אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

אלון גונן: השבוע 26.6 ציינו 20 שנים למותה של נעמי שמר. אני משתדל להקפיד לציין זאת כל שנה; המשוררת הלאומית בכול זאת. אי אפשר שלא להרהר על אחד מהציטוטים של נעמי שמר שרלוונטי גם היום: "כל מה שהיה טוב, עכשיו נחשב רע. התיישבות הייתה מצווה, עכשיו היא עבירה. להתגייס לצבא היה זכות, עכשיו זה חובה. עבודת כפיים הייתה כבוד, עכשיו זו בושה. באופן כללי, זה מעורר בי תימהון"

עד מתי? שני יקבים בצפון –  נזקי הכטב"מ ונזקי "המצב"

יקב רמות נפתלי

אלון גונן: ביום שלישי השבוע, איציק כהן הבעלים והיינן של יקב רמות נפתלי המפונה כבר 8 חודשים ספג שוב נפילת כטבמ"ים, שגרמו לשריפת ענק באזור הכרמים שפגעה ב-50% מיבול גפני הסירה. החום הרב של הלהבות שהגיעו עד לכרם, פשוט ייבשו את העלים ואת הענבים שרק התחילו לצוץ.

איציק לא עזב את המושב ועובד כמעט כל יום ביקב עם הצוות שלו, ואחת לחודש הוא יורד לבקר את המשפחה והנכדים. נכון, אנשי המושב כולם מוגדרים כמפונים, אבל הוא לא מוותר ועובד תחת אש. כבר 8 חודשים לא מזניח את היקב והכרמים  למרות הסכנה, וישנה סכנה כל יום וזה מה שקרה. הלב כואב באמת.

נכון, הפגיעה היא בכרם ולא באנשים ואף אחד לא נפגע, אבל הנפש, הנפש של איציק ושאר הכורמים והתושבים נפגעה מזמן. מצב של חוסר אונים, חוסר הבנה, חוסר מעש מצד הרשויות והשלטון. ההפקרות חוגגת, ונראה שלאף אחד מהגורמים שאמורים לשלוט ולתת פתרונות כאלו ואחרים לא אכפת שהכול נשרף מסביב. פשוט אי אפשר אפילו לתפוס את הנזק העצום של עמל של שנים, של חזון ציוני שהתרסק לרסיסים.

אז מה נותר לחקלאים כמו איציק כהן לומר? לאחר שיחת טלפון איתו הבנתי כמה חזק האיש הזה: "כרמים ניתן לחדש, אותנו לא. הכול בסדר חבר. יהיה פחות סירה, ואולי בכלל אקרא למה שנשאר מהסירה 'סירה סמוק'. אנו לא מתייאשים, יש לנו זנים נוספים, נמשיך לייצר יין ולגור כאן בגבול הצפון. זה הבית שלנו".

יקב רמות נפתלי – להזמנות 054-7983100

יקב אסף

אין זה סוד שיקבים רבים נקלעו למשבר כספי אדיר "בגלל המצב", כך קוראים לזה –  חודשים בלי מבקרים, הכול נטוש מסביב, אין מצב רוח, אין מכירות יין ומנסים בציפורניים לשרוד. יקב אסף המשפחתי שבנה מרכז מבקרים לתפארת בקדמת צבי שברמת הגולן, עם מסעדה איכותית ובקתות אירוח מדהימות, פשוט חווה על בשרו את ההתמוטטות הכלכלית והנפשית.

כל שבוע הם רצים ממקום למקום – להטעים יין ולנסות למכור יין בכול דרך אפשרית. אם בזמן הקורונה אנשים ישבו בבית והזמינו יין, אז נכון לתקופה הנוכחית, מצב הרוח של כולם לא מאפשר אפילו להריח יין, שלא לדבר על ליהנות מיין ישראלי.

המדינה מפקירה את כולם – בצפון ובדרום. השבוע מונו סופסוף שני  ראשי מנהלות  שמהם כביכול תבוא הישועה. אין אף גורם ממשלתי שמקבל החלטות לגבי העתיד הכלכלי של כולם, ההלוואות שהבנקים נתנו לא הושיעו, אין ערבות מדינה, אין תוכנית סדורה ליום שאחרי או אפילו לאיך גומרים את החודש. הכול קורס מסביב.

יקב אסף הוא יקב משפחתי, ציוני, שמעבד את אדמות רמת הגולן. חקלאות, משפחה, אירוח אנשים – הם לא מבקשים הרבה. זה הזמן לחבק את היקב הזה ויקבים אחרים באזורים המופקרים על ידי המדינה ולקנות יין.

הם אומרים כך: "אנחנו ממשיכים לשלוח יין מהיקב עד פתח ביתכם. עדיין הגולן מנותק ורחוק מכם במיוחד, הגפן לעומת זו ממשיכה בשלה, ובקרוב מתחיל בציר חדש בכרמים שלנו.  בינתיים שולחים ארגז יינות קיץ, עד שתשובו לבקר אותנו בכפר היין שלנו בגולן. מארז קיץ מרענן במיוחד – 6 בקבוקים ב-480 שקלים כולל משלוח עד הבית. בתקווה שתשובו לבקר אותנו בקרוב ובמהרה. ועד אז, שניתן כולנו יד לצפון ולייצור המקומי. זה חשוב בימים אלו יותר מאי פעם. תנו לחקלאות לנצח. משפחת קדם".

יקב אסף – להזמנות ולחיזוק: 052-4482604

יונתן לבני בערבי קולינריה ויין מקומיים במסעדת 'רשטא'

חודש אירועי היין של מטה יהודה – אפלסיון היין הראשון בישראל, הסתיים בשלושה ערבי קולינריה ויין מקומיים, שהתקיימו במסעדת "רשטא" בעין ראפה ליד ירושלים, לא הרחק מאבו גוש.

שלושה יקבים הציגו את יינותיהם במסעדה מוסלמית –פלסטינאית (מותר היום להשתמש במילה כשרוצים לכתוב עליהם משהו טוב?) זאת, המגישה אוכל ערבי אותנטי: יקב לטרון המתחדש, משק היין הנס שטרנבך מגבעת ישעיהו ויקב סוסון ים מבר גיורא, תחת הכותרת "כשטבח פוגש יינן".

השתתפתי בשני האירועים הראשונים של לטרון ושטרנבך. המיוחד באירועים ובארוחות הטעימות מאוד, היה שיתוף הפעולה הרב- תרבותי ולאומי בין מטבח ושף מוסלמי לבין יקבי יין. לא שמגישים במסעדת רשטא יין,  אבל בניגוד לרוב רובן של המסעדות של שפים או בעלים מוסלמים בישראל, ברשטא יכולים הסועדים להביא יין משלהם ויוגשו להם כוסות יין. יתרון נוסף בהסדר זה הוא, שבניגוד לכול המסעדות בהן "שוחטים" את הסועדים המביאים יינות טובים מהבית וגובים דמי חליצה יקרים, ברשטא לא נגבה כסף כלשהו עבור היין.

עוד דבר שמייחד את רשטא, שונה למיטב ידיעתי מכול מסעדה עם אוכל ערבי בישראל, זה שבמסעדה עובד כשף משנה רופא מנתח מפורסם, ד"ר נחום בגלייבטר, שנטש לא מזמן את בית החולים הדסה הר הצופים בירושלים והפך את אהבתו לבישול לשותפות מרשימה במטבח של רשטא.

ראנם ברהום הוא השף הראשי והבעלים של המסעדה, בה מוגש אוכל כל כך יוצא דופן וטעים ושונה מכול מסעדה דומה בה אכלתי, מפני שללא כל ספק ד"ר בגלייבטר מוסיף השפעה ישראלית-מערבית לטעמים ולמנות השונות המוגשות. למשל, הריזוטו שהוגש לא היה מאורז אלא מבורגול, אפונה, שקדים וחלב עיזים – ללא יין כמובן. את הירקות הטריים שמלווים את המנות המבושלות והסלטים, מביאים מגינת ירק  ליד המסעדה.

את הארוחות ליווה גם אודי גולדשטיין, אחד ממקימי תנועת ה-Slow Food  בישראל, ארגון בינלאומי שמטרתו להבטיח אוכל טעים, נקי וביולוגי. המנות היו נהדרות וטעימות, וליוו את היינות בהתאמה למה שאכלנו. וליינות ששתינו:

יקב לטרון

היקב ממוקם במנזר לטרון, או מנזר השתקנים הבנדיקטיני, בקצה הדרום מזרחי של עמק איילון. היינות מיוצרים במנזר בעיקר מענבים הגדלים במקום. בעבר היו יינות היקב לא טעימים, בלשון המעטה. לפני כמה שנים מונה ליקב יינן חדש – ערבי נוצרי בשם אדם קסיס, שלמד ייננות בצ'ילה ועלה למנזר. קסיס פרושו "איש כנסיה", ואדם מדגיש כי הוא שינה לגמרי את אופן עשיית היינות במנזר שמייצר היום כ-120,000 בקבוקים בשנה. "פעם לא הייתי שוטף את הריצפה עם היין של לטרון", הוא מבהיר לי. היום זה באמת עולם שונה לחלוטין.

מפגש הייננות והאוכל העלה אצלי הרבה מחשבות וקצת תקווה: יינן נוצרי, שפים מוסלמי ויהודי. את היינות אפשר להשיג רק במנזר ולא בחנויות.

רוזה 2022 – עשוי מענבי גרנאש שנבצרו באזור לטרון, כמו רוב הענבים המשמשים את היקב, מכרמים בני 15 שנה המניבים רק 700 ק"ג לדונם. טאנינים נעימים מיין ששהה שנה במיכלי נירוסטה. לאוהבי רוזה הוא יהיה הפתעה מהנה, גם בטעם וגם במחיר הנמוך – 53 ₪.

סוביניון בלאן 2022 – ענבים מאדמות גיר וטרה רוסה, האמורות לתת טעם מיוחד ליין ששהה 12 חודשים במיכלי נירוסטה ו-3 חודשים בחביות עץ . טעם ברור של סוביניון בלאן. יין סביר במחיר נמוך ביותר – 48 ₪.

שרדונה הסלע הלבן 2023 – ענבים מכרם בן 23 שנים בוואדי לטרון. הכרם מניב מעט ענבים – רק 300 ק"ג לדונם, כמות מזערית ביותר. היין שהה 12 חודשים בעיקר בחביות נירוסטה. עם זאת, חלקו הועבר מיד לאחר התסיסה לחביות עץ. ליין נוספו 15% של סוביניון בלאן, שחידדו את הטעם. שרדונה נעים לשתייה – 62 ₪. מחיר מצוין גם בהתחשב באיכות.

קברנה סוביניון 2022 – מכרמים צעירים בני שנתיים. תסיסה איטית עם הקליפות במשך 20 יום, ואחר כך תסיסה מלולאקטית ארוכה. הייחוד בקברנה זה הוא שהיין לא שהה בכלל בחביות עץ, אלא בחביות נירוסטה בלבד על השמרים 12 חודשים, ללא סחיטה של הענבים. מפתיע כמה הקברנה סוביניון הזה עדין ונעים לשתייה. ניתן לצננו ואז יהיה עוד טעים יותר. 54 ₪ – ממש מציאה.

פינו גרי 2022 – פינו גרי או פינו גריז'ו, הוא זן ענבים לבן הנחשב לשיבוט של ענבי פינו נואר אדומים מאזור בורגון בצרפת וצפון איטליה. היינות מענבים אלה משתנים מצבע זהוב עד צבע נחושת. לא רבים בארץ מייצרים אותו – יקבי כרמל, רמת הגולן וטפרברג הם בין אלה שמייצרים פינו גרי טוב. זה של לטרון מאוד נעים לשתייה, בעיקר בימים חמים, כי הוא יין לבן קליל שהתיישן בתסיסה קרה 32 ימים בחביות נירוסטה. 48 ₪ – מציאה כמובן.

רזרב פטי ורדו קברנה פרנק ומרלו 2022 – יין נהדר מורכב משלושת הזנים. בדרך כלל יין המיוצר משלושתם הוא יין כבד. אדם קסיס היינן הסביר לי, כי הוא רצה ליצור יין שיהיה קליל ויתאים לארץ חמה. בפה יין מלא טעמים של שלושת הזנים, שנותנים בוקה וטעם עדין. ממש נהניתי ממנו. 148 ₪ – יקר  מאוד בהשוואה לשאר יינות היקב.

יין קינוח מוסקט בלנק – הנזירים הביאו את הגפנים מצרפת, ושתלו מהזן 25 דונם כרמים. השמרים הוצאו באמצע התסיסה, ונשאר רק הסוכר – 11.5% סוכר עם 16% אלכוהול. יין דיזרט חצי מתוק, אבל מאוד מיוחד בטעמו לאחר תסיסה איטית. מעט מרירות נעימה בסוף השתיה.  לטעמי יין יין קינוח מקסים. 77 ₪ – מציאה שאין להפסידה.

משק יין הנס שטרנבך

יש לי בלב פינה חמה ליקב הנס שטרנבך בגבעת ישעיהו שבהרי יהודה, בין בית שמש לירושלים. הנס שטרנבך שעל שמו היקב, היה יקה – יהודי מגרמניה, וגם אני חצי כזה. בנו גדי שטרנבך היה שנים רבות יינן היקב. היום היינן הראשי ומנהל היקב הוא בנו של גדי, אדם, שסיים את לימודי הייננות באוניברסיטת גיזנהיים על נהר המיין בגרמניה. אדם הוא הישראלי הראשון שסיים שם לימודי ייננות.

הגפנים המשמשות את היקב נטועות בכרם ג'נאבה, כ-12 דונם קברנה סוביניון ליד חירבת ג'נבה בסמוך לנחל חכליל, וכרם נוסף באותו אזור בו גדלים ענבי סירה, פטי ורדו, סוביניון בלאן, ויונייה ורוסאן. היקב מייצר כ-12,000 בקבוקים בשנה, והיינות נמכרים בעיקר ביקב עצמו, לקהל לקוחות נאמן שמגיע ליקב.

ג'נאבה לבן 2022  – יין סוביניון בלאן. צבעו לבן לגמרי. התיישן במיכלי נירוסטה ופלסטיק במשך 9 חודשים על שמריו הטבעיים. יין עשבוני עם טעמי פרי הדר – מעט טרופי. יין מעודן, שכשטעמתי אותו ביקב הוא היה מצוין. משהו קרה לו – או לי. הפעם לא נהניתי ממנו, ולא הרגשתי שאני שותה סוביניון בלאן. 100 ₪.

רוזה נחל חכליל ורוד 2023 – לא הרוזה הראשון ששטרנבך עושה, אבל הוא שונה מקודמיו, שכן הוא נעשה מענבי פינוטאז' ופטי ורדו – שילוב מיוחד של שני זנים אלה. הפינוטאז' מבעבע מעט לאחר תסיסה מלולאקטית, הופך למאוד פירותי וקצת מזכיר יוגורט עם פירות, בעיקר תות שדה. בפה חמיצות עדינה ועגולה. רוזה יבש, טעים ומומלץ – 90 ₪.

לה ג'נאבה אדום 2019  – מורכב מ-87% סירה ו-13% רוסאן, דיוק יקי של האחוזים . מזכיר בטעמיו יינות מעמק הרון – כמו הרמיטאז'. כאן התסיסו את הרוסאן והסירה שנתיים בחביות ישנות. אם תעצמו עיניים היין יזכיר לכם את הטובים שביינות עמק הרון, שמזג האויר בו דומה לזה שלנו. יין נהדר. 120 ₪.

נחל חכליל אדום 2017 – עשוי מ-60% ענבי קברנה סוביניון, 30% סירה, 5% פטי ורדו ו-5% רוסאן. שהה שנתיים בחביות ישנות. על פי שטרנבך, שינה מדי פעם את אופיו וטעמיו. יין מצוין לטעמי. כשמקורר כמו יין לבן, טעמיו נעימים קלילים ומהנים גם בערב חם ביותר. 90 ₪ – מציאה אמיתית.

עמק האלה – יין חדש 2023 – הפתעת הטעימה. יין מבציר 2023 העשוי מ-100% ענבי סירה מעמק האלה. מפתיעה, בין היתר, העובדה כי היין לא עובר כלל תהליך התבגרות בחביות או יישון בבקבוקים. בארצות רבות היו קוראים ליין כזה "יין הבית", שטרנבך קורא לו "יין חדש.", והוא צונן היטב לפני השתייה. יין נהדר וטעים כל כך, וכלל לא הורגש שלא עבר תהליכים לשם יישון. מחירו, לא תאמינו, 60 ₪ – מציאה בלתי רגילה ליין איכותי.

שתי תחרויות יין – מקומית ועולמית

אלון גונן: תחרות אשכול הזהב 2024 (התוצאות המלאות כאן) התקיימה השנה בצל המלחמה, הטירוף, הקריסה , חוסר הוודאות, הפחד ובעיקר חוסר התקווה. אני לא מדבר רק על ענף היין הישראלי כמובן. בציפורניים ובהרבה כוחות נפשיים, ממשיך אבי בן עמי לדחוף את הענף; מנסה לשמור על שפיות ועל תקווה, אצל כאלה שנפגעו ישירות וכאלה שהכול גוסס אצלם במרכזי המבקרים ובמשאיות ההפצה. כולם באותה קלחת.  זה הזמן לחבק ולתמוך כל אחד איפה שהוא יכול.

אשכול הזהב היא תחרות ישראלית מפוכחת. בדרך כלל את המסה הגדולה של המדליות קוטפים היקבים הגדולים, כי הם שולחים הרבה מאוד יינות בהרבה מאוד קטגוריות. אלו גם היקבים שמרוויחים הכי הרבה כסף מהציבור הישראלי במשך כל השנה. להם יש גב כלכלי, והם אלה שצריכים לתמוך בתעשייה, מתוך ידיעה שהמדינה הפקירה גם את ענף היין.

יקב כרמל ליקט 11 מדליות, יקב בנימינה הפתיע ומעניין לנתח את היינות הללו לעומק, יקב ברקן שלח אין ספור יינות מזן קברנה סוביניון בלבד – מה נסגר אתכם? יקב 1848 ממשיך לייצר יינות מעולים, ורואים את עליית המדרגה של היקב הזה. יקב טפרברג תמיד עם אותה בעיה – הוא לא יודע לשלוח את היינות הנכונים והמחירים הנכונים. גם יקב תבור עם אותה בעיה – יש יועצי יין שמתמחים בנושא, קחו אחד. יקב שילה כרגיל הגדול מכולם. היקבים בזק, קדמה ומוניץ גם כן קיבלו פנינה עם יינות טובים.

כרגיל יקב רמת הגולן מעדיף תחרויות בינלאומיות, כי הוא בינלאומי עם מבטא אמריקאי כבד. המנכ"ל אסף בן דב לא מסוגל להבין ולא מסוגל להתמודד עם היינן הראשי שלו. כשהמדינה בוערת הוא מעדיף לתמוך בתחרות של דקנטר ולא בתעשייה המקומית.

פרס מפעל חיים ליקב אביבים

פרס מפעל חיים הוענק למאיר ביטון – הבעלים של יקב אביבים שראה לפני מספר חודשים איך מפעל חייו נשרף על ידי טילים של החיזבאללה. צוותי כיבוי לא הגיעו למקום, המדינה מתעלמת, והמפעל המדהים הזה לא יכול לשרוד בשלב זה אם כי מאיר ביטון שידר בהנקת הפרס אופטימיות. אבי בן עמי העניק קצת תקווה, קצת חיבוק ואהבה לביטון ולמשפחתו. רגע מרגש ומדהים.

פרס אשכול הזהב לכורם המצטיין מאזור גידול "הר מרכזי"

כאשר ראינו את שמות המועמדים, לא יכולנו שלא להביע את מורת רוחנו. בכתבה לפני שבועיים הבענו את עמדתנו, על מנת להבין למה מכניסים פוליטיקה לאירוע שאמור לייצג את כלל יקבי ישראל. העלינו את מחאתנו על כך שהמועמד ארז בן סעדון לא הסתיר מעולם את דעותיו וסלידתו ממה שלא מייצג את אמונתו. היה ברור לנו שהוא ייבחר. לשמחתי החליטו שופטי התחרות  להעניק את הפרס גם לכורם נוסף –  משה הרניק, כורם משנת 2009, חבר קיבוץ מירב בגלבוע. בחירה זאת עשתה כבוד לפרס.

אכן תחרות פרסי היין העולמית של Decanter הינה תחרות רצינית, שנחשבת לאחת המוכרות ביותר בעולם. השנה קיבלו ניקוד 75 יינות ישראלים מ-18 יקבים (כולל פילוקליה מבית לחם). כמו בכול שנה יש יקבים ישראלים, שמעדיפים לשלוח לתחרות זו את יינותיהם על מנת לקדם אותם בעולם (קצת בדיחה). כמו תמיד אנחנו לא יודעים איזה יינות לא זכו או מה שלחו היקבים – התחרות מציינת רק יינות שזכו.

נתחיל עם יקב רמת נגב ששלח את Exodus Grand Res 2018 שלו – בלנד של מלבק ופטי ורדו, שקטף מדליית פלטינה וציון חסר תקדים של 97 נקודות.

זוכרים את יקב 1848 מתחרות אשכול הזהב? אז הוא קטף מדליית זהב וקיבל ציון 95 ליין סירה 2021.

יקב פסגות – קברנה סוביניון 2022 SV זכה במדליית זהב עם ציון 95.

יקב טפרברג – לגסי פטיט סירה 2018, זהב וציון 95.

יקב רמת הגולן – קברנה סוביניון 2020, זהב וציון 95.

ההפתעה הכי מרשימה היא יקב גבעות – בעוד היקבים למעלה זכו בזהב וציון 95 (או 97 לרמת נגב) על יין אחד, וכאמור אנחנו לא יודעים כמה יינות הם שלחו לתחרות, אז יקב גבעות שלח וזכה עם פורטפוליו מרשים ומאוד מכובד של היינות שלו. היינן שיבי דרורי לא מפספס שום יין – יינות מדויקים, נקיים, מרשימים, מלטפים ועוצמתיים: קברנה סוביניון 2021 – ציון 90, פטי ורדו 2021 – ציון 91, רז 2018 – ציון 94, קברנה פרנק 2021 – ציון 92, מצדה 2021 – ציון 90.

קפצנו לביקור אצל עידו לוינסון – בהכנות לרילוקיישן

רני רוגל: כשנודע לי על יציאתו הקרובה של עידו לוינסון עם משפחתו לרילוקיישן (עיתוק בעברית, מלשון העתקת מקום מגורים מארץ לארץ) של שנתיים-שלוש באיטליה, בירכתי אותו והוא הודה וכתב: "מוזמן לבקר ביקב". לקח קצת זמן עד שהרמתי את הכפפה, או את המזמרה, והגעתי עם יגאל ברנע (כותב אצלנו על טעימות קבוצת היין 'יולו') ליקב המרשים בפתח תקווה, שכבר קטן מדי מול צמיחת הפעילות.

בפעם האחרונה ששנינו הגענו בשעת ערב ליקב לוינסון (המוכר גם כגראז' דה פאפא), הוא שכן במבנה תעשייה אפור בסגולה-פתח תקווה, ועידו וסטס פלדביין שאיתו ביקב כבר 8 שנים והאחריות המוטלת עליו תלך ותגדל עם המהלך החדש (זה אני אומר), אמרו שהם מחפשים מקום בו יוכלו להקים מרכז מבקרים. אמרו ועשו, והם ממוקמים כבר שנה (ביולי) במתחם תשלובת משפחת לוינסון ברחוב בזל 16 בפתח תקווה: מסעדת נונו, הנהלת רשתות נונו וג'ירף, יקב לוינסון ומרכז וחצר המבקרים. השטח שלהם כאן הוא 300 מ"ר, כפליים מהשטח בסגולה, וכבר לא מספיק. הפתרון המידי שמתבקש הוא העברת מחסן התוצרת הגמורה למקום אחר, וניצול השטח שיתפנה לצרכי היקב.

השנה תגדל כמות היין שייצרו כאן ביקב מ-40,000 לכ-55,000 בקבוקים, ובמסגרת ההכנות קנו הרבה ציוד חדש איתו יעבדו השנה, כמו פרס DIEMME פנאומטי. מאותו יצרן קנו גם מפריד – אמנם יש בו גם מועך, אבל ביקב לוינסון לא מועכים את הענבים, והצטיידו בשני מיכלים נוספים – היום יש להם חמישה גדולים והרבה קטנים, וחביות צרפתיות כרגיל קונים מ-CAVIN, כולן גדולות בנפח 500 ליטר.

אם אתם חושבים שעכשיו לא נראה את עידו בסביבה, אז נרגיע אתכם. ב-30 באוגוסט הוא יטוס לאיטליה עם רעייתו עדי ושלושת הבנות (8, 6 ושנה), כדי להכניס אותן למסגרות בפירנצה – שם יתגוררו ולא באיזו חווה טוסקנית רומנטית, ואז יחזור ארצה לכול עונת הבציר שאחריה יצטרף למשפחה באיטליה. על הקשר האיטלקי שלו הוא אומר: "בפן האישי למדתי וחייתי באיטליה. אני דובר איטלקית ורציתי שעדי והבנות ידברו איטלקית. התחתנו בטוסקנה, וחלמנו על הפסקה של שנתיים-שלוש". חלמו ומבצעים – יפה.

מה עידו ירצה לעשות באיטליה, מלבד ליהנות עם המשפחה אחרי 17 שנים כשכיר ביקבים רקנאטי וברקן-סגל, כשסופסוף הוא עצמאי? הוא רוצה ליהנות מתואר MW (Master of Wine) שלו, אחד רק שלושה בעלי תואר זה באיטליה – שני האחרים חברים שלו, ולקבל משימות יעוץ ביקבים או אולי לעזור למישהו שרוצה להקים יקב בטוסקנה – מיד עידו מרגיע שהוא לא מתכוון להקים יקב בטוסקנה. נרגענו.

כמובן שהוא רוצה להמשיך ולקדם את ייצור יינות חו"ל שלו, שמיועדים למכירה בישראל. כבר היום יש לעידו פרויקט ייצור יין משותף עם יקב בפיימונטה, שם מתיישן יין שלו בחביות לפחות עד סוף השנה, ואז יחליט אם למתגו כברולו, לַנגֵה או וינו דה טאבולה (יין בית – vino da tavola).

היין שבתהליך בפיימונטה מצטרף לריזלינג 'קונץ 2022' של יקב לוינסון, אותו ייצר בשת"פ עם יקב קונסטלר (Weingut Künstler) בריינגאו שבגרמניה, יקב שעידו מכיר ואוהב שנים רבות, ואת הבלנד הוא עשה יחד עם גונטר הבעלים. היין הגיע לארץ ונחטף במהירות.

עידו הרכיב בגרמניה גם את הבלנד של 'קונץ 2023' שיגיע למכירה בנובמבר השנה, בכמות גדולה יותר מקודמו, והוא מתכוון להגביר את הפעילות עם שני יקבים אלה. "אני מתכוון לנוע הרבה בין הנקודות השונות, פתח תקווה – איטליה – גרמניה. כל שנה בבציר נהיה חודשיים בארץ, ושאר הזמן באיטליה כשאני אהיה גם בגרמניה", הוא אומר.

רשות הכתיבה ליגאל ברנע: אמנם המפגש עם עידו לא נועד לטעימות, אבל לא נוכל להתעלם משני היינות שטעמנו במהלך הביקור, ומאוד נהנינו מהם.

היין הראשון: ריזלינג 'קונץ' 2022, שנעשה ביקב קונסטלר בגרמניה – ריזלינג שמשלב חמיצות נהדרת ומתיקות מעודנת, עם אורך מדהים בפה. מחירו 130 ₪ (ניתן לקנות בכוסות במסעדת יפו-תל אביב של חיים כהן).

היין השני: גראז׳ דה פאפא לבן 2023 מהחבית (השקתו מתקרבת) – עשוי מענבי שרדונה. עשבוניות מעולה, חמיצות מצוינת, פרי עדין, הרמוני. יין עם טעמים חדים וברורים. לטעמי עוד יותר מוצלח מהיין מבציר 2022 (שגם אותו אני אוהב מאוד). מחירו 150 ₪.

יקב לוינסון – בזל 16 פתח תקווה, 054-3884107

כותב אורח: אמנון פלד על תחרות הסומלייה הצעיר 2024 – הזוכה אסף ארביב מקאב-קם

אמנון פלד הוא חובב יין ותיק ומארגן קבוצות יין של חברים לסיורי יין בארץ ובחו"ל

בתחילת יוני השנה התקיימה בבית הספר הגבוה לבישול 'אטיליו' שבאור יהודה, תחרות הסומלייה הצעיר לשנת 2024. בתחרות השתתפו חמישה אנשי מקצוע צעירים גילאי, שעברו מיון ראשוני מתוך רשימת מועמדים שניגשו לתחרות, על ידי אנשי מקצוע בתחום היין והמסעדנות. המנהל המקצועי של התחרות היה איש היין ומארגן טיולי היין גיא הרן, וצוות השופטים כלל את הסומליירית שירה צידון, הסומלייה אדר ברשדצקי מקבוצת R2M, ואיש היין יאיר היידו.

התחרות (בחסות וסיוע מהאחים שקד, יקבי ירושלים, שותים פלוס ו-אקיפ) נערכה ביוזמת 'מסדר אבירי הגריל הישראלי' המסונף למסדר אבירי הגריל העולמי Chaîne des Rôtisseurs, לקראת תחרות הסומליה הצעיר הבינלאומית שתתקיים בחודש אוקטובר 2024 בליסבון בירת בפורטוגל. לתחרות הבינלאומית מגיעים סומליירים צעירים בגיל 21-28 מרחבי העולם, והזוכים מקבלים מעמד של כבוד בתחום המסעדנות, היין והקולינריה.

התחרות כללה שלושה שלבים, בהם נדרשו המתחרים לענות בכתב על 75 שאלות בתחום המסעדנות, היין והמשקאות האלכוהוליים, לטעום בטעימה עיוורת יינות ומשקאות אלכוהוליים ולתת חוות דעת מקצועית עליהם, וכן שלב מבחן השירות ללקוח במסעדה.

ההכרזה על הזוכים בשלושת המקומות הראשונים המתינה לערב הגאלה השנתי של מסדר אבירי הגריל הישראלי, שהתקיים בשבוע שעבר במלון נוטרדאם שבירושלים, בנוכחות מוחמד חמאם (Mohamed Hammam) חבר הנהלת המסדר הראשי בצרפת וראש תחום היין. המנצח בתחרות, אסף ארביב בן 28, זכה במדליית הזהב של הסומלייה הצעיר של המסדר הישראלי לשנת 2024, ובכרטיס טיסה לתחרות העולמית.

אסף ארביב – הסומלייה של מסעדה-בר קאב קם מבית בית תאילנדי, עובד כבר כשבע שנים במסעדה ועבר מגוון תפקידים: מלצר, מנהל משמרת, אחראי הדרכות אוכל, אחראי הדרכות יין ואלכוהול, צ׳קר, ומנהל תחום יין ואלכוהול. למקום השני עם מדליית כסף הגיע שי ניב – מלצר יין בבר היינות Brix , ולמקום השלישי עם מדליית ארד ניצן גרנות – מלצר יין במסעדת קלארו.

אסף מעיד על עצמו: "גדלתי בחולון בבית עם הרבה חיות בר ומגיל צעיר התחברתי לטבע. כשעברתי לתל אביב בגיל 18 נהייתי מאוד ״עירוני״, ולפעמים אני מרגיש שהיין הוא חיבור בין שני הדברים עבורי; טבע ועירוניות. אני עובד בבית ספר יסודי ייחודי, בשנה שעברה כמחנך ועכשיו כמבשל, ואני סטודנט להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. אוהב ריזלינג ולצלול בים".

מסדר אבירי הגריל הישראלי שפועל שנים, רבות מונה כיום כ-120 חברים מכול שכבות החברה הישראלית. הנשיא הנוכחי הוא השף עידן הלפרין, וקדמה לו תמי לנצוט-ליבוביץ. פעילות המסדר מתנהלת בתחומי הקולינריה והיין, וכוללת בין היתר ארגון ארוחת ערב מיוחדות וחווייתיות לחברים, סיורי יין בארץ ובעולם, וגם השתתפות באירועים בינלאומיים של הארגון העולמי. המסדר גם תומך בשני בתי ספר לבישול באזור המרכז, בהם מכשירים בני נוער ומבוגרים במקצועות הבישול והקונדיטוריה.

עולֵלות בקצרה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

ביוזמה עצמאית נוצר תו איכות תיירות יין ביקבים Fine Wine Tourism

לא משרד התיירות, לא משרד החקלאות או גוף ציבורי כלשהו. יוצרי הספר "יומן יין – הרפתקה ישראלית": רוני ססלוב, גיא הרן, דוד סילברמן ואיתמר גור (מדווחים על מכירת 15,000 עותקים של הספר ויציאה לדרך של כתיבת המהדורה השנייה), חברו לאבי בן עמי – אשכול הזהב, והשיקו את תו האיכות Fine Wine Tourism שנועד לקדם את תיירות היין המקומית, שהוענק לראשונה במסגרת כנס אשכול הזהב 2024.

"יזמנו תו מיוחד זה, מתוך הידיעה שתיירות יין היא חלק משמעותי מהמודל הכלכלי של יקבים בעולם וגם בישראל. למעשה מרבית היקבים הקטנים והבינוניים מוכרים אחוז ניכר מהיין שלהם ישירות לצרכן, אם במהלך הביקור או כתוצאה ממנו. כשלוקחים בחשבון את הרווחיות הגבוהה יותר בסוג כזה של מכירה ואת הערכים המוספים, מבינים שתיירות יין במידה רבה היא זכות הקיום, האוויר לנשימה והפער שבין שרידות להצלחה של יקב", אומרים אנשי חבורת "יומן יין". "ארצות רבות משקיעות מיליונים רבים בפיתוח תיירות היין, מתוך הבנה שזו מביאה תיירים איכותיים, שמשאירים יותר לעסקי התיירות המקומיים, בתי מלון, מסעדות ועוד".

הקריטריונים לקבלת תו האיכות: יקבים שתיירות ואירוח מהווים חלק חשוב בהתנהלותם; יקבים שפתוחים למבקרים לפחות שלשה ימים בשבוע בימים קבועים; יקבים שמקבלים גם מבקרים יחידים ושאין צורך לתאם הגעה; התייחסות מקצועית להגשת יין: כוסות יין איכותיות, מרקקות, שמפניירות וכו'; מייצרים לפחות 5000 בקבוקים בשנה; לא פועלים במסגרת ביתית.

את רשימת היקבים שכבר קיבלו את תו האיכות Fine Wine Tourism תמצאו כאן

3.7.24 בית קנדינוף ביפו: פתיחת תערוכת "השארתי מאחור, בית" של בצלאל בחסות יקב טפרברג

"השארתי מאחור, בית" היא תערוכת איור של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, שהוקמה בשיתוף עם בית קנדינוף (הצורפים 14 יפו העתיקה) ויקב טפרברג. בתערוכה שתיפתח ביום ד' 3.7.24 בשעה 19:00 ותינעל ב-3.10.24 (כניסה ללא תשלום), יציגו מאיירים.ות, מרצים.ות, בוגרים.ות וסטודנטים.יות מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, חלקם ניצולי טבח השבעה באוקטובר או מפונים מבתיהם. מעל 45 עבודות בחמישה חללי תצוגה במבנה ההיסטורי של בית קנדינוף, מעניקות פרשנות למציאות החדשה דרך סיפורים אישיים, זיכרונות וחפצים.

התערוכה הינה פרויקט המשך ל"זיכרון עוטף", מיזם איור של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל בשיתוף עם חברת WIX, שרצה להנציח את יופיו של חבל ארץ עוטף עזה לפני האסון הנורא שהתרחש בו בשבת 7.10.23. המטרה הייתה לגייס תרומות למען תושבי ותושבות העוטף שנפגעו, ואכן גויסו באמצעותו בארץ ובעולם מעל מיליון שקלים לשם כך. גם ההכנסות ממכירת יצירות התערוכה החדשה יועברו כתרומה לנפגעים.

בעוד תערוכת ״זיכרון עוטף״ הייתה תגובה מיידית לטראומה הקולקטיבית המבקשת לצאת מהמראות הקשים ולהתמקד ביופי ובכוחו המרפא של האיור, התערוכה 'השארתי מאחור, בית' מבקשת לחזור ולהתמקד בסיפורים האישיים ובעיבוד החוויות המורכבות.

מוטי טפרברג, מנכ"ל ובעלים של היקב, הסביר לנו מדוע העניק חסות לתערוכה: "יקב טפרברג, חמישה דורות של יצירת יין ארצישראלי הנטועים עמוק בתרבות ובהיסטוריה של מדינת ישראל, חרת על דגלו לייצר יין באהבה גדולה, יין המעצים מפגשים בין אנשים. בשנים האחרונות מוביל היקב את החיבור  שבין העולם המסורתי לבין העולם החדש, בין השורשי לעכשווי, ומתחבר לבית הישראלי של כולנו. התערוכה "השארתי מאחור, בית" משקפת את המעורבות של היקב בהווייה הישראלית, בטח בעת קשה זו, ובכלל – את המפגשים ואת הרגעים המרגשים שנוצרו בשל השלכות מלחמת "חרבות ברזל" על החברה הישראלית, דרך העבודות המדהימות בתערוכה".