חלק מהחולים מגלים את המחלה רק לאחר שהתגלו אצלם אבנים בכליות.
ההוכחה המוחלטת לקיומה של המחלה נעשית ע"י זיהוי גבישי חומצת שתן בבדיקה מיקרוסקופית ע"י מיקרוסקופ מיוחד, של הנוזל הנשאב מחלל המפרק או מאחד הגושים התת עוריים.
טיפול
מטרת הטיפול היא בראש ובראשונה לדכא את ההתקף החריף. מחלה לא מטופלת עלולה לגרום לדלקת מפרקים כרונית עם נזק מפרקי ניכר. ניתן לטפל באופן יעיל בשיגדון ולהביא להיעלמות מוחלטת של התסמינים המפרקיים ולמנוע נזק עתידי.
התקף חריף – שימוש בתכשירים נוגדי כאב ודלקת הניטלים בכדורים, הזרקה לחלל המפרק של נגזרות קורטיזון (סטרואידים), מתן קולכיצין בכדורים, ולעיתים מתן טיפול קצר טווח בנגזרות קורטיזון דרך הפה. ב-12 השעות הראשונות של התחלת הסימפטומים. לפי החלטת הרופא ובטיפולו.
טיפול מונע – לסובלים מהתקפים חוזרים, ישנם טיפולים להורדת רמות חומצת השתן באמצעות אָלוֹפּוּרינוֹל allopurinol המוריד באופן ישיר ומשמעותי את רמות חומצת השתן.
חסרונה העיקרי הוא כי היא צריכה להילקח באופן קבוע לכל החיים, מכיוון שהפסקת הלקיחה שלה תגרום לעליה משמעותית ברמות חומצת השתן, יותר מהמצב ההתחלתי.
חלק מאנשי הרפואה הקונבנציונלית ואנשי הרפואה האלטרנטיבית, טוענים כי לקיחת התרופה לאורך שנים גורמת לנזק בכבד, ולכן מומלץ לקחתה במינונים נמוכים. מעקב רפואי נדרש בעקביות.
טיפול תזונתי – חלק זה ישמע לכולנו כמו גזירות כלכליות בלתי יישימות בעליל, ואני מוסיפה שלולא היינו מצמצמים את צריכת הבשר לפני המחלה, לא היינו מגיעים לפרק זה. ואם כבר שואלים אולי עדיף לקחת כמה כדורים שיעלימו את המחלה ונוכל לחזור לארוחה ולרדת על איזו מנה מכובדת וגדולה. אבל המציאות שונה, וטיפול בעזרת תזונה במחלה הכואבת וההורסת, הכרחי ואין מה לעשות. ברגע שחלית אכלת אותה בגדול, אין לאן לחזור.
1. דיאטה של רמות נמוכות של פּוּרינים (ראה הסבר).
2. מוטב שלא לאכול רוטב בשר, מרקים בשריים, מרקים ורוטב מאבקות שבסיסן בשר ועוף.
3. בשלב ראשון לא לאכול בשר (בשר בכלל ואיברים פנימיים: כבד, מוח, ריאות ולב, מכילים כמות גדולה של פורינים). בשלב שני לאחר הקלה בתסמינים לצרוך רק עוף או הודו מבושל ואפוי. לא נקניקיות ונקניקים.
4. להימנע מאכילת סוגים מסוימים של דגים (סרדינים, אנשובי, ביצי דגים לרבות ביצי דג מלוח) ומאכלי ים
5. הפסקה מוחלטת של צריכת אלכוהול: אתנול מגביר את יצור חומצת שתן, ויחד עם זאת מפחית את הפרשת חומצת השתן ע"י הגדלת יצירת הלקטאט (תוצר חימצון של אתנול) הפוגמת בתפקוד הכליות.
כתוצאה מכך גורם האלכוהול לעלייה משמעותית ברמות חומצת השתן בנסיוב
6. להימנע מאכילת גבינה קשה עתירת שומן
7. לא לשתות משקאות עם קפאין או אכילת מוצרי שוקולד (ראה הסבר)
8. דיאטה דלת קלוריות על מנת לאפשר ירידה במשקל, באופן יחסי הפחתת הקלוריות תבוא מכוון הפחתת החלבון והשומן (שומן רווי מגביר את אצירתה של חומצת השתן בגוף) ולא הפחתת הפחמימות המורכבות, אשר מגדילות את יצירת חומצת השתן.
9. ירקות ופירות: מותר לאכול את כל סוגי הפירות וכן את כל הירקות, מלבד: אספרגוס, פטריות, תרד, קטניות כגון שעועית, אפונה, חומוס, פול, עדשים וסויה.
10. ביצים: מותרות 4 ביצים בשבוע
11. שתייה מרובה מגבירה הפרשת חומצת שתן, ומפחיתה את הסיכון להיווצרות אבני-כלייה. כדאי לשתות מים חמים עם פטרוזיליה.
פורינים
כמה מהתרכובות החשובות ביותר בביולוגיה הינן פורינים. הידועות ביותר הן גואנין ואדנין, אשר נגזרות הנוקלאוטיד שלהן מהוות אבני בניין של DNA ו-RNA, החומר התורשתי המצוי בכל הייצורים החיים.
שני פורינים ידועים נוספים הם חומצת שתן וקפאין.
ההשפעות הפיזיולוגיות של קפאין נעוצות בדמיון הכימי הרב בינו ובין אדנין. אדנין משמש גם כמוליך עצבי חשוב במערכת העצבים; נוכחות של קפאין בתאי הגוף "מבלבלת" את קולטני האדנין וגורמת לשלל התופעות המוכרות לנו משתיית קפה וקולה ומאכילת שוקולד (כולם מכילים קפאין), ביניהן שינויים במצב הרוח ועירנות מוגברת.
חומצת שתן היא אחד מתוצרי הפירוק של חומצות הגרעין, המורכבות כאמור מהפורינים אדנין וגואנין. אחת ההשפעות של קפאין היא השתנה מוגברת, והדמיון הרב בין שתי התרכובות מסביר זאת.
לסיכום, דעתי האישית
כמו בכל נושא איזון זה שם המשחק. בבשר יש מרכיבים טובים, וצריכתם חייבת להיות מבוקרת. בעלי החיים בטבע נוצרו על מנת לעבוד עבור האדם ולתת לו מתוצרתם.
לדוגמא, ידוע ומקובל שסוס וחמור הם "כלי לעבודה" ולא אוכלים אותם.
פרה אמורה לתת לנו חלב ומוצרי חלב, ולא צריך לאכול אותה וגם לא את הפר.
צאן יכול לתת לנו חלב וצמר למלבוש, לא צריך לאכול אותו. עוף נותן ביצים.
מי שצריך חלבון, שיאכל דג – דג לא נותן לנו עבודה. הוא כן נועד למאכל.
כל הנ"ל מתייחס לעידן השפע והסופרמרקט, ולא לתקופת הציידים והמלקטות או להישרדות אחרת, וגם לא למחלה שתסמיניה דומים לאכילת יתר של בשר, ובעצם מקורה מכשל גופני עצמי (סרטן).
כילת יתר של בשר גורמת מחלות, חוסר נוחות פיזית וכאבים. מי שהכאיב לפרה, לטלה ולעוף שיכאב לו!
בתאבון ולבריאות – דפנה
דפנה לוי מנהלת את "עלי דפנה – שילוב מנצח של ספורט ותזונה"
הרצאות, הדרכות, אימונים אישיים.
תזונה והרגלי אכילה, ספורט ואורח חיים.
www.aley-daphna.co.il
טל. 054-5468336
