הטחינה הפכה להיות מוצר בסיסי נמכר ביותר, כזו המצויה בכל בית, ויש מי שאף משווה אותה למזון על. הקטגוריה, בדומה לטונה, מגלגלת מאות מיליוני שקלים בשנה, בשוק בו פועלים מספר מותגים מוכרים לצד מוצרי יבוא ומותגים פרטיים. דו"ח של חברת סטורנקסט בדק בכמה נמכרה טחינה בארבע השנים האחרונות, לפי מחיר ממוצע ל-1 ק"ג במותגים השונים לאורך כל השנה. מתוך הדו"ח עולה כי ישנו פער של כ-30% בין הטחינה של חברת אחוה המובילה במכירות, לטחינות האחרות שעל המדף. הפער נשמר לכל אורך השנים, גם לאחר עליות המחיר שחלו לאחרונה, כשטחינה אחוה כמו מרבית הטחינות המיוצרות בישראל, מיוצרת משומשום אתיופי בלבד כך שפערי המחירים אינם נובעים ממחיר חומרי הגלם השונים.
טחינה גולמית של חברת אחוה נמכרה בשנת 2019 במחיר שנתי ממוצע לקילו 17.60 שקל, בשנת 2018-2019 עמד המחיר על 17.70 שקל, וכיום (צחילת דצמבר 2022) עומד המחיר הממוצע על 19 שקל. טחינה בארכה נמכרה בשנת 2019 ב- 23 שקל בממוצע לק"ג, בשנת 2020 עלה המחיר ל-26 שקל, וכיום נמכרת ב-25 שקל בממוצע. טחינה אל ארז נמכרה בשנת 2019 ב- 30.70 שקל בממוצע לק"ג, כך גם בשנת 2020, וכיום נמכרת ב-31 שקל בממוצע. טחינת ירושלים נמכרה בשנת 2019 בכ- 25 שקל בממוצע לק"ג, עלתה בשנת 2020 לכ-26 שקל, בשנת 2021 עלתה ל-28.60 שקל וכיום נמכרת ב-28.90 שקל בממוצע. מדובר כאמור בפער של כ-30% בין הטחינה המובילה את הקטגוריה לבין הטחינות האחרות, שנשמר לאורך השנים.
חברת אחוה יא היצרנית הגדולה בישראל של טחינה וחלוה, ונחשבת למפעל הייצור הגדול ביותר במזרח התיכון ולמובילת שוק הטחינה והחלוה בפער גדול מאוד מול מתחריה. על פי נתוני סטורנקסט (אוגוסט 2022) מחזיקה אחוה בנתח שוק כמותי של 36% משוק הטחינה, אחריה בארכה עם 25%, אל ארז עם 11%, טחינה ירושלים עם 6%, וטחינה ברכה עם נתח שוק של 5%. בחלוה מובילה אחוה את המכירות עם נתח שוק כמותי של 55%, בארכה עם ,18% ודין שיווק וקליה (מותג אהרוני) עם 16% נתח שוק.
תמונת המצב חושפת פערים בלתי נתפסים ולא הוגנים בשוק הטחינה. נשאלת השאלה מדוע יצרן טוען שהוא חייב להעלות מחיר ומדוע הוא עושה זאת בכאלה פערים, כשמי שמוכר הכי הרבה טחינה בישראל מוכיח שאפשר למכור טחינה במחיר זול יותר בכ-30%, ועדיין להיות רווחי. כנ"ל בחלוה. לדעתי מדובר בגניבת דעת של הצרכן, גם בצורה של מבצעים, כי גם טחינה הנמכרת במבצע עדיין יקרה הרבה יותר מהטחינה של מוביל הקטגוריה.
