מוזיאון ארץ ישראל שברמת אביב בתל אביב, לבש חג אתמול (4 ביוני 2012) עם צאתו לדרך של פסטיבל לילות לבנים אדומים 2012. בעשרות דוכני יין הוטעמו מאות יינות, רובם יינות יבוא. מזג האוויר המדהים היה מושלם לחוויה של כמה שעות, שתימשך עד 7 ביוני, כולל.

השתתפותם של היקבים הישראלים הייתה מינורית מסך כל היינות שהוטעמו. היקבים הגדולים: רמת הגולן, יקבי כרמל, טפרברג ובנימינה, לא משתתפים בתערוכה, כל אחד מסיבותיו הוא. נראה כי אין ספור אירועי היין שיש כל השנה, מכריחם אותם להחליט איזה אירוע חשוב להם, אבל אני חושב שמארגני האירוע לא ממש התאמצו ולא לחצו על היקבים הישראלים להשתתף בתערוכה.

אי אפשר היה לטעות: מארגני התערוכה ניצלו מצוין את המלחמה שיש בין החברה הסקוטית למשקאות וחברת הכרם. שתי החברות הנ"ל השקיעו כסף רב בהטעמת היין שלהן ובעיצוב דוכני היין, וכמובן בעשרות מטעימים שעשו עבודתם נאמנה ונראה כי נבחרו בקפידה הפעם.

מלחמת העולמות שמתרחשת מאחורי הקלעים כל השנה, יצאה הפעם מהארון והייתה גלויה לכולם. לא החברה הסקוטית ולא חברת הכרם חסכו מאתנו יינות פרימיום משובחים, והטעימו את המיטב שלהם. יינות מצרפת, איטליה, ספרד, ארגנטינה ועוד ארצות, נמזגו לכוסות ביד רחבה.
שתי חברות אלה ששולטות בשווקי היבוא וברוב המסעדות בארץ, רצו להוכיח כי הן עומדות איתן על רגליהן חרף המשברים הכלכליים.

החשיפה המסיבית של יינות יבוא לישראל, הוכיחה לי שוב שאין כל סיכוי ליקבים ישראלים לשווק יינות זולים מתוצרתם. אי אפשר להתחרות במחירים הזולים של יינות היבוא. מה גם שמה לעשות, היבוא הזול הוא טוב ויש תמורה נאותה בעד הנוזל המיובא.

קראתי את כתבתו של ידידי יוסי בן אודיס ממסעדת הטרקלין. אני חושב שהפתרון שלו אינו ריאלי. לחנך ולבקש תמיכה ממשלתית כזאת או אחרת – זה לא עובד במדינה המפגרת שלנו. יש דברים יותר חשובים שהממשלה עושה: מעלה מיסים, מעלה מחירים, מעלים את משכורתם. אז לא נשאר הרבה כסף מהמיסים שלנו לטובתנו.

הפתרון לדעתי צריך לבוא מהיקבים עצמם. פשוט להפסיק לייצר יינות זולים ולעבור רק ליינות פרימיום.
לעקור את אלפי הדונמים של הגפנים שניטעו בשנים האחרונות, אשר שואבות מים, ולצמצם את כמות הבקבוקים שמייצרים. אין צורך לייצר יין זול שלא יכול להתחרות עם היבוא. שישראל תהפוך ליצרנית יינות פרימיום, כפי שאנו רגילים לעשות זאת בתחומים אחרים: מחשבים, כלי נשק, ועוד.

טעימות יינות ישראל:
יקב צובה: מצודה 2008
עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו ומלבק. 24 חודשי חבית.
היין חמאתי מאוד, ומעניק בפה שלל טעמים של פרי לעיס ומלא.
משהו טוב קורה בצובה אם הקו של יין מצודה הוא הקו שנבחר.
לדעתי זה היין הטוב ביותר שטעמתי בתערוכה.

יקב טריו: טריו 2010
עשוי מענבי קברנה, מרלו, וקברנה פרנק.
גם פה יש יופי של חמיצות שמעניקה תחושה רעננה וקריספית בפה.
מעט מרירות באפטר טייסט עושה את היין למאוד מעניין.

יקב פלטר: שרדונה 2011
השרדונה של פלטר הפתיע אותי בחמיצות מאוזנת עם הרבה טעמי אשכולית וליים.
שמחתי לראות כי הטעמים הטרופיים שהיו בשרדונה הקודם, לא קיימים יותר.

יקב טוליפ: קברנה רזרב 2009
יין סמיך ועמוס בטעמי פרי בשל עם חמיצות טובה.
ריחות שמתפרצים ומעניקים גירוי לרצות ללגום עוד ועוד.
יופי של יין.

יקב מוני: מרלו 2009
מרלו עם תוספת של 10% פטי וורדו. 14 חודשי חבית.
איזון טוב בחמיצות ובבשלות הפרי. 14% האלכוהול שבו מעניקים גב חסון לטעמי החבית הקלויה.
מרלו עדין שקיבל חיזוק טוב מהפטי וורדו.

יקב מוני: שיראז 2009
ענבי השיראז נבצרו באזור היקב, ונראה שהם טופלו באהבה אמיתית.
לשיראז הוסיפו 5% פטי וורדו. היין שהה 14 חודשים בחבית.
זו הייתה מבחינתי טעימה מרתקת. לדעתי זהו השיראז היחיד שהצליח לשלב בתוכו נגיעות של שני העולמות – חדש וישן.
מצד אחד היין עמוס פרי צעיר ,מעט תוקפני ובעל אמירה; ומצד שני יש בו רוגע שמעלה חיוך.
תוספת הפטי וורדו העניקה רובד נוסף של טעמים וצבע ליין.
אהבתי את התוספת האמיצה.

יקב ארזה: AUTEUR
אוטר 2009, יצירתו של פיליפ ליכטנשטיין היינן הראשי של יקבי ארזה.
יין קברנה סוביניון יוצר מגפנים בוגרות. יין מינרלי בעל שפע טעמי פירות יער, וניל וקפה, עם ניחוחות טחב ועץ מעושן.
יין בורדו קלאסי.

יקב אמפורה: רוזה
עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו וסירה – שילוב מעניין של ענבים על מנת לייצר רוזה.
היין מאוד קריספי ומרענן.
מתיקות מתונה של מרלו עם גוף טוב של הקברנה והתיבול מענבי הסירה שמעניקים מעט מרירות, הפכו את הרוזה של אמפורה ליין מעניין מאוד ומרתק.

יקב אמפורה: מקורה 2007
קברנה מרלו שיראז. 36 חודשי חבית.
יין מפתיע ומעניין. צבע חום אדום בוהק, ריחות של אדמה ופרי בשל.
אם יקב ארזה הצליח להעניק יין בסגנון בורדו קלאסי, אז ללא ספק היין הזה זורק אותי ליינות בסגנון ריוחה מספרד.
פשוט מדהים.

יקב קדש ברנע: מדבר לבן 2008
שרדונה, סוביניון בלאן וענבי מורוודר.
WOW. שאפו ליינן שלקח ענבים אדומים (מורוודר) ותיבל בו את מדבר לבן.
היין מאוד פריך ועסיסי, לעיס וממלא את חלל הפה באין ספור טעמים.
מינרליות טובה ואפטר טייסט פירותי מושלם.

יקב תניא: שיראז 2009
שיראז רך ומלטף, עדין ובעל טאנינים טובים שמאפשרים לפרי לבוא לידי ביטוי.
ריח טוב וצבע בוהק.

עברי: קברנה סוביניון 2010
צבע אדוק בוהק עם שוליים מעט חומים.
ריחות אקליפטוס תוקפים ללא רחמים ולא מאפשרים לריחות נוספים לפרוץ החוצה.
היין מאוד מאכזב ומאוד מיימי.