בין חורש לים, בין הר לאגם: יינות מרכז יוון

זן המסניקולאס לא גדל בשום מקום אחר אלא בכ-1,000 דונם סביב הכפר שבתמונה. יש הטוענים שהוא התפתח מזן מקומי עתיק ויש הסבורים שהצרפתים הביאו אותו ליוון בתקופת מסעות הצלב. צילום אופק רימר
הכותב אופק רימר הוא דוקטורנט במחלקה ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית. כשהוא לא עובד על המחשב הוא קורא על יין, טועם יין או לומד לייצר יין. בוגר קורס עשיית יין – בציר 2020 – של בית הספר ביקב שורק

האביב כבר כאן. העננים מפנים אט-אט את השמיים, מֵי שלגים זורמים לאגמים ולימים שמתחילים להתחמם, והאדמה מתכסה בירק ובפרחים בשלל גוונים וצבעים. אין זמן טוב מזה לחופשה שמשלבת בין ים להר, בין טבילה במים לטיולי שטח.

אזור מרכז יוון עונה בדיוק על צורך זה. את מרכז היבשת חוצה חלקו הדרומי של רכס הפינדוס (Pindus), אשר מתחיל בדרום אלבניה. הפסגות הסלעיות המתנשאות לגובה 2,600 מטר בשיא מסתירות ביניהן אגמים ונהרות, שיחד עם התיישבות כפרית דלילה ודרכים עקלקלות יוצרים נוף שוויצרי בתולי. מרחק שעתיים-שלוש נסיעה משם, מזרחה או מערבה, אפשר להגיע לאיים וחצאי איים, כמו פיליון (Pelion) ואוויה (Evia), או לפקדה (Lefkada) וקפלוניה (Kefalonia). גם הם מאופיינים בהרים מוריקים ובחופי רחצה נסתרים.

החוף הדרומי של חצי האי פיליון. צילום אופק רימר

למרות שאינו נמנה על אחד מאזורי היין הבולטים של יוון – שנמצאים בצפון היבשת, בחצי האי הפלופונזי ובאיים האגאיים – אזור מרכז יוון נהנה מכל העולמות, ומציע כמה שילובים מעניינים והפתעות קטנות. אני אספר לכם על שני מקומות מפתיעים כאלה.

על חצי האי פיליון אין צורך להרחיב. בשנים האחרונות הפך גן העדן הזה ליעד מבוקש ופופולרי בקרב ישראלים. רצועת החוף הדרומית שלו, היוצאת מעיר הנמל התוססת וולוס (Volos), מציעה חופים מתוירים עמוסי טברנות ומים שקטים, עם נוף מרגיע של מדרונות שופעי עצי זית. רצועת החוף הצפונית פראית ומזכירה יותר את תאילנד או את הפיליפינים, עם מצוקים שנחתכים במים, יערות-עד צפופים ודרכים מפותלות שמוליכות לחופים קטנים וחבויים.

החופים הצפוניים של חצי האי פיליון. צילום אופק רימר

בטבורו של חצי האי, על המורדות הדרומיים של הר פיליון, בגובה 300 מטר, נמצא הכפר ארגלסטי (Argalasti). הכרמים באזור, אשר נהנים מבריזה קרירה מהים האגאי ומאדמת צפחה מנוקזת היטב, מניבים אמנם תוצרת בכמות נמוכה אך באיכות גבוהה. לכן, במפתיע או שלא במפתיע, יש בכפר ריכוז קטן של יקבי בוטיק. הראשון, יקב מילאה (Milea) נפתח בשנים האחרונות על ידי בן למשפחת ייננים ממחוז תסאליה; השני, פטיסטיס (Patistis) הוא יקב משפחתי ותיק יחסית; והשלישי, ראקיס (Rakis) למרבה הצער אינו פעיל בימים אלה.

יקב מילאה שוכן בלב הכרמים, בבית אבן חדש מעוצב בהשראת הארכיטקטורה המקומית. במיקום היפהפה הזה תוכלו ליהנות ממגוון מצומצם יחסית של יינות טובים, מזנים בינלאומיים כמו מרלו, פינו נואר ושרדונה.

יקב מילאה. צילום מעמוד האינסטגרם

לכן אתמקד ביקב פטיסטיס, אשר מייצר יינות על טהרת הזנים המקומיים. מעל הכפר, על הגבעות הצופות למפרץ הפגסטי, מגדלים האחים אנדראה וקונסטנטינוס 40 דונם של גפנים; ביניהן גפנים ותיקות שניטעו על ידי סבם לפני למעלה מ- 50 שנה, גפנים בוגרות יחסית בנות 25 שנה וגפנים צעירות. כל הזנים הוותיקים יותר הם מקומיים: קסינומברו (Xinomavro), רודיטיס (Roditis) ולימניו (Limnio); ואילו הזנים החדשים יותר כוללים סירה, קברנה סוביניון ואסירטיקו (Assyrtiko). מאז 1980 מיישמים האחים בכרם וביקב שיטות אורגניות, הכוללות הדברה טבעית ושימוש בשמרים הטבעיים של הענבים בתהליך התסיסה, לצד שימוש מועט מאוד בביסולפיט.

הכרמים של יקב פטיסטיס. צילום אופק רימר

אחרי סיור קצר בכרמים וביקב, תלוו לחדר הטעימות שנמצא במרתף ספון העץ שבבית המשפחה, אשר משרה אווירה חמימה ואינטימית. ביוון אמנם יש מסורת ארוכה של עשיית יין, אבל עדין לא התפתחה בה – ואולי גם לא תתפתח – תרבות הבילוי ביקבים כפי שהתפתחה בארץ. הטעימות בדרך כלל מתרכזות ביין, בליווי צמוד של היינן.

אצל אנדראה וקונסטנטינוס תטעמו ביד רחבה מכל שמונה היינות המיוצרים נכון להיום ביקב, לצד סוג אחד או שניים של שמן זית, וכמובן חתיכות לחם שיספגו ויספחו את הכול.

ענבי רודיטיס של יקב פטיסטיס. צילום יובל תדהר

היינות הם ברובם קלילים ורעננים, כאלה שמתאימים לאווירה ולתפריט הקיצי של יוון. ביניהם המועדף עלי הוא הבלאן דה נואר מענבי קסינומברו. זהו יין חכם ומיוחד, קליל ועגול, אך כזה שאי אפשר להישאר אדישים אליו. בפה תרגישו תחילה טעמים חמצמצים של עשב ולימון, שיתפתחו לטעמים מתוקים יותר של תפוח ירוק ולסיומת ארוכה עם מרירות קלה שמזכירה את טעם הזיתים הסובבים את הכרמים.

אם קראתם את הכתבה הקודמת שלי על הקסינומברו של צפון יוון, לא תופתעו לגלות שגם העדיפות השנייה שלי היא יין העשוי מאותו זן ייחודי. "הקמארה" עשוי מ-100% ענבי קסינומברו שהותססו בהשריה קרבונית – תהליך זהה לזה שעוברים יינות הבוז'ולה. האשכולות נכנסים שלמים למיכל בטון, והגרגרים תוססים במיץ של עצמם עד אשר הם מתבקעים. התהליך מחזק את טעמי הפרי, ומרכך את הטאנינים העוצמתיים של הענב. לאחר התסיסה, מחצית מהיין מתיישנת למשך שנה בחביות עץ אלון צרפתי, והמחצית השנייה מתיישנת באמפורות (כדי חרס). התוצאה היא יין עם ארומות יפהפיות של עגבניות וטפנד כיאה לקסינומברו, וטעמים של פרי שחור ועץ.

פורטפוליו היינות של יקב פטיסטיס. צילום יובל תדהר

עוד יינות מומלצים הם הרודיטיס, יין כתום שנסחט ברגליים עם מתקתקות של חבושים, בננה ותמרים, והרוזה שעשוי מקסינומברו ומעט מוסקט שחור. גם הוא נוטה למתקתקות ומזכיר מעט לפתן.

אם נשאר לכם עוד קצת זמן ואתם בדרככם למטאורה, ועל אחת כמה וכמה אם עדיין לא קניתם כרטיס חזור, על הכביש הראשי בין אתונה למטאורה נמצאת העיר קרדיצה (Karditsa), ומעליה כמה דקות נסיעה – אגם פלסטירה (Plastira). כבר בעליה מהעיר להר תבחינו בכרמים המכסים את המדרונות התלולים, ובכפרים התלויים מעליהם. אחד הכפרים הללו הוא מסניקולאס (Messenikolas), אשר יושב כמו מרפסת המשקיפה על המישור החקלאי רחב הידיים של תסאליה ועל פסגות האולימפוס ופיליון במרחק.

אגם פלסטירה המלאכותי שהוקם ב-1960 כדי למנוע הצפת העמק. צילום אופק רימר

היקב של משפחת קראמיטרוס (Karamitros) נמצא בכניסה לכפר. המשפחה מגדלת ענבים ועושה יין מזה לפחות חמישה דורות, ומאז שנת 2000 הבן יורגוס מנצח על היקב המודרני והמסחרי שמייצר מדי שנה כחצי מיליון בקבוקים. את סדרת יינות השולחן שלו אולי כבר ראיתם בכמה מסעדות, שכן יורגוס עיטר אותם במו ידיו באיורים סוריאליסטיים שמושכים את העין. אבל לא בשביל יינות השולחן מגיעים עד מסניקולאס, אלא בשביל יינות העשויים מהזן הייחודי, מסניקולאס שחור (Black Messenikolas), אשר זיכה את הכפר ב"כינוי מקור" (PDO).

הכפר מסניקולאס. צילום אופק רימר

המסניקולאס לא גדל בשום מקום אחר, אלא בכ- 1,000 דונם סביב הכפר הזה. המקור שלו אינו ידוע. יש הטוענים שהוא התפתח מזן מקומי עתיק, ויש הסבורים שהצרפתים הביאו אותו ליוון בתקופת מסעות הצלב. בכל אופן, הוא קרוי על שמו של מסייה ניקולא, אציל צרפתי שקבע את ביתו בכפר באמצע המאה ה-15 בשלהי השלטון הצרפתי במרכז יוון, ואשר ייצר יין מהענבים הללו.

מכיוון שהמסניקולאס רגיש מאד למחלות ולפגעי מזג האוויר, וגם אהוד מאד על חזירי הבר, התנובה שלו מוגבלת (כ-700 עד 1,000 קילו לדונם). משכך, נהוג למסוך אותו עם עד 30% ענבי סירה או קריניאן, ועדיין הוא ייחשב למסניקולאס מקורי.

היינות של יקב קראמיטרוס. מימין סדרת יינות השולחן. במרכז המסניקולאס השחור בבקבוק איטלקי מרובע ומשמאלו הסירה. צילום יובל תדהר

כזה הוא יין הדגל של יורגוס קראמיטרוס. 70% מסניקולאס שחור ו-30% סירה וקריניאן. התיישן שנה בחביות עץ אלון צרפתי. צבעו כהה ועמוק. ריחו כשל פרי יער שחור ואגוזים, וטעמו פירותי, עצי ועגול, עם עפיצות בינונית נעימה.

מעבר לכך, תוכלו ליהנות מאוד גם מהסירה הזני זוכה הפרסים ומהיינות הלבנים האופייניים ליוון, כמו המלגוזיה המתקתקה או האסירטיקו העדין והחמצמץ.

אז הצטיידו היטב והכינו את עצמכם הן לארוחת דגים קלילה בצהרי היום ליד הים, והן לסעודת בשרים באווירה כפרית חמימה. סטין יא סאס!

לתיאום ביקור

אנדראה וקונסטנטינוס פטיסטיס – [email protected] או [email protected]

יורגוס קראמיטרוס –  [email protected] או +30 6937 153 183

הכותב אופק רימר הוא דוקטורנט במחלקה ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית. כשהוא לא עובד על המחשב הוא קורא על יין, טועם יין או לומד לייצר יין. בוגר קורס עשיית יין – בציר 2020 – של בית הספר ביקב שורק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר