בסוף השבוע שעבר עלה לאקרנים 'אנטומיה של נפילה' – Anatomy of a fall, סרטה עטור השבחים של הבמאית הצרפתייה ז׳וסטין טרייה, זוכה פרס האוסקר 2024 לתסריט המקורי, זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון, ועוד שפע פרסים כולל פרס 'פאלם דוג' המוענק לכלב שמשתתף בסרט.
סנדרה הולר (שיחקה ב"טוני ארדמן"), אחת השחקניות הבולטות באירופה, מגלמת את סנדרה – סופרת מצליחה שבן זוגה מוצא את מותו בנפילה מחלון ביתם. החקירה שוללת את האפשרות שמדובר בתאונה, מה שמשאיר אחת משתי האפשרויות: או שהוא התאבד, או שזוגתו דחפה אותו אל מותו. כשהתעלומה מתבררת בבית המשפט חושף חקר האמת את המתיחות ששררה בין בני הזוג לפני האסון, ובאופן עמוק יותר את המתח שקיים בזוגיות, הורות, והדינמיקה בין המגדרים.
הבמאית עוברת במיומנות רבה בין נקודות מבט שונות, כשעם הזמן מתברר כי הפרספקטיבה החשובה ביותר היא דווקא זו של בנם היחיד של השניים, שלמרות מגבלת הראייה ממנה הוא סובל, דווקא הוא רואה את הדברים בצורה הצלולה ביותר. סרט שכולו התעלות – קולנועית, אינטלקטואלית ורגשית, ובסופו הוא מותיר את הצופים משתאים ונפעמים.
כשזכתה בפרס התסריט בתחרות האקדמיה האירופאית לקולנוע אמרה הבמאית ז'וסטין טרייה: "זהו סרט על זוג. כתבתי אותו ביחד עם ארתור הררי, בן זוגי לחיים, כשהיינו מרותקים לביתנו במהלך הקורונה בזמן הסגרים. העמדנו את מערכת היחסים שלנו למבחן, ולשמחתי בסופו של התהליך שרדנו. רצינו לספר את הסיפור של בני זוג שמערכת היחסים שלהם כבר לא מתפקדת". וארתור הררי הוסיף מביתם בפריז: "רק רציתי לאשר את מה שג'וסטין אמרה. זו ההוכחה שאנחנו עדיין חיים".
ומה הייתה מטרתה ב'אנטומיה של נפילה'? "רציתי ליצור סרט על מפלה של זוג, התרסקות של סיפור אהבה. לבני הזוג הזה יש בן המגלה את הסיפור של הוריו בבית המשפט. המשפט מפרק בדרך מתודית את מערכת היחסים שלהם, והילד הזה עובר תהליך – מאמון מלא ואהבה לאמא שלו לשלב של ספקות רבים, והסרט עוקב אחרי התהליך. רציתי לשלב את נקודת המבט של הילד בתוך הסיפור. רציתי ליצור תחושה של משהו כמו דוקומנטרי, אבל שהולך צעד אחד קדימה, יותר עמוק וחושף את הרגש. לא הוספתי מוזיקת רקע, הסרט הוא יותר חשוף מהסרטים הקודמים שלי".
שמו של הסרט "אנטומיה של נפילה" הוא דו משמעי, בכך שמעבר לנפילה הפיזית שמופיעה כבר בפתיחת הסרט, הוא עוסק בעצם בנפילת מערכת היחסים בין בני הזוג. אלא שבעוד שהנפילה מהחלון מתרחשת בשנייה אחת ואין לנו מושג מהי סיבתה, נפילת הקשר הזוגי מתרחשת לאורך תקופת זמן מתמשכת, ומוצגת לצופים באופן שמסביר, שלב אחר שלב, מה הוביל למה. החל מהאהבה הגדולה בתחילת הקשר ועד הרגע בו בן הזוג מפעיל את הרמקולים בעוצמה לא הגיונית, עם שיר שחוזר בלופים, כשכל מטרתו היא להוציא את זוגתו מהכלים.
הלוקיישן שבו צולם הסרט מהמם ביופיו – בקתה מבודדת בין הרים מושלגים, אבל התפאורה הפסטורלית מנוגדת למה שקורה במקום, כשיש בו הכול חוץ מפסטורליה. המשחק מצוין, החל מהשחקנית הראשית, דרך הילד המוכשר והכובש ועד הכלב המקסים, אשר זכה בפרס על משחקו.
הסרט ארוך מאוד (שעתיים וחצי) וכולל דיאלוגים אינסופיים, כך שמומלץ להגיע לקולנוע ערניים, רצוי לאחר שנ"צ. אך למרות שזה עלול להיות בעוכריו, הייתה דממה מוחלטת באולם הקולנוע במשך כל הסרט ואף אחד לא זע בכיסא ולא השמיע קול, מה שמוכיח שהמתח נבנה בצורה טובה, עם ציפייה לבאות. באופן אישי, ציפיתי שיגיע פאנץ' כלשהו בסיום הסרט או טוויסט מתוחכם בעלילה וזה לא קרה, אבל בהחלט מדובר בסרט איכותי וייחודי, אשר מעורר מחשבה בכול הקשור לזוגיות, להורות ולקריירה (לאו דווקא בסדר הזה).
בימוי: ז'וסטין טרייה, תסריט: ז'וסטין טרייה וארתור הררי. שחקנים: סנדרה – סנדרה הולר, ונסן – סוון ארלו, דניאל – מילו משדו גרנר. צרפת 2023, 151 דקות. צרפתית, אנגלית גרמנית. תרגום לעברית ואנגלית. הפצה בישראל קולנוע חדש. החל מ-28.3.24 בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ.
