שמענו בין הגפנים שבועות 2022: תערוכת היין ProWein 2022, כשלי יצוא ישראלי ועורכי דין מרוויחים מהענף

היא חזרה – תערוכת היין הגדולה ProWein 2022

אחרי הפסקה של שלוש שנים חזרה ProWein – התערוכה המקצועית הגדולה באירופה, עם 5,700 מציגים מ- 62 מדינות, ו- 38,000 מבקרים. באוויר הייתה תחושה מוזרה; מצד אחד לא היה זכר לקורונה, לא נדרשו בדיקות והצגת חיסונים או אפילו מסיכות. מצד שני, אנשים לא נצפו בהמוניהם כמו בשנים קודמות, בהן אני זוכר שאי אפשר היה לזוז בחופשיות בגלל כמות האנשים שצבאו על הדוכנים. השנה הכול התנהל בסוג של הילוך איטי. מדי פעם הגיע גל גדול של אנשים, ואז הייתה דממה למשך מספר שעות.

הגרמנים אומנם הוסיפו לתערוכה שני ביתנים על מנת להקל על העומס, אבל לא באמת היה עומס, וגם לא ממש הייתה אווירה שמחה כמו זו שהכרתי בשנים קודמות. ההסבר הוא שאנשים עדיין לא חזרו לטייל ולטוס, בוודאי שלא לגרמניה שהגבלות הקורונה בה בוטלו רק בתחילת אפריל. ההסבר הנוסף לכמות האנשים, הוא  התרגיל שהגרמנים עשו לבריטים – אחרי שהתערוכה נדחתה כמה פעמים בגלל הקורונה, הגרמנים החליטו במצח נחושה, לקיים את התערוכה בדיוק בתאריכים בהם מתקיים בלונדון יריד London Wine Fair. המחטף הגרמני עליו כתבתי כבר בינואר, הרגיז לא מעט אנשים. הבריטים דאגו יפה מאוד ליחסי ציבור שליליים לתערוכה הגרמנית, ונראה שעל פניו הגרמנים קיבלו עונש על המעשה הלא אתי שלהם.

אבל נחזור לעסוק בתערוכה עצמה. הפעם, אולם השמפניות נראה תוסס מתמיד, הביתן ההונגרי היה גדול מתמיד, היו גם כמה יינות מסין שכיכבו, והיה מאוד מעניין לראות את החיקוי הסיני בעיקר לתוויות צרפתיות ישנות. הביתן הקליפורני היה די רדום – שוב בכל דוכן CAB דומה, עמוס פרי, אלכוהול וחבית. פה ושם אפשר היה למצוא זינפנדל, אבל משום מה הוא תמיד הוצנע, ורק כשביקשתי נזכרו בדוכן שיש להם כזה יין. בביתן הענק של צרפת כיכבו יינות הרוזה. אי אפשר שלא להתפעל מההבנה שלהם שזה היין הנכון לשתות בקיץ במדינות המזרח תיכון. הגרונר (gruner) האוסטרי פשוט עושה בית ספר ללבנים המסורתיים, ואני מאוהב בזן הזה לחלוטין. כמה רכות, שפע פרי ומינרליות חדה ומקסימה. אבל יחד עם זאת, יין מורכב ובנוי לאוכל כמו כפפה ליד. הוא מתאים לגבינות טובות ואפילו לאיזה סטייק עסיסי. זן ורסטילי חף מיחסי ציבור, ופשוט עושים ממנו יין טוב.

מהביתן הגאורגי לא ממש התלהבתי. היינות שכיכבו לפני שלוש וארבע שנים כבר לא עושים על אף אחד רושם, כי הם תוקפניים, קשים לעיכול, ולא מתאימים לאוכל אירופאי או מזרח תיכוני. היו להם יחסי ציבור מצוינים, אבל עברתי ליד הדוכן הגיאורגי מדי פעם, ולא נצפה קהל רב שבאמת רוצה לטעום סוג של ביוב. כנ"ל עם היינות הכתומים. אחסוך מכם את הקללות שקיבלתי בצרפתית, כששאלתי יצרנים צרפתים מה הם אומרים על "אורנג' וויין". נקווה שגם זו אופנה שפרוויין כנראה תהיה המסמר האחרון בארון שלה. טוב, בישראל עוד יתפעלו ממנו כמה שנים אני מניח. אלה יינות מקולקלים, שבמקום שימצאו עצמם בביוב או שיעשו מהם גראפה, עושים מהם יין כתום וגם דורשים עבורו מחיר שערורייתי.

ישראל כרגיל הייתה צנועה, עם דוכנים של יקב רמת הגולן, יקב הרי גליל ויקב רקנאטי, כולם בהפקה פרטית. מכון היצוא מתעלם לחלוטין מתערוכת פרוויין כבר כמה שנים, ונראה גם שיקב רמת הגולן ומשפחת שקד עם יקב רקנאטי, אוהבים שהמכון לא מתערב להם וגורם נזקים מיותרים.

תובנה מרכזית אחת שאי אפשר היה להתעלם ממנה, היא שיקבים רבים, גדולים ובינוניים, תקועים עם הרבה מאוד יין, וזה בא לידי ביטוי במחירים שהם מציעים לספקים. ההנחות מגיעות עד ל- 30% ולפעמים יותר. מחירי היינות הפשוטים לא עוברים את ה- 1.80-2.50 אירו לבקבוק (אירו ושמונים סנט – 6.43 שקלים ב- 30.5.22. לא התבלבלתם, קראתם נכון), בהתחלה עוד חשבתי שאולי מדובר רק ביינות האיטלקים, שמדברים בצורה חופשית על עודף יין ומתן הנחות.  אבל גם צרפת, גרמניה, ספרד וצ'ילה – כולן מציגות מחירונים עם הנחות של עד 30%. מתברר שיש עודף יין. חשבנו שאנשים שתו הרבה יין בשנתיים האחרונות, אבל כנראה שאנשים שישבו בבית, העדיפו לשתות יינות פרמיום, ולא הסתפקו ביינות רשתות שיווק זולים. אולי מפני שאף אחד לא ידע מתי הוא הבא בתור לחלות, ואנשים נקטו בשיטת "אכול ושתו כי מחר נמות" (המשפט הזה תורגם להרבה שפות). היינות הזולים, יינות ה"מאס פרודקשן" פשוט שולטים והשוק מוצף. אף אחד לא חולם על העלאת מחירים, לאף אחד אין מושג מה יוליד יום, ובינתיים כולם צופים ומחכים למוטציה הבאה.

קוריאה הצפונית עם 2 מיליון נדבקים הייתה שיחת היום, וכמובן סין עם שנחאי שמנותקת מהעולם כבר כמה חודשים ואנשים בה חיים בעוצר. מדובר על 22 מיליון תושבים שלא יוצאים מהבתים כבר שבועות, והפחד עוד קיים. כולם מנסים עכשיו למכור כמה שיותר, על מנת לנקות מחסנים לבציר הבא. יהיה מעניין לראות איך השוק הישראלי יגיב למצב. אנחנו אומנם מדינה לא שפויה בכל הנוגע למחירים בכל תחום (דיור, מזון, רכב, ביטוח), ואני די משוכנע שהמגמה במוחם של בעלי היקבים הגדולים תהיה דווקא להעלות מחירים. הציבור בארץ ימשיך לשלם ולשתות, כי אנחנו עם מטומטם, אבל כשמדובר ביינות ישראלים שמשווקים לחו"ל, אני רוצה לראות את מנהל היקב שיעז להעלות מחירים באירופה או בארצות הברית. זה יכול להיות רק מי שאין לו מושג מה קורה בשוק היין, אחד כזה שאוהב לירות מהמותן.

נכון שהשוק היהודי הוא הרוכש הכמעט בלעדי של יינות ישראלים, כלומר כשרים. בשלב הראשון ההרגל לרכוש יינות ירדן, טפרברג או ברקן לא ישפיע על המכירות, אבל הסטירה שתבוא אחרי כמה חודשים עלולה להיות מאד כואבת למנהלי השיווק הבינלאומי של היקבים. השבוע התקיימה התערוכה של צור סוכנויות, שמציפים את השווקים העולמיים ביינות כשרים מכל העולם ומדי שנה הפורטפוליו שלהם עולה ועולה, כשמדובר גם בעליית באיכות היין. הם יעיפו את כל הישראלים מהמדפים בלי למצמץ, ואני הראשון שאתמוך בהם אם מחירי היינות הישראלים בעולם יעלו (גם עכשיו הם שערורייתיים, עם יינות בסיס שמתומחרים כמו יינות פרמיום). זו פשוט בדיחה עצובה. כבר כתבתי כמה פעמים שגם בארץ המחירים לא שפויים, והיבוא בסוף ינגוס בשוק, ויעבור תוך מספר שנים את ה-50% אם המגמה המטורפת הזו תמשך.

תערוכת פרוויין השנה, צריכה להיות בית ספר למנכ"לי היקבים הגדולים בארץ, כדי שיראו את המגמות המשתנות בעולם – המחירים, שיטות השיווק, החשיבה לטווח ארוך (ולא רק על המזומנים המהירים שייכנסו לקופה בגלל כמה קונטיינרים שנמכרו), בניית שווקים חדשים (לא רק שוק היינות הכשרים), מיתוג, השקעה בהדרכות ובטעימות, ושיתופי פעולה עם מסעדות וירידי אוכל בינלאומיים. זה הזמן להשקיע בשוק האירופאי, ובוודאי לא הזמן להפיל עליו עוד עליית מחירים. אם מסתכלים על תפריטי היין במסעדות בארץ ובעולם, מבינים שזהו שוק שליקבים הגדולים אין שום סיכוי להתברג אליו שוב כמו לפני עשור. המסעדות הטובות מחפשות יקבי בוטיק קטנים, ששיתוף הפעולה שלהם עם המסעדה הוא טוטאלי ומחובר לתפריט האוכל העונתי. בארץ, נכון לשנים האחרונות, לשום מסעדה אין עניין ביקב רמת הגולן, ברקן, טפרברג ואפילו לא בכרמל המתחדש (עברו הימים בהם היה אפשר לשחד מסעדה במקרר יין או כמה ימי צימר לצוות). יקבי הבוטיק והיבוא כבשו את השוק.

עם השקעה נכונה, גישה לא מתנשאת ומחירים שפויים, המסעדות באירופה ישמחו ליין ים תיכוני, שונה, חצוף, מעניין ואקזוטי. נכון להיום, על מדפי היינות באירופה מוצאים יינות ישראלים מביכים ואפילו גמורים. המסקנה היא אחת: לא קונים אותם. כל הסיפורים על מכירות הם קשקוש, וכשיש על המדפים יונתן 2017 של רקנאטי ויינות ברקן 2016 ו- 2014, אז למי להאמין ? מנכ"ל יקב שרוצה לוותר על יצוא, צריך רק להעלות מחירים, ותוך שנה הוא יפסיד את שוק הזה. מחלקת היצוא לא תשרוד.

מסקנה נוספת מפרוויין 2022:  בשנה הבאה יקבי הבוטיק הישראלים צריכים לחשוב על התאגדות והצגה בתערוכה (ובשום פנים ואופן לא עם הגדולים. לבד) אילנית צמח, הנה זרקתי לך כפפה, וגם לך, עדי טייכר ממכון היצוא. יש לכן הזדמנות לעשות סוף סוף משהו עבור ענף היין, ולזהות את הפוטנציאל שנפתח. PROWEIN 2023 – מרץ 19-21. אני אהיה שם.

יצוא יין ישראלי? ככה לא בונים שוק

היקבים הגדולים מספרים לנו על  20% יצוא לשווקים בחו"ל, כשלפי נתוני מכון היצוא, היעד הגדול ביותר הוא ארצות הברית. השוק הכשר הוא זה שקונה את היין, ומשתמש ביינות הישראלים בעיקר באירועים פרטיים. כשמדובר בשוק הלא כשר באירופה, גיליתי שחנויות הכלבו הגדולות כמו KDW או גלרי לפאייט, רשתות המקרו והמטרו (רשתות של חנויות שמיועדות למסעדנים ולספקים קטנים), ורשת קרפור הפזורה ברחבי אירופה, מחזיקות על המדפים יין מתוצרת ישראל. הבעיה העיקרית היא שהן מחזיקות יינות שהם בושה ליקבים שמייצרים ומוכרים אותם, ובושה לתעשיית היין הישראלית. אילולא ראיתי זאת במו עיניי לא הייתי מאמין.

האם יכול להיות שמשווקים יינות, שלפי שנות הייצור שלהם הם כבר מתים בבקבוק לפחות שנתיים? ומה זה לעזאזל יין "בראשית"? מי שמע? מי ראה? מי טעם? טוב אז אני. מדובר בנוזל מחריד של יקב ברקן – יין לבן משנת 2019 ויין אדום מאותה שנה. זה פשוט לא ייאמן, ובושה ענקית ליקב. טעמי לוואי תרופתיים, יין לא מאוזן וזמנו עבר מזמן. לצד ה"בראשית", שוב יקב ברקן סגל מוכר את מותג "תל אביב" – שרדונה משנת 2018 שבטעימה שעשינו היה פשוט מביך, צהוב וחסר טעמים וריחות שמזכירים שרדונה. הקברנה סוביניון משנת 2020 היה ללא ספק אדום ותו לא; יין שכנראה עבר הרבה טראומות עד שהגיע למדפים. היין האדום של סגל שמככב לצד ה"תל אביב", היה משנת 2019 ואולי ראוי לבישול של עקרת בית.

בחנות הכלבו KDW ההפתעה הייתה פשוט ביזיונית: שיראז ספיישל רזרב של יקב ברקן משנת 2014 – כן כן, גם אני לא האמנתי. מילא זה, הקברנה סוביניון רזרב שאפילו כתוב על התווית שלו שיושן בחביות עץ אלון, הציג לראווה שנת ייצור 2016. זה מעורר גיחוך ומביך, לא כלפי הצרכנים, אלא כלפי היקב עצמו. החנות הענקית הזו מתפארת באלפי מותגי יין מכל העולם, וזה מה שיקב ישראלי גדול מוכר בה? אני לא יודע מתי היין הזה הגיע לחנות, ומי הסוכן המקומי שהחליט שהוא ראוי להימכר תחת המותג "יינות ישראל". בטעימה התגלה נוזל מקולקל, פשוט מקולקל. אין שום סיכוי ליינות ישראלים באירופה, אם ככה משווקים יין של היקב הכי מעוטר בארץ מבחינת מדליות, היקב עם יחסי הציבור הכי משומנים במדינה, יקב שפשוט משפיל את המותג שלו, את היקב, ועל הדרך את תעשיית היין הישראלית.

יקב רקנאטי מככב עם סדרת יונתן 2017. אבל למה לעזאזל השנה הזו עדיין נמצאת על המדפים? בישראל נמצאים על המדפים יינות מהשנים 2020-2021, אז לא ברור למה המשווק המקומי חושב שראוי לטעום את היין הזה, במקום להעיף אותו מהמדפים. זהו לא יין שראוי לשתייה, עבר זמנו.

היקבים חייבים להבין שלא מדובר בחנות יין שמיועדת לציבור החרדי השבוי, עליו מתבססים שאר היקבים. מדובר ברשתות ובחנויות כל בו מובחרות, בהן חשיפה של יינות מהסוג הזה לציבור, קוברת את מותגי היין הישראלי. יקב רמת הגולן לא נמצא בחנויות הללו, גם לא יקב כרמל או יקב טפרברג, שגם היינות שלהם שנמכרים באירופה לא ממש עושים כבוד גדול לתעשיית היין הישראלית. כאשר היקבים הגדולים מספרים לנו שאין להם מספיק יין, אז אולי כדאי שייוותרו על ה- 20% יצוא שלהם, וישאירו בבית את הדרעק שהם מנסים לדחוף לגויים. הישראלים כבר ישתו אותם ויחשבו שזה נקטר האלים.

בעלי הבית של יקב רקנאטי: לני רקנאטי (מימין) ואורי שקד. צילום עודד קרני

יקב רקנאטי הגיב

"תודה רבה שהסבתם את תשומת ליבנו. בניגוד מוחלט לכתוב, מיותר לציין כי יקב רקנאטי מקפיד מאוד לשלוח למפיציו בחו"ל את הבצירים העדכניים ביותר, בתנאי משלוח מעולים ומתאימים .כנראה שהכתב נתקל ברשת מסוימת ביונתן מבציר 2017 שנותר על המדף מסיבות שאינן בשליטת היקב או היבואן המקומי. יינות מסדרה זו אינם נמכרים על ידי היקב כבר כ-4 שנים, והיא אזלה חודשים ספורים לאחר תחילת שיווקה. נשמח לדעת היכן נמצא היין המדובר, כדי שנבדוק מול נקודת המכירה כיצד זה קרה.

מיותר לציין שמסיבות שאינן תלויות ביקב או במפיץ שלו, ניתן לעיתים  נדירות למצוא בקבוק מסדרה צעירה מבציר לא עדכני גם בחנויות בישראל. לכן הסקת המסקנות כאילו ליקב יש יד במשלוח יינות שאינם משנות בציר עדכניות, היא שגויה בעליל, ואף נוגדת כל היגיון סביר של התנהלות מקצועית ראויה ופיתוח שווקים חדשים. בקיצור – ככל שהדברים נוגעים ליקב רקנאטי, אין כל רלוונטיות לכתוב בכתבה, והוא ההפך המוחלט ממדיניות היקב ומדרך הפעולה שלו מזה שנים רבות".

אלון גונן מוסיף: במידה והייתי נתקל בבקבוק אחד מאובק על המדף אז תגובת היקב הייתה מקובלת וראויה, מאחר ואפשר למצוא את היינות הללו בכל רשתות קרפור ברחבי פולין, ראיתי לנכון לחלוק על "מדיניות היקב ומדרך הפעולה שלו" כפי שמציינת התגובה. כי עם עובדות קשה להתווכח.

פרידה ממנכ"ל יקב רמת הגולן הפורש יאיר שפירא

לא, אלו אינם דברי הפרידה של יאיר שפירא מענף היין הישראלי בו הוא שיחק 5 שנים, וב-1.6.22 נכנס לתפקיד המנכ"ל אסף בן דב. שפירא לא טרח להוציא הודעה לעיתונות או לכנס מסיבת עיתונאים על מנת לשטוח את הישגיו, וזה די מובן – אין לו ממש הישגים. הוא הגיע מענף הקפה ללא ידע ביין, ואחרי 5 שנים הוא עוזב את ענף היין ללא תרומה משמעותית.

הוא מנכ"ל שמונה על ידי ענת לוי שקדמה לו, מינוי הזוי כמו גם שאר המהלכים שלה (ראו ערך המיזוג עם משפחת שקד – ניגוד אינטרסים פראקסלנס שעבר וקיבל אור ירוק אצל חבר המנהלים הקיבוצניקי בצורה שערורייתית, וכמובן פרויקט המים בטעמים). המינוי שלו היה רק כדי להנחית אדם ללא כישורים, כדי שלא יפריע לה להמשיך לשחק במיליוני שקלים של היקב עבור פרויקט הזוי (מים בטעמים) – פרויקט שקרס אחרי הפסד בזבוזי של 17 מיליון שקלים.

אי אפשר להאשים את יאיר שפירא בשום מחדל שקרה ביקב בשנות כהונתו. נראה כי הוא לא ניהל, לא החליט, לא צפה מהלכים, לא עשה דבר וחצי דבר על מנת לקדם את היקב למקום הראוי לו. כל ההחלטות, וגם המינוי האחרון של שרית כהן שמונתה לסמנכ"לית שיווק וקשרי לקוחות, נעשו מאחורי גבו, והונחתו עליו על ידי גבי חמו יו"ר הדירקטוריון. הוא קיבל את המינוי שלה בהפתעה גמורה.

יאיר שפירא היה האיש הלא נכון במקום הלא נכון מבחינתו המקצועית, אך מבחינת חבורת הדירקטוריון והשולטים באמת ביקב, הוא היה האיש הנכון במקום הנכון. דבר אחד צריך ללמוד המנכ"ל החדש אסף בן דב: אין לך חברים ביקב בדרגות הבכירות, שאתה יכול לסמוך עליהם או אפילו להאמין להם. בהצלחה ליאיר שפירא באשר ילך. נראה כי ענף היין לא ממש יתגעגע אליו.

יונתן לבני מבקר בחגיגת עשור ליקב ספרה

יקב היינות הלבנים ספרה (Sphera) של דורון וסימה רב הון חוגג 10 שנים להיווסדו, וציין זאת בקול תרועה ומסיבה גדולה ביקב, בה השתתפו רבים מאוהדיו הרבים ועורכת ספר היין המפורסם של היו ג'ונסון, שיוצא לאור בכל שנה ומקטלג את יינות העולם. את הטקס הובילה סימה רב הון,  שהיא הבולדוזר הדוחף את דורון בעלה – יינן מעולה קצת נחבא אל הכלים. טעמנו את היינות החדשים של היקב:

סוביניון בלאן 2021 – טביעת האצבע הייננית של דורון מורגשת ללא צל  של ספק בסוביניון בלאן הטוב ביותר ששתיתי בארץ. אם יש את נפשכם וגרונכם לטעום את הסוביניון בלאן שלו, לא תחשבו ששתיתם סוביניון בלאן ישראלי, אלא אחד מהסוביניון בלאנים הטובים בעולם, ואינני מגזים. יין מדויק, לימוני, מינרלי, מינימליסטי, עשיר בטעם ובריח. אגדה של יין. המחיר 115 ₪ – ממש VFM  (תמורה לכסף)

שרדונה 2021 – שנים שאני שותה את השרדונה של ספרה ונהנה. הפעם לא. ממש לא. יין שעוד לא החליט מי הוא ומה הוא בלשון המעטה. המחיר 115 ₪ – לא VFM.

Lia Blanc de Blanc 2018 – הפתעת הטעימה. זו הפעם הראשונה שדורון מייצר חבית של יין מבעבע במיטבו. זהו ללא ספק שיא של שמפונאז המיוצר בארץ. יין שדורש הרבה תשומת לב ועבודה קשה, וירידה לפרטים בייצור. 10 חודשי חבית עץ ושנתיים בבקבוק שדורש סיבובו כמעט בכל יום. היין עשוי מענבי כרם שרדונה של יאיר ושמואל תמיר – כורמים קפדניים ומוערכים. בטעימה תפוח עץ ירוק, ארומות רבות של פירות טריים, יבש ובעל חמיצות נהדרת, המתאימה לשמפניות הטובות בעולם. יין עגלגל, סיומת נעימה וממלאת את הפה. רק 900 בקבוקים ייצאו השנה, ודורון קיבל את הבקבוק מס' 1 לרגל יום הולדתו בנוכחות כל המשתתפים באירוע. המחיר 250 ₪ – VFM בהתחשב בתוצאה ובכמות הקטנה שיוצרה ממנו.

ריזלינג 2021 –  לא קל לייצר ריזלינג איכותי בארץ חמה כשלנו. אף על פי כן, אסף פז מויתקין ודורון רב הון עושים ריזלינג ישראלי יבש, שאינו מבייש את היבשים מגרמניה המכונים GG . אין לו את המאפיינים של ריזלינגים גרמניים או אלזסיים, אך הוא עומד בפני עצמו כיין איכותי לאוהבי הזן. המחיר 120 ₪ – VFM.

First Page 2021 – הבלנד הבסיסי של ספרה עשוי הפעם מענבי סמיון ושנין בלאן מגבעת ישעיהו ומעמק האלה, ורוסאן מהאזור. היין תסס 7 חודשים בחביות עץ אלון.  אם זה יין בסיסי אז אינני מבין מה זה יין בסיסי, כי הוא פשוט לבן קלאסי מלהיב. לא להחמיצו. יין כל כך יצירתי ומורכב, ואידיאלי ליום חם לכל אוכל שהוא. המחיר 104 ₪ – ברור ש- VFM.

White Signature 2021 – היין העילי של היקב. יין עשוי כולו סמיון משובח. צריך להיות כנראה גאון יינני כדי לעשות את יין הדגל מסמיון בלבד, ודורון רב הון מצליח בכך ובגדול. יין ענק בטעמיו, ובכל זאת חד מאוד. חומציות עדינה ופרחונית. משהו מאוד שונה, מזן שבדרך כלל איני מחסידיו. שאפו לדורון על ההצלחה. המחיר 149 ₪. VFM רק כי הוא יין הדגל שלו.

אסון במושב אודם – הכורם עידו עמר נהרג בתאונת עבודה

הכורם עידו עמר ממושב אודם, נהרג בשבוע שעבר בתאונת עבודה בכרם בו עבד – תאונה שקטעה את חייו במפתיע. עידו זכה  ב-2021 בתואר כורם מצטיין בתחרות 'אשכול הזהב', על חקלאות מצטיינת וטיפול בכרם, הובלה לענבי איכות ויצירת יינות מצוינים עבור יקב רקנאטי. עידו נמצא כשהוא ישוב על טרקטור וסימני פציעה על גבו. מחקירת המשטרה עולה, שתוך כדי עבודה בכרם עם 'מרסקת גזם', וככל הנראה בקצה השורה, נתפס במכונה חוט ברזל שהיה על הקרקע. בצירוף מקרים טראגי, החוט עף במהירות לעברו ופצע אותו אנושות. מפעל חיים נקטע ברגע, מעין חי, מנהלת המחלקה החקלאית ביקב רקנאטי, ליוותה את עידו בשנים האחרונות בכרמים של היקב, ויחד הם שתלו כרמים חדשים ובזכותם זכה עידו בפרס שהגיע לו כל כך.

מערכת אכול ושאטו שולחת תנחומים למשפחה ולחברים

יין של יקב מדבר או יקב ברקן? – פיצול אישיות

ליין קוראים 'יקב מדבר סדרה 22 רוזה 2021'. אה, רגע, אבל הכותרת מצביעה על יקב ברקן. התבלבלנו? לא ממש, כי אם מציצים על התווית האחורית מגלים מי באמת ייצר את היין הזה: יוצר ובוקבק על ידי יצרן 2446 (מה לעשות, מספר היצרן של ברקן) עבור "היקב הדרומי" – להלן יקב מדבר מערד, ויש השגחה של רבנות גזר (קיבוץ חולדה) וגם של לנדאו (מושלם). אז קניתם 'מדבר' שנחשב לבוטיק, קיבלתם 'ברקן' שנחשב למפעל של טמפו. קומבינה ישראלית במיטבה.

מסקנות: תופעה זו קיימת בעשרות יקבים שמספקים שירותי ייננות, ציוד, אחסון, ביקבוק וכדומה. התופעה מוכרת והפכה לחלק מהמשחק, השאלה היא האם לא צריך שיהיה גילוי נאות גדול ומוטבע על התווית, מלבד מספר יצרן שבדרך כלל לא אומר דבר ללקוח. האם יקב בוטיק יכול בכלל להרשות לעצמו לקנות נוזל מיקב גדול ולבקבק זאת תחת שמו, ותחת תג המחיר של יקב בוטיק? האם הרשות להגנת הצרכן לא צריכה להיכנס לעובי הקורה ולתת חוות דעת משפטית או מקצועית?  יכול להיות שהחוק מאפשר לרשום רק את מספר היצרן ולא את שם החברה, אבל כאמור הגילוי הנאות ראוי לבוא לידי ביטוי בגדול.

יקב מדבר כותב כך באתר הבית שלו: "אנחנו לא עולם חדש ולא עולם ישן. אנחנו מקפידים על ייננות פסיבית – מינימום התערבות בתהליך. עיקר המאמץ מושקע בהליכים פיזיים כמו קירור, הַשְׁרָיָות ארוכות, ערבובים, ממוצעים ואיזונים. כיקב בוטיק יש לנו את היכולת לרכז מאמץ ותשומת לב מרבית לכל זן ענבים, ולכל אצוות בציר בנפרד". אז ללא ספק הרבה פסיביות יש ביקב מדבר – זה בטוח כשמדובר ברוזה הנוכחי. לצערי משפט הסיכום של היקב באתר הוציא אותי משלוותי: "היין שלנו טעים, מאוזן, נקי, ומשקף בהחלט את המדבר – חובת ההוכחה עלינו". כל מה שאני אכתוב מעבר למשפט זה של היקב, יהיה ביזיון לאינטליגנציה של כל קורא כאן.

תגובת יקב מדבר

"אנחנו מייצרים ביקב בערד יין שכולו מענבי הנגב, ורובם הגדול מאזור מצפה רמון אך לא רק. אתה עצמך ביקרת אצלנו. היין מיוצר במו ידינו תוך קשיים רבים ודבקות במטרה.  היין שאתה מדבר עליו אינו מיוצר ומבוקבק על ידינו, אך נעשה על פי בחירותינו באופן בלעדי, ורק עבורנו. כמובן ששמנו וכתובתנו בתווית האחורית והקדמית. אנחנו גאים בהצלחתו, ומחובתנו לעמוד מאחוריו במקרה של תקלה. לדעתי ולדעת יועצים שלי, אנחנו פועלים בשקיפות הנדרשת והמקובלת. דע לך שבכתבה אתה גורם לנו ולאחרים נזק ללא סיבה, וצר לי מאוד על כך".

בית המשפט: יקב בזלת הגולן נגד יקב אסף

יואב לוי, הבעלים של יקב בזלת הגולן, הגיש תביעה משפטית על סך 5 מיליון שקלים נגד השכן שלו ושותפו בעבר, יקב אסף. התביעה היא סביב מחלוקת עקירת כרם 'מואיסה'. החוזה בין יקב אסף לבעל חלקה זו, הסתיים לאחר שהבעלים לא חידש לאסף את הסכם השכירות עבור הכרם, והעביר את הזכויות ליקב בזלת הגולן. יואב לוי האמין שהוא מקבל את הכרםAs Is , בעוד יקב אסף החזיר את החלקה כפי שקיבל אותה – ללא גפנים, ועקר את החלקה – שהייתה נגועה בווירוס ליפרול 3 והייתה מיועדת לעקירה. התביעה היא בגין הפסדים עתידיים שהחלקה הזו הייתה אמורה להניב מהגפנים שאסף קדם שתל וטיפח.

גילוי נאות: בחודשים האחרונים נפגשתי עם שני בעלי היקבים לשיחות ארוכות. המחלוקת עמוקה הרבה יותר מחלקה כזו או אחרת. מדובר בהרבה אמוציות ועבר רווי מחלוקות, שברובן הן על השגת כבוד, הכרה, נקמה ושליטה. לצערי, שני היקבים המשובחים האלה הולכים לספק לענף היין הישראלי בשנים הקרובות קרב מיותר, אידיוטי וילדותי. וכל זה באמצעות הליך משפטי, ארוך ויקר. יואב ואסף, אם תעשיית היין חשובה לכם, אל לכם להגיע להתכתשויות בבית המשפט.

ועוד משהו קטן מיקב בזלת הגולן

מנכ"ל היקב שמעון אדרי, שמונה לפני פחות משנה על ידי יואב לוי הבעלים של יקב בזלת הגולן, פרש מתפקידו השבוע. היקב לא מחפש בשלב זה מנכ"ל אחר.

בית המשפט: רשות מקרקעי ישראל נגד "יקב בת שלמה"

בביקור מפקח רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) באזור השדות סביב כרמי יקב בת שלמה, התגלה כי היקב הרחיב את הכרם שבבעלותו ופלש לחלקה שבבעלות הרשות. בגין כך הגישה הרשות תביעה לבית המשפט, על מנת שיורה לבת שלמה לפנות את המקרקעין ולהשיב את המצב לקדמותו, ללא גדר ושער שמונעים מבעלי שדות אחרים גישה לשדותיהם. בית המשפט התבקש לקבל החלטה כי במידה והפינוי לא יתבצע על ידי היקב, הביצוע יוטל הרשות והיקב יחויב בהוצאות.

תגובת בת שלמה: "כרמי בת שלמה הופתעה מכתב התביעה, ובכוונתה להתייחס לטענות במסגרת כתב ההגנה שתגיש".

התייחסות המערכת: מאז תחילת דרכו היה "יקב בת שלמה" דבר עוטה בערפל. שנים הוא ניסה לומר שיש לו יקב ושהייצור נעשה אצלו. האמת היא שהיקב ייצר את יינותיו מתחילתו ביקב יזרעאל, ולאחר כמה שנים העביר את הייצור עד היום ליקב אדיר. בשורה התחתונה, אין באמת יקב לבת שלמה, יש כרמים ויינן ואשת שיווק. התגובה שלהם כי הם לומדים את כתב התביעה ממשיכה את המסורת של ללכת עם ולהרגיש בלי. פלישה היא פלישה. רשות מקרקעי ישראל טוענת כי ניכסתם לעצמכם שטח לא לכם, סגרתם אותו בגדר ובמנעול, ותפסו אתכם על חם. מה יש ללמוד.

מחוץ לבית המשפט: יקב אלכסנדר – חברת הביטוח מגדל התקפלה

בפברואר לפני שנה כתבנו על התביעה שהגיש יקב אלכסנדר נגד חברת הביטוח מגדל, בגין תאונה ביקב שגרמה לזליגת אלפי ליטרים של יין. חברת הביטוח מגדל לקחה את ד"ר ארקדי פפיקיאן כיועץ, על מנת לקבל חוות דעת של מומחה בעניין המחיר האמיתי של היין שלטענת  היקב נשפך. לפי יורם שלום, בעל היקב, מגדל הערימה  קשיים, וניסתה בכל דרך להקשות על היקב. השבוע החליטו בחברת מגדל לשלם ליקב אלכסנדר את הפיצוי שהוא תבע, בעקבות משא ומתן שהתקיים מחוץ לכותלי בית המשפט. אנו שמחים על ההסדר, ועל כך שחברת מגדל הבינה שמאחורי היקבים בארץ יש גם עיתונות שחוקרת ושואלת שאלות, ומבקשת תגובות ומפרסמת ולא נותנת מנוח.

פשרה משפטית: אין יקב דלתא – מעתה אמרו יקב כמיסה

יקב דלתא ויקב דלתון הגיעו לפשרה בעניין התביעה שהגיש דלתון ועליה כתבנו לראשונה בתחילת ינואר 2020. יקב דלתא הגיש בקשה לשינוי שם היקב ל'יקב כמיסה', ובקשתו אושרה. נראה כי הסכם השיווק של יקב כמיסה עם יקב כרמל יוכל מעתה לקבל תנופה, ויהיה מעניין לראות את התוויות החדשות שיעטרו את הבקבוקים החדשים.

מיקב כרמל נמסר שהם מברכים על השינוי. מיקב דלתון נמסר שהפשרה אכן הייתה מקובלת עליהם. יהודה כמיסה מסר כי כרמל ממשיכים לשווק אותו כרגיל.

יונתן לבני מבקר יינות לבנים ביריד היקבים הביתיים

בתאריכים 27-28.5.22 התקיים זו הפעם ה- 13 יריד היקבים הביתיים ביקב שורק שבקיבוץ נחשון. היריד מתקיים אחת לשנה, ולוקחים בו חלק יקבים ביתיים שלמדו לעשות יין אצל ניר שחם ביקב שורק – כבר למעלה מ- 100 יקבים כאלה. לקראת חג השבועות התמקדתי ביינות לבנים ורוזה:

יקב מואה – שנין בלאן 2021: היקב נקרא כך על שם דרך הבשמים שהייתה מפטרה ועד למקום הנקרא מואה. היין יוצר במושב צופר שבערבה, מענבים מכרמי צור שיזף ומשכית – 90% שנין בלאן ו- 10% סוביניון בלאן, שיושנו במיכלי נירוסטה ללא חבית. יין חד ויבש, עם בוקה אופייני לזן וטעם נהדר של אגסים ומלון. אחד השנין בלאנים הטובים ששתיתי לאחרונה. המחיר 95 ₪. ב- 80 ₪ יהיה VFM.

יקב ויינשק – רוזה 2021: היקב פועל במושב טל שחר מאז 2009, ונקרא וקרוי על שם ד"ר ויינשק שנספה בשואה, ממשפחתה של אשת הכורם והיינן. היין שעשוי מ-50% ענבי גרנאש, 25% מורבדר ו- 25% רוסאן. בלנד לא שגרתי, ממנו נעשה רוזה טעים ביותר לאחר ששהה בנירוסטה במשך כ- 4 חודשים. מתיקות נעימה בסיומת נותנת תמיכה ליין רוזה במיטבו. המחיר 85 ₪ – ממש VFM.

יקב אדם – זהבה 2021: יקב אדם מוכר וידוע. אורנה לב מכוכב יאיר צור יגאל, עושה יינות נהדרים ביקב שורק זה מספר שנים. היין שעשוי מענבי ויונייה עם מעט סירה, נקרא על שם אמה של אורנה, והענבים מכרם היקב. ויונייה מינרלי שהתיישן על שמריו במשך 5 חודשים. טעמים מאוד ברורים, חדים ונעימים של הזן. יין כיפי ליום חם. המחיר 110 ₪. VFM בהתחשב באיכות.

יקב ויינר – ויונייה 2021: יקב במכבים, השייך לרופא ד"ר שמעון ויינר שמייצר כ-1,000 בקבוקים בשנה. הענבים ליין הגיעו מהר אודם ברמת הגולן – ענבים איכותיים עושים יין איכותי. יין חד ולימוני, וכשהוא מקורר היטב, נעים לחך. המחיר 80 ₪ – VFM.

יקב נגה – סוביניון בלאן 2021: יקב מכוכב השחר שבבקעת הירדן, השייך לחגי ציפלביץ. היין מורכב מ- 67% ענבי סוביניון בלאן ו- 33% גרנאש לבן. יקב ויתקין עושה יין נהדר מגרנאש לבן, והיין של יקב נגה מזכיר לי אותו בטעם. טעמי אשכולית, מלון וגואבה. המחיר 70 ₪ – VFM כמובן.

יקב רוזה – לבן ג'נדלי ומראווי 2021: יקב רוזה שוכן בכפר מנחם, שם מייצרים אייל ויגדרזון ויוחאי שגיא יינות טבעיים מעולים. יין זה עשוי משני זנים "פלשתינאים" – ג'נדלי ומראווי; יין מעורב של שני הזנים מענבים שתססו 3 ימים על קליפותיהם במיכלי בטון של היקב. היין מממש את טעמי שני הזנים, והתוצאה נעימה לאף ולחך. המחיר 110 ₪ – בפחות מ-100 ₪ יהיה VFM.

יקב נישקה – פינו גרי 2019: יקב ביתי בהוד השרון השייך לניסים עובד, שהכינוי שלו מילדותו היה "נישקה" ומכאן שם היקב. היין עשוי מענבים מגוש עציון. עצמו את העיניים, טעמו את היין ותחשבו שאתם שותים יין מטוסקנה. כיף של פינו גרי. המחיר 90 ₪ – ממש VFM.

יקב רותם – פרנץ'  קולומבר 2021: מורכב מענבי הזן  ששהו על הקליפות במשך 3 שבועות, ואחר כך 5 חודשים נוספים בחבית. יין טעים מענב שאינו כל כך מוכר בעשיית יינות משובחים, אך העשייה של רותם ליפשיץ שעלתה בגיל 16 מחרקוב שבאוקראינה,  מעולה. התוצאה היא יין נעים לשתייה, שנותן טעמים מיוחדים של מנדרינות. המחיר 80 ₪ – ממש VFM.

יקב 70 – סוביניון בלאן 2021: 70 על שום מה? בגימטריה יין וסוד הם 70; נכנס יין יצא סוד על פי רבי חייא בתלמוד הבבלי. היקב שוכן במושב אמונים בין אשדוד לאשקלון, ומככב בו שמעון זוהר. הענבים מכרם בגבעת נילי שבאזור בנימינה, יצרו אחד מהסוביניון בלאנים הטובים שיצא לי לשתות. זהו בלנד זני, ששליש ממנו שהה במיכלי נירוסטה שתרמו לחדות ולפרשיות, ושני שליש בחביות עץ אלון צרפתי חדשות ללא קליה. סוביניון בלאן הוא אחד הזנים הלבנים הפופולריים בעולם, והיין של יקב 70 מאוד אופייני לאוהבי הזן: מורכבות ולימוניות מעולות. שאפו. המחיר 90 ₪ – מאוד VFM .

יקב דני – לבן מוסקט פרנץ' קולומבר ושרדונה:  בלנד מאוד נדיר ומרגש של דני ג'יבלי. יין ששהה רק במיכלי נירוסטה ללא עץ. השרדונה מכרמי יוסף, המוסקט ממישר באזור גדרה, והפרנץ' קולומבר מזיכרון יעקב. טעם שונה מהלבנים להם אנחנו מורגלים, ובכל זאת שווה טעימה. המחיר 100 ₪ – VFM רק בגלל הייחודיות, למרות המחיר הגבוה.

הפורום הישראלי לאקלים ויינות דלתון בבית הנשיא

הנשיא יצחק הרצוג אירח החודש בביתו את חברי הפורום הישראלי לאקלים, לסיכום שנת הפעילות הראשונה. יינות יקב דלתון נבחרו כאלה שהוגשו באירוע, לאור תרומתו של היקב לאיכות הסביבה ושמירה עליה. זו באה לביטוי בכך שדלתון הינו חלוץ היקבים בארץ בהקמת פאנלים סולאריים שמשמשים להפקת חשמל, על גגות היקב. לא רק זה: דלתון הינו Vegan Friendly (ידידותי לטבעונים), מטפל בשפכים לפי תקן איכות הסביבה, והכרמים שלו הינם ברי קיימא.

היינות שהוגשו לנשיא וחברי הפורום הישראלי לאקלים לצד גבינות, היו מסדרת עלמה של דלתון: עלמה לבן ,עלמה רוזה, ועלמה אדום כהה. נדב הרוני, בנם של בילי ואלכס הרוני – בעלים ומנכ"ל היקב, העניק לנשיא הרצוג בקבוק יין גלילו – מחווה של יקב דלתון לגליל.

13.6: כנס אשכול הזהב 2022 בהיכל התרבות

כנס אשכול הזהב יתקיים השנה בפעם ה-20, ביום שני 13 ביוני בהיכל התרבות בת"א (אולם צוקר), בהשתתפות שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר. תוכנית הכנס: 18:00 –  קוקטייל פתיחה "יינות מהמדבר" עם יינות ודוגמאות חבית מבציר 2021 מכרמי הנגב (ניהול מקצועי סומלייה אפי קוץ); 19:00 – השר עודד פורר; 19:15 – הענקת  פרס אשכול הזהב לכורם המצטיין מאזור הנגב על ידי צחי דותן – מנכ"ל המועצה לגפן יין (ניהול מקצועי האגרונומית נועה מעוז, שחר זיו ואבי בן עמי); 19:30 –  מקומו של היין הישראלי בתפריט בהנחיית טל טאובר גוטסדינר – פאנל סומליירים עם שירה צידון – סומלייה מלון נורמן, לי הופמן אגיב –  Wine Fairy Experience, ג'סי בודק – סומלייה קבוצת נואר ומסעדת מנארה, צור לסטר – מנהל תחום יין קבוצת טאיזו; 20:15  – טרנד היינות "הטבעיים" והשפעתו על הייננות המסורתית – פאנל ייננים בהנחיית יוסי בוזנח. משתתפים: גיא אשל – יקב דלתון, גבי סדן – יקב כרם שבו, אוליבייה פרתי – יקב טפרברג, יוסי יודפת – יקב עבייה, אסף מרגלית – יקב מרגלית; 21:15 – טקס חלוקת פרסי  אשכול הזהב 2022 בהנחיית יושבי הראש של התחרות – חיים שפיגל ועו"ד נחמן כהן צדק.

אנשי ענף היין מוזמנים ללא תשלום. יש להירשם מראש במייל info@sommelier.co.il ויישלח לכם אישור במייל חוזר.

3.6: מסיבת שבועות ביקב אסף

בים שישי 3.6.22 בין השעות 12:00-16:00, יתקיימו ביקב שברמת הגולן מסיבת שבועות וחגיגות עשור לכפר היין. האירוע יכלול השקת יינות לבנים וסדרה ראשונה של סוביניון בלאן בחבית, פיצות מהטאבון, תזקיקים חדישים, מטעמים ומסיבת ריקודים. מחיר כניסה הכוללת יין בשפע: 115 ₪. הזמנת כרטיסים כאן.

1-2.6: יריד היין בראש פינה חוגג עשור

יריד היין בראש פינה חזר לגן הברון לאחר הפסקה של שנתיים ורגע לפני חג השבועות, עם יקבים צפוניים ובאווירה חגיגית תחת כיפת השמיים בלב המושבה הציורית. בין היקבים המשתתפים: יקב תבור, יקב דלתון, יקב תל שיפון, יקב נחל חרמון, יקב בזלת הגולן , יקב רימון, יקב רקאנטי.

פרטים וכרטיסים כאן.

כרם בלב פריז: Clos des Morillons הוא שמו של כרם ובו 700 גפנים של פינו נואר, הנטוע משנת 1983 בארבע מרפסות שמש גדולות בפארק ז'ורז' בראסנס ברובע ה- 15 של פריז (אחד מארבעה כרמים כאלה בפארקים של עיריית פריז). בפארק הקהילתי מטפלים נערים מהשכונה, והיין המיוצר מהכרם נמכר מדי שנה במכירה פומבית המנוהלת על ידי עיריית הרובע. בראסאנס היה כותב על זה שיר. צילום רני רוגל