ביקור בית אצל קובי ארביב – יינן יקב הגראז' מיה לוצ'ה

את קובי ארביב אני מכיר שנים רבות בשני כובעיו: יינן ראשי של יקב רקנאטי, ובעלים ויינן של יקב הגראז' הכשר מִיָּהּ לוּצֵ'ה (Mia Luce) – "האור שלי". במהלך החנוכה הגעתי לראשונה עם חבר לביקור ביקב שממוקם מאחורי בית הוריו באור עקיבא (הנה כבר אור אחד שקשור לשם היקב). מסתבר כי תחילה מיקם קובי את היקב על הגג מעל מגורי ההורים, ותושבי הרחוב השקט וסביבתו זוכרים את המשאית עם המנוף שהייתה חוסמת את הרחוב ומעלה את הענבים ליקב.

הוריו של קובי שהגיעו מלוב, שם דיברו איטלקית. "הבחירה בשם מיה לוצ'ה היא עבורי שימור מורשת ההורים, וקונוטציה למקום בו גדלתי (אור עקיבא) ולמקום של תשוקה". קובי, אחד משישה בנות ובנים הילדות וילדי הוריו ובעצמו נשוי אב לחמישה – בן בכור וארבע בנות, נולד וגדל בבית זה באור עקיבא, למד שם בבית ספר יסודי  ותיכון בחדרה – פשוט אז עדיין לא היה תיכון במקום. בצבא שירת ב'דובדבן', ומאז שהשתחרר פעיל במסגרת 'נירים' – פרויקט לעידוד גיוס לשירות קרבי. כשהשתחרר עסק קצת בביטחון, אבל מהר מאוד הבין שלא זה מה שהוא רוצה. קובי מכריז על עצמו כאוטודידקט ביין, אך את הבסיס למד בתל חי, כשמעבר לכך יצא לכרמים ויקבים בעולם, לשיח מקצועי עם ייננים בצרפת בבורגון וצפון הרון, ובגרמניה. שם הבין שהריזלינג בגרמניה ופינו נואר בבורגון פחות מתאימים לישראל, "אבל לקחתי מהם את הגישה ואת הפילוסופיה שיין הוא חלק מגסטרונומיה שלמה ולא מנותק בפני עצמו. אני מכוון ליינות גסטרונומיים, לכן לא ריבתיים ולא עמוסים בעץ. יינות שישקפו טרואר", אומר קובי. "אני חושב שאם סגנונית הולכים לכיוון כבד ובשל ועץ חדש, זה איפור שמסתיר את מאפייני הזן.

את יקב מיה לוצ'ה הקים קובי בשנת 2008, ואת הענבים לקח מהכרם של מרגלית – קברנה סוביניון ומרלו. "קיבלתי תוצאה איכותית אבל חסר לי משהו שיגדיר את הזהות שלי וחיפשתי", הוא אומר. "שנה אחת ייצרתי קברנה סובינין ומרלו והפסקתי. שנה אחר כך ב- 2009 התחלתי לייצר קריניאן, ובהמשך הוספתי מרסלאן וסירה שמתאימים לאזור שלנו". בעשור האחרון חל אצלו עוד מפנה כשחיפש דרך להנגיש את היינות שלו מהמקום הגסטרונומי. "לכן בעשור האחרון אני עושה תסיסות עם שזרות ועם אשכולות שלמים. זה מתאים לזנים אלה בעבודה מתאימה. אמנם נוספים קצת טאנינים אבל העיקר הוא היובש – לא יין מתוק, כדי להתחבר לאוכל. מכאן הבחירה הטבעית שלי בזנים שיודעים להבשיל מוקדם ומתאימים לעיבוד עם שזרות כדי לבטא את סגנון העדינות והאלגנטיות".

את ענבי הקריניאן מביא קובי ארביב משפלת יהודה, את הסירה מדישון בגליל העליון, המרסלאן מגיע מרמת הגולן, והקולומבר ליין הלבן מכרם בכפר תבור (קובי פתח עבורנו בקבוק קולומבר מ- 2011 – מדהים). הוא מייצר ארבעה יינות: בלאן קולומבר, ושלושה אדומים: בלנד ים תיכוני  שנקרא CSM – הפרשנות של קובי ל- GSM, עשוי מענבי קריניאן סירה ומרסלאן; Syrah & Stems  – סירה שתסס עם שזרות ומעט אשכולות שלמים ו"בכוונה כתבתי את זה על התווית כדי לעורר שיח"; ו- Whole Cluster Marselan, תסיסת 100% אשכולות מרסלאן שלמים.

מהרגע שהיינות נכנסים לחביות לא מתבצעות שפיות, ומסיבה זאת השלמת טופינג בחביות – רובן מכילות 500 ליטר, מזערית, לא יותר משני ליטרים במשך כל תקופת ההתיישנות.

"אני לא רוצה להיות מיוחד, אלא לעשות מה שמתאים לי", אומר קובי שמייצר כ- 12,000 בקבוקים בשנה. 60% מהיין שלו נמכר בישראל, באמצעות המפיץ 'בכחוס' – אורי ברוך, בעיקר למסעדות ידועות כמו בסטה, שילה, משייה, פרונטו, הוטל מונטיפיורי  קלארו,

דלאל, מונא, צ'אקרה וכאן לא נגמרת הרשימה, ומעט מאוד לחנויות. "אנחנו בוחרים בפינצטה כי חשוב לי שאת היין ישתו עם אוכל", דברי קובי. 40% מהיין של מיה לוצ'ה מיוצא לעולם, כששמו של מנהל היצוא הוא קובי ארביב. "אני מייצא לבד לארה"ב, קנדה, בלגיה, צרפת, ולמסעדה ספציפית בגרמניה – מסעדת המישלן prism של השף גל בן-משה, שחברים מהתחום קישרו בינינו".

למי שרוצה להזמין דרך האתר או הניע את הרכב ולהגיע לקובי לאור עקיבא, לא כדאי. "אין לי יין למכור – אני מחויב למסעדות".

הסתקרנתי לשמוע מה עשה קובי ארביב בתקופת הקורונה הממושכת, כשהמסעדות היו סגורות והוא הרי לא מוכר לצרכנים פרטיים: "לא הורדתי את הראש, לא הורדתי מחירים, לא ביצעתי משלוחים לבתים. ידעתי שהגל יעבור. יכולתי להרשות לעצמי כי אני לא לחוץ למכור, ויש מסעדות שקנו מראש. אז היינות התיישנו עוד קצת, לא קרה שום דבר".

יקב גראז' זה טוב, אבל מה עם גידול וצמיחה מעבר לקיבולת המחסן שמאחורי בית ההורים? "מציעים לי אבל אני לא מחפש מקום לגדול. גם אם אגדל ל- 20,000-30,000 בקבוקים, לא מעבר לזה. רוצה להמשיך כיקב משפחתי. רציתי ליצור משהו אינטימי שלי ממקום של תשוקה, ואני רוצה להנחיל אותו בהמשך לילדים. הגדול בן 11 ואני מתחיל לערב אותו".

נעבור רגע לכובע השני, אולי הגדול יותר של קובי ארביב. "ב- 2006 הצטרפתי ליקב רקנאטי, ב- 2008 מוניתי ל- cellar master – מנהל כל תהליך הייצור, ב- 2012 יינן, ומ- 2016 יינן ראשי. זה מעיד על ההנהלה והבעלים שמטפחים מי שגדל אצלם, ומאוד מפרגנים".

טעימת החביות

אני לא מבקר יין (אלון גונן לא הסמיך אותי לכך), אבל בכל זאת רשמים מהטעימה שלנו, כשצריך לקחת בחשבון שכל החביות הן של יינות בתהליך, וחלקן משתלבות בבלנדים בהמשך. רמת האלכוהול ביינות האדומים שלו סביב 13%. אז הנה רק טעימה מהטעימה.

לבן 2022 –  את היין הלבן (כ- 2,000 בקבוקים בשנה) התחיל קובי לייצר ב- 2011, כבר אז מענבי קולומבר בזכות חמיצות טבעית, עמידות במחלות ומזיקים, ובעיקר התוצאה הסופית: חדות ורעננות. בטעימת היין שבחבית מגלים את חמיצות הקולומבר ומעט שמנוניות מהשהייה עם משקעים בחביות גדולות, שמוסיפות מעט מליחות ומינרליות.

סירה 2022 30% שזרות – צעיר וכבר מלא טעמים, מעט טאנינים, free run ללא סחיטה, תסיסה עם 30% שזרות. לפי התוצאה כבר עכשיו, קובי חושב לשלב אותו ב- CSM.

סירה 2022 60% שזרות – מיועד ל- Syrah & Stems.

מרסלאן 2022 – קובי אוהב מאוד זן זה, מאוד פרחוני ועשבי תיבול, תסס עם שזרות. יהווה כשליש מה- CSM (כל יין שם באחוז דומה, אם כי בהתאם ליין שמתקבל).

מרסלאן 2022 שתסס עם אשכולות שלמים – צבע דומה לפינו נואר. פרחוניות של זר ורדים. אותו פרי כמו המרסלאן שלפניו כאן, אותו מועד בציר.

קריניאן 2022 – בטעמים אוכמניות, תות יער, מורגשת עפיצות.

לבן 2011 מהארכיון – "עשיתי בשכל ושמרתי כמה עשרות בקבוקים מהיין הזה", אומר קובי. בהחלט בשכל. קולומבר בן 11 שנים – יש בו אדמתיות, פיטרייתיות ועוצמה. "זהו יין מזן שאף אחד לא חשב שאפשר ליישן", אומר היינן שהולך נגד הזרם ועושה זאת בהצלחה.

לסיום הביקור טעמנו גם מהיינות המוגמרים של קובי ארביב. לא אכנס לביקורת יינות שאינה הטריטוריה שלי כאן, רק אציין שהיינות טובים מאוד, וכיינות גסטרונמיים הם עשו עבודה מצוינת עם המפרום החמים שקובי הביא היישר ממטבחה של אימו בחזית היקב. ככה זה כשיקב גראז' ממוקם קרוב לצלחת.