השבוע בענף היין 166: האם תם עידן חנויות היין? ואיך הייתה תערוכת סומלייה?

תמונת השבוע: יד נעלמה מוזגת יין. לפעמים זה קורה. צילום איל גוטמן
השבוע: האם סגירת חנויות יין היא אקראית ומגמה, תערוכת סומלייה 2019 – אלון גונן עם נקודת המבט שלו וכוכבי התערוכה שלו, ופרופסור עמוס הדס ממרומי גילו והידע שלו. יקב כרמל ממשיך להתנער – תדמיתית ותכליתית, ומספק מספר נתונים מעניינים
בית המשקאות של נפתלי. צילום מיוטיוב
בית המשקאות של נפתלי. צילום מיוטיוב

1: חנויות היין – הכתובת על הקיר

אני נגד הפחדות ודמוניזציה, אבל הכתובת הייתה על הקיר. בזו אחר זו מתגלה לנו כי חנויות יין ואלכוהול נסגרות ברחבי הארץ – ולא מנחם שהתופעה קיימת גם בארצות אחרות (ראו כותרתבאנגלית בהמשך). הנבואה אכן הגשימה את עצמה, ואם חוזרים למה שכתבנו לפני מספר חודשים על כניסת רשת שופרסל לשוק היינות הפרימיום במחירי רצפה ובמבצעים שהיה קשה להתעלם מהם, ולשחקן החזק הנוסף – אתר האינטרנט של פאנקו, בעלי חברת Duty Free Americas (כן כן, אותו דיוטי פרי שאתם מבקרים בו בארה"ב בדרך למטוס, ומוצאים בו את האלכוהול, הבשמים ומוצרי הטבק הזולים ביותר). באמצעות הקמת אתר פאנקו, ביקשו המקימים להשביח ולשדרג את שוק האלכוהול המקומי באמצעות יצירת חווית קנייה מתקדמת, בלי לגרום ללקוחות שלהם לצאת מהבית או לפשוט את הרגל. הכל דרך האינטרנט או הטלפון, ושליח מגיע עד המקום ולכל מטרה, גם למסיבה, לים, לחתונה.

בית המשקאות של נפתלי. צילום מיוטיוב
בית המשקאות של נפתלי. צילום מיוטיוב

מגמת השוק משתנה ומהר, ובעלי מסעדות וברים עברו לקנות איפה שיותר זול להם. בשבוע שעבר הגישו עובדים בחברת בית המשקאות של נפתלי צו לפירוק החברה (פורסם באתר E-food), בטענה כי זו אינה מסוגלת לשלם את השכר לעובדיה ולפרוע את חובותיה לנושיה. מדובר ברשת חנויות אלכוהול ויין  מהוותיקות והגדולות בארץ. ציפי פנטל מהבעלים של הרשת מבהירה כי נסגרה פעילות הסיטונאות שלה, אך החנויות פועלות כרגיל. רבים מכירים את קלמן שפיגל – סיטונאי יין ואלכוהול מהוותיקים בתל אביב. אין בר שלא רכש ממנו בשנים האחרונות מוצרים ייחודיים. גם קלמן סגר שעריו השבוע באופן מפתיע, וגם כאן התחרות כבר לא אפשרה לו לשרוד. הבעיה בתחום יין ואלכוהול לברים ומסעדות, היא בעיקר במוסר התשלומים של הצרכנים, המחאות שחוזרות, ובעיה אדירה בלגבות חובות או לרדוף אחרי מקומות שפשטו את הרגל.

שוק היין גם כן עובר מהפכה שיווקית, ויותר ויותר רשתות שיווק מפתחות את חווית קניית היין, ומבינות שלצד היינות שעולים עד 30 שקלים (ראו בכתבה על יקר כרמל בסוף המדור), אפשר וחובה להחזיק את יינות הפרמיום. המגמה הבאה ברשתות השיווק, היא לאפשר ליקבים לשכור מתחם בתוך החנות, ולהציב בו מוכרנים מקצוענים שיטעימו יינות, וימשכו למועדון לקוחות שייהנה ממחירים ומבצעים ייחודיים. המטרה היא  להבטיח חווית קנייה איכותית, משתלמת, קלה ונעימה, ולדאוג להורדת המחירים בשוק היין המקומי.

הבעיה תהיה בעוד מספר שנים בדמות השתלטות מונופולית של שניים שלושה גופים מסחריים גדולים, שבסופו של דבר ישלטו באופן מוחלט בכל היקבים הגדולים, ואף יקבעו להם מה לייצר ומה לא משתלם. היינן לא יהיה רלוונטי יותר, כרמים שלא ייתנו מספיק תוצרת ייעלמו, זנים ייחודיים גם כן לא יהיו רלוונטיים. שוק היין יהפוך לבית מסחר אחד גדול, על ידי מיזוגים שיחסכו בעלויות על מנת לרצות את הצרכן ולמלא את הכיס של בעלי השליטה במזומנים. המהלכים הללו יהיו הדרגתיים במימוש של אסטרטגיית "תמחור טורפני", בה רשת שיווק כזו או אחרת עם כיסים עמוקים במיוחד, מייבשת אט-אט את המתחרים בשוק מכירת היין באמצעות מחירי רצפה. הם עושים זאת רק כדי לעשוק את הציבור לאחר שיוותרו לבד. זה ככל הנראה העתיד הצפוי.

צילום איל גוטמן
צילום איל גוטמן

2: סומלייה 2019 – עשר אגורות זה מה שהענף צריך

ביומיים של  הרפתקה יכולתי לחוות את כל הטעמים של ענף היין הישראלי: מתוק, מלוח, חמוץ, חריף, ובעיקר ענף שעדיין מחפש את עצמו. הענף כבר לא צעיר, ולא צריך להתייחס אליו ככזה. הענף כבר לא צריך הנחות ומשחקי מילים מתייפייפים שישמרו עליו. אולי היינו צריכים לעשות זאת מזמן, ולכתוב בכל מקום אפשרי שיש לנו בעיה, ואין אף מבוגר אחראי שייקח את הענף הזה קדימה, ויפתח תוכנית לחמש השנים הבאות על מנת לעלות את תצרוכת היין רק בליטר אחד. לא יותר – חמש שנים, ליטר אחד.

יש כסף, יש הרבה כסף בענף, פשוט צריך לתעל אותו נכון. הכסף נמצא גם במשרדי הממשלה, אבל הכסף נמצא גם ביקבים הגדולים, שהם אלה שלא מבינים שצריך ליטר אחד נוסף כדי שהענף הזה ישרוד. חיים גן מאיש הענבים זרק לחלל האוויר הצעה, וכשמדובר בחיים גן אז יכול להיות שמשהו מתבשל. מאוד פשוט: קופה אחת מרכזית, ו- 10 אגורות מכל בקבוק יין שמייצרים ביקבים, יוקדשו אך ורק לטובת המטרה של העלאת תצרוכת היין בליטר אחד. תעשו אתם את המתמטיקה כמה כסף הענף ירוויח ממהלך כזה. ליטר בשנה.

אתי אדרי יקב כרמל ויקב יתיר. רק מתיקות בלי חומציות. צילום איל גוטמן
אתי אדרי יקב כרמל ויקב יתיר. רק מתיקות בלי חומציות. צילום איל גוטמן

נדיבות יתר – מקבלים תיקונים

ברחבי התערוכה היה קשה מאוד להתעלם מהרגשת תיקוני החומצה שנעשו ביינות. כמעט בכל יקב היה בקבוק אחד או יותר, שהתיקונים המגושמים בהם בלטו והציקו. היינות הלבנים שתוקנו סבלו בעיקר ממרירות (ויונייה וגוורצטרמינר בעיקר), ובאדומים בעיקר מורגשת בעיה בארומטיות ויינות "קשים". תיקוני חומצה נעשים מיד בקבלת הענבים ביקב, כדי למנוע תסיסה ו- PH גבוה על ידי תוספת של חומצה טרטרית, שבאופן טבעי נמצאת בענבים. משטר דישון בכרמים יכול ליצור בעיה בגלל נטייה להשתמש באשלגן. האשלגן נותן PH גבוה, ואז יש צורך בתיקוני חומצה. בכרמים שלא מקבלים אשלגן אפשר להגיע לערכים נורמליים, ואין צורך בהרבה חומצה טרטרית.

יינות יקב סוסון ים. צילום איל גוטמן
יינות יקב סוסון ים. צילום איל גוטמן

זאב דוניה לא קופא על שמריו

זאב דוניה סוסון הים מפתיע כל הזמן, והפעם עם שאנין בלאן  תסיסה טבעית ללא שמרים. ביקב שפעיל שנים רבות יש שמרים בכל מקום – קירות, רצפה, אוויר, חביות ועוד. כאשר מדובר בכמויות קטנות של יין ולא אלפי ליטרים, אז הסיכון אומנם קיים אבל אפשר לשלוט בו. יש שתי בעיות שצריך לקחת בחשבון כשמוסיפים שמרים מבחוץ, והן ההשפעה של הוספה מופחתת או מוגברת של שמרים במהלך תסיסה. בשני המקרים יש השפעות שליליות על התוצר הסופי. הוספה מופחתת של שמרים יכולה לגרום לתופעות הבאות: תסיסה עצלה, תסיסה תקועה, שינוי לא רצוי של טעמים (ריבוי אסטרים, תרכובות גופרית נדיפות, דיאציטלים). הוספה מוגברת גורמת ליצירה מופחתת של איסטרים לתסיסה מהירה, חלוקה לא מספקת של תאים, וסיכון לאוטוליזה (הרס עצמי של תאים והמסת הרקמה אחרי מות תאיה – במקרה כזה טעמי השמרים יבואו לידי ביטוי).

שאנין בלאן 2107 תסיסה טבעית – אגס, ג'ינג'ר, מלון ירוק ותאנה מתאפיינים בעוצמה מדהימה באף. החך בינוני, שופע עגלגלות, פרי הדר, דבש ודונג. היין מאוזן בצורה מושלמת, חומציות קלילה וממוקדת, גימור ארוך ומרשים. היין מוכן לשתייה, אבל ישתבח וישתבח.

מלכיאל הדרי יקב גתו. צילום איל גוטמן
מלכיאל הדרי יקב גתו. צילום איל גוטמן

הפתעת הסומלייה – יקב גתו של היינן מלכיאל הדרי

מדובר ביקב קטן (3,000 בקבוקים), צנוע, עם יכולת עשיית יין וירטואוזית. כל יין שטעמתי השאיר אותי עם חיוך על הפנים. שאפו. יינן שעד עכשיו עבד כל השנים בענקית התוכנה SAP. עתה הוא יוצא לגמלאות "ומאיים" להגביר את פעילותהיין שלו. יש למה לחכות.

אופז 2018 – 60% סמיון עם 40% סוביניון בלאן. יין עשיר ומאוד מורכב, באף תאנה, תבלינים ופרחים לבנים. החך עם מרקם חמאתי, עסיסי, עמוס בשזיפים ירוקים, אפרסק לבן ומשמש בשל. מינרליות וחומציות משובחים. זהב טהור כיאה לשמו.

דני יניב (מימין) ואדי גנדלר - יקב בן נון. צילום איל גוטמן
דני יניב (מימין) ואדי גנדלר – יקב בן נון. צילום איל גוטמן

הכי מטורף – סנג'ובזה 2016 של יקב בן נון

תערוכת סומלייה השנה הייתה גם ההזדמנות לחשוף את היינן הראשי של היקב אותו מוביל דני יניב. עתה מותר להזכיר את שמו המלא של היינן הראשי ומנכ"ל יקב בן נון. זהו אדי גנדלר –  פורש מערכת הביטחון, וכיום מנכל C.D.I – מרכז החדשנות  בנגב של אוניברסיטת בן גוריון. אדי מספר כי סנג'ובזה 2016 של בן נון הוא תולדה של תקלה במכל אליו הועבר המיץ שנסחט, ומה שנשאר בתחתית המכל – מיץ מרוכז ועז טעם, הספיק לייצור של 600 בקבוקים בלבד. היין נפתח עם ניחוחות של שיחים, אדמה, פירות יער, מנטה וקמפור. החך מפתיע ומספק דובדבן עסיסי, כוכבי אניס ופלפל לבן. טאנינים מעודנים משובחים מעניקים תמיכה מלוטשת. כדאי לשים יד על בקבוק או שניים.

יקב אדם. צילום איל גוטמן
יקב אדם. צילום איל גוטמן

פרא אדם – רוזה של הייננית אורנה לב מיקב אדם

בלנד מ- 60% ויונייה ו- 40% רוסאן. ריחני וממוקד. ניחוחות של חורשה. חד, מינרלי, מלוטש. בחך אוכמניות, אניס. מהודק היטב – צעיר ועצבני.

הייננים אלי שירן יקב שירן (מימין) ויעקב אוריה יקב פסגות. צילום איל גוטמן
הייננים אלי שירן יקב שירן (מימין) ויעקב אוריה יקב פסגות. צילום איל גוטמן

אחד שעשה בית ספר לרבים וטובים – יקב שירן של היינן אלי שירן

הסופרן 2017 – גרנאש ופטיט סירה. שוש ופלפל שחור מרוכזים בעדינות, לצד טעמים חזקים של שזיפים אדומים וכחולים, טבק מתוק ותבליני אפייה. מדובר ביין צעיר מאוד מאוד, עם פוטנציאל מטורף.

טריאדה 2018 – שרדונה, ויונייה, סמיון. ניחוחות ירוקים, ומדי פעם צץ לו פרי ההדר לצד אבן רטובה. בלנד שמציע סתירות. בחך טעמים של עשבי תיבול, מלון כתום, מעט טרופיות ורמזים של פלפל. יין מורכב מאוד, מעורר מחשבה, וכגודל הציפייה ככה גודל האושר.

שרדונה 2018 – ביטוי חד וברור של שרדונה טהור. חומציות לצד מינרליות, פירות לבנים לצד נגיעות טרופיות. פה מורכב, שומני, חד. אפטר טייסט של דשא קצוץ, שהופך את היין הצעיר הזה לבלתי נשכח למשך שעות רבות אחרי הלגימה.

אז לפעמים לא צריכים לחפש את הנסיכים שמוכתרים השכם והערב, לפעמים לא צריך להתרגש כל כך מיחסי ציבור טובים או אפילו פנים יפות של יינן. לפעמים צריך להתעמק וליהנות רק מיין, ואז להבין שהדשא של השכן הזה באמת באמת הרבה יותר משובח מהנסיכים מסביב.

הקורא אלי הגיב

נהניתי מהכתבה. לגבי חנויות יין, מאוד מצער לשמוע שהן נסגרות לטובת הסופרים הגדולים. רציתי לציין שאיני קונה יין בסופר. אין שירות, אין את הסקס אפיל וההתרגשות כשנכנסים לחנות בוטיק, והמוכר מסביר וממליץ על יינות מסוימים. בסופר אין את זה, וגם כמי שקונה מעל 200 בקבוקים בשנה במעל 150 שקל לבקבוק, אני מעדיף לפרנס את החנויות הקטנות בירושלים, כמו האחים נחמיה, המשמח שבשוק, בר 55 בקטמון, אבי בן בנחלת שבעה, בית המשקאות של שחר במושבה, דרך היין במודיעין, וגם את אחת החנויות היפות בארץ  – פורטו וינו בנמל ת”א, וכו’. יש להם שירות מדהים, וכייף לפרנס אותם ולא את הסופרים הגדולים, שלצערי הכל ביזנס שם, ודורסים את החנויות הקטנות שלצערי נסגרות.

ניר חן מהיקב הניסיוני באוניברסיטת אריאל הגיב

כתבה מעניינת ומסכמת את הנושאים העיקריים. לגבי תיקוני החומצה, הרבה מהתיקונים תלויים באזור שממנו מגיעים הענבים, לרוב באזור חם נצטרך תיקון יותר גדול והוספת חומצה בין גרם לשניים וחצי גרם לליטר, מכיוון שההבשלה ללא הדרגה, וכך החומצה “בורחת לנו”, כגון בנגב. אך באזורים יותר קרים ההבשלה יותר איטית והדרגתית. לרוב נעשה תיקון קטן מאד של חצי גרם בערך לליטר, או בכלל לא יהיה צורך בתיקון. כמובן שגם סוג הקרקע מהווה גורם משפיע, והדישון וכדומה, אבל מניסיוני הדל, לפחות בתסיסות קטנות אצלנו – מעל 200 בשנה, של ענבים שמגיעים מתשעה אזורים שונים בארץ ובמגוון זנים (למעלה מ- 70), יש אזורים שמראש צריך להוסיף כמות גדולה של חומצה. ובאמת ככל שנוסיף יותר מוקדם, היא תיטעם כחלק מהיין ותתרום לאיזונו, ולא כמשהו נוסף שאינו מחובר לשאר הטעמים, ומאפיל עליהם ולוקח את היין לטעמים שכלל לא רצינו.

ג'וני שטרן יקב שטרן. צילום איל גוטמן
ג'וני שטרן יקב שטרן. צילום איל גוטמן

3: סומלייה 2019 – הרשמים של פרופסור עמוס הדס

כמדי שנה חזרה אלינו תערוכת היין המקצועית סומלייה. כבשנים עברו, המבקר פגש מותגי יין רבים ומגוונים, מתוצרתם של יקבים גדולים (בודדים), כמה יקבים בינוניים, ומעט יקבים קטנים יקבי בוטיק ומשפחה מכלל כמה המאות הפועלים בארץ. בנוסף לאלו הוצגו שלל מותגי יין מתוצרתם של יקבים בחו"ל. עובדה מצערת היא שלא כל היקבים המקומיים, מקטן ועד הגדול בהם, הציגו בתערוכה השנה.

צילום איל גוטמן
צילום איל גוטמן

אף שביום הראשון לתערוכה התברכנו בגשמים שהיו לעתים כבדים, האולם התמלא במהרה במבקרים רבים. כבשנים עברו, נהניתי במהלך הביקור מתחושות של רחבות, נוחות בגישה לדוכנים, מרחב לטעימה והסתודדות. לעתים היה מעט קשה להתרכז בעת הטעימות, ולא תמיד הייתה רמת הרחש סביב נמוכה דיה בעת השיחות עם מבקרים אחרים ומציגים כאחד. אולם למרות "תקלות" אלה באווירה הכללית, זכיתי כמו כל מבקר אחר בתערוכה במידה סבירה של נוחות ונינוחות, ובחוויה מהנה ורבת הפתעות לחך ולעין.

יורם שלום יקב אלכסנדר. צילום איל גוטמן
יורם שלום יקב אלכסנדר. צילום איל גוטמן

כבכל שנה, מבקר מתמיד כמוני מחפש לא רק את היינות, המכרים ואנשי ענף היין, אלא מבקש לעמוד על שינויים במגמות וסגנונות היין הישראליים (במידה והופיעו), כמו גם להצביע על השיפור במיומנות הייננים, חדשנות בחיפושיהם אחר מאפיינים אישיים בבחירת זני הענבים ליינות, או בלנדים חדשים ועוד. סקרנות זו מקורה בעובדה שישראל הזעירה בממדיה, ומיצרניות היין הקטנות ביותר בעולם, הינה אתר עשיר מאוד במגוון צירופים של תנאי סביבה, מגוון קרקעות וצירופי מיקרו-אקלים השוררים בכרמי היין באזורי הארץ השונים. הכרה בעושר זה בתנאי סביבה ואקלים בשילוב עם כורמים וייננים מוכשרים ובעלי דמיון, יוצרת אצל המבקר המקצועי ציפיות ליינות טובים מאוד, ייחודיים, ולבלנדים מקוריים וחדשים, או אפילו חתימות אישיות של הייננים, בהן ינסו להציג ביינותיהם את פירושם האישי למגוון צירופי הקרקע-אקלים המקומיים, ממשק הכרם והזנים.

מקס הרצברג יקב הרצברג. צילום איל גוטמן
מקס הרצברג יקב הרצברג. צילום איל גוטמן

למען גילוי נאות, אודה "צעיר הייתי גם זקנתי", ולמרות ניסיוני התקשיתי בתנאי שפע היינות השונים לטעום רבים מהיינות שהוצגו, גם לא לפי רשימה מצומצמת שהכנתי מראש. המצב מסתבך כאשר הינך מזוהה, וכל מי מהמציגים ממהר ל"פתותך" לטעום. בשל מגבלות הטעימה שלי שמניתי למעלה, נותרה בפני הברירה, האם להיצמד לרשימה שהכנתי מבעוד מועד, או להסתפק בטעימות אקראיות וחלקיות (בביקור יחיד קשה לעמוד על כל יין ויין).בחרתי בדרך השנייה, ובכל זאת חרגתי ממנה לא אחת. מצאתי יינות בהם מסכו הייננים יינות מזנים שונים ליינות רקח מרתקים ומיוחדים (מהזנים שרדונה, סמיון, סוביניון בלאן, ויוינייה, גוורצטרמינר, ריזלינג, בזוגות ובשלשות רקוחות היטב). הורחב השימוש בזני יין מחבל הרון הדרומי כמו רוסאן, מרסאן, סינסאו ואחרים, וגדל משמעותית חלקם של הלבנים במבחר המוצע. בשל קשיים לא מעטים לא מגיעים  זני היין האירופיים הלבנים (בעיקר) לשיא ביטויים הזני המוכר מאירופה. זאת בגין החום, הקרינה הרבה בארץ, ובעבר גם הנטייה לבצור אותם בריכוזי סוכר גבוהים מהנדרש.

אבי פלדשטיין יקב פלדשטיין. צילום איל גוטמן
אבי פלדשטיין יקב פלדשטיין. צילום איל גוטמן

רמות הכוהל (הסוכר בעת הבציר) ביינות שטעמתי היו נמוכות מבעבר, ועמן צצו ניחוחות, מעניינים ומושכים כאחד, יותר פרחוניים, עשבוניים, הדריים ופחות טרופיים. במקביל, בשיחה שפיתחתי עם אחד המבקרים, ביררנו וסיכמנו כי במידה ויין מסוים ממותג כיין זני, למשל ויונייה או לבן אחר, מוטב שיבטא עצמו קרוב ככל האפשר למאפייניו האירופים; זאת מאחר ובארץ התנאים שונים, ולכן לא יוכל לבטאם בדיוק. בכך יצמצם ציפיות הטועם או הצרכן. מה הרבותא בשרדונה או בסוביניון בלאן בטעמים טרופיים מודגשים. עדיף גוורצטרמינר שטעמתי והיה דוגמא לטרמינר –  פרחוני אך גדוש ומלא תבלינים, אמנם לא אלזסי אך קרוב לו.

שחר זיו מיזם אוצרות יין. צילום איל גוטמן
שחר זיו מיזם אוצרות יין. צילום איל גוטמן

אם בשנים האחרונות חשנו בהערכתנו ליינות ה"מלכים", כמו קברנה סוביניון, קברנה פרנק ומרלו בין מלכים אלה, הרי שלאחרונה נראה שמלך חדש, רב פנים ועוצמתי, עשוי לדעתי הצנועה לתפוס את מקומם כראשון המולך בכיפה. הכוונה ליינות מהזן שיראז או סירה, יבחר הקורא את השם. ההתרשמות הכללית חידדה בי את ההרגשה כי אין לנו להתבייש בפרי ידי הייננים בישראל. מגוון היינות הרבים, לבנים כאדומים, היו טובים מאוד, מעניינים, ובחלקם הקטן ניתן היה להבחין בסגנון של יינן זה או אחר, ביינות ניסיוניים  מזנים חדשים ומרקחות יין (בלנדים) מעניינות ומאתגרות. ההיצע ביינות אדומים רחב מאוד ובעל מנעד טעמים רחב, אך בהשוואה לשנים קודמות יש תחושת סטגנציה, ושכאילו נעצר דחף החדשנות באדומים, למעט התרחבות הופעתם של יינות שיראז מרתקים. מעניינים ומושכים.

משפחת גלח יקב אפק. צילום איל גוטמן
משפחת גלח יקב אפק. צילום איל גוטמן

נראה שהענף על כל קשייו ונפתולי התנהלות מנהיגיו, הוא ענף התוסס לא רק במכלים ובחביות, אלא גם בדמיונם של ייננים מוכשרים, המחפשים ביטוי נאות לסגנונות, חדשנות ומאפייני אזורים ביינותיהם. כל אלה מצביעים על כי הייננים בארץ מנסים, בין אם הם בעלי יקב משפחתי זעיר או יצרנים בינוניים, למצוא מגמות חדשות בלבנים, ולהתנסות ולחפש אחר סגנון אישי או מרקחות יין מיוחדות. התרשמותי זו אוששה בשיחות עם מבקרים לא מעטים עמם שוחחתי. לכל אלה נראה, שמורגשת נטייה ברורה להשגת  בלנדים של יינות המזכירים את הבלנדים באזורי היין של הרון והפרובנס בצרפת, או טוסקנה באיטליה. ברור שיינות הארץ לא יהיו דומים לאלו שאותם הם מנסים לדמות, אך הניסיונות הביאו להופעתם של לא מעט יינות מרתקים ומעניינים. הפתעה קלה זומנה לי בשיחותי עם חלק מבאי התערוכה, שחלקם הגדול ציינו כי גדל העניין ביינות לבנים בין הישראלים. האם הדחף לכך נובע מהתחדשות העניין של צרכני היין הישראליים ביינות בכלל וביינות לבנים בפרט? על כך ימים יגידו.

יורם בן סעדון יקב שאטו רמו. צילום איל גוטמן
יורם בן סעדון יקב שאטו רמו. צילום איל גוטמן

בכל התצוגות למיניהן חסרה לי פינה ובה חומר מודפס לחלוקה חינמית לבאי התערוכה, מטעם אחד מהגופים העוסקים בענף כמו, מועצת הצמחים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד הבריאות האמון כיום על הענף, של מועצת גפן היין, משרד תמ"ת, או לחילופין של עמותה לקידום תרבות היין בישראל – במידה וקיימת כזו (אין כזו). חסרון זה מצביע על המחדל הגדול של מנהלי תעשיית היין והגופים המנהלים את הענף, בשל הזנחתם את הפן החינוכי וההדרכתי החיוני כל כך לקידום תרבות היין והגדלת צריכת היינות. בשים לב לעובדת היות היין מוצר בעל ערך חברתי, מסורתי ותרבותי, ורב משקלו כמרכיב חשוב בכל תרבות אוכל של חברה אנושית מפותחת ומבוססת.

יקב צפרירים. צילום איל גוטמן
יקב צפרירים. צילום איל גוטמן

לסיכום אומר שהביקור בתערוכה היה מועיל, מהנה וחינוכי גם לי המנוסה בתערוכות, והשרה בי הוקרה והערכה למארגניה. כל שניתן להוסיף הוא לברך את מארגני התערוכה ולמציגים בה בברכת "יישר כוח", ומי ייתן ותתעלו בתערוכות לעתיד. ארשה לעצמי להביע את המשאלה הבאה, שבתערוכות הבאות יגדל חלקה של תעשיית היין המקומית, וההיבט ההדרכתי – חינוכי ייכלל כחלק מובנה בתערוכה.

משמאל לימין: נדב ארנס, רן אסא, יוסי אדרי – יקב כרמל. צילום רפי דלויה
משמאל לימין: נדב ארנס, רן אסא, יוסי אדרי – יקב כרמל. צילום רפי דלויה

4: יקב כרמל מרענן את המיתוג ותופס פוזיציה

רני רוגל מדווח: יקב כרמל, שמתעקש לקרוא לעצמו יקבי כרמל אבל אנחנו נישאר עם יקב, הציג השבוע את המהלך המיתוגי והשיווקי החדש שלו, בו הוא תופס פוזיציה ומתחפר בשוק המאורגן או המבורקד – להלן סופרמרקטים בכל סדרי הגודל והרשתות שלהם, בו נמצא עיקר הכסף בענף זה. נראה כי אנשי כרמל ראו מה עשו ביקב בנימינה, עם יינות זולים ונגישים – 20 עד 25 ₪ זה כבר הרבה, כי יקבים גדולים יודעים לחשב מכפלות הכנסה של מיליון בקבוקים. העניין הוא שלבנימינה יש רשת שיווק מאחור – חצי חינם, אבל כרמל הרבה יותר גדול. לפי נתוני סטורנקסט, כ- 90% מהמכר בשוק המאורגן/מבורקד/סופרמרקטים הינם יינות עד 40 ₪, כשמתוכם יותר מ- 50%  הם יינות עד 25 ₪. בשוק המתמחה/חנויות יין, כ- 80% מהמכר הם יינות עד 80 ₪, ו- 60% מכלל המכר הם יינות עד 50 ₪. אז בואו נצלול למה שיקב כרמל עושה.

הכי ישראלי והכי ציוני – האנגלית בולטת בתוויות. צילום פאפא רצי
הכי ישראלי והכי ציוני – האנגלית בולטת בתוויות. צילום פאפא רצי

הנהלת כרמל בראשות המנכ"ל נדב ארנס-ארד, התייצבה על א' במסעדת קלואליס הכשרה עם שף ויקטור גלוגר בהילטון תל אביב, והציגה נתוני שוק, תפיסת שוק, עיצוב ומהלכי מיתוג. בהחלט ערב מושקע, בו דיברו מלבד ארנס גם יוסי אדרי – סמנכ"ל מכירות ושיווק, ורן אסא – מנהל השיווק של היקב. אין מה לדבר, לחבורה הזאת יש אנרגיה ודינמיות שלא נראתה ביקב מימי הברון רוטשילד והכנופיה הצרפתית ששלח לארץ הילידים של סוף המאה ה- 19. האנרגיה והדינמיות הביאה גם להיסחפות של רן אסא מנהל השיווק, שהכריז על כרמל כיקב הכי ישראלי ואפילו הכי ציוני (מה זה?). מעניין שהיקב הכי ישראלי והכי ציוני מגיע למדפים עם תוויות שחלקן הגדול באנגלית. אליעזר בן יהודה היה לוגם בקבוק שלם כדי להתאושש.

 

בצד הענייני, ארנס אמר שהמציאות בשוק היין שלנו משתנה בקצב מדהים, והיקב צריך להתאים את עצמו, להיות קרוב לצרכנים, לדבר ולהקשיב ולהתפתח איתם, ולפתח תרבות של יין נגיש. כל אלה הביאו את היקב להתכנס תחת מותג העל יקבי כרמל (הנה, כתבתי את זה), תוך הרחבת סדרות ויצירת חדשות. יוסי אדרי, סמנכ"ל מכירות ושיווק של כרמל, אמר כי כיקב הגדול בישראל כרמל מוביל עם נתח שוק כמותי באלפי ליטרים של 27% (כול תירוש וקידוש כמובן) ואת קטגוריות היינות השולחניים עם נתח שוק כמותי באלפי ליטרים של 20.1%. השנה היקב מתכוון להמשיך ולצמוח קדימה באמצעות המהלך המיתוגי שלו, יחד עם השקת סדרות חדשות בקטגוריית היינות השולחניים: סדרת אקסלנס, וסדרה נוספת שתצא בקרוב ותפנה לדור המילניום. הכל בזול. יש ליקב כמובן סדרות גבוהות יותר, אבל המנהלים המסתערים השאירו את קידומן של אלה לשלב מאוחר יותר.

 

המצגת של רן אסא הייתה מרתקת. היה נחמד להביא את כל הדברים, אבל אשתדל לתמצת: על הרגלי הצריכה של הצרכן הישראלי (בשוק הסופרים) – קונה 10 בקבוקי יין שולחני בשנה, פעם בחודשיים שני בקבוקים (לי זה יוצא 12 בקבוקים בשנה, אבל לא נתווכח). משקי בית צעירים קונים יותר. בוחרים לפי (בסדר יורד) – צבע, מחיר, יקב. זנים וסדרות – פחות מעניינים. אסא הודה שבשנים האחרונות דיברו בכרמל על הסדרות השונות; היו בית של מותגים – ולא בית ממותג. "הקשינו על הצרכנים לקשר בין הסדרות ליקב". כשגילו כי 50% מהיינות נמכרים בפחות מ- 20 שקל, הם זיהו שחסרים להם יינות בתחום זה, וכנ"ל בפרימיום. "יש צרכנים מוטי-מחיר שמוכנים להשקיע יותר", הוא אומר, והם מיתגו בהתאם את הסדרות, כשכאמור בערוץ המתמחה (חנויות יין) נמכרים 80% מהיינות במחיר של עד 80 שקל.

באופן מרענן, זה היה ערב של נתונים שאת חלקם אנו מביאים לכם בשני שקפים מעניינים שמקורם בנתוני סטורנקסט ושולבו בשורות אלה. השקפים ממקמים לא רק את יקב כרמל אלא גם את מתחריו על שטחי מדף ברשתות. ארנס נשאל אם היקב מרוויח וענה בחיוב, אבל עד כאן – לא כמה מרוויחים. בכל מקרה, כנתונים כלליים: ענף היין מגלגל כמיליארד ₪ בשנה, כ- 40 מיליון בקבוקים מיוצרים בכ- 300 יקבים בישראל, כאשר 6 הגדולים מרכזים כ- 85% מהפעילות. בשנים האחרונות צריכת היין מגיעה לכ- 6 ליטר לנפש לשנה, בשוק בו למעלה מ- 250 יקבים מייצרים פחות מ-100 אלף בקבוקים בשנה. פחות? הרבה פחות. אבל זה השוק שלנו, בו יקב כרמל נמצא במהלך תפניתי שאולי ישנה לא רק את המיתוג (איך היקב מציג את עצמו), אלא גם את התדמית (איך היקב נתפס בעיני הצרכנים).

 

2 תגובות

  1. כתבה מעניינת ומסכמת את הנושאים העיקריים
    לגבי תיקוני החומצה הרבה מהתיקונים תלויים באיזור שממנו מגיעים הענבים לרוב באיזור חם נצטרך תיקון יותר גדול והוספת חומצה בין גרם לשניים וחצי גרם לליטר מיכוון שההבשלה ללא הדרגה וכך החומצה "בורחת לנו" כגון בנגב אך באיזורים יותר קרים וההבשלה יותר איטית והדרגתית לרוב נעשה תיקון קטן מאד של חצי גרם בערך לליטר או בכלל לא יהיה צורך בתיקון כמובן שגם סוג הקרקע מהווה גורם משפיע והדישון וכדומה אבל מניסיוני הדל לפחות בתסיסות קטנות אצלנו מעל 200 בשנה שמגיעים מתשעה איזורים שונים בארץ ובמגוון זנים (למעלה מ70) יש איזורים שמראש צריך להוסיף כמות גדולה של חומצה
    ובאמת ככל שנוסיף יותר מוקדם היא תיטעם כחלק מהיין ותתרום לאיזונו ולא כמשהו נוסף שאינו מחובר לשאר הטעמים ומאפיל עליהם ולוקח את היין לטעמים שכלל לא רצינו

  2. תגובה אחת
    מיון לפי

    נהנתי מהכתבה.. לגבי החנויות יין מאוד מצער לשמוע שהם ניסגרים לטובת הסופרים הגדולים.. רציתי לציין שאיני קונה יין בסופר אין שרות אין את הסקס אפיל וההתירגשות שניכנסים לחנות בוטיק והמוכר מסביר וממליץ על יינות מסוימים בסופר אין אין זה וגם בתור אחד שקונה קרוב למעל 200בקבוק במעל 150 שקל לבקבוק אני מעדיף לפרנס את החנויות הקטנות שבירושלים כמו האחים נחמיה המשמח שבשוק בר 55 בקטמון אבי בן בנחלת שבעה בית המשקאות של שחר במושבה . דרך היין במודיעין וגם תאחד החנויות היפות בארץ פורטו וינו בנמל ת"א וכו'… שיש להם שרות מדהים כייף לפרנס אותם ולא תסופרים הגדולים שלצערי הכל ביזנס שמה ודורסים את החנויות הקטנות שלצערי שומע שהם נסגרים… זה א.
    ב. הייתי השבוע בסומליה וכאב לי שלא היה דוכני אוכל ונישנושים בתשלום קשה לטעום המון יינות בלי לנשנש איזו ברוסקת סינטה וכו'… ואני לא מאלה שיורקים את היין .. בכל אופן אני אוהב יין בשילוב עם אוכל. ומקווה שאת זה יהיה לי בתערוכת של צור בשבוע הבא .. שבת שלום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר