1: יקבי יהודה שומרון ורמת הגולן – תהיו גאים ביין הישראלי וסמנו אותו ככזה
בשבועיים האחרונים עסקנו רבות בסוגיה שהסעירה בעיקר את יקב פסגות ואת יעקב ברג מנכ"ל היקב, במלחמה הפרטית שלו. כנגד כל הסיכויים והבקשות של מדינת ישראל להסיר את העתירה שהגישו לבית הדין האירופי לצדק בלוקסמבורג, התקבלה השבוע ההחלטה הסופית שאין אפשרות לערער עליה, האומרת כי יש לסמן כל מוצר שנעשה בשטחים הכבושים, כולל רמת הגולן, ומשווק לאירופה.
בשיחה שערכתי עם פרופסור גיא הרפז, דיקאן הסטודנטים של האוניברסיטה העברית ופרופסור למשפטים בפקולטה למשפטים והמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה, הוא הסביר את ההחלטה שניתנה על ידי 15 שופטים, וננסה כאן להסביר אותה בקצרה: ניתן להבין כי מראש ובראשונה מדובר בעצם בהליך שמדינת ישראל לא ביקשה להיות חלק ממנו, ולא ביקשה להיות מיוצגת ולהביע את עמדתה הרשמית. יקב פסגות הוא גוף פרטי, שבעקבות ההליך המשפטי שהתחיל בצרפת, בו יצא היקב כנגד סימון יינותיו בסימון מיוחד המבהיר מהיכן הגיע היין (הגדה המערבית), ביקשו הצרפתים לקבל את חוות הדעת המשפטית של בית המשפט של האיחוד האירופי בלוקסמבורג. ואכן, ההחלטה שהתקבלה ביום שלישי 12.11.19 והועברה לכל המדינות חברות האיחוד, מחייבת אותן לסמן מוצרים אלו. מהבחינה המשפטית אין יותר מה לעשות, אין ערעור על החלטה זאת. עם זאת, היישום המדויק של ההחלטה יעשה בכל מדינה ומדינה באיחוד על פי פרשנותה, העשויה להיות מושפעת גם מעמדתה הפוליטית. לעניין רמת הגולן, האיחוד האירופי לא מכיר בשטח רמת הגולן עליו הכילה ישראל את ריבונותה, והוא נחשב על ידי האיחוד האירופי כשטח כבוש.
לגבי זכות הציבור לדעת: חובב יין באשר הוא, זכאי לדעת מהיכן הגיע היין שהוא קונה, לטוב ולרע. חלק מהאנשים ירכשו על מנת לתמוך בעשייה מהשטחים, וחלק מהאנשים לא ירכשו את היין – ועל זה נאמר אדם באמונתו יחיה.
בשלישי בערב פרסמנו את הידיעה שנקראה על ידי רבים ועוררה תגובות רבות – שוב, לכאן ולכאן. לנוחותכם, הנה הטקסט שפרסמנו:
החלטת בית הדין האירופי – היקבים מרמת הגולן עלו על שדה מוקשים
בהרכב של 15 שופטים בבית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי בלוקסמבורג, בעניין עתירה על "סימון מוצרים מהשטחים הכבושים" (יהודה ושומרון לאנשי בית הלל), הוחלט היום (12.11.19) לחייב את מדינות אירופה בחוק לסמן את כל המוצרים המגיעים מהשטחים שנכבשו על ידי ישראל במלחמת 1967 (ששת הימים), מה שאומר שרמת הגולן שנחשבת מבחינתם לשטח סורי כבוש, נכללת בהחלטה זו. את החוק הישראלי שחל על רמת הגולן ונקרא "חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981", חוקקה כנסת ישראל ב-14 בדצמבר 1981, אולם חוק זה לא מקובל על האיחוד האירופי והוא לא מכיר בו (ארצות הברית כן). בהצהרה שניתנה על ידי מדינות אירופה בעקבות הכרת ארצות הברית בשטח רמת הגולן כשטח של מדינת ישראל לפני כשנה, נאמר: "בהתאם למשפט הבינלאומי והחלטות מועצת הביטחון הרלוונטיות, ובראשן החלטות 242 ו-497, איננו מכירים בריבונותה של ישראל בשטחים המוחזקים על-ידיה מאז יוני 1967, כולל רמת הגולן, ואיננו רואים בהם חלק משטחה של מדינת ישראל". עוד מציינות מדינות האיחוד כי "סיפוח שטחים בכוח אסור על-פי המשפט הבינלאומי. כל הכרזה על שינוי חד-צדדי בגבולות נוגדת את היסוד של הסדר הבינלאומי ואת אמנת האו"ם".
למעשה, בית המשפט בלוקסמבורג לא יכול היה שלא לכרוך את רמת הגולן בהחלטה שלו על סימון המוצרים. מה שהתחיל כיוזמה פרטית של יעקב ברג מיקב פסגות. אשר לא שעה לבקשות של משרד החוץ לרדת מהעניין בערכאה נמוכה בצרפת (קראו כאן), הכניס את מדינת ישראל למצב שיהיה קשה להתמודד מולו – על אף דברי שר החוץ ישראל כ"ץ היום: "החלטת ביה"ד האירופי פסולה ערכית ומוסרית, ובכוונתי לפעול מול שרי החוץ האירופאים כדי לוודא את מניעת יישום מדיניות שגויה וחמורה זאת", המדינה כולה והיקבים ברמת הגולן (יקב רמת הגולן, בזלת הגולן, פלטר, אסף, הר אודם, ועוד), ובעיקר כאלה שמייצאים יין לחו"ל צריכים לקחת זאת בחשבון.
השלכות פסיקת בית הדין בלוקסמבורג לא מסתיימות כאן. השאלה המשפטית שתעלה בעקבות החלטה זו, היא האם יקבים שנמצאים בשטח ישראל (שלפני 1967), אשר קונים ענבים או מגדלים ענבים ביהודה ושומרון או ברמת הגולן, יכנסו גם הם להחלטה זו של סימון מוצרים. אנחנו מדברים על יקבים גדולים ורבים (טפרברג, כרמל, בנימינה, ועוד).
הנה תגובות שקיבלנו:
יקב רמת הגולן
נלמד את פסק הדין שפורסם ואת המשמעויות הנגזרות ממנו, ונפעל בהתאם.
אמנון וייס – יקב גבעות
שוב הצחקת אותי. אתה באמת חושב שהמלחמה היא נגד המתנחלים, אז טעות בידך! המלחמה שלהם היא אנטישמית ונגד היישות הציונית בכל רחבי הארץ, כולל רמלה, לוד, יפו וחיפה. הם רוצים את הכל בחזרה! ראוי שתתפקח.
מנדל דוד – הליגה נגד אנטישמיות
במקום להאשים את האוטואנטשמים הללו, אתה מאשים את מר ברג ויקבי פסגות בזה! אתה לא מתבייש? אפשר להילחם בהם בכמה דרכים ע"י סנקציות של ישראל ואמריקאים בראשות הנשיא טראמפ שהבטיח להחרים את המחרימים. בכל מקרה, כל משך ההיסטוריה של העם היהודי היו יהודוני החצר שהיו מוכנים ללקק לפריץ ולהיות בצד שכנגד אחיהם, כדי לזכות לכמה אינטרסים. היום אנשי השמאל ממש מייצגים אותם בדורנו אנו. כל הכבוד לך ועל החינוך שקיבלת, איך שאתה מדבר. תצא מתל אביב, זה גם שטח כבוש. פושע
אילן חסון – יקב FIVE STONES
ועל זה כבר מזמן נכתב המשל על האבן שזרק הטיפש. עוד דוגמא מצוינת כמה נזק גורם לעצמו הענף, לאור חוסר שיתוף הפעולה בין היצרנים והעובדה שכל אחד מנסה לדאוג רק לעצמו, גם במחיר כבד של פגיעה ענפית כוללת. מישהו צריך לתת את הדעת למחדל השערורייתי הזה!
יואב לוי – יקב בזלת הגולן
דרושה הנהגה ראויה לענף מיד.
אלדד לוי – יבואן יינות
מה הם חשבו, שזמביש יסדר את זה בקריצה? לא יאומן איזה עיוורון.
עו"ד אלי שירן – יקב שירן
העניין הוא לא מקור הענבים, אלא מקום היקב. ישנם יקבים לא מעטים בארץ הבוצרים ענבים מכרמים שמעבר לגבולות 67, ואין עליהם חובת סימון מאחר והיקב יושב בגבולות 67. במקביל, יקבים כמוני, אשר כ- 90% מענביהם מגיעיפ מכרמים אשר בשטחי ישראל שלפני 67, חייבים לסמן את היין. מעבר לכך, בכל מקרה אני מציין שהיקב נמצא בהתיישבות באיו"ש (יש חובה לציין זאת על התווית). היוצא הוא שהטענה כי ללקוח מגיע לדעת מהו מקור הענבים ובהתאם לכך לקבל החלטה מושכלת, לא מתממשת. שכן אם יקב מסוים רוכש ענבי מראווי בשטחים, ויקב אחר בוצר ענבי מרלו בשומרון, הדבר לא ייוודע ללקוח, שכן אין לכך שום אזכור, ואגב אין ניסיון להסתיר. הטענה היא שהשטחים הינם חלק מישראל כל עוד לא יוחלט אחרת, ומשכך עליהם להיות מסומנים כישראל. אגב, אני נוהג לציין הן את מיקום הכרם והן את מיקום היקב, רק שלאחר שם היישוב אני כותב ישראל, מה שלא בטוח שיהיה אפשרי בעתיד. שטחי איו"ש הינם חלק בלתי נפרד מישראל כל עוד ממשלת ישראל לא החליטה אחרת.
אדם שטרנבך – יקב הנס שטרנבך
היקבים שקונים ענבים בשטחים לא יציינו זאת על הבקבוקים הרלוונטיים. זה יתגלה בסוף והם יחטפו. תקנות היין האירופיות בעניין ברורות. גם מקור הענבים וגם מקום היקב חייבים להיות מצוינים על הבקבוק.
לסיכום: אין לי כוונה לענות למשמיצים ולכל המשיחיים שרק רוצים מלחמות. אני כן אענה למנכ"ל יקב רמת הגולן. מאוד נוח לצעוק חמס, אנטישמים, כולם נגדנו, יעקב ברג עושה זאת נפלא ובקול רם בשביל כולם. התוצרת שנמכרת לארצות הברית לא מסומנת, האם זה משפיע על המכירות? האם אתה מוכר לקהל שהוא לא יהודי? התשובה היא לא. עדיין הקהל הוא יהודי שמחפש יין כשר מהשטחים או שלא מהשטחים, לא משנה לו. באירופה המצב די דומה. רוב היין נמכר למגזר היהודי. היין הישראלי יקר מדי כדי שמישהו אחר יקנה אותו, ועם כל המאמצים של אנשי השיווק באירופה, אז כן; יש כמה מסעדות וחנויות יין שמוכרות את היין הישראלי או שהיין נמצא על המדף שלהן. עיקר הקונים הם קהל שבוי שרוצה יין ישראלי כשר וטוב.
אז צריך להפסיק לפחד ולהכניס את עצמנו לסרטים ולאובססיות, שהנה שוב כל העולם נגד היהודי. סמנו את היין שלכם בגאווה שהוא מגיע מטרואר של רמת הגולן, בזלת, הרים, שלג, וכן – שטח שאנו הישראלים כבשנו (כיבוש על פי החוק הבינלאומי הוא חוקי). אתם יקב ישראלי, עם טרואר ישראלי, יינן ישראלי, יין ישראלי, נקודה. אין קשר ליהדות, לא רוצים מלחמה בגויים, הם לא באמת באים להשמידנו, מספיק עם הטרוף המשיחי. תהיו גאים ביין הישראלי וסמנו אותו ככזה.
2: יינות 2019 אוטוטו על המדפים
כולם תמימי דעים שעונת בציר 19 הייתה טובה. שום דבר דרמטי, יבולים טובים, בציר שעבר בנינוחות, ועתה רק נותר לקוות שהייננים לא יהרסו את חומר הגלם. כששואלים אותי איך יודעים אם הייתה שנת בציר טובה, מאוד קל לי לענות. אם היין יצא טוב ליינן, שנת הבציר הייתה מצוינת. אם היין לא יצא טוב, אז שנת הבציר מבחינתו לא טובה. הנה כמה טעימות של הבציר. היינות עדיין לא יצאו למדפים, וחלקם עדיין מחכים לביקבוק. יש לקחת בחשבון שהייננים יחליטו אולי להוסיף זנים אחרים ליינות שטעמתי, וכמובן עד הביקבוק הכל יכול להשתנות. זו טעימה של חומרי הגלם בשלב הסופי שלהם.
יקב ברבדו – רוזה 2019 (מרסלן ומעט סוביניון בלאן)
מי שזוכר את הרוזה של שנת 2018, יופתע לחלוטין. מדובר בקפיצת מדרגה ענקית בעשיית יין רוזה בישראל. היין מפתיע לחלוטין בעושר הטעמים בו ובמינרליות המשתלבת נפלא. יהיה מאוד קשה להתחרות ברוזה הזה. מדהים.
יקב ברבדו – סוביניון בלאן 2019
מאוד מזכיר את הסוביניון בלאן 2018 של היקב. שופע מינרליות, טעמי פירות אקזוטיים מאוד קלים ומאוד נעימים, מרקם שומני שממאן לעזוב. גם פה יופי של יין.
יקב קסטל – רוזה 19 (מרלו, קברנה פרנק ומלבק)
גם בקסטל רוזה 2019 שונה לחלוטין מ- 2018, שאיפשהו עבר מסך אבל לא סיפק את הסחורה. לעומתו ה- 2019 שופע ריחות וטעמי פרי בוסרי, לצד אפטר טייסט מעט מתקתק. גם פה קפיצת מדרגה ליקב קסטל ברוזה השנה.
יקב תבור – סוביניון בלאן סדרת אדמה 2019
ריחות וטעמים של פירות אקזוטיים. חד כתער, יין שזועק לאוכל לידו. סוביניון בלאן מסדרת אדמה אבל מהליגה של הגדולים.
יקב אסף – שאנין בלאן 2019 (חבית עץ)
אם בשאנין בלאן 2018 של היקב הייתה תחושה של עשייה גסה, והושארו טעמים מרירים שלא היו צריכים להיות ביין, הפעם יש הקפדה וגידול של היין ממש בתוך אינקובטור. ריחות של אשכולית לבנה ומעט ג'ינג'ר. בפה פרי הדר בשל ומאוד עשיר, חומציות טובה. יין מורכב מאוד, עדיין על הגבול של החצי יבשואני מאוד אוהב אותו כמו שהוא (היין עדיין בחבית).
יקב אסף – פינו גרי 2019
ארומות מלוחות מקסימות, פה עם המון אפרסק לבן. חד ועשיר במינרליות. אפטר טייסט שמעלה טעמים מתוקים. יופי של יין.
יקב אסף – סוביניון בלאן 2019
ארומות של אגס ותפוח ירוק, בקצוות גויאבה. בפה עושר של טעמים נקיים, מעט טרופיות, ואת הכל עוטפים טעמי אגוזים קלויים. שאפו.
יקב הר אודם – שרדונה 2019 (חבית עץ)
כל מה ששרדונה קלאסי צרפתי מזכיר לכם, יש ביין הזה. נחכה ונראה לאן הוא יתפתח, אבל כבר עכשיו אני יכול להעריך שהוא נושק בעורף הקצרינים.
יקב רקנאטי: סוביניון בלאן 2019
ריחות וטעמים של ליים, אשכולית וגויאבה. סוביניון קליל שיתומחר ב- 35 שקלים.
יקב רקנאטי – יונתן 2019 (קולומבר, שרדונה)
סלט פירות אביבי וקייצי לחובבי הז'אנר.
יקב רקנאטי: רוזה 2019 (מרסלן)
רענן וקריספי, מתיקות מינורית, עדיין צריך להתבשל. נחכה איתו קצת כדי להחליט.
3: הטכנולוגיה נכנסת לאדמה
הסטארט-אפ הישראלי Viridix פיתח חיישן, המסייע לחקלאים להשיג מקסימום תפוקה תוך חיסכון משמעותי במשאבים. מערכת הניטור והבקרה של החברה מנגישה מידע בזמן אמת ישירות מהשורשים של הגפנים, מה שמאפשר לעקוב ולשלוט אחר פעולות ההשקיה בכרם. ניטור המידע מתאפשר על ידי פריסה של חיישנים שמוטמעים באדמה (עד 3 מטרים עומק), והוא נבנה לדמות שורש של צמח. החיישן יודע למדוד את זמינות המים באדמה, כלומר כמה הצמח צריך להתאמץ כדי לינוק מים מהאדמה (מדד שנקרא Tension, ונחשב למדד המדויק ביותר לקביעת מדיניות השקיה עולמית, או בלשון מדעית יותר "פוטנציאל המים"). כל הנתונים מהחיישנים עולים באופן אוטומטי לענן, וזמינים דרך ממשק תכנות יישומים לחברות אוטומציה וחברות של מערכות תמיכה בהחלטות, וכמובן לכורם דרך הסלולר. בעזרת המידע שנאסף ניתן ליצור אופטימיזציה, להפיק יותר תוך שימוש בפחות משאבים, ובמקביל להימנע מזיהום האדמה ומי התהום.
יישום מעניין נוסף שפיתחה החברה נקרא I-Dripper – טפטפת חכמה שלא דורשת חיבור לחשמל, ויודעת לפתוח ולסגור את עצמה בהתאם לצורך של הצמח שאותו היא משקה במים. החיישן יודע לזהות ולשדר פרמטרים נוספים כמו מליחות מים או דישון יתר, ועל פי זה הכורם יכול לקבל במיידי החלטות מה לעשות, ולא לחכות לראות את הסימנים שיגיעו לגפן, שברוב הפעמים כבר מאוחר מדי לעשות משהו. Virdix נוסדה ב-2016 על ידי מור יגרמן (מנהל תפעול ראשי), אריק שטרית (סמנכ"ל טכנולוגיה), גל אשכנזי, ומנכ”ל החברה טל מאור. אגרונום החברה הוא בן דקל. סך ההשקעות בחברה מסתכם ב-3.1 מיליון דולר. לאחרונה נכנסה Viridix לשותפות עם קרן החדשנות ישראל-קולורדו שעסקה בגיוס כספים לטובת המיזם, ובכוונתם להתרחב לשוק האמריקאי. המטרה היא להפוך את הטכנולוגיה למערכת ההשקיה האוטונומית המובילה בעולם, ולעבוד עם חברות השקיה מובילות כדי לעשות זאת. שיהיה להם בהצלחה.
חמש שאלות לגידי סיידא מיקב לוריא
אנו מתחילים לפרסם שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל- rani rogel ונתאם זאת
לפני הכל: הצג את עצמך
גידי סיידא, יינן ומנהל יקב לוריא במושב ספסופה שבגליל העליון, בן כורם. היקב קיים 13 שנים. אנחנו מייצרים 100,000 בקבוקים בשנה, מהזנים קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, שיראז, פטי וורדו, סנג'ובזה, ברברה, גוורצטרמינר, שרדונה, פינו גריג'יו, רוסאן. כל הענבים מהכרמים של אבי יוסף סיידא, שהוא בעיניי הכורם שמכיר את הכרם שלו בצורה הטובה ביותר, ויודע לייצר לי את הענבים הכי טובים שניתן להפיק מהכרם במושב ספסופה.
ממה אתה הכי נהנה בעולם היין?
אני נהנה לראות את הקסם בו הופכים ענבים לנוזל כל כך עשיר בטעמים, וכמה טוב היין הזה יודע לעשות לאנשים ולחיבור בין אנשים.
מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?
כמה שיותר חשיפה דרך המסעדות, ולהאמין במוצר שלנו כיין ישראלי. יין צריך להיות חלק בלתי נפרד מהארוחה ,וצריך להיות מוצע כחלק מהארוחה ולא כתוספת שמכפילה את מחיר המנה.
איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?
יחסי ציבור מדויקים עם פילוח קהל יעד נכון, והגעה אל קהל שידע לשלם את מחיר היין הישראלי, היקר יותר יחסית לשאר המדינות. כמו כן וכחלק בלתי נפרד, כדאי שתהיה תמיכה של המדינה בחקלאים וביקבים, ובכך יהיה ניתן לייצר יינות טובים כשלא כל הנטל נופל על הכורם/יצרן. יין הוא מוצר ממתג ומחבר, שאני חושב שצריך להיות כלי שיווקי וחלק מהותי מהצגת ישראל בעולם.
בנוסף, כדאי שיותר ויותר מסעדות יציגו לתייר המגיע יינות מקומיים וישראלים מתוך אמונה במוצרים. לאחר שאלה ייחשפו, התיירים יחזרו למדינה שלהם, ויחפשו את היין שהיה להם עם החוויה של ישראל, כל הצריכה האמיתית מתחילה מלמטה; מהאדם שמגיע לחנות ומבקש מוצר מסוים.
איזה יין שלך אתה הכי אוהב לשתות?
תלוי מתי. לאחרונה אני שותה יותר את הרוסאן – עדיין לומד את הזן הזה, ונהנה לראות את ההתפתחות שלו כזן ואת התוצאות שהוא יודע להביא. בעיניי, תוך כמה שנים יהפוך להיות זן מוכר והרבה יותר פופולרי. כיום אנחנו נתקלים בהרבה אנשים שנחשפים לזן וליין הזה לראשונה אצלנו.
איזה יין של יקב אחר אתה אוהב לשתות?
לאחרונה יצא לי לטעום פטיט סירה של יקב אדיר, שמאוד הרשים אותי וגרם לי לחשוב על נטיעת פטיט סירה, זן מדהים בעיניי
נאווה גולדשטיין – אוכל, שתיה, גבר, אשה
אשה יפה, נאוה שלו , שלנו – החברים במערכת אכול ושאטו. קשה להאמין שנפרדים, ההכרה לא מבינה את זה. יונה וולך כתבה:
תַּת הַכָּרָה נִפְתַּחַת כְּמוֹ מְנִיפָה
עֲדַיִן הִיא סוּס כֵּהֶה עֲדַיִן לֹא לְבָנָה
הַמֹּחַ צָף בִּי כְּמוֹ עַל מַיִם, שׁוֹשַׁנָּה לְבָנָה
וּבָאֹפֶק מִזְדַּמְּרִים כַּמָּה רוֹפְאִים, סִטְרָא אַחְרָא
תָּמִיד לִוְּתָה אוֹתִי, הִתְגַּלְּמוּת שֶׁל חֲבֵרָה
קוֹלוֹת שִׁבְרָהּ, שׁוּב בָּאַתְנִי אוֹתָהּ צָרָה, אֶצְבָּעָהּ
זִכָּרוֹן שֶׁל מַשֶּׁהוּ בִּי, עֲדַיִן חַיָּה עֲצֵלָה,
מִתְנוֹדֵד, רוֹשֵׁם חַיִּים אֲחֵרִים בִּי, גַּם בָּאַהֲבָה
עוֹשֶׂה מֵחַיַּי חַיִּים אֲחֵרִים, אֲבָל גְּבוּרָה
וְשֵׂכֶל מִתְמוֹדְדִים עָלַי – כְּבָר מֵעֵבֶר לַבֶּהָלָה וְרֵיחָהּ
כְּמוֹ שְׂדֵה קֶטֶל בִּי, חֶלְקִי כְּמוֹ צְוָחָה,
עוֹפוֹת טוֹרְפֵי נְבֵלוֹת, כְּאִלּוּ שֶׁבָּאָה הַשָּׁעָה
וְאַחֲרֵי כֵן בְּאוֹתוֹ זְמַן סָמוּךְ לָרֵיחַ חֶלְקִי הִתְבַּלְבְּלָה.
מְנַחֵם מְנַחֵם, כְּמוֹ הָעוֹפוֹת מְצַוְּחִים צְוָחָה גְּדוֹלָה
אֲנִי כְּבָר אַחֲרֵי כֵן, מְסַדֶּרֶת בִּי בֶּהָלָה
וְאֶת חַיִּים וְזִכְרוֹנִי וְשִׂכְלִי כָּל דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ, מְנוּחָה,
אֵיךְ הִתְחַלְתִּי לִפְחֹד אֶת פַּחְדָּה
וְאֵיךְ עַצְמִי חָשַׁבְתִּי לוֹ, וּפַעַם אֲנִי הָיֹה הָיְתָה.
