שמענו בין הגפנים 21.10.22: תן מיילל בערפל, יקב היוגב 8 וביקורות יין

תן מיילל בערפל

אלון גונן: הכתבה של זאב דוניה מיקב סוסון ים בשבוע שעבר אצלנו כאן באתר הייתה מרתקת, בין כל השורות אי אפשר היה להתעלם משורה אחת בפרולוג: "במבט לאחור, הבציר הנוכחי היה מבחן, או משחק של הטבע בייננים". זאב דוניה ירה את יריית הפתיחה של שאר חבריו הייננים. אני כמעט ורוצה לכתוב: לייננים שבשנים האחרונות מיישרים קו עם הז'אנר של האשמת הטבע ובעיקר את ההתחממות הגלובלית, צועקים חמס רגע לפני הבציר ורואים שחורות וקטסטרופות. אני אחזור להתחממות הגלובלית בהמשך עם האפילוג של זאב.

מה שהתחיל לפני 30 שנים כעסק שמח עם ציונות וחקלאות, עם רצון להקים פה תעשייה חובקת עולם, הפך בשנים האחרונות לעסק של "בקושי שורדים". הציניות במקום הציונות בכול פינה. התככים, המזימות, השקרים, הגניבות, חוסר היושרה, הכשרות המזויפת הכשרות העושקת. עשרות יקבים, אם לא מאות, שלא באמת קיימים, אלא רק מדביקים תווית על בקבוק שיקב מוני או ברקן או השד יודע מי ואיפה ביקבקו; יבוא יין מוכן מחו"ל וביקבוקו תחת מותג ישראלי. תערוכות יין תחת כל עץ רענן שעושקות את היקבים, משרדי יחסי ציבור שמאכילים ומשקים עיתונאים ובלוגרים, עמדות בכירות ביקבים מאוישות בידי אנשים לא ראויים, שכל עניינם זה כסף קל. שום פיקוח רגולטורי על כמויות בי סולפיט, על זני הענבים שאכן מבוקבקים ולא מה שרשום על התווית. שום פיקוח על רישיונות ייצור.

מועצת גפן יין שהחליטה לקחת את העניינים לידיים, ופתחה יבוא של זנים שלא נגועים בווירוס ליפרול 3, שבאמת עם כל הכוונה הטובה, מדובר בקשקוש אחד גדול. גם חומרי הגלם הללו נדבקים, כי למועצה לא הייתה סמכות או אפשרות לכפות על החקלאים ובעלי היקבים לעשות חיטוי קרקע אחרי שעקרו חלקה נגועה, ולהמתין שנה-שנתיים עד שהאדמה תנוקה. והווירוס, הוא רק חיכה לצמחים החדשים. חכו עוד כמה שנים, הוא יופיע ובגדול. על זה לא תשמעו מילה מבעלי היקבים והייננים. הם עכשיו יותר באופנה להאשים את שינוי האקלים. אם זו הייתה נחלתם של מדענים ואנשי אקדמיה, אז יותר ויותר ייננים דואגים לטפטף את זה רגע לפני הבציר, ולצעוק כאמור חמס.

באפילוג של היינן זאב דוניה, הוא מסכם: "2022 היא שנת בציר מאוד יוצאת דופן. שנת בציר טובה היא, בדרך כלל, שנה קלאסית. והשנה רחוקה מאוד מלהיות קלאסית".

פה טמונה הבעיה של ענף היין – בחיפוש אחרי היין הקלאסי, השנה הקלאסית. מר דוניה, נו באמת, אבטיח עם גבינה בולגרית על חוף הים זה קלאסי. דיברת על אלכוהול, דיברת על איזון. בשנים האחרונות הכול משתנה סביבנו, ולא רק בגלל שינוי אקלים. הכלכלה משתנה, ציבור שותי היין משתנה, העדפות משתנות. הכול משתנה כי בסופו של דבר הכול עניין של שיווק, ומלחמות בין מעצמות יין – הקלאסית, הצרפתית, ספרדית, איטלקית, ובין העולם החדש שמבין שזו בדיוק ההתפתחות ההפוכה בין ייצור לביקוש.

שינוי האקלים מוביל לייצור יינות כבדים ואלכוהוליים יותר, ובו בזמן כולם דוחפים את הצרכנים לדרוש יינות קלים ומרעננים יותר. יותר ממחצית מהסוחרים דורשים שהיצרנים ישתמשו בתהליכים יינניים חדשים, על מנת שיוכלו לייצר את פרופילי היין הקיימים למרות שינויי האקלים אם קיים. בעולם הגדול הפחד הוא יותר מתחרות ממשקאות אלכוהולים אחרים שאנשים מחפשים, ובל נשכח את מיליארדי הדולרים שמושקעים בקנאביס בצורותיו  השונות, כולל משקאות יום יומיים.

מה שמעניין נכון להיום את יצרני היין הגדולים בעולם, זו ההידרדרות במצב הכלכלי העולמי, אינפלציה דוהרת בכל אירופה, מלחמה באוקראינה ששינתה לחלוטין השקעות של מיליארדים במוצרי מותרות – וענף היין הוא בין הראשונים להיפגע. אבל על זה אין ביטוח, באירופה על נזקי טבע דווקא יש (זו רק נקודה למחשבה למה כולם צועקים 'הטבע עלינו שמשון').

ישראל היא לא מעצמת יין, גם לא תהיה. אי אפשר לשכוח מה קרה כאן עם ענף הפרדסנות. ישראל הייתה מעצמת פרי הדר, ובתחילת שנות האלפיים קיבלו החלטה לחסל את ענף ההדרים בישראל, ב-2002-2000, על פי נתוני המועצה לשיווק פרי הדר, נעקרו 77.6 אלף דונם פרדסים; נעקרו והפכו לשטחי נדל"ן. מה שונה ענף הגפן מענף התפוזים? אין שום שוני. פעם הייתה זו גאווה לשווק את התפוזים שלנו בכל העולם. גם היום, 20 שנים אחרי, יש גאווה גדולה לשווק יינות ישראלים ברחבי העולם ולהתפאר במדליות וציונים. אבל כפי שכתבתי, בסופו של דבר מדובר בכסף, וברגע שיהיה משתלם למכור את השטחים החקלאיים שיהפכו לשטחי נדל"ן, אף אחד לא יהסס. המדינה ודאי שיותר מאשר תשמח, כי הרווחים ממיסוי הם עצומים. החקלאים יעשו הרבה כסף, ובעלי היקבים יביאו מיץ ענבים זול מחו"ל. תכלס כולם מרוויחים. אז הענף ישתנה, ולאן נושבת הרוח כולם רואים. העניין הוא לעשות יחסי ציבור נכונים.

"אל נא תעקור נטוע", כתבה נעמי שמר. יעקרו גם יעקרו, בלי שום סנטימנטים. יאשימו את ההתחממות הגלובלית, הכי קל הכי נוח. יש פתרונות שנמצאים עכשיו על שולחנות מקבלי ההחלטות באירופה. יכול להיות שהפתרון יגיע בכלל מהנדסה גנטית, שתקבל אישור חוקי כפי שהתירס קיבל אישור בארצות הברית. עם כל הסכנות הטמונות במהלך כזה, הוא על השולחן. יש מדינות שהחוק שלהן מאפשר הנדוס גנטי לצורך מחקר. סין היא מעצמה שהנדוס גנטי חוקי בה, וכפי שישראל הייתה מעבדה גדולה לעולם בקבלת חיסוני הקורונה, יכול להיות שאנחנו המקום המתאים לעשות זאת.

לי אין שום בעיה לשתות העתק מדויק של היין של סוסון ים, אלול 2019 – בלנד מענבי קברנה סוביניון, פטיט סירה וסירה. אני בטוח שאוכל לשרוד את ההנדוס, אבל לא יכול יותר עם היללות.

אלון גונן – ביקורות יין: יתיר, דלתון, שור, עמק האלה, טוליפ

יקב יתיר – נחל יתיר 2019

75% סירה, 25% מלבק. ארומות פירותיות נקיות. בערסול הדי אלכוהול מאוד מעניינים. פה חד כתער, מינרלי מאוד. חומציות בכל הדרה. המלבק במלוא הדרו עם התבלינים. והסירה מעניק גוף חסון ומורכבות. יופי של יין. אני זוכר את נחל יתיר כאשר היינן הוסיף גם את זן הטנאט. הבחירה להורידו עידנה את היין בצורה פנומנלית. מחירו 160 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 130 ₪ גג.

יקב יתיר – הר עמשא רוזה 2021

70% גרנאש ו- 30% מורבדר. ארומות של אפרסק צהוב, אשכולית, פלפל לבן. פה עשיר, פירותי, מבושם. גם כאן ויתר ערן גולדווסר היינן על זן שהיה בשנה שעברה – כ- 12% טמפרניו. זה העיף מהיין את טעמי התותי פרוטי שאפיינו את רוזה 2020, ושאפו ליינן על כך. מחירו 99 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 85 ₪.

יקב דלתון –  GROUNDED 2020  

עשוי מענבי צורימן, זן בצבע שחור עם צמיחה נמרצת, שקיבל את שמו מהמקום בו התגלה – חורבת צורימן הממוקמת בתוך כפר צ'רקסי ברמת הגולן. גיא אשל היינן החליט לבקבק את הענבים הללו. אומנם אין בזן הזה המצאת הגלגל ואין בו הרבה סיפורי מעשיות, כמו עם החמדני והג'נדאלי ועוד קשקוקים, אלא יש פה טעמים אחרים שמצפים למצוא בעוד יין ישראלי – הרבה עשבוניות ביין האדום הזה. חובבי עפיצות יחייכו ללא ספק. קשה לנתח אותו לפי פרמטרים של ביקורת יין או פגמים ביין, כי זה באמת לא זן מוכר. אני אנסח את הביקורת בלשון העם: היין טעים וזה כל הסיפור. שווה לנסות ולהכיר. מחירו 90 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – לחלוטין.

יקב שור – קברנה סוביניון 2020

ארומות של טבק, אספרסו, תבלינים רטובים. פה עשיר, כבד, שומני. חומציות טובה, אלכוהול מאוזן. אחד מהטובים שטעמתי. מחירו 85 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – לחלוטין.

יקב עמק האלה – סירה 2017 סדרת אסטייט

ארומות של שוקולד, טבק, מעט מנטה. פה קריר, פרי בשל, חומציות משובחת. עשיר מאוד ונראה כי הוא ינוקא לחלוטין. יופי של יין. מחירו 159 ₪ (להשיג רק במרכז המבקרים של היקב). ציון 90. תמורה למחיר – יין טוב אבל יקר מאוד. מחיר דו ספרתי, לא יותר.

יקב טוליפ – סירה רזרב 2014 בקבוק מגנום

ארומות של דובדבן, פטל, טבק, תה חזק. בקצוות עץ אלון עדין, הפה מאוד עשיר. יין שמתפוצץ בפה ולא נותן מנוח. מאוד מהנה, מאוד. ציון 91. מי שיכול לשים את היד על בקבוק, לא ירצה לכבד אף אחד.

יקב טוליפ – בלאק טוליפ 2015 בקבוק מגנום

קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. ניחוחות של פרחים עוצמתיים. פה מינרלי, עשיר מאוד בטעמי פרי שחור. טאנינים גמישים שצצים מדי פעם ולא מעיקים. גוף בינוני. יין שכל הזמן עובד ומתפתח בכוס, עמוס במרכיבים, מאוד מלוטש. ציון 93.

יונתן לבני מבקר ביקב היוגב 8

בשבועות האחרונים שאלו אותי לא מעט אנשי יין, אם "יצא" לי לבקר ביקב 'היוגב 8'. גם מספר יננים סיפרו לי כי הם מבקבקים את יינותיהם ביקב זה, או מייצרים אותו שם. יותר מדי אנשים הזכירו את היקב אותו לא הכרתי, וכך בתחילת השבוע, בערב שמחת תורה, נסעתי מתל אביב ליקב הממוקם במשק מספר  שמונה, במושב היוגב ששוכן בעמק יזרעאל השוכן לצד כביש מגידו-יקנעם, כ-7 קילומטרים מערבית לעפולה.

אומר את האמת – היקב מפתיע. במושב קטן ומרוחק, מול רפת פרות גדולה, ממנה לא עולה ריח כלשהו, מצוי יקב גדול ממדים, עם ציוד מודרני ביותר שלא היה מבייש יקב גדול ממנו בהרבה. ביקב הצעיר יחסית – הוקם על ידי גיל והדס דורון במשק שרכשו לפני  12 שנים, בלבד – יש כאמור ציוד שהוא המילה האחרונה בעולם היין, כמו מכונת סחיטה גדולה ומודרנית, מחשב שנקנה במיוחד באוסטריה, שבעזרתו ניתן לבדוק מה נעשה בכל חבית וכל מיכל, ועוד כהנה וכהנה חידושים המורים על הרצינות והקידמה של בני משפחת דורון. גיל הוא מהנדס מים והתפלה, בעל תואר שני בהנדסת סביבה מהטכניון, והבעלים של מתקן התפלה גדול בשורק ותחנת כוח בכוכב הרוחות.

"אני אוהב יין", הוא מספר לי, "בזמן הקורונה היו לי שלושה סטארט-אפים שלא כל כך הצליחו, ואז החלטתי להקים במקומם יקב עם מרכז מבקרים – כי יקב הולך תמיד עם מבקרים". הוא וכלתו, לבנת דורון, החלו ללמוד יננות באוהלו. לבנת היא רואת חשבון המנהלת את העסק המשפחתי יחד עם חותנה. מכיוון שגיל פרפקציוניסט, הוא גייס כיינן את יונתן קורן שמגדיר את עצמו כ'איש אדמה, כורם, יינן', לשעבר היינן של יקב לטם, אשר אחראי על עשיית היין.

בשלב זה הם משתמשים בענבים שמגיעים ממקומות שונים בארץ. לפני שנתיים נטעו 15 דונם גפנים ליד היקב, על קרקע דומה לאדמה שבדרום רמת הגולן: אדמת טוף ובזלת, באזור קרוב למגידו שהיה בעבר אזור הר געש. הזנים שניטעו הם טמפרניו, סירה, מרסלאן גרנאש ומלבק, ובהמשך כנראה גם שנין בלאן, גוורצטרמינר וסוביניון בלאן לבנים מוכרים. ב- 2021 יוצרו ביקב 19,000 בקבוקים. השנה המספר כמעט יוכפל, וביקב ייצרו 35,000 בקבוקים. כאמור, מספר יקבים בארץ מקבלים את מיץ הענבים שלהם מהיוגב 8, ומספר ייננים עושים את יינותיהם ביקב. גם אנשי עמותה טיפולית של נכי צה"ל הסובלים מפוסט טראומה, מכינים כטיפול את היין שלהם ביקב. מזקקת האלכוהול 'מולי משקאות משכרים', מכינה כאן ורמוט טעים, שנמכר במרכז המבקרים היפהפה.

עבור ארבע טעימות של נשנושים חלביים מתוצרת המושב, תשלמו 55 ₪, כתוספת לתשלום בין 30 ל- 35 ₪ עבור היינות. במרכז המבקרים יש שולחנות למשפחות ולקבוצות, ותוכלו לשהות במקום, כך כתוב בתפריט, במשך שעתיים. "כדי שאורחים ישתו יין בשביל ליהנות ממנו ולא בשביל מדליות", מסביר גיל, "אני גם רוצה שאף יין לא יעלה יותר מ- 100 ₪ לבקבוק – אני רוצה שישתו את היין שלנו בכל הזדמנות, ולא ישמרו אותו לאירוע מיוחד". אגב, הכשרות במקום הינה של רבני צהר. סליחה, השגחת צהר, שכן המילה "כשרות" שייכת על פי חוק לרבנות הראשית בלבד.

גוורצטרמינר 2021 – ענבים מכפר עציון שבגוש עציון. יין לבן חצי יבש. בוקה אופייני לזן. מתיקות קלה בסיומת. טעמי פירות ליצ'י ופסיפלורה. יין קליל וקריספי. על הבקבוק מופיעה הצעה לשתייה – כמו גם ביינות האחרים: "לשתות בטמפרטורה של 4-6 מעלות בחברה טובה ביום שמש או בכל זמן אחר". הצעה מצוינת.

סוביניון בלאן 2021 – ענבים מכרם בגובה 780 מטרים למרגלות הר מירון. אדמת חרסית כבדה, סלעי גיר, ותנאי אקלים טובים בקיץ ובחורף. גם ליין זה יש טעמי פסיפלורה, אבל גם טעמי אננס לא לגמרי מתוק, תפוח ירוק ואשכולית בשלה. אוהבי הזן ייהנו ממנו ביותר. כמו קודמו שהה יין זה במשך 4 חודשים במכלי נירוסטה איכותיים מאיטליה. גם כאן יש על הבקבוק המלצת שתייה נחמדה: "שתו קר (4 מעלות) ובחברה טובה". ההמלצה על חברה טובה נכונה לדעתי לכל שתיית יין.

רוזה CS GT 2021 – אפילו רק בשביל יין זה היה כדאי להגיע ליקב. יין רוזה "פאנקי" מענבי  קברנה סוביניון מצפון רמת הגולן וענבי גוורצטרמינר מהרי ירושלים, שהתיישנו זמן קצר של 4 חודשים בחביות עץ אלון פורטוגלי. יין קריספי מצוין, שונה מכל מה שטעמתי ביינות רוזה ישראליים. ניתן להגדיר אותו כאחד מיינות הרוזה הטובים שטעמתי לאחרונה, אם כי אני סבור שמתאים יותר לקרוא לו 'יין אדום קליל' מאשר רוזה, עם טעם מיוחד וארומות תות שדה, פטל קליל ומעט פלפל ירוק. גם כאן מופיעה המלצה לשתותו בטמפרטורה של 4 מעלות, אבל עם "ארוחה קלה או בכל זמן מתאים אחר".

קריניאן סירה 2021 –  ענבי קריניאן מגפנים בנות 25 שנה, מכרם בשפיה ליד זיכרון יעקב. ענבי הסירה מכרם מנחם בצפון רמת הגולן.  היין התיישן במשך 8 חודשים בחביות עץ אלון פורטוגלי. יש לו בוקה ברור של שני הזנים, ובעיקר של הסירה. סיומת ארוכה בטעמי תות שדה ופירות יער, חומציות נעימה ומאוזנת. יין אדום לא כבד, כיפי ביותר, ובהחלט מתאים למזג האויר החם ששולט בארץ.

מחירי היינות הם כאמור מתחת ל-100 ₪. מחיר הרוזה 85 ₪, סוביניון בלאן 90 ₪, ושאר היינות נמכרים ביקב ב- 95 ₪. לא תמצאו אותם בחנויות יין או במסעדות, אך מי שאינו יכול להגיע ליקב לטעימה ולרכישה, יכול להזמין באתר היקב באינטרנט.

אז מה יהיה עם כוסות בלי רגל?

רני רוגל: זה התחיל עם פוסט השירה-מקאמה של איש היין 'רדיקל חופשי', ובו השורה " עדיף תיקחו לי רגל מלתת לי כוס בלי רגל". כסבא לנכדים שמגיעים לארוחות אצלנו, כוסות הרגליים נשארות בוויטרינה כדי שהשולחן לא יהפוך לזירת דמים של יין ניגר ושברי זכוכית.

למה כוסות עם רגל? מיכאל (מימי) בן-יוסף כתב ב'ספר היין' המיתולוגי שלו, כי אחת מתכונות כוס אידיאלית היא היותה בעלת רגל נוחה, ובין הסיבות להחזקת הכוס ברגל, הוא מציין: "לשמור על טמפרטורת היין, לא לחמם את הנוזל על ידי קרבת היד ליין, לא לקלקל את הצליל כאשר מקישים 'לחיים', קל יותר לסובב את היין כדי להגביר את ניחוחו". ולא פחות חשוב: "סילוקו של יין לא טעים. בתנועה  אחת בלבד ניתן לשפוך את היין הלא טעים לתוך העציץ הראשון…".

ורד ברלל כתבה במעריב (12.2.19): "כוסות יין עם רגל הן קלאסיקה ואנחנו לא יוצאים חלילה נגד קלאסיקה, אבל הטרנד החדש של כוסות יין נטולות רגל ללא ספק מוסיפות סטייל עדכני ומודרני לשולחן, הן פחות רשמיות וכבדות ונותנות תחושה נגישה יותר ליין". ועוד היא כותבת: "היתרון הנוסף של כוסות יין ללא רגל, הן קלות יותר לניקוי במדיח כלים ונוטות פחות ליפול על השולחן וכך פחות יין נשפך סתם או הורס את המפה". אני עם ורד או מעריב לא מתווכח.

שאלתי את שלי כלאכודה שורץ מחברת 'סופרנובה', יבואנית כלי אוכל וכל סוגי הכוסות ליין, מה היא אומרת בנושא זה: "כוסות יין ללא רגל הן טרנד עולמי. במסעדות רבות הן מוגשות ככוסות רב תכליתיות, בהן מגישים שתייה קלה, קוקטיילים ויין באותה כוס. כמובן שהן לא מתאימות לכל אחד, ובמיוחד לא לחובבי כוסות היין הקלאסיות, אבל בואו רגע נבין למה הן כן מתאימות. הן משדרות משהו מידי, נוח וקל לשימוש. העיצוב החדשני של הכוסות, שמאפשר אחיזה נוחה ואסתטיקה, מושך קהל גדול לשימוש בכוסות אלה. בדיון על הטעם והטמפרטורה שמושפעת ממגע היד בכוס, טוענים סומליירים רבים בעולם כי השאלה הנשאלת היא מה הלקוח רוצה לקבל מחוויית שתיית היין. כוסות יין עם רגל מהוות כלי לחוויית שתיית יין מקצועית יותר, בה הטעמים, ארומות וטמפרטורת היין, יקבלו תנאים מסוימים שלא ניתן לקבל בכוס ללא רגל. לעומת זאת, כוסות יין ללא רגל יספקו חוויה אחרת, פחות רשמית ומחייבת, ויתאימו לאירוע חברתי גדול או לאירועי חוץ. הן קלות לאחסון, מתאימות לאירוח של הרבה אנשים כי הן פחות שבירות, מתאימות למגוון רחב של יינות אדומים אבל לא רק, גם לקוקטיילים ושתייה קלה, וגם ליין לבן. לא פחות חשוב, המבנה שלהן מאפשר שימוש והכנסה בקלות לכל מדיח כלים".

אז נשארנו בויכוח בין קלאסיקה לפרקטיקה. הרדיקל החופשי ימשיך לסלוד מכוסות נטולות רגליים, או כפי שהוא כותב: "יש רק כוס בלי רגל? לחצי התורן נוריד את הדגל". היבואנים ימשיכו לענות לכל הרצונות והטעמים, והנכדים שלי ימשיכו להוכיח שאפשר לשבור כל דבר.

חדש בצפת: בר היין 'מוזה' במלון רות נותן במה ליקבים מהגליל והגולן

מלון רות צפת מרשת מלונות דן, חונך את בר היין 'מוזה' שעושה כבוד ליקבים כשרים מאדמת הגליל והגולן. בר היין ממוקם במבנה חאן ממלוכי עתיק מהמאה ה-13 במרכז העיר העתיקה בצפת, בתוך מלון רות. תפריט מוזה כולל אוסף יינות המגלמים התפתחות של 40 שנות יצירה חקלאית, מתוך כוונה לתת במה למגדלים, חקלאים, כורמים, ייננים ויצרנים מאזורים אלה.

הבר פתוח לאורחי מלון רות צפת ולקהל הרחב, ויציע תפריט יין של יקבים כמו לוריא, רמת הגולן, הר אודם, הרי גליל, אבוהב, כמיסה (דלתא), רקנאטי, כרמל, סקוריה, כרם בן זמרה. בנוסף יוצע כאן אלכוהול מקומי ממזקקות בוטיק צפוניות, כמו וויסקי ישראלי ממזקקת גולני, אבסינט וג'ין מקומי, תזקיקי אלכוהול, ורמוט עבודת יד, ובירה בוטיק מקומית.

לצד תפריט היין והאלכוהול יציע מוזה בר תפריט אוכל מקומי עם מגוון מנות אותנטיות גליליות, גבינות ממחלבות צפתיות, וקינוחים המביאים לידי ביטוי את התרבות ההיסטורית האזורית.

להזמנת מקום במוזה WINE BAR במלון רות צפת:  04-6994665

היקבים והיינות שיוצעו בבר המוזה

יקב רמת הגולן – קברנה סוביניון גמלא  375 מ"ל (בקבוק קטן) 2019; סירה גמלא 2019; פינו נואר גמלא 2021; קברנה סוביניון ירדן 2019; מרלו ירדן 2018; פטי ורדו ירדן 2019; T2 (יבש) ירדן 2019; גמלא קברנה סוביניון מגנום 1.5 ליטר.

יקב הר אודם – מרלו וולקני 2020; גמאי קברנה סוביניון וולקני 2020; קברנה פרנק 2019.

יקב הרי גליל – גליל אלה (סירה, ברברה, פטי ורדו) 2020 ; גליל אלון (קברנה סוביניון, מרלו, סירה, פטי ורדו, קברנה פרנק) 2019; מירון (מרלו, סירה, פטי ורדו) 2018; יראון (קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, קברנה פרנק) 2019; יראון מגנום 1.5 ליטר (קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, קברנה פרנק).

יקב לוריא – סירה 2020; טרסה (קברנה סוביניון, סירה, קברנה פרנק) 2020; ברברה 2020.

יקב אבוהב – ינוקא (קברנה סוביניון, סירה, מלבק) 2020; יעלה (מרלו, סירה) 2020; ערבוביה (קברנה סוביניון, סירה, פטי ורדו) 2020.

יקב כמיסה (דלתא) – אטא פיוז'ן (קברנה סוביניון, שיראז, קברנה פרנק) 2020;  DELTA FREE קברנה סוביניון ללא ביסולפיט 2020.

יקב רקנאטי – ביתוני 2019; מרסלאן רזרב 2018; קריניאן פרא גפנים בוגרות 2019.

מחירים לדוגמה: יין בכוס 38-60 ₪, בקבוק מבעבע 90-156 ₪, בקבוק רוזה 130-140 ₪,  בקבוק לבן חצי יבש 100-190 ₪, בקבוק רמת הגולן 75-386 ₪