תמול שלשום בירושלים עונה על כל החושים

בחצי שנה האחרונה חבקתי את "תמול שלשום" שלוש פעמים: צפיתי בהצגה שעיבדה וביימה פנינה גרי על-פי הרומן העברי של חתן פרס נובל ש"י עגנון; חזרתי לקרוא את הספר עצמו; והגעתי מתל-אביב למוסד הירושלמי הידוע "תמול שלשום" – ועל כך ארחיב הפעם.

בספר האורחים של המקום גיליתי שיש החוגגים בו בקביעות ימי הולדת, ואחרים מקפידים על ארוחת בוקר בכל יום שישי. יש שאוהבים בו את האינטימיות, ואחרים מעדיפים את הפעילות התרבותית. יש שמתים על העוגות שלו, ואחרים שפוטים של הספרים. וכולם מרגישים בו ממש בבית.

מסעדה-בית קפה-חנות ספרים- מרכז תרבות, הם השילוב המנצח של "תמול שלשום", מקום קסום שנפתח בשנת 1994 במדרחוב נחלת שבעה (רח' סלומון 5), בתוך אחת השכונות הראשונות שנבנו מחוץ לחומות – שכונה שנבנתה מאבנים ירושלמיות מקוריות ומשופעת בבתים מלאי קשתות וכוכים עתיקים.
המסעדה ממוקמת בבנין מיוחד בן 130 שנה, ובנויה משני חדרים גדולים ומרפסת מוקפת צמחיה, שנעים לשבת בה וליהנות מהאוויר הירושלמי הצח והקריר (אני מגיעה מתל-אביב).

בין הקשתות והקירות העתיקים במסעדה יש פינות הסבה אינטימיות, מדפים עמוסי ספרים (מז'אנרים שונים – לעיון במקום ולרכישה פרטית), תערוכות ציורים ועבודות אומנות. הריהוט המזכיר את הסלון של סבתא, משרה אווירה ביתית וייחודית. כשקרני השמש פורצות מבעד לחלונות המקום מואר באופן טבעי, ולאחר השקיעה (שתוכלו ללוות אותה עם כוסית יין וצלחת עמוסה), יודלקו נרות והאווירה תהפוך לרכה עד רומנטית.

המסעדה כשרה חלבית (בהשגחת רבנות ירושלים). הצלחות גדולות ומעוטרות בציטוטים הקשורים באוכל. לסועדים מוגשים תפריטים בעלי כריכה של ספרים מוכרים ואהובים, ודפדוף בתפריט יגלה כותרות מקוריות כמו: פתח דבר (ממרחי הבית, סלטים ומנות קלות), העלילה (מאפים, פשטידות ופסטות), העלילה מתפתחת (מנות דגים מגוונות), סוף דבר (מתוקים וקינוחים). המחירים לא זולים (כמו בת"א), אבל לקודש אין מחיר.

אני וחבריי לשולחן חלקנו בינינו, אכלנו ונהנינו מ: סלט אמנדה – פטריות וקישואים מוקפצים בחומץ בלסמי על מצע ירקות טריים, גבינת פטה, חצילים ופלפלים קלויים בתנור ברוטב עשבי תיבול (56 ש"ח); לביבות מנגולד – מוגשות עם רוטב יוגורט, נענע ותמרהינדי (44 ש"ח); פילה סלמון ברוטב תאנים ויין לבן – על מצע תבשיל תרד ופטריות בתוספת תפוח אדמה צלוי (83 ש"ח); רביולי אגסים ורוקפור- בחמאת מרווה ובלסמי (57 ש"ח); לחם הבית נאפה במקום והמטבלים משתלבים.

עם הקינוחים ממש התפרענו, אבל היה שווה כל קלוריה: מנשף השוקולד, דרך פאי נבו ועפרי (על-שם התאומים של ארליך) וכלה בפאי תפוחי עץ עם גלידה וקצפת. ואז, לא עמדנו בפיתוי וטרפנו גם עוגת גבינה, שגן עדן קרוי על-שמה (כל קינוח 33 ש"ח).

דוד ארליך, מבעלי המקום (שותף לדן גולדברג) והמארח אישית את באי המסעדה, מתפנה לספר לנו כיצד הכל התחיל: "בחורף 94' הייתי עסוק בחיפוש אחר המקום שבו אפתח בית-קפה וחנות ספרים. במקרה נכנסתי לחצר היפה הזאת בנחלת שבעה, עליתי במדרגות וראיתי את החלל, שלימים יהיה "תמול שלשום". משהו זע לי בלב. למרות שהאולם היה ריק ומוזנח, הייתה איזו הבטחה מרגשת בין הקשתות וקירות האבן העתיקים, שהיו מוארים באור של כמעט דמדומים. אני מבין היום שזו הייתה מן התאהבות".

וא-פרו-פו התאהבות: לימים, כשהמקום כבר הפך למוסד בעל מוניטין, התברר שיש בו גם ערך מוסף. לא רק שאנשים נהנו לאכול ולבלות בו, אלא שגם בחרו לפגוש בו את בני ובנות זוגם, ולא מעט אהבות צצו, צמחו והובילו להקמת משפחה. הסיפורים והתצלומים של האוהבים הונצחו בספר "ספר האהבות של תמול-שלשום", שהופק ב- 2008 (בקשו לעיין בו), ומאז יש כבר התפתחויות.

ארליך, הרוח החיה של המוסד הזה, היה עיתונאי, נסע לארה"ב ובה היה מרצה לעברית באוניברסיטאות שונות (למרות שהרקע שלו הוא בכלל בבלשנות אנגלית), וכתב ספרים. את הקונספציה למקום שלו הביא מחו"ל, אך פתח אותו ללא כל רקע עסקי. ההרפתקה הזו (שהיו לצידה גם רגעים קשים ומתסכלים) הניבה את "המוסד" הזה. צוות העובדים ב"תמול שלשום" יציב וותיק, מקצועי ומאוד חביב. הטבחים מגיעים מאבו-טור ו"יש להם ידי זהב, כל מה שעושים יוצא טעים", דברי ארליך. והאמת – באמת טעים.

הבייבי של דוד ארליך הם ערבי התרבות המגוונים המתקיימים במסעדה, שהכניסה לרובם אינה כרוכה בתשלום אלא רק בהזמנת שתייה. הרעיון הוא שכל אחד יוכל להגיע לערבי שירה או למפגשים עם סופרים ומשוררים וספריהם החדשים. היו כאן עמוס עוז, אלי עמיר, דויד גרוסמן, א.ב. יהושוע, אתגר קרת, מאיר שלו, אגי משעול, דן בניה סרי, ועוד רבים וטובים. אני "נפלתי" על אשכול נבו ששוחח על ספרו החדש נוילנד – בחיי שהתרגשתי.

"תמול שלשום" הוא אכן מקום בילוי מהנה, העונה לטעמו של כל אורח.
טעים, נעים, תרבותי וכייפי. מאוד מומלץ.


תמול שלשום
רח' סלומון 5, ירושלים
טל. 02-6232758

פורסם באתר IWOMEN






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה