השבוע מתמקד המדור בנושא אחד. לכאורה קוד אתי לעיתונות ענף היין הוא נושא המעניין מעטים, אך למעשה הוא משמעותי לכל העוסקים בתחום היין, וגם לחובבי ושותי היין, הצורכים את הנכתב בנושא. 

לאחר ישיבות רבות, הוחלט כי עיתונאי היין יוכלו להירשם לארגון החדש של העיתונאים שמיוצג על ידי ההסתדרות. על מנת לעשות זאת ידרשו העיתונאים לקבל על עצמם את הקודים האתיים של עיתונאים, ולשלם את האגרה השנתית, וכך ייהנו מהזכויות שיש לכלל העיתונאים.
הרשימה תועבר לבעלי היקבים ולמשרדי יחסי הציבור השונים, ואני תקווה כי סוף סוף ייעשה סדר בענף ויפלוט מתוכו כל מיני שרלטנים.

1: הצורך
בשנים האחרונות התרבו היקבים בארץ, ובמקביל התרבו כתבי יין שכותבים באתרים שונים ומסקרים את היין הישראלי, בין אם בדרך מקצועית או חובבנית.
ראוי לציין כי יש הבדל עצום בין כתב יין אשר מסקר אירוע ביקב או מסקר טעימה כזו או אחרת, לבין מבקר יין, שנדרש לידע מקצועי רחב בתחום היין. הוא יודע לזהות פגמים ביין, דבר שמצריך שנים של טעימות יינות במסגרות מקצועיות שיפוטיות, וכמובן עליו להעשיר את הידע שלו בקורסי יין שונים בארץ ובעולם.
מבקר יין חייב להיות חף ונקי מכל אינטריגות וקשרים כלכליים לענף היין. הוא לא יכול לעסוק במסחר ביין, הוא לא יכול להיות יינן, הוא לא יכול להיות בעל אינטרס שיווקי כלשהו שקשור ליין, הוא לא יכול להיות בעל אתר מסחרי או העורך שלו, בו הוא כותב ביקורות ומעניק ציוני יין.
מבקר יין חייב להיות נייטרלי. זאת לעומת כתב יין, שיכול לכתוב כל מה שעולה על רוחו, אבל לא לתת ביקורת יין מקצועית. זה בעצם ההבדל המהותי.
כאן בעצם מתחילה הבעיה של תא עיתונאי היין, ואני מכליל בה את כולם: עיתונאים, בלוגרים, כתבי אתרים כמו נענע YNET מאקו וכו', כתבי באתרי יין מקצועיים ומגזינים.
הבעיה היא שכל אחד כותב על הכל. כל קומוניקט שמשרד יחסי ציבור שולח, הופך לביקורת יין. כל משפט שיינן מוציא מהפה לגבי היין שהוא ייצר, הופך לציטוט כאילו אותו כתב חשב עליו.
לכל ברושור שכתב מקבל, פשוט עושים copy-paste, כשברוב הפעמים זה מגוחך, כי מי שמדלג בין האתרים קורא את אותו דבר

2: הרעיון
כאן נולד הרעיון, שבינינו לבין עצמנו אנחנו מדברים עליו כבר זמן רב, ואני מקווה שכתבה זו סוף סוף תביא אותנו לכתוב קוד אתי כזה או אחר, ולשמור עליו.
השאלות שחשוב מאוד לשאול כאשר רוצים לנסח קוד אתי של ארגון, הן מאוד פשוטות: לשם מה צריך קוד אתי? מה תהיה שיטת ההטמעה? כיצד להפוך את הקוד לחלק אינטגרלי מאורח החיים שלנו? מה יהיו מנגנוני האכיפה של הקוד?

3: תשובות
במאמר זה אענה על השאלה הראשונה והאחרונה בלבד.
אלו שאלות לכאורה פשוטות, אבל אני מניח שעל כל שאלה יהיו עשרות שאלות והתנגדויות, בעיקר על השאלה הראשונה "לשם מה?"
הרי כשאין קוד ואין חוק ואין מוסר, הרבה יותר קל לאנשים מסוימים לחיות. האמת, אני לא אוהב כל כך אנשים כאלה, ונמנע מלהיות בקרבתם.

4: התשובה לשאלה הראשונה מאוד פשוטה לדעתי:
כי אנחנו חייבים להראות לציבור הקוראים שלנו, לייננים, לבעלי היקבים, לחברות היבוא והשיווק, למשרדי הממשלה העוסקים בענף היין (חקלאות, מסחר ותעשייה, בריאות, תיירות ועוד) ולמשרדי יחסי הציבור של היקבים, כי אנו פועלים ביושר, בהגינות, ללא מורא, בלי לחצים כאלו ואחרים של בעלי עניין.
כל זה על מנת להפיץ את האמת למרות קיומם של קשיים, לא לעשות שימוש לרעה במעמדנו ובכוחנו לפרסם או להימנע מפרסום, ולא להפלות יקב, יינן או יין בגלל: גזע, מוצא, צבע עור, עדה, לאומיות, דת, מין, עיסוק, נטייה מינית, מחלה או נכות גופנית או נפשית, אמונה או השקפה פוליטית ומעמד חברתי-כלכלי ואזור מגורים.
בנוסף, עלינו להבטיח שאין בתוכנו אנשים העוסקים ביבוא יין, יצוא יין, יצור יין, עובדי יקב, בעלי חנות יין, או בעלי אתר מסחרי שגובה כסף עבור ביקורות יין.
וכמובן: לא יבקשו ולא יקבלו עיתונאים טובת הנאה בהקשר לעניין הכרוך בעבודתם ככותבים, מסקרים או מבקרים בתחום היין.

5: התשובה לשאלה האחרונה גם כן מאוד פשוטה:
אין צורך במנגנון כזה. מי שאחראי על האכיפה הם בעלי יקבים, ייננים, וכמובן משרדי יחסי הציבור המייעצים לאלו, והם צריכים להחליט לא לתת בימה לכתב, עיתונאי, מבקר, בעל אתר, בעל בלוג אשר נמצא בצדו השני של המתרס העיתונאי.
אתם ורק אתם חייבים לשמור על עצמכם, ולהיזהר ולהישמר מהכתבה או הביקורת או הציון המדהים, המפרגן והמתרפס של איש כזה או אחר, שבסופו של דבר מתחזה לכתב יין אבל הוא בעצם לא.
אל תשכחו שחובבי היין הישראלי הם אנשים אינטליגנטים, שמכירים את היקבים ואותנו, ויודעים בדיוק מה קורה בענף.

 


גילוי נאות: גם מערכת אכול ושאטו מפרסמת מעת לעת מידע המגיע ישירות מיקבים או משרדי יחסי ציבור. במקרים אלה מתפרסמות לפמי פסקאות עם תיאור סובייקטיבי של היין, המילים "דבר היקב", לתשומת לב הקורא.  



תגובות לכתבה:


יקב הרצברג
טוב שיהיה קצת סדר ונקיון בכתבות יין. כתבה חשובה, שכולי תקווה שהיא תשפיע.

ארי פולק
כתבה חשובה מאוד.

דני ססלר
רעיון יפה, טוב ונכון. מצד שני יש בו לא מעט תמימות.
איש מכתבי היין, על פי "הקוד האתי" הזה, לא עומד ולא יוכל לעמוד בתנאים הנ"ל. גם לא עיתונאים בעיתונים גדולים וממוסדים.
אין עיתונאי יין אחד שלא מקבל מהיקב יין "לטעימה, לסקירה ולביקורת", כמו שאין עיתונאי המסקר את תחום התיאטרון, קולנוע, אופרה וכו' שלא מוזמן להופעות ואחר כך הוא כותב עליהן. ובטח אין עיתונאי אשר מוזמן "לסיור" בחו"ל לסיקור בתחומו, שלא יסע ל"שליחותו העיתונאית העלומה".
במילים אחרות, נדיר שתהיה כתבה עיתונאית, בכל תחום, שאין מאחוריה יחצ"ן, או אינטרס כלשהו!
בקיצור, "חוקים אתיים" הם טובים, נראים אלגנטיים, יחד עם זאת תמימים מדי. המילים שכתובות בסוף(!) כתבה: "דבר היקב" או "העיתונאי היה אורחו של…" הם כיסוי אחוריים שכיח, אך התחת עדיין חשוף.
מצד שני, סחתיין על היוזמה.

 

תשובתו של אלון גונן לדני ססלר:

ססלר ידידי. אין לי כוונה לשנות אופי כזה או אחר של כתב כזה או אחר. האימרה אומרת, שעץ עקום לא מתיישר. אני מקווה שלכל אחד מאיתנו יש המוסר שלו. וזה די פשוט. אם מקבלים יין לטעימה זה מקובל וראוי, אבל אם דורשים ייו זה פסול. 

אם מוזמנים להשקה, למסעדה לאירוע, זה תקין וראוי שנכבד זאת, אבל אם לא הוזמנת ואתה דורש הזמנה תוך כדי איומים, אז זה לא תקין. 

אם אתה מוזמן לסיור כתבים בארץ או בחו"ל כאשר הטיול ממומן על ידי חברה מסחרית, צריך לבדוק שבאמת לא מצפים ממך שתכתוב מה שהם רוצים – אתה חייב להיות לויאלי לקוראים שלך ולא לאף אחד אחר. 

זה פחות או יותר בגדול, אבל כפי שכתבתי: עץ עקום לעולם לא יתיישר, ולכן גם בעלי יקבים וגם משרדי יחסי ציבור צריכים להבין שזה גם באחריותם להוקיע ולהקיא שרלטנים חובבי מתנות מתוכנו.


ישראל פרקר הגיב:

אז….. מה שהכי חשוב מהכול לדעתי, הוא:
1. שהיקבים ייצרו יינות טובים ותקניים.
2. שלמען בריאות הלוגמים יהיה פיקוח על וביקורת על היינות הישראלים וייצורם, בעמידה בתקנים המתאימים ובמה שכתוב על התוויות.
3. שיוקם גוף על אמיתי ופעיל שייאגד תחתיו את כל יקבי ישראל, וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ולא כל אחד יעשה כרצונו וכדעתו, שלא תמיד נכונה.
4. שהלוגמים הנבונים ידעו להפריד בין הטפל והמועיל בכתבות ובביקורות המפורסמות מכל עבר, וידעו להפיק מהן את התועלת המירבית בבחירת היין המתאים לחוש הטעם שלהם, ללא כל קשר לדומדמניות ולעור רטוב, או לאשכוליות.
5. ובא על ישראל הגואל והצריכה לנפש של יין תעלה ותצמח…..
6. לחיים.