לפני כמה חודשים החלטנו באופן ספונטני, מספר עיתונאי יין, לחגוג 30 שנים ליקב רמת הגולן, 20 שנים ליקב קסטל ו- 10 שנים ליקב טוליפ.
המטרה הייתה שעיתונאי היין יפיקו אירוע בו הם מארחים את היקבים ומביעים את תודתנו על שנות הפעילות ושיתוף הפעולה בין יקבים אלו לעיתונאי היין.

 

אין זה סוד שאנו, העיתונאים, מוזמנים לעשרות אירועים של היקבים השונים הפזורים בארץ, בין אם זו מסיבת עיתונאים יזומה שלהם, ובין אם אלה בציר, בקבוק יין חדש, השקת יין חדש ועוד ועוד.

 

באירועים הללו אנחנו נחשפים ראשונים ליינות החדשים ולתוכניות העתידיות של היקבים. היקבים, בתמורה, מצפים מאתנו לכתוב ולדווח על הנעשה ביקבים, וכמובן להעביר רשמי טעימה וביקורות יין לציבור הרחב.

 

בשנים האחרונות התרבו היקבים בארץ, ובמקביל התרבו כתבי יין שכותבים באתרים שונים ומסקרים, בין אם בדרך מקצועית או חובבנית, את היין הישראלי.
ראוי לציין כי יש הבדל עצום בין כתב יין אשר מסקר אירוע ביקב או מסקר טעימה כזו או אחרת, לבין מבקר יין, הנדרש לידע מקצועי רחב בתחום היין בו הוא יודע לזהות פגמים ביין, דבר שמצריך שנים של טעימות יינות במסגרות מקצועיות שיפוטיות, וכמובן העשרת הידע בקורסי יין שונים בארץ ובעולם.

 

מבקר היין חייב להיות חף ונקי מכל אינטריגות וקשרים כלכליים לענף היין. הוא ג'נסיס רובינסוןלא יכול לעסוק במסחר ביין, הוא לא יכול להיות יינן, הוא לא יכול להיות בעל אינטרס שיווקי כלשהו שקשור ליין, הוא לא יכול להיות בעל אתר מסחרי או העורך שלו, בו הוא כותב ביקורות ומעניק ציוני יין. מבקר היין חייב להיות נייטרלי, לעומת כתב היין שיכול לכתוב כל מה שעולה על רוחו אבל לא לתת ביקורת יין מקצועית. זה בעצם ההבדל המהותי.

 

כאן בעצם מתחילה הבעיה של עיתונאי היין (שאני מכליל בה את כולם: עיתונאים, בלוגרים, כתבים באתרים כלליים, כתבים באתרי יין מקצועיים ומגזינים).
הבעיה היא שכל אחד כותב על הכל. כל קומוניקט שמשרד יחסי ציבור שולח הופך להיות לביקורת יין. כל משפט שיינן מוציא מהפה לגבי היין שהוא הכין, הופך לציטוט כאילו אותו כתב חשב עליו. על כל ברושור שכתב מקבל, פשוט מתבצע copy-paste, כשברוב הפעמים זה מגוחך, כי מי שמדלג בין הכתבות קורא את אותו דבר. כבר נתקלתי באתר בו אותו כתב לא שם לב שמי שכתב את הקומוניקט הייתה בחורה, ולכן כל הטקסט נכתב בלשון נקבה, והוא העתיק את ה "ביקורות" שלו בלשון נקבה. זה היה יותר מאשר מגוחך ולמביך. מילא שהוא יצא מגוחך, אבל באופן ישיר זה פגע גם בתדמית כלל העוסקים בנושא.

 

בעקבות כל אלה נולד הרעיון, שבינינו לבין עצמנו אנחנו מדברים עליו כבר זמן רוברט םארקררב, ואני מקווה שכתבה זו סוף סוף תביא אותנו לנסח קוד אתי ולשמור עליו.
השאלות שחשוב מאוד לשאול כאשר רוצים לנסח קוד אתי של ארגון כזה או אחר, הן מאוד פשוטות: לשם מה צריך קוד אתי? מה תהיה שיטת ההטמעה? כיצד להפוך את הקוד לחלק אינטגרלי מאורח החיים שלנו? מה יהיו מנגנוני האכיפה של הקוד?

 

במאמר זה אענה על השאלה הראשונה והאחרונה בלבד. לכאורה
אלו שאלות פשוטות, אבל אני מניח שמול כל שאלה יהיו עשרות שאלות והתנגדויות, בעיקר על השאלה הראשונה "לשם מה?"

 

הרי כשאין קוד ואין חוק ואין מוסר, הרבה יותר קל לאנשים מסוימים לחיות. האמת, אני לא אוהב כל כך אנשים כאלה ונמנע מלהיות בקרבתם.
אז התשובה לשאלה הראשונה מאוד פשוטה לדעתי: כי אנחנו חייבים להראות לציבור הקוראים שלנו, לייננים, לבעלי היקבים, לחברות היבוא והשיווק, למשרדי הממשלה העוסקים בענף היין (חקלאות, מסחר ותעשייה ועוד) ולמשרדי יחסי הציבור של היקבים, כי אנו פועלים ביושר, בהגינות, ללא מורא, בלי לחצים כאלו ואחרים של בעלי עניין, וכל זה על מנת להפיץ את האמת למרות קיומם של קשיים. לא לעשות שימוש לרעה במעמדנו ובכוחנו, לא לפרסם או להימנע מפרסום ולהפלות יקב, יינן או יין בגלל: גזע, מוצא, צבע עור, עדה, לאומיות, דת, מין, עיסוק, נטייה מינית, מחלה או נכות גופנית או נפשית, אמונה או השקפה פוליטית, ומעמד חברתי-כלכלי ואזור מגורים. ובנוסף להבטיח שאין בתוכנו אנשים העוסקים ביבוא יין, יצוא יין, ייצור יין, עובדי יקב, בעלי חנות יין, או בעלי אתר מסחרי שגובה כסף עבור ביקורות יין.
כמובן, עיתונאים לא יבקשו ולא יקבלו טובת הנאה בקשר לעניין הכרוך בעבודתם ככותבים, מסקרים או מבקרים בתחום היין.

התשובה לשאלה האחרונה גם כן מאוד פשוטה: אין צורך במנגנון אכיפה של קוד אתי. מי שאחראי על האכיפה הם בעלי יקבים, ייננים, וכמובן משרדי יחסי הציבור המייעצים לאלו. הם צריכים להחליט לא לתת בימה לכתב, עיתונאי, מבקר, בעל אתר, בעל בלוג אשר נמצא בצדו השני של המתרס העיתונאי.

 

הסיבה היא שאתם, ורק אתם, חייבים לשמור על עצמכם, אז הכתבה או הביקורת או הציון המדהים, המפרגן והמתרפס של איש כזה או אחר, שבסופו של דבר מתחזה לכתב יין אבל בעצם הוא לא. הוא כל אותם דברים שהוזכרו בתשובה לשאלה הראשונה. אתם יודעים במי מדובר, ומגחכים בחדרי חדרים – או שכבר לא רק שם, ואתם צוחקים עליו וצוחקים עלינו בסופו של דבר.

 

למה בעצם אתם צריכים את זה? שום כתבה, שום ציון, שום ביקורת לא שווים את גיבוב המילים שקוראים כשזה יוצא לאור. אל תשכחו שחובבי היין הישראלי הם אנשים אינטליגנטים שמכירים את היקבים ואותנו, ויודעים בדיוק מה קורה בענף.

גילוי נאות: גם באכול ושאטו מתפרסמות ידיעות מטעם היקבים, אם כי תוך עריכה ותשומת לב לכך שהתייחסות סובייקטיבית ליין תיפתח במילים "דבר היקב/היינן".

 

 

בצילומים: מבקרי היין ג'נסיס רובינסון ורוברט פארקר