הקסם של עגור: הטוב שהזמן עושה ליין

הרבה נכתב בשבועות האחרונים על תעשיית היין הישראלית, ועושה רושם שההספדים הפכו חלק מהריטואל של כולנו.
 אני בדעה שהספד אני מקדיש רק ליינות שסיימו להיות יין והפכו לחומץ. איך אומר אבי כהנוב, הכורם ובעל היקב: שני דברים בטבע אף פעם לא מתקלקלים. חלב שהופך ליוגורט או לגבינות קשות, ויין שהופך לחומץ . ואני לא מתווכח עם חקלאי מגדרה.

שוקי ישוב מיקב עגור הוא כורם ויינן המעניק לינותיו המון אהבה. היינות שלו מאוד מאוזנים ובעלי גוף חסון, אולם תמיד אני מוצא בהם משהו נוסף, שלא תמיד קל לי להגדיר אותו. הפעם הוצאתי מהמקרר יין של שוקי משנת 2005 , על מנת לבדוק איך היין התפתח לאחר שבע שנים זה פחות או יותר טווח החיים של יינות ישראלים.
 
קסם 2005 – קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק
צבע אדום חזק עם שוליים מעט חומים בוהקים. ריחות של עשבי תיבול עם נוכחות חזקה של אורן מילאו את האף, ולאחר כמה שניות הוחלפו בריח טוב של פרי בשל.
בטעימה הפה מתמלא בטעמי פרי בשל. היין מאוד לעיס, ומדי פעם מעניק בעיטה קלה עם עוד טעם חדש. עשבי התיבול בטעימה מעניקים בפה חוויה מרתקת. טימין ופלפל ירוק יחד עם שזיף בשל, גרמו לי לעצור את הטעימה ולשקוע בבקבוק שהיה מונח לפני.

השד הזה שהיה אצור בתוך הבקבוק שבע שנים, יצא החוצה במלוא אונו וקצת גיחך על ההספדים הרבים שנכתבו על תעשיית היין הישראלית.
כפי שכבר כתבתי: יין ישראלי חייב להיות יין משובח, עם יכולת התיישנות ארוכה. אין מקום ליינות זולים וחובבניים; בשביל זה יש לנו יבוא. יקבים שרוצים להמשיך להתקיים, חייבים לחשוב רק על יינות פרימיום; יינות בעלי אופי ואמירה וייחודיות רק לנו.
זאת הדרך לנצח את היבוא הזול. בעלי היקבים לא צריכים עמותות וקידום מכירות בזעיר אנפין. מי שישכיל לייצר יין טוב , משובח וראוי להיקרא יין פרימיום, ימשיך להתקיים. מי שייצר יין זול וחובבני יפשוט את הרגל או את היד ,תלוי בכבוד שלו.

קסם 2005 הוא יין שהחזיר אותי לאופטימיות שכמעט נעלמה לי לאחרונה בנוגע לתעשיית היין הישראלית. וזה מתחבר לי כמובן עם היינן הג'ינג'י שוקי ישוב, שצבריות וישראליות זורמות בכל גופו.
לסיכום: בלנד מרתק.

ועוד טעימה של יין מיקב לא מרוחק מיקב עגור של שוקי ישוב: 
יקב צרעה – הרי יהודה 2009: קברנה סוביניון, מרלו, סירה
צבע ארגמן עמוק. ריחות טובים של פרי צעיר מעט תוקפני. בטעימה יש המון פרי אדום מוצק עם מרירות קלה בבליעה. האלכוהול משתלט על הטעימה, וגם לאחר כמה דקות בכוס היין לא נרגע.
טעמי החבית מאוד דומיננטים ולא מאפשרים לפרי להתבלט. יחד עם האלכוהול היין מאוד קשה לשתייה.
היין נטעם גם למחרת, ועושה רושם כי הוא צריך להתבגר עוד כמה שנים בבקבוק על מנת להגיע לפוטנציאל שלו.

צילומים יקב עגור – צילום משכר