ד"ר יאיר מרגלית: "את עיקר תרומתי לענף היין אני רואה בתחום החינוך וההוראה"

ד"ר יאיר מרגלית עם חיים גן בהכרזת זוכה פרס מפעל חיים טרה וינו 2021-22. צילום איל גוטמן
הדברים נאמרו בטקס קבלת פרס מפעל חיים באירוע פרסי תחרות טרה וינו 2021-22 בבית איש הענבים 23.12.21. נראה לנו שבמקום לצטט, נכון יותר להביא במלואם את דבריו של יאיר מרגלית בערב זה

אני מודה על בחירתי לפרס מפעל חיים בתחום תעשיית היין בישראל. אני אכן בשלבי סיום עבודתי בתחום; גם ביקב שלנו, גם בייעוץ, וגם בתחום ההוראה. בשמחה אסתפק לשבת עם חברים על בקבוק יין טוב ולדבר על ההיסטוריה.

ד"ר יאיר מרגלית באירוע הכרזת זוכי פרסי טרה וינו. צילום איל גוטמן

ואם היסטוריה, אז אסקור בקצרה מאוד את השלבים שעברה מהפכת היין בישראל בעשורים האחרונים ששינו את הענף מן הקצה, מאז סוף המאה הקודמת בהובלת כרמל מזרחי של אז.

כמעט מאה שנים נמשך ביסוס ענף הכרמים וייצור היין בהתאם לצרכים ולטעם השוק של המאה העשרים. ואז המהפכה הראשונה באה במפתיע משום מקום, על ידי היקב החדש – יקב רמת הגולן, שהביא לארץ טכנולוגיה של העולם החדש.

מי שזוכר אז בתחילת שנות השמונים את הסוביניון בלאן היבש והארומה הפירותית שלו,  ואת הקברנה סוביניון הכבד והעמוק של סדרת ירדן, לא ישכח את ההפתעה. תגובת השוק הייתה גדולה מאוד, ומהר מאוד אימצו היקבים הוותיקים את הטכנולוגיה, חידשו ציוד מתאים, הביאו את שיטות הייצור החדשות, ועידן חדש התחיל בישראל.

דוגמה טובה היא תשבי קברנה סוביניון-סירה 2016 (רק 12.5% אלכוהול)
יונתן תשבי (שני מימין) – הביא את השלב השני במהפכה

את השלב השני במהפכה הביא יונתן תשבי, כורם שהיה חבר באגודת הכורמים, שהחליט לעשות יין בעצמו במקום למכור את ענביו לאגודה. זה קרה ב-1985. היה לי חלק קטן בסיפור, מכיון שהייתי היינן שלו בבציר הראשון.

שלושה דורות – רוני ג'יימס ונכדה – סבא אוהב ואהוב בחג השבועות
רוני ג'יימס עם נכדה – ממובילי מהפכת יקבי הבוטיק. צילום משפחתי

בשלב השלישי והנוכחי, בראשית שנות התשעים, היה לי חלק במהפכה שהייתה המעבר לייצור יין על ידי יקבים קטנים, "יקבי בוטיק" במקום יקבים גדולים. צעד זה הביא למאות יקבים כאלו בישראל, כאשר כל אחד לפי הטרואר שלו, טעמו האישי, הידע שלו, והסגנון שלו. באותם ימים, בשלב זה השתתפו אנשים נוספים כמו אלי בן זקן, רוני ג'יימס, זאב דוניה, ואחרים.

תמונת העשור: שני פורצי הדרך - אלי בן זקן מיקב קסטל ויאיר מרגלית מיקב מרגלית. כל אחד מהם בדרכו ועל פי פילוסופיית העולם שלו העניק לענף את היסודות המוצקים; עמודי הבטון שעליהם נשענת תעשיית היין הישראלית. צילום רן בירון
שני פורצי הדרך – אלי בן זקן מיקב קסטל ויאיר מרגלית מיקב מרגלית. כל אחד מהם בדרכו ועל פי פילוסופיית העולם שלו העניק לענף את היסודות המוצקים; עמודי הבטון שעליהם נשענת תעשיית היין הישראלית. צילום רן בירון

את עיקר תרומתי לענף היין אני רואה בתחום החינוך וההוראה. זה התחיל בקטן מאוד בקורסים לטעימת יין לחובבי יין סקרנים,  דרך קורסים מקצועיים במכון התקנים לחובבי יין, הוראה בפקולטה לחקלאות ברחובות, הוראת לימודי תעודה של שנת לימודים במכללת תל-חי לעובדי יקבים ושיווק יין. במשך שש שנים סיימו כ-200 מהם, ואני מוצא אותם בענף כייננים,  סומליירים, אנשי שיווק. ולבסוף בהוראה אקדמית בפקולטה לביוטכנולוגיה בטכניון. השנה, בימים אלו ממש, אני מעביר את הקורס האחרון בכימיה וטכנולוגיה של יין.

אז זהו. יצא לי להיות במקום ובזמן הנכון כדי שאוכל לתרום את חלקי. תודה על ההערכה.

 

2 תגובות

  1. כבוד והערכה לאיש הזה.אחראי לכמה מהיינות הגדולים שנעשו כאן בארץ.הערכה רבה גם לכל דור הייננים שעשו ועושים במלאכה מתחילת שנות ה 90 והזניקו את התעשייה בארץ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד במדור 

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר