בימים אלה עלה בבתי הקולנוע סרטה של פיליפה לות'ורפ 'לא ממושמעות', בכיכובן של קיירה נייטלי וג'סי באקלי. זאת לאחר עיכובים רבים שנבעו מהקורונה. הסרט, אשר מציג את תחילתה של התנועה הפמיניסטית, עוסק בטקס מיס עולם שהתקיים בלונדון בשנת 1970, שבמהלכו התקיימה הפגנת מחאה פמיניסטית נגד הטקס וניצול הנשים שבו. הפרעה זו בלב האירוע הכי נשי שיש, הביאה אולי לבחירתה בפעם הראשונה של מלכת יופי צבעונית, וסגנית ראשונה שחורה.
לונדון 1970, החפצת נשים היא עניין שבשגרה, ותחרויות יופי הן "שוק-בשר". חבורת פעילות פמיניסטיות מתכננות לשבש בשידור חי את התוכנית הנצפית ביותר בעולם. על הבמה המנחה האגדי בוב הופ, ומתמודדות שכל אחת מהן רוצה לעשות היסטוריה פרטית משל עצמה – ביניהן עירית לביא הישראלית, ומתמודדת כהת עור הנאבקת כנגד כל הסיכויים לזכות בתחרות הלבנה.
בין פוליטיקה של זהויות מבוססת גזע לדיכוי פטריארכלי מתמשך, זהו סיפורן של נשים שמצאו עצמן בעין הסערה, והוכיחו לעצמן ולעולם שנשים ממושמעות לא עושות היסטוריה. ליוצרי הסרט היה מזל גדול לפגוש את כל נשות המפתח שהיו מעורבות באירועים מלפני 50 שנה, ובסרט משתתפות גם גיבורות הסיפור האמיתיות: ג'ניפר הוסטן, סאלי אלכסנדר, ג'ו רובינסון, פרל ינסן.
הסרט מספר על תחרות מיס עולם ממספר זוויות ונקודות מבט, כשהפוקוס העיקרי הוא על שתי קבוצות: הנשים הצעירות שרצו לסחוף את העולם בהתנהגותן המתגרה ולהעביר מסר של שחרור ושוויון, ומנגד המתחרות הצעירות בתחרות היופי, שמחבקות את ההזדמנות לתהילה שהעניקה להן התחרות.
המפיקה וכותבת התסריט נחשפו לסיפור בתוכנית רדיו שחיברה מחדש בין דמויות בולטות באירוע. בין הנשים הבולטות במחאה – סאלי אלכסנדר וג'ו רובינסון, לבין הזוכה בתחרות – ג'ניפר הוסטן. לשתיהן היה ברור שזה הפרויקט עליו הן רוצות וצריכות לעבוד. שש שנים הן עבדו על התסריט, שהיה גם בעד הנשים המוחות וגם בעד המתמודדות בתחרות. שני צדדים שחיפשו דרך לנווט בעולם הנשלט על ידי גברים.
במהלך התחקיר לכתיבת התסריט, הן גילו דרישות נוספות של התנועה לשחרור האישה באותם ימים: שכר שווה, השגחה על ילדים במימון המעביד, אמצעי מניעה לפי דרישה, והזדמנויות שוות בחינוך; דברים בסיסיים שלא היו נחלתן של נשים באותה עת. באותם זמנים רק שני אחוזים מחברי הפרלמנט היו נשים, נשים נקראו על שם בעליהן (גברת כך וכך) ולא בשמן הפרטי, והיו צריכות לקבל אישור ללוות כסף.
תחרות מיס עולם הדגישה את הדרך בה העריכו נשים עד אז, על פי חזותן ויכולתן לרצות את הגברים. באותה שנה החל עיתון סאן הבריטי לפרסם את העמוד הנודע לשמצה של נשים חשופות חזה. נשים וילדות צעירות חשו שעולמן מוגבל. על רקע כל זה מתעצמת חשיבות המעשים של חבורת הבנות שהפגינה ושיבשה את התחרות. חבורת נשים מהתנועה לשחרור האישה אתגרה את המוסריות של התחרות, והכריחה את הצופים בעולם לשאול שאלות. מנגד, חלק מהמשתתפות בתחרות הגיעו מרקע כלכלי וחברתי נמוך, והתחרות היוותה עבורן הזדמנות מצוינת להרחיב אופקים ולמצוא עבודות שאולי היו נמנעות מהן ללא התחרות, כשהמסר של יופי וגיוון היה המסר החשוב ביותר.
לסיכום: סרט מעניין, עשוי היטב, עם דמויות צבעוניות, אשר מעבר לכך שהוא מציג את הגישה הפמיניסטית, הוא נותן במה שווה לצד שכנגד – לנשים אשר התחרות היא האופציה היחידה שלהן להצליח בחיים. בין המתמודדות היו נשים שבזכות הסיטואציה טיילו בעולם ונהנו ממנעמים שלא היו זוכות להן לולא התחרות, והסרט אינו שופט אותן. עם כל הזוהר הנוצץ סביב, קל לשכוח שחלק מהמתמודדות הגיעו מארצות לא מפותחות, וממדינות עם משטרים נוראיים וסיטואציה פוליטית מורכבת, ובכך הסרט בהחלט מעורר מחשבה.
בריטניה, 106 דקות תרגום לעברית. הפצה בישראל סרטי נחשון בשיתוף רד קייפ. מוקרן החל מ- 10.3.22 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ
