אלון גונן מסכם שנת יין ישראלי 2022

שנת 2022 המשיכה להיות טובה ליקבים הישראלים. הקורונה אומנם נעלמה מחיינו עם תחילת המלחמה באוקראינה בתחילת השנה, אבל עד האביב היקבים המשיכו ליהנות מאלפי מבקרים שנדבקו בחיידק (היין). הייתה זו שנה בה יקבים רבים החליטו לשפץ את מרכזי המבקרים שלהם, והבינו שהיין הוא דבר שולי בחוויה שהאורח הישראלי מבקש. זו כוללת בעיקר אוכל, מקום בו הילדים יתרוצצו, ואפשרות לברוח מהלחץ היום יומי. הרגיעה ואיתה ירידה גדולה בכמות המבקרים, החלה כאשר השמיים נפתחו ואיתם הגיעו הטיסות הזולות לרחבי אירופה. על מנת לסבר את האוזן,  באפריל יצאו מהארץ כ- 685,000 אישה ואיש, ובחודש מאי נרשמו בנתב"ג 698,000 יציאות לחו"ל.

במחצית השנייה של שנת 2022 נרשמה ירידה משמעותית במכירות יין, אבל כאמור היקבים עדיין נהנו מתוצאות החודשים הראשונים של השנה, ובוודאי מאלה של שנת 2021. זו תקופה שאני מניח כי לא תחזור, מפני שהציבור מיצה את הנושא. יקב שהצליח להגדיל את חוג הלקוחות שלו עשה בחוכמה, ויקבים אחרים יצטרכו למצוא פתרונות שיווקיים ונראה מה יילד יום.

היצוא

מבחינת יצוא יין – 2022 הייתה שנה טובה גם ליצוא, ובעיקר ביקבים הגדולים והחזקים – יקב רמת הגולן, יקב ברקן ויקב רקנאטי, כאשר רחוק מאחוריהם יקבי בוטיק ויקבים בינוניים כמו קסטל, פלם, שילה ופסגות, שהמשיכו לשווק לחו"ל בכמויות בהתאם. השוק הסיני נעלם לחלוטין מהמפה (חריג לטובה הוא יקב רמת הגולן). אם עוקבים אחרי הכתבות שלנו בחמש השנים האחרונות, מבינים שמדובר בשוק שמעולם לא היה יציב לשום תעשייה. השוק האמריקאי הכשר המשיך לתמוך ביין הישראלי, אף על פי שחברת רויאל ממשיכה במגמה של שיווק יינות כשרים מרחבי העולם. זו תעשיה שנוגסת אט אט בתעשייה הישראלית, ואין לנו מה להלין על כך כשמחירי היינות הישראלים מופקעים. אומנם השוק האמריקאי נחשב ל"פראייר", אבל תוך שלוש עד חמש שנים, לא בטוח שיהיה על המדפים בארה"ב מקום ליין ישראלי. מי שלא מבין את זה עכשיו וטומן ראשו בחול, יבין זאת על בשרו, אף על פי שמבחינת כמויות היין שמייצרים בישראל לא בטוח שכל המאמץ לייצא שווה את התוצאות, ומדובר ביינות שיכולים להימכר בקלות בישראל. אם תשאלו את מנכ"לי היקבים, הם יתלוננו שאין להם מספיק יין, אז 20 האחוזים שמייצאים ייבלעו ברשתות השיווק שלנו בלי שום בעיה, ובא לציון (ויקביה) גואל.

אנחנו לא צריכים להתרגש מכך שלא יהיו בחנויות היין ברחבי העולם יינות בסיס של יקבים ישראלים, מפני שחלק ניכר מיינות אלה על המדפים בחו"ל מביישים את תעשיית היין הישראלית. השנה כתבנו על 'בראשית' – מותג יין שמשווק יקב ברקן. חשפנו את העובדה שזהו תירוש שמגיע מחו"ל, עובר בישראל התססה, ומבוקבק כיין חצי יבש או מתוק שנשלח לחו"ל. יש בכך פגיעה בתעשיית היין המקומית, כי אם התירוש מגיע מחו"ל היין אינו יין ישראלי. משום מה ידיעה זאת לא זעזעה את אמות הסיפים של ענף היין, כפי שהייתה צריכה לעשות. ברקן אינם היחידים שעושים זאת, ומי שמגיע לאזור תעשייה דלתון לא יכול שלא לראות שם מפעל תעשייתי שמייצר עבור עשרות יקבים ישראלים מיליוני בקבוקי יין ממותגים כיין ישראלי. זאת כאשר אחד השותפים הוא בעל יקב כשר באיטליה, שממנו מייבאים יין ומיץ ענבים בִבָּלקִים. (התבקשנו לציין כי לא מדובר ביקב דלתון)

אנחנו יכולים רק להבטיח שגם ב- 2023 נמשיך לעקוב ולהתריע בפני ציבור חובבי היין, שעליכם להסתכל על התווית ולהבין שאם כתוב "יוצר עבור יקב …", אזי מדובר בנוזל שאין לו אבא ואמא, ושרק התווית שייכת ליקב.

הבציר

בציר 2022 הצליח מעל המצופה. השנה הייתה טובה לגפנים מבחינת מזג האוויר ונוחות הבציר, וייננים רבים דיווחו כי הם מצפים ליינות טובים מאוד. מבחינת הכמויות לא השתנה דבר, ועדיין ייצרו בסביבות 40 מיליון בקבוקי יין (לא כולל תירוש, כמובן), וכנראה שמגמת ה-5 ליטר לאדם לא תשתנה בעשור הקרוב. גם היבוא לא עלה השנה, ועדיין עומד על 20 אחוזים בשנה. לעומת זאת סוגי יינות היבוא השתנו, ואפשר לראות יותר יינות לבנים ויינות רוזה, עם תג מחיר של עשרות שקלים בלבד. אירופה מוצפת ביין בגלל תקופת הקורונה והסגרים. לכן היינות נמכרים במחירי רצפה, ויבואנים חזקים יודעים לזהות את הפוטנציאל. לשמחתי, מגמת היינות הכתומים או הטבעיים לא השתרשה, ורק עשתה קצת רעש בעיקר בביצה התל אביבית. גם הרעש הזה ייעלם כנראה בשנים הקרובות.

שינוי אקלים ווירוסים

אהבנו לדבר השנה על שינוי האקלים, ועל הטבע שמשתנה לנו מול העיניים. אני אמשיך להוביל את הקו לפיו זה מה המצב, ואיתו צריך להתמודד, במקום לעשות רוב מהומה על לא מאומה. אז בבורדו יעשו בלנדים קצת שונים, עם גפנים שמסוגלות להתמודד עם איתני הטבע; בקליפורניה אולי יהיה פחות אלכוהול ביין; ואולי סוף סוף יפסיקו לכרות כל כך הרבה עצים לטובת חביות, ויעברו למיכלי בטון או תחליפים קיימים. הרי בסופו של דבר, אנחנו צריכים לחיות לצד הטבע ולנסות להבין אותו.

בנושא זה, וירוס ליפרול 3 עשה מיני-מהפכה, ואם מסתכלים על הקלונים החדשים שהובאו לישראל בשלוש השנים האחרונות, מבינים שגם אצלנו שותלים גפנים יותר עמידות. כמו שהפסקנו לדבר על נגיף הקורונה והתחלנו לחיות לצידו, כך גם ליפרול 3 לא ייעלם מהגפנים, אבל היות שזה מה שיש, נצטרך לחיות לצידו.

תחרויות ותערוכות

תחרות טרה וינו סיכמה לנו את השנה מבחינת יקבים שזכו במדליות. אכן יקבים ישראלים אוהבים מדליות, והתחרות מעניקה להם אותם ברוחב לב. תערוכת סומלייה 2022 שנערכה בצל הקורונה, הייתה מרשימה וחשובה, והעניקה לתעשייה את הכבוד הראוי לה. פה אני חייב להתוודות, ולומר שטעיתי כאשר כתבתי שאין ל'סומלייה' יותר מקום, ושאין צורך לקיים אותה. סומלייה אולי צריכה קצת להתרענן מבחינת התכנים, אבל זו ללא ספק תערוכה חשובה, מרשימה ומעוררת כבוד רב.

השנה נפרדנו מפרופסור עמוס הדס. הדס היה איש מרתק; "אנציקלופדיה מהלכת" קראנו לו בחבורת עיתונאי היין, אבל לא שכחנו לרגע שמדובר בפרופסור איש אקדמיה. כשדיבר על יין, זה יכול היה להימשך לנצח, הוא אהב יין ישראלי, ורותק מהייננים הצעירים שבאו לקבל ממנו עצה. עמוס הדס חסר, וייחסר לתעשייה עוד שנים רבות.

יינן השנה – קובי ארביב

קובי ארביב הוא היינן הראשי של יקב רקנאטי מאז 2016, ובעל יקב 'מיה לוצ'ה' הפרטי שלו מאז 2008   יקב "מיה לוצ'ה", אני דווקא רואה סימביוזה מדהימה בין היכולת של קובי לעשות שימוש מעבדתי ביקב הפרטי שלו וליישם חלק מהדברים ביקב רקנאטי. היקב הגדול מאפשר, ונהנה מהתוצאה בעיקר ביינות הזניים של שני היקבים. קובי מזוהה עם יינות בעלי אופי ים תיכוני, ולא פעם יש פנינה ייחודית אך ורק לו, שיוצאת לשוק ואכן מעידה שיש לקובי עוד מה לומר.

המעבר ליקב החדש והמשוכלל באזור תעשייה דלתון בגליל העליון, צריכה להעביר את קובי לדרג הייננים מהליגה הראשונה בארץ. אין יותר מקום להתחבא או לתרץ בגלל מיקום. היקב החדש יאפשר לקובי לעשות יינות בעלי פוטנציאל יישון מצד אחד, ולהנגיש יינות 'ים תיכוניים' אמיתיים עם טביעת אצבע ייחודית של היקב מצד שני, ואני לא מדבר על המראווי או הביתוני.

קראו בהמשך ביקור בית אצל קובי ארביב

מנכ"ל השנה יקב גדול: אסף בן דב יקב רמת הגולן

אסף בן דב, מנכ"ל יקב רמת הגולן, הגיע מקבוצת הכדורגל מכבי חיפה, אחרי 7 חודשים בתפקיד עדיין אין בשורות חדשות, בכל מקרה שום דבר שבא לידי ביטוי בשטח שאני יכול לזהות. הוא לומד את ענף היין, אני מניח שזה ייקח לו עוד זמן. אני עדיין רוצה להאמין שבן דב יעשה שינוי או מהפכה קטנה שהיקב הזה כל כך צריך, ומאוד מקווה שעיקר דאגתו לא תהיה רק להמשיך להזרים כסף לבעלי היקב המנותקים מהשטח, כי אחרת היקב לא יחזור לשלוט במסעדות, לא יהיה שוב מספר 1 בהובלת הענף, ולא יחזור לשווק את עצמו לבד. אם חשבתי שהמהלך הראשון האמיץ המתבקש שלו הוא להיפרד בהפצה ממשפחת שקד, גם במחיר של מיליונים, נראה כי זה לא יקרה, וכך גם ביצוע שינוי בצמרת הייננית ביקבים רמת הגולן והרי גליל.

קראו בהמשך ראיון עם אסף בן דב

מנכ"ל השנה יקב בוטיק:  אליאב מילר יקב גבעות

בשנת 2005 הקימה משפחת וייס את 'יקב גבעות', ושני החתנים שיבי דרורי ואליאב מילר תפסו את המושכות. שיבי הוא היינן, ואליאב תפס את מושכות ניהול היקב. אני מכיר את אליאב כבר שנים. היקב המשפחתי שהתחיל אז עם כמה אלפי בקבוקים הגיע נכון להיום לכמעט 100,000 בקבוקי יין בשנה, וזה הרבה בזכות אליאב מילר – אדם צנוע, חייכן, מעורר כבוד והשראה, שידע לדחוף את היקב קדימה ולמצב אותו כאחד המובילים בתעשייה הישראלית בכל רחבי ישראל, ולא רק עוד יקב ביהודה ושומרון.

נכון שהיקב מזוהה עם ד"ר שיבי דרורי היינן והחוקר שתפקידו עד ייצור היין, כשאת השאר עושה אליאב – תערוכות, טעימות, אירועים, הקשר עם הלקוחות עם הספקים ועם עיתונאים. אני לא יכול שלא להתפעל מהסבלנות והסובלנות שיש לאליאב, ואני יכול להעיד על עצמי שכחילוני תל אביבי, שרחוק מן הסתם מהדעות הפוליטיות של אליאב, אני מוצא בו אדם קשוב, סקרן, שמוצא גם אצלי את  "הטוב". גם כשהכתבות שלי פוגעות לא פעם באני מאמין שלו, וגם כשאני כותב ביקורת לא מחמיאה, הוא תמיד מוצא את הזמן להגיב, לשאול, לבדוק על מה ולמה. תמיד בצניעות ותמיד לחשוב קדימה, קדימה לא רק בשביל היקב שלו אלא למען תעשיית היין הישראלית שהוא כל כך גאה להיות חלק ממנה. יקב גבעות הוא יקב משפחתי שמשפיע על תעשיית הישראלית במחקרים האקדמיים ששיבי מוביל, בתערוכות, במדליות ופרסים שהוא קוטף, והן מאחורי הקלעים. שם אליאב עושה עבודת קודש, דברים שלא פעם באים לידיעתי אבל צניעותו של אליאב מבקשת ממני לשמור אותם בבטן.

איש השיווק: יוסי אדרי סמנכ"ל מכירות ושיווק יקב כרמל

יוסי אדרי סמנכ"ל מכירות ושיווק יקב כרמל אכן הוכתר אצלנו גם בשנה שעברה, אך ככל שניסיתי למצוא מישהו או מישהי אחרת, אין בנמצא. היקב לא עוצר מלכת בכל הקשור למכירות ושיווק ויבוא יינות ומותגים ורכישות מפתיעות, וכל זה עובר תחת ידיו ומוחו הקודח של אדרי. אין שבוע שאני לא חושב איך עוד האיש הזה יפתיע את התעשייה. הוא הבין מזמן את תעשיית היין הישראלית שצועדת במקום כבר שנים, הוא הבין שכדי להתקיים צריך כל הזמן לצפות קדימה ולהבין מה הקהל רוצה. הוא יכול לייבא מותגים בשני סנט ולמכור אותם ברווח של מאות אחוזים, אבל עדיין הקהל ישלם מחיר שפוי. יוסי עושה ביקב כרמל מה שאורי שקד עושה בחנויות 'דרך היין' שלו – הוא חי את הלקוח, הוא לומד מטעויות של יקבים, ומוצא את הדרך להוביל את הענף ולהשפיע על הענף.  נכון להיום יקב כרמל, שאומנם הופשט מכל נכסיו ההיסטוריים ביד גסה, הופך ליקב שמוביל את התעשיה באופן פרגמטי הראוי להערכה רבה.

היינות הטובים של השנה

הלבן: יקב שילה שרדונה 2021 – יינן עמיחי לוריא. הבחירה שלי ביין הזה מספרת את הסיפור של עמיחי. אין יין שהוא מוציא לשוק שאינו ראוי להתפעלות ולהערכה. ליקב שילה יש עשרות יינות מתיישנים בעלי פוטנציאל מדהים; יינות שקוטפים פרסים ומדליות בכל העולם. הבחירה שלי בשרדונה הצעיר שלו, מעידה על חוכמתו הרבה של היינן: לקחת שרדונה ולאחסן אותו בחבית 10 חודשים, ולהעניק לו מעט ארומות טרופיות לצד חמאתיות קלילה ומענגת. זהו שרדונה שיוצא מהקופסה – לא אחד בומבסטי ולא אחד קליל וחומצי הדרי, אלא שרדונה מחבק ומלטף את החך. כשכולן וכולם מדברים על מיצוי טרואר אזורי, עמיחי לוריא פשוט סוחט את האדמה לתוך הבקבוק הזה.

הרוזה: יקב דרימיה  50% מלבק 50% קברנה סוביניון 2021 – היינן אלעד מובשוביץ פרץ כבר מזמן את הגבולות עם יינות גדולים, בשלים, מרתקים, בעלי אצבע ייחודית רק שלו. הוא אומנם מתחשב בטרואר המקומי שלו, אבל לא פעם המשחק שלו מרתק עם בלנדים שאף אחד לא חשב עליהם, בדיוק כפי שיש ברוזה הזה. מלבק משובח שיכול היה להיות רוזה זני ,אבל בהבנה של אלעד הוא העניק לו גוף חסון עם טעמים של קברנה ותיק, לצד המלבק שהעיר את הזקן וריכך והעניק לו חיים אחרים לגמרי. יופי של רוזה.

האדום: יקב 70 פטי ורדו 2020 – היינן שמעון  זוהר. אני עוקב אחרי שמעון כבר מספר שנים; האמת, מהרגע הראשון שהוא דפק אצלי על דלת ביתי התל אביבי, ככה בלי הזמנה, ונכנס לגוב האריות. ישבנו בגינה והתמלאתי אושר, וחיוך גדול עלה על פניי. הבנתי שיש פה משהו שונה, פוטנציאלי, מרתק, ובליבי חשבתי שרק לא ישתנה ויתחיל לשמוע לכל מיני עצות של ייננים אחרים או יועצי יין. יש לו את זה, והיין הזה, הפטי ורדו 2020, הוא ההתבגרות של היינן – ההבנה שלו שהוא טוב, שהוא יודע מה שהוא עושה, שהוא לא מוותר. יש לו חומר גלם מעולה, ובעיקר ההבנה שהוא רק מלטף את היין לא יותר. הענבים ליין נבצרו בול בזמן, כאשר הירקרקות בשיאה והיינן לא פחד לבצור. בבקבוק היין עוצמתי ועשיר בארומות ובטעמי פרי שחור, חמיצות עדינה וארוכה, ותיבול עדין של אניס שללא ספק הופך את היין הזה לגדול.

המתיישן: יקב צרעה מיסטי הילס 2017 קברנה סוביניון וסירה – שנים שאני גוער ביינן ערן פיק על יינות הפדופילים שהוא משחרר לשוק, ואני לא אחד שיודע או רוצה לכתוב על הפוטנציאל הגלום בהם. ואז, חמש שנים אחרי, מתגלגל הבקבוק הזה לידיי. מה אומר ומה אגיד? כרגיל אני צודק. יין בעל צבע אדום עמוק עם שוליים סגלגלים. ארומות של דובדבנים, סיגליות, תאנים והרבה פרי שחור מתובל, הפה עשיר בטעמי פירות מתפרצים, עץ קלוי, קרמל, קפה ומעט פלפל שחור בסיומת. החומציות מדהימה ומאוזנת, אפטר טייסט ארוך ומענג. שאפו.

הפתעת השנה: יותם שרון L'esprit de Yotam 2020– בלנד מענבי מורבדר, סירה וקריניאן. אחד מהבלנדים העדינים והמשובחים שטעמתי. לא צריך להכביר או להכביד במילים גדולות, והפעם לא אכנס לרזולוציות של מבקר יין אלא אסתפק בלכתוב שזה יין מאוד מאוד טעים. סוף סוף.

תגלית השנה: ליטל עובדיה יקב תל

ליטל עובדיה היא בוגרת יקב פלטר שהחליטה לפתוח יקב משלה – יקב תל, בו היא מטפחת את הכרמים שבבעלותה באזור שעל ברמת הגולן. היינות של עובדיה מנסים להעביר את פרופיל הטעמים והריחות שלדעתה רמת הגולן מייצרת. במהלך השנה טעמתי כמה יינות של ליטל עובדיה, שבעיקר מאופיינים בקלילותם גם כשמדובר בענבים כמו שרדונה, ריזלינג או קברנה פרנק, עם קריצה לכיוון יינות אוסטרלים שלא מאופיינים בגוף ענקי. אין עץ שמאפיל, אין שומניות מופרזת או וניל בכל פינה, או במקרה של השרדונה שלה אין מאפיינים גסים. היינות פרחוניים, מינרליים, הדריים, קצת אגוזיים. יינות שמאפשרים לדמיון לחפש עוד ועוד דברים חבויים. ליטל היא אומנם בוגרת פלטר, אבל היינות שלה עם טביעת אצבע מתוחכמת, שיודעים לברוח מהפרדיגמה הפחות מעניינת ביינות של יקב זה.

תגלית השנה: מיקה רן מנדל יקב מיקה

כמו ליטל עובדיה, גם מיקה רן מנדל היא בוגרת יקב פלטר, ולאחר שלמדה ייננות באוניברסיטה העברית החליטה לפתוח יקב משלה במושב נטור בדרום רמת הגולן. הבציר הראשון שלה היה בשנת 2021 ועמד על 5,000 בקבוקים לבנים – סוביניון בלאן, רוסאן, גוורצטרמינר, ריזלינג ושרדונה. יש גם רוזה, ושאר היינות  (סך הכול כ- 10,000 בקבוקים) אדומים. גם מיקה מעידה על עצמה כי היא מחוברת לאדמה ולטרואר של רמת הגולן, והיינות שלה בעלי פרופיל טעמים מאוד נקי ומאוד מינרלי. העוצמות פחות באות לידי ביטוי במיצוי הענבים, ויש הרגשה כי הם מנסים להתאים לחך של כמה שיותר אנשים שמעדיפים יין קליל ולא מסובך. אולי כאן טמון הסוד – לא להתחכם יותר מדי. האם אלו יהיו יינות שיישארו בזיכרון אחרי שתטעמו אותם? אני לא בטוח, אבל עם השנים ועם ההתבגרות של היקב והייננית, אני מניח שהיא תתנתק מהאסכולה של יינות פלטר, בעיקר בלבנים שלו שמאופיינים יותר כמים מינרליים בטעמים.

מינוי השנה – ראיון עם אסף בן דב מנכ"ל יקב רמת הגולן

 רני רוגל: ב- 31.3.22 פרסמנו כי דירקטוריון יקב רמת הגולן הודיע על מינויו של אסף בן דב למנכ"ל היקב, לאחר תהליך בו נבחנו מספר מועמדים. עד הבחירה כיהן בן דב כמנכ"ל מכבי חיפה במשך שש שנים. בין תפקידיו הקודמים: רכז בשב"כ, מנכ"ל המשביר לצרכן ומנהל חטיבת היוקרה בלוריאל ישראל. הוא נכנס לתפקיד ביוני השנה, ולקראת סוף דצמבר נפגשתי איתו לראיון זה. אלון גונן השתתף איתי בחשיבה על השאלות.

אתה מנכ”ל היקב כבר שבעה חודשים – איך ראית את היקב מבחוץ ומה התמונה מבפנים?

הגעתי ליקב מבחירה מודעת, מתוך רצון ותשוקה גדולה במיוחד ליקב רמת הגולן. ראיתי בו את היקב האיכותי ביותר והמוביל בישראל. כשנכנסתי  פנימה הבנתי עד כמה גבוהה המכוונות למצוינות ועשיית יין איכותי ומובילות בארץ ובעולם, והאחריות שנובעת ממנה. מצאתי אותה קיימת, ושמחתי לראות ביקב אנשים מחויבים וסופר מקצוענים. בפרספקטיבה של עשר שנות  מנכ"לות, שבעה חודשים זה מעט מאוד. אני קם מוקדם כל בוקר עם חיוך, מבין את גודל האחריות, ויש לי ציפייה גדולה להוביל את היקב קדימה.

מה נקודת התורפה של היקב אם יש כזאת?

אני מעדיף לטפל בנקודות התורפה ולא לדבר עליהן. לכל ארגון יש כאלה. היקב חוגג בשנה הבאה 40 שנה להקמתו, אז אני לא שואל עצמי מה הייתה נקודת התורפה, אלא מטפל בשינויים ומהלכים אסטרטגיים שהיקב מתעתד לעשות.

הגעת ממכבי חיפה שם היית מנכ”ל במשך שש שנים. מה הדומה והשונה בין ניהול מכבי חיפה לניהול היקב?

הגעתי למכבי חיפה כמו ליקב – כמנכ"ל, לא כאיזה מומחה היין הכי גדול כמו שלא הבנתי בכדורגל הכי הרבה. המשותף זה שתפקידי כמנכ"ל בכל הקשור למחלקה המקצועית של היקב, הוא להוביל האסטרטגיה אבל בעיקר לתת את הכלים להצלחה, להבין שהאנשים סביבי כל אחד בתחומו צריך לדעת ולהיות יותר מקצוען ממני, להביא אנשים נכונים לתפקידים הנכונים. בחיי המקצועיים הייתה לי  קריירה ניהולית מגוונת בשב"כ, בלוריאל, במשביר לצרכן ובמכבי חיפה. לאורך הדרך הצלחות או כישלונות נבעו מבחירת האנשים. זו המשימה מס' 1 של מנכ"ל. מה השונה בין שני הארגונים? בכדורגל כמות הבלת"מים, שינויים מהירים ומשימות מידיות היא רבה, והם מהווים את רוב היומיום של מנכ"ל. בתעשייה, ובמיוחד בתעשיית היין, המהלכים הרבה יותר ארוכים ואסטרטגיים, ומאפשרים יותר חשיבה. יש ערך גדול במסורתיות של תעשיית היין, בשונה מתעשיית מזון ומשקאות קלים. אני רואה בזה חלק מהאחריות.

מה הבאת ממכבי חיפה ליקב ויישמת או מתכנן ליישם?

שבעה החודשים הראשונים שלי ביקב הוקדשו בחלקם ללימוד והבנה איפה הכדורים הגדולים והאסטרטגיים. אני בונה תוכניות עבודה כדי לקחת קדימה את הצוות הזה של יקב רמת הגולן (118 עובדות ועובדים) ויקב הרי גליל (25 עובדות ועובדים). זו תעשייה רצינית עם כמות עובדים קטנה לעומת ארגונים גדולים שניהלתי. היתרון: כמות קטנה של אנשים שתאפשר למקד האסטרטגיה לשנים הקרובות ועד עשר שנים. אני עדיין לא בשלב של להגיד מה הבאתי, כנראה שעוד שנה ניתן יהיה לעשות סיכום ביניים. היתרון הוא לבוא למקום כזה עם ראש פתוח והרבה ענווה – יקב רמת הגולן הוא מקום מדהים, שזוכה להכרה בינלאומית גדולה פי מאה ממה שאנחנו מקבלים בארץ. אנחנו היקב הבינלאומי הכי נמכר ביפן, וויקטור שונפלד היינן הראשי הוא כוכב רוק שם.

איך אתה רואה את ענף היין בארץ?

הראיה שלי קצת שונה. אנחנו מייצרים יין ישראלי מקומו מרמת הגולן, אזור ייחודי ברמת הטרואר, היחידי שרוב כרמיו בגובה 600-1000 מטר. בהבנתי זו מתנה עולמית; יש פחות מאחוז טרואר כזה בעולם, שהוכח כייחודי בתעשיית הגפן והיין. אני מסתכל מעבר לרמת המקומית לרמה הבינלאומית, ומאמין שמותג רמת הגולן ויקבים נוספים כמוהו,  הם שגרירי ישראל בעולם ובשוק המקומי. אני שמח לראות יקבים כמו צרעה, קסטל ויקבי בוטיק שמצליחים להגיע לאיכות עקבית לאורך זמן – בלי עקביות אין מצוינות, ואני רואה סימנים טובים. הייתי שמח אם היו יותר יקבי איכות ויותר יין איכותי בארץ. התחרות טובה לנו ברמה המקומית והבינלאומית. הייתי שמח אם היו עוד שחקנים – וגדולים יותר. אני רואה בנו מובילים בקטגוריות היין האיכותיות, כי כמות הבקבוקים של סדרת ירדן בשנה היא שוות ערך ל- 6-7 יקבים בינוניים בישראל, וגם את סדרת גמלא אני רואה כפרמיום באיכות – במחיר נמוך יותר. תעשיית היין מתפתחת לכיוונים טובים ומעניינים. אנחנו ברשימת ה- Top 100 של Wine Spectator עם יקב רקנאטי ויקב צרעה. זו גאווה לראות עוד שחקנים ישראלים בליגת העל, ואנחנו רוצים בסופו של דבר עוד שחקנים כאלה בארץ.

נראה מבחוץ שהיקב איבד מקרנו כמוביל מאז  ששלום בלייר עזב את הניהול ב-2008. שוק היין השתנה או שזה קשור לניהול מאז?

אני יכול להבין שיקבים מסורתיים וגדולים לא נתפשים בעיני חלק מהקהל כ"מגניבים", אבל לא בטוח בזה. אני מודה באשמה שאנחנו יקב איכות שמייצר יינות מעולים. בראייה קדימה יש לנו אתגרים לשמור על האיכות – אנחנו היקב היחיד בישראל ומהמעטים בעולם שמנהל את כל שרשרת הערך – מגידול שתילים דרך 7,000 דונם כרמים, ניהול מחלקה חקלאית גדולה, מערך ייצור וחביות משמעותי, מכירות ויצוא, עם אחריות לספק יינות איכות בקביעות לאורך שנים. יתכן שיש לזה השפעה על חלק מהקהל, אבל אנחנו רוצים להמשיך בכך תוך התקדמות במגמות של יין – לא טרנדים חולפים. בגלל המשמעות של היקב יש כאן המון אחריות.

בעוד ישראלים מעדיפים היום יינות יותר קלילים שמתאימים לאקלים, ויקטור שונפלד – מהייננים הוותיקים בארץ, ממשיך ליצור יינות מסורתיים וקשוחים. האם המדיניות תשתנה ואיך?

ויקטור שונפלד, היינן הראשי של היקב מזה 30 שנה, פרץ ושינה, והוביל את תעשיית היין הישראלית, לא לבדו, למקומה היום. ויקטור נמנה על טופ 15 הייננים בעולם; נחשב "חצי אלוהים" בחו"ל. מבין תרבות יין ויודע להשתנות, אבל לא יתפשר על המקצועיות. הוא מוביל את הפעילות המקצועית של היקב ואת צוות הייננים – שלוש יינניות ושלושה ייננים. היינות שלנו רכים, לא מתחנפים, ואחת הבחירות של צרכן שמבין יין תהיה יקב רמת הגולן. אבל אנחנו מבינים שיש מגמות משתנות, ובוחנים אותן כל הזמן, בלי להתפשר על איכות היין והמקצועיות.

בשנים האחרונות היקב מצהיר שאתם בחוסר מתמיד של יינות. מה בדבר תכנון מוקדם, ואיך סוגרים את הפער?

צריך להבין שיקב רמת הגולן לא קונה ענבים מבחוץ. אנחנו משתמשים רק בענבים שמגיעים מהכרמים שלנו. אולי קשה להודות שהיין שלנו אהוב, או שכשיש עודף ביקוש על היצע זה אירוע משברי. גם הצלחה היא משבר, עדיף כמובן לעומת משבר כישלון. זו תופעה של רוב יינות הפרמיום בישראל שלא מצליחים לספק את הביקוש ליינות בשוק העולמי – לא רק לשוק הכשר. יש לנו אחריות לשוק המקומי, עם העדפה מתוך תחושת אחריות ולא משיקול כלכלי. חלק מהחשיבה שלנו נוגעת גם לנושא המלאי. לא מדובר בחוסר מלאי, אלא בעודף ביקוש. אנחנו במגרש המשחקים של יינות האיכות העולמיים. זה הפוקוס שלנו.

מה מדיניות ההפצה שלך לעתיד הקרוב והרחוק יותר, כי כרגע נראה כי יש תלות בלעדית במשפחת שקד

מדיניות ואסטרטגיית ההפצה של היקב בארבעים שנותיו הייתה התפתחותית – תחילה למכור רק בחו"ל, ועם ההכרה שם היין החל להימכר בארץ, ואז ההיקף גדל וההפצה השתנתה לאורך השנים; תמיד לפני הכול היין ואחרי הכול היין. אנחנו צריכים לדייק יותר את ההפצה ולהיות במקום הנכון עם המוצר הנכון ובמחיר הנכון – איפה הר חרמון יכול להיות? איפה גמלא? בשוק של רשתות חנויות, מסעדות, בתי מלון – מה התפישה של הצרכן בכל נקודה כזאת? כך גם בחו"ל. יש נקודות שאנחנו מצמצמים, ואז נוכל להיכנס יותר לנקודות איכות – כמו מסעדות מישלן ואחרות.

לגבי 'היכל היין', שותפות ההפצה שלנו עם משפחת שקד, אין כאן תלות אלא שותפות מלאה בחברת הפצת היין הכי גדולה והכי טובה בישראל, אופרטיבית וכלכלית. בסוף השאלה היא מה השוק רוצה. כל עוד השוק רוצה, זה הסיפור הגדול ויש שותפות מאוד חזקה.

נראה כי בשנים האחרונות נשחקה תדמיתכם כיקב המוביל. איך חוזרים לקהל הצעיר למסעדות ובתי המלון?

אנחנו נמצאים שם בקהלים ומקומות אלה. כפי שאמרתי אנחנו בוחנים את הרגלי הצריכה בערוצים השונים כחלק מאסטרטגיית ההפצה, ויש לנו תוכניות שלנו בנושא.

ירדן קצרין 2017 שלכם נמכר בשוק ב-800 שקלים (לדוגמא (kosher wine shop ו-2018 ב-690 ('יין בעיר'). נשמח להסבר על מחירים גבוהים אלה

אני לא מוכר ב- 700 שקל – זה עניין של היצע וביקוש. אנחנו מוציאים את הקצרין לפי איכות החומר שהייתה בשנת בציר מסוימת. זו לא החלטה שיווקית אלא לגמרי החלטה מקצועית.

היינן הראשי ויקטור שונפלד ידוע לטובה כמוביל המאבק בוירוס ליפרול 3 בארץ – מה מצב הכרמים שלכם היום, ומהו הכרם האיכותי ביותר?

כבר אמרתי שויקטור לא מתפשר על המקצועיות. בהובלתו אנחנו אחראים על כל שרשרת הענב והיין. יש לנו חוות ריבוי ומשתלה, ובנוסף ל- 7,000 דונם כרמים קיימים השנה אנחנו נוטעים 1,600 דונם – חלקם שיחלוף להבטחת מצבם הטוב של הכרמים. הכורמים הם אחד הנכסים הגדולים שלנו, עם מקצועיות, תשוקה ומחויבות למצוינות, מעורבות ורצון לדעת גם איך היין מתפתח במיכלים. הם אחד מגורמי ההצלחה המשמעותיים שלנו. בשנים האחרונות אנחנו לא מנהלים כרמים, אלא מנהלים חלקות ואת דירוגן. יצירת היין נעשית מלמעלה מ- 440 חלקות, כשלפני עשר שנים היו פחות מ- 50 חלקות מנוהלות.

נראה שעיקר היצוא שלכם הוא לארה"ב. יש יעדים מרכזיים נוספים?

במבט קדימה אל השנים הבאות, היצוא האיכותי שלנו מיועד לא רק לשוק הכשר, ואנחנו רואים דרישה הולכת וגדלה של מסעדות ומלונות איכותיים ליינות שלנו. חברת ההפצה שלנו בארה"ב היא ירדן אינק. – אנחנו היקב היחיד שמנהל חברת הפצה של עצמו כדי להגיע למקומות האיכותיים. זו הזרוע הגדולה שלנו אבל אירופה וקנדה מגיעות למספרים של ארה"ב.

אנחנו היקב הישראלי עם היצוא הגדול והמשמעותי ביותר של ביינות איכות שולחנים ליפן. אנחנו פתחנו את השוק ביפן ליינות ישראלים, ומובילים אותו מזה 25 שנים. היינות שלנו ממוצבים לא כיינות סופרמרקט אלא יינות פרמיום, ונמכרים ברחבי יפן במסעדות, חנויות יין ובתי כֹּל בּוֹ אקסקלוסיביים. שווקים מרכזיים נוספים הם גרמניה, צרפת, איטליה, פולין, דנמרק וברזיל.

ביצוא אנחנו נוקטים באסטרטגיה ניהולית של ביזור סיכונים. אני לא רוצה תלות באף שוק ורוצה לפזר את היצוא, אז אנחנו עסוקים בהגדלת השווקים בארה"ב עם ירדן אינק., ויעל גיא מנהלת היצוא עושה עבודה מדהימה בשווקים הקיימים בעולם ובכניסה לשווקים נוספים. שוב, אנחנו רואים את האחריות שלנו לא רק מראייה כלכלית.

מה העמדה שלך לגבי תערוכות ותחרויות בעולם ובארץ?

קבענו אסטרטגיה די מדויקת לנושא תערוכות ותחרויות, והיא דומה לאסטרטגיית ההפצה. בדומה לאסטרטגיית ההפצה אני רוצה להיות במקומות הנכונים; שהיקב יהיה בסביבה נכונה לקהל הנכון ובאירוע הנכון. אנחנו בוחרים היכן רוצים להיות. בארץ ההשתתפות שלנו בתערוכת 'סומלייה' היא גם מסורתית וגם מהבנה שאנחנו גורם מרכזי בשוק. לגבי תחרויות, אנחנו רוצים להיות רק בתחרויות בינלאומיות מובילות. גם השנה השתתף היקב בתערוכה שמארגן מגזין היין Wine Spectator בניו יורק, בה הציגו היקבים הכי טובים מכל העולם את היינות שזכו לציון 90 ומעלה בטעימות המגזין. ויקטור ואני היינו שם והצגנו בתערוכה את ירדן קברנה סוביניון 2018. הדוגמא של Wine Spectator נכונה, כי אם נבחרנו בין 250 היקבים הטובים בעולם, זה טוב לנו כיקב שרוצה להיות בינלאומי. בהחלט הייתה גאווה לראות שם את ישראל ועוד 39 מדינות.

בעבר הייתם ידועים במועדון לקוחות, מועדון צעירים, תחרות פרס ירדן ואירועי לקוחות ביקב. מה מזה תמשיכו?

יש תחושה שהקורונה שיתקה פעילויות במשך למעלה משנתיים, אבל נראה כי יש שינוי באווירה. אני לא רוצה להפריד בין צעירים ומבוגרים, ואני רוצה לדבר על יין איכותי או טעים. בשנים אלה הייתה קפיצה דיגיטלית במעורבות (אנגייג'מנט) גם אצל מבוגרים, אז נהיה יותר רלבנטיים בתחום זה כבר ב- 2023. לגבי אירועים, אני שומע הרבה חוויות מהאירועים שהתקיימו ביקב והתחלנו להחזיר אותם, כמו מסיבת בציר גדולה שהתקיימה בספטמבר השנה עם יותר מ- 1,200 משתתפים. זה חלק מתוכנית העבודה שלנו בשנים הקרובות, כשאני פחות מאמין ב'קופי פייסט'. אני רואה באירועים ופעילויות כאלה השקעה ולא הוצאה. חונכתי על התייחסות לתרומת השיווק, וכל עוד פעילויות כאלה יהיו חלק מתרומה ליקב, למוניטין שלו ולמה שמשדר – אנחנו נהיה שם.

יינן השנה – ביקור בית אצל קובי ארביב ביקב מיה לוצ'ה

רני רוגל: את קובי ארביב אני מכיר שנים רבות בשני כובעיו: יינן ראשי של יקב רקנאטי, ובעלים ויינן של יקב הגראז' הכשר מִיָּהּ לוּצֵ'ה (Mia Luce) – "האור שלי". במהלך החנוכה הגעתי לראשונה עם חבר לביקור ביקב שממוקם מאחורי בית הוריו באור עקיבא (הנה כבר אור אחד שקשור לשם היקב). מסתבר כי תחילה מיקם קובי את היקב על הגג מעל מגורי ההורים, ותושבי הרחוב השקט וסביבתו זוכרים את המשאית עם המנוף שהייתה חוסמת את הרחוב ומעלה את הענבים ליקב.

הוריו של קובי שהגיעו מלוב, שם דיברו איטלקית. "הבחירה בשם מיה לוצ'ה היא עבורי שימור מורשת וקונוטציה למקום בו גדלתי (אור עקיבא), ולמקום של תשוקה". קובי, אחד משישה בנות ובנים הילדות וילדי הוריו ובעצמו נשוי אב לחמישה – בן בכור וארבע בנות, נולד וגדל בבית זה באור עקיבא, למד שם בבית ספר יסודי  ותיכון בחדרה – פשוט אז עדיין לא היה תיכון במקום. בצבא שירת ב'דובדבן', ומאז שהשתחרר פעיל במסגרת 'נירים' – פרויקט לעידוד גיוס לשירות קרבי. כשהשתחרר עסק קצת בביטחון, אבל מהר מאוד הבין שלא זה מה שהוא רוצה. קובי מכריז על עצמו כאוטודידקט ביין, אך את הבסיס למד בתל חי, כשמעבר לכך יצא לכרמים ויקבים בעולם, לשיח מקצועי עם ייננים בצרפת בבורגון וצפון הרון, ובגרמניה. שם הבין שהריזלינג בגרמניה ופינו נואר בבורגון פחות מתאימים לישראל, "אבל לקחתי מהם את הגישה ואת הפילוסופיה שיין הוא חלק מגסטרונומיה שלמה ולא מנותק בפני עצמו. אני מכוון ליינות גסטרונומיים, לכן לא ריבתיים ולא עמוסים בעץ. יינות שישקפו טרואר", אומר קובי. "אני חושב שאם סגנונית הולכים לכיוון כבד ובשל ועץ חדש, זה איפור שמסתיר את מאפייני הזן.

את יקב מיה לוצ'ה הקים קובי בשנת 2008, ואת הענבים לקח מהכרם של מרגלית – קברנה סוביניון ומרלו. "קיבלתי תוצאה איכותית אבל חסר לי משהו שיגדיר את הזהות שלי וחיפשתי", הוא אומר. "שנה אחת ייצרתי קברנה סובינין ומרלו והפסקתי. שנה אחר כך ב- 2009 התחלתי לייצר קריניאן, ובהמשך הוספתי מרסלאן וסירה שמתאימים לאזור שלנו". בעשור האחרון חל אצלו עוד מפנה כשחיפש דרך להנגיש את היינות שלו מהמקום הגסטרונומי. "לכן בעשור האחרון אני עושה תסיסות עם שזרות ועם אשכולות שלמים. זה מתאים לזנים אלה בעבודה מתאימה. אמנם נוספים קצת טאנינים אבל העיקר הוא היובש – לא יין מתוק, כדי להתחבר לאוכל. מכאן הבחירה הטבעית שלי בזנים שיודעים להבשיל מוקדם ומתאימים לעיבוד עם שזרות כדי לבטא את סגנון העדינות והאלגנטיות".

את ענבי הקריניאן מביא קובי ארביב משפלת יהודה, את הסירה מדישון בגליל העליון, המרסלאן מגיע מרמת הגולן, והקולומבר ליין הלבן מכרם בכפר תבור (קובי פתח עבורנו בקבוק קולומבר מ- 2011 – מדהים). הוא מייצר ארבעה יינות: בלאן קולומבר, ושלושה אדומים: בלנד ים תיכוני  שנקרא CSM – הפרשנות של קובי ל- GSM, עשוי מענבי קריניאן סירה ומרסלאן; Syrah & Stems  – סירה שתסס עם שזרות ומעט אשכולות שלמים ו"בכוונה כתבתי את זה על התווית כדי לעורר שיח"; ו- Whole Cluster Marselan, תסיסת 100% אשכולות מרסלאן שלמים.

מהרגע שהיינות נכנסים לחביות לא מתבצעות שפיות, ומסיבה זאת השלמת טופינג בחביות – רובן מכילות 500 ליטר, מזערית, לא יותר משני ליטרים לחבית במהלך כל תקופת ההתיישנות.

"אני לא רוצה להיות מיוחד, אלא לעשות מה שמתאים לי", אומר קובי שמייצר כ- 12,000 בקבוקים בשנה. 60% מהיין שלו נמכר בישראל, באמצעות המפיץ 'בכחוס' – אורי ברוך, בעיקר למסעדות ידועות כמו בסטה, שילה, משייה, פרונטו, הוטל מונטיפיורי  קלארו, דלאל, מונא, צ'אקרה וכאן לא נגמרת הרשימה, ומעט מאוד לחנויות. "אנחנו בוחרים בפינצטה כי חשוב לי שאת היין ישתו עם אוכל", דברי קובי. 40% מהיין של מיה לוצ'ה מיוצא לעולם, כששמו של מנהל היצוא הוא קובי ארביב. "אני מייצא לבד לארה"ב, קנדה, בלגיה, צרפת, ולמסעדה ספציפית בגרמניה – מסעדת המישלן prism של השף גל בן-משה, שחברים מהתחום קישרו בינינו".

למי שרוצה להזמין דרך האתר או להניע את הרכב ולהגיע לקובי לאור עקיבא, לא כדאי. "אין לי יין למכור – אני מחויב למסעדות".

הסתקרנתי לשמוע מה עשה קובי ארביב בתקופת הקורונה הממושכת, כשהמסעדות היו סגורות והוא הרי לא מוכר לצרכנים פרטיים: "לא הורדתי את הראש, לא הורדתי מחירים, לא ביצעתי משלוחים לבתים. ידעתי שהגל יעבור. יכולתי להרשות לעצמי כי אני לא לחוץ למכור, ויש מסעדות שקנו מראש. אז היינות התיישנו עוד קצת, לא קרה שום דבר".

יקב גראז' זה טוב, אבל מה עם גידול וצמיחה מעבר לקיבולת המחסן שמאחורי בית ההורים? "מציעים לי אבל אני לא מחפש מקום לגדול. גם אם אגדל ל- 20,000-30,000 בקבוקים, לא מעבר לזה. רוצה להמשיך כיקב משפחתי. רציתי ליצור משהו אינטימי שלי ממקום של תשוקה, ואני רוצה להנחיל אותו בהמשך לילדים. הגדול בן 11 ואני מתחיל לערב אותו".

נעבור רגע לכובע השני, אולי הגדול יותר של קובי ארביב. "ב- 2006 הצטרפתי ליקב רקנאטי, ב- 2008 מוניתי ל- cellar master – מנהל כל תהליך הייצור, ב- 2012 יינן, ומ- 2016 יינן ראשי. זה מעיד על ההנהלה והבעלים שמטפחים מי שגדל אצלם, ומאוד מפרגנים".

טעימת החביות

אני לא מבקר יין (אלון גונן לא הסמיך אותי לכך), אבל בכל זאת רשמים מהטעימה שלנו, כשצריך לקחת בחשבון שכל החביות הן של יינות בתהליך, וחלקן משתלבות בבלנדים בהמשך. רמת האלכוהול ביינות האדומים שלו סביב 13%. אז הנה רק טעימה מהטעימה.

לבן 2022 –  את היין הלבן (כ- 2,000 בקבוקים בשנה) התחיל קובי לייצר ב- 2011, כבר אז מענבי קולומבר בזכות חמיצות טבעית, עמידות במחלות ומזיקים, ובעיקר התוצאה הסופית: חדות ורעננות. בטעימת היין שבחבית מגלים את חמיצות הקולומבר ומעט שמנוניות מהשהייה עם משקעים בחביות גדולות, שמוסיפות מעט מליחות ומינרליות.

סירה 2022 30% שזרות – צעיר וכבר מלא טעמים, מעט טאנינים, free run ללא סחיטה, תסיסה עם 30% שזרות. לפי התוצאה כבר עכשיו, קובי חושב לשלב אותו ב- CSM.

סירה 2022 60% שזרות – מיועד ל- Syrah & Stems.

מרסלאן 2022 – קובי אוהב מאוד זן זה, מאוד פרחוני ועשבי תיבול, תסס עם שזרות. יהווה כשליש מה- CSM (כל יין שם באחוז דומה, אם כי בהתאם ליין שמתקבל).

מרסלאן 2022 שתסס עם אשכולות שלמים – צבע דומה לפינו נואר. פרחוניות של זר ורדים. אותו פרי כמו המרסלאן שלפניו כאן, אותו מועד בציר.

קריניאן 2022 – בטעמים אוכמניות, תות יער, מורגשת עפיצות.

לבן 2011 מהארכיון – "עשיתי בשכל ושמרתי כמה עשרות בקבוקים מהיין הזה", אומר קובי. בהחלט בשכל. קולומבר בן 11 שנים – יש בו אדמתיות, פיטרייתיות ועוצמה. "זהו יין מזן שאף אחד לא חשב שאפשר ליישן", אומר היינן שהולך נגד הזרם ועושה זאת בהצלחה.

לסיום הביקור טעמנו גם מהיינות המוגמרים של קובי ארביב. לא אכנס לביקורת יינות שאינה הטריטוריה שלי כאן, רק אציין שהיינות טובים מאוד, וכיינות גסטרונמיים הם עשו עבודה מצוינת עם המפרום החמים שקובי הביא היישר ממטבחה של אימו בחזית היקב. ככה זה כשיקב גראז' ממוקם קרוב לצלחת.

עשר שנים אחרי – אלון גונן טועם את יינות 2013

יינות בציר 2013 כבר בני עשר שנים, וזו תקופה שמאפשרת לבחון את התפתחות הענף, ואת השינויים בחשיבה של ייננים שהם חלק מהתעשייה כבר זמן רב. טעימת יינות בציר 2013 הייתה הזדמנות לבדוק אסכולות שונות של ייננים – מי מייצר יין על פי החינוך הצרפת ומי על פי הקליפורני, שורשיו של מי נטועים פה בישראל בשורק או בתל חי, ומיהם האוטודידקטים – בסופו של דבר כולם מדברים על חשיבות חומר הגלם, על הכרם, על הטרואר, ומזג האוויר שיכול ברגע לשנות את כללי המשחק, את הטעמים, הריחות והחומציות.

בכל שנה אני מעביר בין הייננים והיינניות סקר ובו שאלה מאוד פשוטה: "איך הייתה עבורך שנת הבציר עבורך?". עכשיו אני מבין שאין יותר צורך לשאול את השאלה הזאת, משום שבישראל אין דבר כזה שנת בציר גרועה. אנחנו יציבים כבר שלושים שנים עם מזג האוויר וכמויות המשקעים, ומה שהכי משפיע על היין זו רק עשייה ייננית. כמובן שיש החלטות כלכליות שיכולות להשפיע על היין, כמו סוגי הפקקים ליינות שעתידים להיות מתיישנים (לצערי מספר יקבים השתמשו בפקקי שעם זולים, והקורקיות עשתה את שלה עם השנים), או שימוש בחבית מעץ שמתאים לזן או לאופי היין, וכמובן לזמן השהייה בה – בסופו של דבר הכול מתנקז להחלטה של היינן, ובישראל אי אפשר להאשים אף פעם את הטבע. אנחנו לא צרפת שבה יש שנים שאין בהן מספיק שמש רציפה לייצור סוכר בענבים, ובוודאי שאין לנו בעיה של מים בענף (תמיד אפשר לפתוח ברמ"ד). תיקוני חומצות כולם עושים, מי ביד נדיבה עם חומרים כימיים, ומי בהוספת תירוש מזן אחר או ממועד בציר אחר – שוב הכול מתנקז להחלטות כלכליות.

אחת המסקנות מטעימת היינות בני העשור הייתה, שהייננים המובילים והטובים בארץ לא עסוקים באופנות. אם חשבתי שיש עלינו השפעה של היבוא מחו"ל, אז המסקנה היא שזה לא ממש כך, ואנחנו עדיין מאוד מאוד מסורתיים.

היינן הכי אופנתי הוא עידו לוינסון מהיקב הגדול ברקן-סגל. הוא חושב איך להפתיע כל שנה עם אופנה כזו או אחרת, כמו "היין הכתום" למשל, אבל זה שולי ולא ממש נחשב בעיני רבים כיין שצריך להתעסק בו יותר מדי. היינות הלבנים בארץ תפסו תאוצה בעשור האחרון. אומנם אין הרבה יינות לבנים מתיישנים, ואולי הסיבה היא מחסור ביין, אבל גם פה אפשר לראות שזן השרדונה עדיין מככב, וגם הסוביניון בלאן והרוסאן לא נשארים מאחור.

יינות הרוזה הם הבעייתיים ביותר מבחינה ייננית. מצד אחד הציבור מאוד אוהב אותם, אבל נמנע מלקנות יינות רוזה בני שלוש וארבע שנים, שלא נדבר על מתיישנים. יש עדיין יקבים שחושבים שאפשר לתעתע בחובבי הרוזה, ולהגיש להם שאריות מדוללות של יין אדום או מי סוכר צבועים. אבל רוזה הוא יין שלא פשוט לעשות, וצריך להתייחס אליו בהתאם.

אני צופה שמהפכת הרוזה תגיע כאשר ערן פיק מיקב צרעה יעשה רוזה (גילוי נאות: טעמתי איזו דוגמה שהוא עשה), ואז לדעתי תוך מספר שנים הארץ תוצף ביין הזה שהכי מתאים לנו. אבל עד שערן יחליט לקחת לידיו את המושכות בנושא נצטרך להתמודד, ולהוקיע את יינות הרוזה תותי פרוטי שחלק גדול מהייננים עדיין מייצרים לנו. ואם הרוזה הישראלי לא ישתפר, אז היבוא ייקח את הפיקוד, וחבל.

לסיכום: יינות 2013 שטעמתי עושים כבוד גדול לתעשייה. הייננים והיינניות בישראל לא שוקטים על השמרים אפילו לרגע, הם כל הזמן לומדים ומנסים להבין את הגפן שצומחת בארץ, ושיתוף הפעולה ביניהם מעורר כבוד. בחודש האחרון נפלה בחלקי הזכות לטעום עשרות יינות מבציר 2013, ועבורי זו הייתה טעימה מאלפת ומרגשת. אני רוצה להודות על הזכות הזאת, לכל מי שעובדים קשה ומנסים לקדם את היין הישראלי בארץ ובעולם. 2013 הייתה שנה נהדרת – קיץ מתון, חורף גשום מאוד ולאחריו האביב שהיה חם יחסית. חודשי יוני ויולי היו עם טמפרטורות קרירות, והכי חשוב שלא היה מזג אוויר קיצוני; בין אם חם או קר או שרב או ברד. הענבים הבשילו בזמן ובצורה טובה, והבציר התחיל בזמן והסתיים בזמן בסוף אוקטובר.

טעימות יינות 2013

יקב הנס שטרנבך: יינן גדי שטרנבך – אסכולה ייננית: אוטודידקט

ג'נבה 2013 – קברנה סוביניון עם תוספת של 7% פטי ורדו. פקק נקי ללא דליפות. צבע אדום בוהק נקי, ארומות מתפרצות צעירות, המון עשבי תיבול לצד פרי אדום. פה עם גוף מלא, יין סמיך מאוד מרשים.

לה ג'נבה 2013 – 94% סירה עם תוספת ויונייה (הסירה הראשונה של היקב ). פקק נקי. צבע על גבול הסגלגל, ארומות נקיות, אלכוהוליות משהו. פה קריר, המון פלפל שחור לצד טעמים נקיים. היין למעשה עדיין צעיר, והמשיך להתפתח בכוס כל הזמן. למי שישכיל להשיג ולשמור, יש למה לחכות.

יקב אליגוטה: יינן צביקה פנטי – אסכולה ייננית: בוגר תל חי עם קריצה אוסטרלית

סנג'ובזה 2013 – פקק נקי. צבע אדום בוהק. אף מאוד ארומטי, בפרונט בעיקר פרי שחור וקליפות תפוז. הפה עשיר, חומציות נפלאה מתובל מאוד, סיומת שוקולדית מרשימה.

יקב צפרירים: ייננית לורי לנדל – אסכולה ייננית: בית ספר שורק

זינפנדל 2013 – עם תוספת של 12% פטיט סירה. פקק נקי. צבע אדום עז. ארומות של דובדבנים בשלים, קוקוס קלוי. פה עשיר ומתובל, סמיך. תוספת הפטיט סירה גאונית, הפכה את היין לבשרני והרגיעה את החומציות.

יקב ויתקין: יינן אסף פז – אסכולה ייננית: בורדו צרפת

קריניאן 2013 – פקק נקי. צבע על גבול הסגול. ריחות מאוד מתובלים, בעיקר של רוזמרין, אקליפטוס. פה בשרני, המון פרי אדום. היין שופע טעמים וכל הזמן עובד – אוכמניות, פלפל שחור, קשה לעקוב. עוצמתי ומאוד מרוכז, אפטר טייסט חמאתי. הקריניאן. נקודה.

מסע ישראלי 2013 – קריניאן עם תוספת של 30% סירה ו- 10% קברנה פרנק. היין שהכי הפתיע אותי – לא היה אמור להתיישן. פקק נקי. צבע אדום צלול. אף מאוד ארומטי ונקי. הפה שופע פרי אדום מעט בשל, ירקרקות מפתיעה. עושה רושם שהגיל לא נגע בו (פתחתי את ה- 2014 וגם הוא היה מרשים). עבודה ייננית והקפדה על חומרי גלם טובים גם ביינות שלא אמורים להתיישן, כנראה שזה הסיפור של אסף פז. שאפו.

יקב בזלת הגולן: יינן יואב לוי – אסכולה ייננית: אוטודידקטית

קברנה סוביניון 2013 – פקק נקי. צבע אדום עז. ארומות של אוכמניות, תאנים, מעט וניל. פה מאוד עשיר בטעמים. היין סמיך, כבד, עפיצות במיטבה לצד חומציות מרשימה. יין נפלא.

יקב טפרברג: יינן שלמה (שיקי) ראוכברגר – אסכולה ייננית: קליפורניה

לגסי קברנה פרנק 2013 – פקק נקי. ארומה פרחונית וירוקה לצד מנטה ופלפל שחור. פה עוקצני, קריר. גוף חסון, חומציות מרשימה והמון ירקרקות. יין מאוד מעניין. מאוד.

יקב גבעות: יינן שיבי דרורי – אסכולה ייננית: מעניינת וייחודית

לשיבי יש שלושה תארים במדעי הצמח בפקולטה לחקלאות, כולל גפן ויין. מצד שני הוא לא  למד ייננות באופן מסודר, יותר אוטודידקט בתחום שמשלב בין עולם חדש לישן, עם כבוד גדול לטרואר מצד אחד ולטכנולוגיה מצד שני. .

גופנה קברנה סוביניון 2013 – עם תוספת של  8% מרלו. פקק נקי. צבע אדום עז, סמיך. ארומות של פירות אדומים עם הרבה וניל וקרמל. פה מאוד מרשים, עמוס בטעמים. המרלו ריכך את הפרי ומעניק קרמיות וחמאתיות מרשימה.

יקב צרעה: יינן ערן פיק – אסכולה ייננית: נאפה, סונומה, בארוסה ובורדו

הרי יהודה קברנה סוביניון וסירה 2013 – פקק נקי. כל השנים אני רוטן על היינות של פיק שמוגשים לנו צעירים ולא מוכנים לשתייה, אז טעימת  2013 מוכיחה שיש משהו בדבריי. ה'הרי יהודה' לאחר עשור פשוט מדהים. עדיין ינוקא לדעתי, אבל ההתבגרות בבקבוק מוכיחה כי כדי להכיר ולהבין את יינות צרעה חייבים לשתות רק כאלה שהתבגרו מעל 5-7 שנים. הצבע אדום עז בוהק. ארומות נקיות, מתובלות, שופעות. פה בשל, עוצמתי. חומציות מאוזנת, קרירות מרשימה. השילוב הזה של שני זנים סוליסטים מאוד מרשים. בלנד בו זן אחד משלים את השני בצורה מושלמת.

מיסטי הילס 2013 קברנה סוביניון, סירה, מרלו ופטי ורדו – פקק נקי. צבע שנוטה לסגלגל. ארומות עוצמתיות, בשלות, מתובלות מאוד, ירקרקות מרשימה. פה בשרני, לעיס, מהודק מאוד. המרלו מוסיף מרקם עגלגל, והפטי ורדו את העוצמתיות שיש ביין הזה. אם הייתי עושה טעימה עיוורת ליין הזה ומדרג אותו, הוא היה עובר את ה- 93 בלי שום בעיה.

יקב כרם ברק: יינן יוסי רוזנברג – אסכולה ייננית: בית ספר שורק

כתום 2013 – הופתעתי מיכולת החזקת המעמד של הנוזל בבקבוק. פקק קצר נקי. צבע כתום עכור וככה צריך. אף מתובל מאוד, מתקתק, אבל כל הזמן משתנה. פה שמשחק בטעמים בשלים, ואז משחרר חומציות נעימה, ארל גריי ומעט דבש. יכולת התיישנות מאוד מפתיעה, ולהרפתקנים שווה להתחיל לחפש כתומים מתיישנים כנראה ורק בגלל היין הזה של כרם ברק.

פרנץ' קולומבר 2013 – ארומטי ושופע פירות טרופיים. גם פה הופתעתי ולא ציפיתי מקולומבר להתיישן ככה. שאפו .

לבן 2013 – בלנד מענבי שרדונה, פרנץ' קולומבר וסויבניון בלאן. 12 חודשים בחבית. שופע טרופיות. הסובניון בלאן מעניק חומציות מרשימה. מומלץ לא לחכות יותר מדי מפתיחת הבקבוק.

דרגון 2013 – בלנד מפטיט סירה ופטי ורדו. פקק נקי. צבע סגול כהה. ארומות פירותיות, חמיצות נמוכה יחסית. בפה הטעמים מאוד מרוכזים, שלוקח להם הרבה זמן להיפתח. השילוב של הפטי ורדו גרם למלחמה מיותרת עם הפטיט סירה.

אדום 2013 – בלנד מענבי סירה, קברנה סוביניון, פטיט סירה ופטי ורדו. פקק נקי. בלנד מרתק. ארומות נקיות, פה שופע טעמים. יין שעובד ומשחרר כל הזמן עוד ועוד טעמים נפלאים.

יקב אסף: יינן אסף קדם – אסכולה ייננית: דרום אפריקה

שיראז רזרב קיסריה 2013 – פקק נקי. צבע סגול שחור. ארומות של פרי אדום עם המון תבלינים, ירקרקות בקצוות. פה עוצמתי, בשל, חמיצות מאוזנת. יין מרשים מאוד מאוד.

MOISE 2013 גראנד רזרב קברנה סוביניון – פקק נקי. צבע אדום בוהק. ארומות של פירות יער שחורים על גבול הריבתיים. פה מתובל, כבד, דחוס. דקנטר עשה לו פלאים והוציא את המינרליות והחומציות אחרי חצי שעה.

יקב מוני: יינן ששון בן אהרון – אסכולה ייננית: ישראלית, אוטודידקטית אקדמית

מלבק רזרב 2013 – פקק נקי. צבע סגול מרשים. אף פרחוני בעיקר של סיגליות, פירות יער שחורים, ועקצוצים של קקאו  שוקולד וטבק. הפה רענן עם טאנינים רכים, שמובילים לטעמים של פרי בשל דובדבני. כבוד גדול לזן המלבק.

שמשון 2013 קברנה סוביניון ושיראז – פקק נקי. בלנד מהודק, עצור כלשהו. גם פה היה צריך דקנטר לחצי שעה שעשה פלאים. כשזה קרה הייתה הפתעה. נקי, חמאתי, מלטף, עשיר מאוד. הדקנטר ליין הזה הפך אותו ליין מרתק שזועק לאוכל.

יקב טוליפ: יינן דוד בר אילן – אסכולה ייננית: אוסטרלית

בלאק טוליפ 2103 – בלנד מענבי קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. זו הייתה תחילת דרכו של דוד ביקב טוליפ, פחות או יותר, וניכרת האסכולה של ארקדי פפיקיאן, שדוד השכיל לקחת ממנו רק את המיטב. זה הוביל לאחר עשור ליין מרשים, מרוכז, עוצמתי, שופע ועובד כל הזמן. יין מאוד מרשים וגדול.

יקב שילה: יינן עמיחי לוריא – אסכולה ייננית: אוטודידקטית

מוזאיק (פסיפס) 2013 – בלנד מ- 55% ענבי מרלו והשאר קברנה פרנק, קברנה סוביניון, פטי ורדו ופטיט סירה. פקק נקי. צבע סגול עז. אף שסוחט ארומות מדהימות של דובדבן, רימון, שזיף, פטל ורוזמרין, פה קר, עדין, חמאתי. אפשר לטעום כל זן בנפרד בבקבוק הזה. מרגש ומרתק.

קברנה סוביניון 2013 הרי יהודה – פקק נקי. צבע עז. ארומות של ציפורן, פטל, זיתים שחורים.  הפה מוביל לקפה מרוכז ושוקולד. אפטר טייסט חמאתי וארוך. יין שקשה להפסיק לשתות.

יקב שילה גרסה ייחודית 2013 – בלנד של קברנה סוביניון עם תוספת של 21% סירה ו- 6% קברנה פרנק (הרי יהודה). פקק נקי. יין מאוד מורכב. שילוב של סירה שהעניק  טעמי מוקה ופרי שחור עוצמתי. אחרי שעה בכוס היין מתחיל לקבל גוונים נוספים, יותר רכות, מורכבות וטעמים שמתפתחים כל הזמן. לדעתי עם היין הזה אפשר לקבוע שעמיחי הוא אחד הייננים המרתקים והטובים שיש בארצנו.

יקב כישור: יינן ריצ'רד דייויס – אסכולה ייננית: דרום אפריקה

Savant Red 2013  – בלנד של קברנה סוביניון, פטיט רדו, מרלו וקברנה פרנק. פקק נקי. ארומות נקיות, בשלות. פה מהודק, חומציות שקצת משתלטת. דקנטר עשה פלאים.

כרם כישור סירה 2013 – פקק נקי. מתובל מאוד, עוצמתי. טעמים של פרי אדום צעיר, אפטר טייסט חמאתי. יופי של סירה.

יקב דלתון – ייננית נעמה מועלם סורקין – אסכולה ייננית: אוסטרליה

שיראז רזרב 2013 – פקק נקי. ארומות של פירות יער ותבלינים, עם גוף בינוני, אלכוהול וחומציות מרשימה. לצערי שימוש בעץ ביד נדיבה מדי, וחבל.

קברנה סוביניון רזרב 2013 – פקק נקי. ארומות נקיות, מרשימות. פה עגול קטיפתי, שופע טעמים, אפטר טייסט ארוך ומענג.

יקב גלאי: יינן אסף גלאי – אסכולה ייננית: בית ספר שורק

בכחוס 2013 – שיראז עם תוספת של 10% קברנה סוביניון. פקק נקי, יין עם ארומות שופעות, בשרניות. פה עשיר, קריר, המון עשבי תיבול לצד פרי אדום. אפטר טייסט חמאתי.

נגב 13 – מרלו ו -30% קברנה סוביניון. אחד מהמרלו-ים הטובים שטעמתי. מרוכז, שופע, מתובל. הקברנה העניק גוף חסון. גאוני.

מילה על אסף גלאי. בשנים האחרונות הנגב הופך למעצמת יין מאודי יחודית. יקבים רבים נפתחים לצד כאלה שקיימים כבר שנים רבות כמו יקב גלאי. הבוטיק של גלאי הוא זה שכולם צרכים לשאוף אליו – עשייה ייננית בלי קיצורי דרך, עם המון מחשבה וטיפול נכון בחומר גלם, ובעיקר עם הרבה אהבה ליין ולטרואר הדרומי.

יקב קסטל – יינן אלי בן זקן – אסכולה ייננית: אוטודידקטית

פטיט קסטל 2013 – קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו. 16 חודשי חבית. פקק נקי. ארומות של דובדבנים, עשבי תיבול, אורן ומעט מנטה. פה קריר, חומציות נפלאה. פירות אדומים צעירים שהופכים עם הערסול ליותר בשלים ויותר דומיננטיים. עץ שמעניק תמיכה, ומעט מרירות מקסימה באפטר טייסט. אי אפשר שלא להתפעל.

גרנד וין 2013 – קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו. 20 חודשי חבית. פקק נקי. ארומות של קסיס, מחטי אורן כתושים, קפה וטבק. פה בשל, נקי, מרוכז ומהודק. סמיך בצורה מרשימה בערסול. יין שעובד כל הזמן ולוקח לו זמן להיפתח. לתת לו את הזמן שלו בכוס. תמצית הטוהר היין הזה.

יקב יתיר – יינן ערן גולדווסר – אסכולה ייננית: אוסטרליה

יער יתיר 2013 – קברנה סוביניון עם תוספת של 32% פטי ורדו, 14 חודשי חבית. פקק נקי. ריחות מרשימים ועוצמתיים. אף מאוד מתובל, חומציות מרשימה. פה נקי עם טעמים נפלאים של פרי בשל לצד ירקרקות מרשימה. יופי של יין.

 יקב כרמל – יינן ליאור לקסר – אסכולה ייננית: בורגונדי, בורד ומרגרט ריבר (מערב אוסטרליה)

מדיטרניאן 132013 – שיראז, פטי ורדו, קריניאן, פטיט סירה ו-ויונייה. אחד היינות המרשימים של ליאור. הבנה טרוארית במיטבה, בריחה מהמוכר והמקובל. פקק נקי. ריחות מתובלים עם הרבה פרי אדום, פלפל ירוק, ג'ניג'ר בקצוות, אניס, עור וטבק. פה קר, מתובל. חומציות מטורפת ומדהימה. טעמי עץ וניליים, לעיס מאוד. יין גדול.

יקב בן-חיים – יינן איתי בן-חיים – אסכולה ייננית: צרפתית

קברנה סוביניון גרנד רזרב 2013 – עם תוספת של 10% קברנה פרנק ו- 5% פטיט סירה, 30 חודשי חבית. פקק נקי. יין שמראה כמה שאיתי בן חיים אוהב לעשות שימוש מושכל בחביות, גם אם הוא תוקע את היין שלו שם ל -30 חודש. אחד היינות שללא ספק מותר להכתיר אותם כגרנד רזרב, ריחות וטעמים גרנדיוזיים, נקיים, מורכבים, עובדים. הנאה בכל לגימה.

יקב נעמן – יינן רמי נעמן – אסכולה ייננית: בית ספר שורק

קטיפה שחורה 2013 – מרלו עם תוספת של 30% קברנה סוביניון, 10% קברנה פרנק ו- 10% פטי ורדו. פקק נקי. אדום בוהק. מרלו ארומטי מאוד, עשיר בטעמים, חמיצות נפלאה. יין צעיר שיש לו עוד זמן, ושאפו על התוספת המושכלת של זנים נוספים שעושים את היין הזה למשובח.

 פטי ורדו כרם הר יחמור 2013 – פקק נקי. שופע עשבי תיבול, טבק, קסיס. פה עשיר מתובל מאוד, מרירות מקסימה בקצוות. אפטר טייסט מרשים. יין צעיר.

עשר שנים אחרי 2013 – (זה שם היין). בלנד של 45% קברנה פרנק, 34% קברנה סוביניון, 11% מרלו ו- 10% פטי ורדו.. גם כאן רמי נעמן בוחר את המיטב שיש ביקב, ומרכיב בלנד שמשקף את ייחודיות העשייה הייננית שלו. האיש לכאורה מאוד מסורתי, אבל אז יוצא התחכום שבו, שמחזיר אותו לבימוי ההיצ'קוקי המופרע והאפל, וללא ספק המורכב. גם היין הזה מופרע, עובד, מתוחכם, כשכל זן דוחף את השני ויחד הם פסיפס של יין מעולה.

יקב סומק – ייננית הילה דהאן – אסכולה ייננית: אוסטרלית

כרם 2013 –  בלנד מענבי גרנש ומורבדר. בלנד מפתיע, עשיר בארומות ובטעמים. קשה להבין איפה הוא התחבא עשר שנים. מי שיכול לשים יד, אז זה הזמן. פקק נקי. צבע אדום בוהק ועמוק. באף דובדבן חמוץ, תות שדה, מנטה ועור. החבית מעניקה בול את התוספת הייחודית של הילה. הפה רענן ועשיר עם פרי מורכב, עוצמתי, עשבי תיבול ותבלינים יבשים. שאפו.

סירה 2013 – פקק נקי. אף עוצמתי, בעיקר של דובדבנים שחורים ושזיפים בשלים, אדמה, סלמי מעושן, אניס, קפה ושוקולד מריר. פה עשיר בכל מה שהאף משך. סיומת ארוכה ומענגת.

יקב רמת הגולן – יינן ויקטור שונפלד – אסכולה ייננית: קליפורנית

ירדן קצרין 2013 – בלנד מענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו ומלבק. כל זן שהה  18 חודשים בחבית, ולאחר יצירת הבלנד חזר לחביות למשך 6 חודשים נוספים. פקק נקי. יין גרנדיוזי, מתובל מאוד, שופע ריחות וטעמים חדים ונקיים. פה עשיר, סמיך. יין מהודק ומחובר למשעי. ללא ספק אחד מהמשובחים, שמראה לכולנו איזה יינות מדהימים אפשר לייצר כאן.

יקב בנימינה – יינן ששון בן אהרון – אסכולה ייננית: אוטודידקטית

המערה 2013 – ששון מושפע מהעולם החדש והעולם הישן, ואם תשאלו אותו הוא יגיד לכם שהאסכולה שלו היא להעלות חיוך על הפרצוף כשטועמים את היינות שלו. המערה הוא יין הדגל של יקב בנימינה. זה מ- 2013 הינו בלנד ממרלו, פטי ורדו וקברנה סוביניון. פקק נקי. ארומות נקיות, מאוד שופעות. פטל ועץ אלון מעט מעושן, וניל בקצוות, שוקולד. הפה קריר, נקי, מרענן. חומציות שופעת שמובילה לטעמי פרי אדום בשל, עם הרבה עשבי תיבול וטעמי חווה. אכן חיוך גדול היין הזה העניק.

יקב פסגות – ייננים יעקב ברג ונחם גבריאלי מנהל הייצור – אסכולה ייננית: שניהם אוטודידקטית

קברנה סוביניון סינגל ויניארד 2013 – פקק נקי. קברנה שופע, מהודק, עוצמתי, מורכב מאוד. עשיר בטעמים ורבדים של פירות יער, פרי אדום דומיננטי. יופי של יין.

יקב רקנאטי –  ייננים גיל שצברג וקובי ארביב – אסכולה ייננית: גיל דייויס קליפורניה, קובי מכללת תל חי

קריניאן פרא 2013 – פקק נקי. ריחות חווה, עור, קפה שחור ותבלינים רטובים. פה מגובש, מלא פרי שחור, דובדבני, מעט קרמל ווניל בקצוות שמאוד הפתיעו. היין מאוד מאתגר ומאוד נוכח, סוליסט אמיתי.

יקב עגור – יינן שוקי ישוב – אסכולה ייננית: אוטודידקטית מתקדמת

עגור שמירה מיוחדת 2013 – פקק נקי. בלנד על בסיס % 55 קברנה סוביניון, 20% מרלו, 20%0 קברנה פרנק ו- 5% פטי ורדו מהרי יהודה. 18 חודשי התיישנות. יין הדגל של עגור – קטיפתי, מאוזן, עם פרי טוב ובשל. ארומות נקיות וחדות לאחר כמה דקות היין משחרר ריחות חווה וטעמים יותר בשלים של הענבים. יין בשיאו.

היינות שלא עמדו במבחן הזמן

יקב תבור – סינגל ויניארד כרם רבדים מרסלאן 2013: יינן אריה  נשר. הפקק העניק ליין ריחות קורקיים שלא אפשרו לשתות אותו. סינגל ויניארד כרם שיפון טנאט 2013 – גם פה הפקק דלף והיין היה מקולקל. מלכיה קברנה סוביניון 2013 – שוב פקק שהפך את היין לקורקי. בנושא הפקקים אין כל כך שליטה ייננית. צריך כמובן לא לחסוך בפקקים ולדעת מאהיכן הם באים. בשנת 2013 התחיל היקב את המהפכה בעיקר בכרמים, וגם היינן אור נדבך נכנס לעבוד ביקב. כשטועמים את  יינות 14-15 ואילך, לא מוצאים בעיות של קורקיות ביינות היקב. לצערי, לו לא היה יותר מבקבוק אחד פגום בטעימה, יכולתי לקבוע שמדובר בבעיה נקודתית, אבל היינות שנטעמו ברצף אמרו את שלהם.

יקב הרי גליל – כרם יפתח 2013: יינן מיכה ועדיה – אסכולה ייננית: קליפורניה. בלנד של מרלו ופטי ורדו מכרם יחיד. לצערי הין היה  "ברט", עם ריחות מדיצינליים (תרופתיים) וריכוז של ריחות אורווה לא נעימים.

יקב לוריא – רוסו 2013: יינן גידי סיידא – אסכולה ייננית – מכללת אוהלו. 50% סנג'ובזה, 20% ברברה, 20% סירה, 10 קברנה סוביניון. 18 חודשי התיישנות בחבייות עץ אלון צרפתיות. לצערי גם פה היין היה משועם לחלוטין עם ריחות קרטון.

יונתן לבני: עשרה יינות שאהבתי במיוחד בשנת 2022

העורך ביקש ממני לכתוב על עשרה היינות שאהבתי ביותר בשנת 2022. מלאכה קשה. אומנם עשר הוא מספר מכובד ביהדות: עשרת הדיברות, עשרה מי יודע מההגדה של פסח, ואמרת חז"ל: עשרה קבין של יופי ירדו לעולם – תשעה נטלה ירושלים.

למרות הקושי, כי יש יותר מעשרה יינות שאהבתי השנה, אני נשאר נאמן לצו העורך שלא נכנע לתחנוניי לכתוב על עוד יינות, ובחרתי עשרה שעשו לי את השנה. יסלחו לי היינות שלא נכנסו לרשימה. ועוד הערה: היינות לא מופיעם כאן בסדר טיב. כולם טובים לטעמי, אבל אני מחויב לכתוב אחד אחרי השני, גם אם אולי מספר עשר  טעים יותר ממספר אחד.

יקב שאטו גולן – רוסאן 2019: מאז הקמתו עושה היקב בדרום רמת הגולן יינות איכותיים. אורי חץ, היינן מתחילת היקב, הוא איש נחבא אל הכלים אבל אף על פי כן מהבולטים ביינני  ישראל. הרוסאן גדל בעיקר באזור עמק הרון בצרפת. הרבה פעמים הרוסאן מעורב עם ענב המרסאן, ומככב ביינות קרוז הרמיטאג' כמו גם בשאטו נף דה פאפ בצרפת. בארץ רק מתחילים לעשות יינות מהענב שכל כך מתאים לאקלים הישראלי. ברוסאן 2019 של שאטו גולן יש גם 10% גרנאש בלאן. הענבים עברו סחיטה באשכולות שלמים, והמיץ תסס באופן ספונטני בחביות אלון צרפתי בנפח 300 ליטר והתיישן  על משקעיו במשך 8 חודשים. המחיר 238 ₪ – יקר אבל מאוד מיוחד.

יקב סימון – סוביניון בלאן 2020: – זאבי סימון היינן של יקב סימון הביתי בקרית טבעון ,עושה יינות מצוינים. אהבתי את האדומים שלו, אבל דווקא הסוביניון בלאן שיצר מצא חן בעיני ביותר. הענבים מכרם בן זמרה, התיישן במשך 6 חודשים במיכלי נירוסטה. בוקה אופייני של פירות טרופיים. יין מאוזן, מינרלי ועשבוני. כיף כשהוא מקורר  היטב ביום חם. המחיר 90 ₪ – שווה כל שקל.

יקב ספרה white concepts first page 2022 – : דורון רב הון הוא מהייננים המוכשרים בישראל שעושה רק יינות לבנים. היין עשוי מענבי סמיון, רוסאן ושנין בלאן, כולם מגבעת ישעיהו, המקום בו היקב ממוקם. כל זן יושן בנפרד ורק אז הורכב הבלנד. יין מאוד מיוחד בטעמיו, בו הרגשתי בעיקר את השנין בלאן. חד, מאוזן, עם חומציות נעימה בפה וסיומת מתגלגלת שאינה נגמרת. חגיגה. המחיר 115 ₪ – כמובן ששווה.

יקב סוסון ים – שפינוזה 2020: התלבטתי בין השפינוזה החדש העשוי מגרנאש מכרם בבר גיורא, קריניאן מפרוד ו-10% קברנה סוביניון אף הם מבר גיורא; לבין מונק 2020 העשוי כולו מדוריף או פטיט סירה בשמו האחר. גם זה יין מעולה פרי יצירתו של זאב דוניה. החלטתי לבחור בשפינוזה, אולי כי אני כל כך אוהב יין שמבוסס על זן הגרנאש, שלדעתי או לטעמי כל כך מתאים לאקלים שלנו. יין אדום קל ונעים לשתייה. עדין ומאוזן עם טעמים מורכבים וקלילים יחד. שפינוזה הפילוסוף היה איש מורכב ומסובך, אך היין שעל שמו אינו מסובך – הוא פשוט טעים מאוד. המחיר 107 ₪ – מציאה.

דרור אנגלשטין – סמיון 2021: דרור אנגלשטין הוא התגלית שלי ב- 2022. יינן מוכשר שמייצר את יינותיו ביקב שאינו שלו. אהבתי מאוד את השנין בלאן והריזלינג שהוא מייצר, שני הזנים הלבנים האהובים עלי. אף על פי כן אני בוחר בסמיון 2021 אותו שתיתי בטעימה בביתו. מדוע? כי סמיון הוא זן מושמץ במקומותינו, ודרור עושה ממנו יין מרתק. גפנים משדה בועז שבגוש עציון של יוסי צוובנר, מסעדן, יינן ובעל כרם שמספק ענבים מצוינים. יין עם טעמים וריחות פרחוניים. יין לא מתוק מזן ממנו עושים בדרך כלל יינות מתוקים, עם חמיצות ומינרליות חדה. יושן בחביות והוא כל כך שונה מכל סמיון ששתיתי. המחיר 110 ₪ – ממש שווה.

יקב קסטל – רזיאל 2019: הרזיאל מיוצר על ידי אלי בן זקן ביקב שבביתו במושב רמת רזיאל, ולא ביקב קסטל החדש ביד השמונה. אין צורך להרבות במילים, כי מי אינו מכיר את יינותיו של אלי ואת ההצלחה המרשימה של היקב שקיים כבר 30 שנה. בכל זאת יש חידוש בחזרה לייצור ביקב המקורי ברמת רזיאל. הבלנד מורכב מ-60% ענבי סירה ו- 40% קריניאן, שיושנו במשך 18 חודש בחביות עץ אלון צרפתי כמובן. יין אופייני לעמק הרון בצרפת, שיינותיו כל כך מתאימים לאקלים שלנו. עצמתי את העיניים כששתיתי אותו, וחשבתי שאני בעמק הרון. טעם מושלם ללא צורך בהסבר מנומק. המחיר 159 ₪ – לא זול אבל בהחלט שווה.

יעקב אוריה – האיצטרובל השחור 2020: לפני מספר שבועות תיארתי את טעימת היינות החדשים של היינן יעקב אוריה, האיש מחוץ לקופסה. היינות שלו מאוד מיוחדים ושונים מהרבה יינות בארץ, אבל מכל יינותיו אהבתי ביותר את האיצטרובל השחור, או הפינו נואר בשמו הצרפתי המקורי. אוריה סבור כי הפינו שלו אינו דומה לכור מחצבתו הבורגוני. לטעמי זהו אחד יינות פינו הטובים ששתיתי בארץ, עם טעמי פירות שחורים ופלפל שחור המאפיינים את הזן. אכן לא פינו מבורגון, אבל הוא פינו מאוד טעים ולעיס, ולאוהבי הזן הוא בהחלט דוגמא לכך שבארץ ניתן לעשות פינו שלא מבייש את המקור הצרפתי. המחיר 160 ₪ – שווה בהתחשב באיכות המיוחדת.

יקב גבעות – גופנה קברנה פרנק רזרב 2020: ד"ר שיבי דרורי יינן היקב, הוא מהייננים הבולטים והרב גוניים ביותר שלנו, כשבמקביל הוא איש מחקר מבריק. הפינו נואר שלו הינו מהטובים בארץ, אבל דווקא את הקברנה פרנק אהבתי השנה, כשלקברנה פרנק הוסף מעט פטי ורדו. היין יושן במשך 18 חודש בחביות עץ אלון צרפתי,  וכבר בשתייה עכשיו ברור כי יש לו כושר התיישנות רב. חזרתי זה עתה מהמרכז החשוב ביותר של הקברנה פרנק, אזור שינון בעמק הלואר. אם יש יין שנותן "פייט" רציני ליינות הקברנה פרנק מהלואר, זה היין של גבעות. מי שאוהב את הזן ימצא בו את הענב במיטבו. שאפו. המחיר 169 ₪ – שווה כל אגורה.

יקב יתיר – יער יתיר 2019: יין הדגל של יקב יתיר בו מככב היינן ערן גולדווסר, מהטובים שבייננים שלנו. יעקב בן דור מנכ"ל היקב מעורב בהצלחה בכל הנושאים הקשורים ביקב וביינות. אני אוהב רבים מהיינות של היקב הנעשים כמעט כולם מענבים מאזור יער יתיר בנגב הצפוני. בחרתי ביין הדגל של היקב,  שלא בכדי נחשב ככזה. בלנד רב זני המבוסס בעיקר על קברנה סוביניון ופטי ורדו כשהקברנה שולט בטעמים. יין כבד, מורכב ומיוחד בטעמיו, שהתבגר  במשך שנה בחביות עץ קטנות בנפח 225 ליטר. כבר שנים זוכה יער יתיר לניקוד גבוה ממגזין היין Wine Advocate ולא בכדי – שנה אחר שנה עושה אותו היקב באופן דומה ומהנה. המחיר 260 ₪ – יקר אך שווה בהתחשב באיכות המיוחדת במינה.

יקב ויתקין – קריניאן 2019: הפעם התקשיתי בבחירת היין הטוב ביותר ששתיתי השנה מיקב ויתקין. היינן אסף פז הוא מהייננים החדשניים והחלוציים של הארץ, שיוצר יינות מזנים חדשים, בלנדים שונים, ובכל פעם מפתיע בחידוש יינני. לדוגמא, הוא היחיד שהכניס בארץ ליינותיו ענבי מקבאו – ענב לבן עדין ומיוחד שמגיע מספרד, בו משתמש עכשיו אסף בחלק מיינותיו הלבנים. אבל החלטתי להתרכז בקריניאן של אסף. אין לי ספק כי יין זה הוא מהטובים שבקריניאנים בארץ, אם לא הטוב שבהם. יש האומרים כי זהו יין הדגל של יקב ויתקין, ובכל אופן הוא פשוט, טעים, אכיל, לעיס ומרגש. הקריניאן היה הזן המושמץ בישראל, ואסף פז הוא האיש שבזכותו ובזכות מחויבותו לזן, הוא הפך את הקריניאן לפאר יצירת יין ישראלי, טעים למופת. המחיר 110 ₪ – מה לומר? ממש VFM.

 כדאי לקרוא גם את זה

טעימת קברנה פרנק – צרפת ונציג ישראלי אחד

בטעימת הקברנה פרנק פגשו המשתתפים יינות טעימים ומעניינים, איכותיים, מתאימים מאוד ללוות אוכל ומשלימים אותו במקום להשתלט עליו, ובמחירים נגישים. כתב וצילם יגאל ברנע. קראו כאן

על יד אבו כביר Pop up wine bar – מבית היוצר של אייל נאור

רני רוגל: בבניין פנורמה התעשייתי בשדרות בן צבי, בכניסה לדרום תל אביב,  פתח היזם והמפיק אייל נאור בחודש מרץ 2022 את ה- Pop up wine bar  , מיזם חוויתי שפועל פעם בשבוע ב'חדרפרטי' (שם חלל האירוח של אייל נאור) ובמרפסתו השווה, ומארח בכל פעם יקב אחר עם יינותיו שהינם כוכבי אותו מפגש, וזאת כנדבך נוסף של הרצון להנגיש את תרבות היין בישראל.

בכל פעם יש שלוש סדרות של יינות בשלוש רמות מחיר שונות. הרעיון הוא לטעום את היינות ולאחר מכן לקנות בקבוק יין במחיר חנות בתוספת דמי חליצה של 25 ₪. יושבים במרפסת או בחלל האירוח הפנימי ונהנים מהיין הנבחר עם מנות קטנות מהמטבח של אלעד בן דוד – השף של 'חדרפרטי', כשאייל נאור מבטיח "אווירת אירוח משוחררת וקלילה, עם מוזיקה משובחת ברקע ובמחירים סבירים ונגישים".

היזם והמפיק אייל נאור הוא בעלים ומנהל של חברת EXP להפקת אירועים, ושל חללי האירוח האינטימיים 'חדרפרטי','לילי – מטבח שף' ו'מטבח אחורי' שמהווים עבורו מגרש משחקים יצירתי ומהנה, בו מתקיימים פעילויות ואירועים רבים. הרעיון לפתיחת וקיום שבועי מתמשך של ה- Pop up wine bar נולד בעקבות סיור קולינרי שלו ברומא, שבמהלכו התקיימו טעימות יין במחסן יין ליד השוק שבערב הופך לבר יין למקומיים. כבר לאירוח הראשון שנעשה בשיתוף יקב נטופה, הגיעו יותר מ- 200 אורחים.

"המיזם בא לתת מענה לקהל במגוון קבוצות גיל. מי שרוצים להימנע מכניסה לתוך תל אביב (כמוני – רני רוגל), יכולים להתארח אצלנו בדרום תל אביב עם חניה חופשית וחווית בילוי, כאשר היין הוא המרכז והאוכל הוא הנלווה", אומר אייל.

Pop up wine bar  ב'חדרפרטי' – דרך בן צבי 84 תל אביב יפו. 03-6888816. הזמנת מקומות כאן