השבוע בענף היין 213: מסכמים עשור בתעשיית היין הישראלית

תמונת העשור: שני פורצי הדרך - אלי בן זקן מיקב קסטל ויאיר מרגלית מיקב מרגלית. כל אחד מהם בדרכו ועל פי פילוסופיית העולם שלו העניק לענף את היסודות המוצקים; עמודי הבטון שעליהם נשענת תעשיית היין הישראלית. צילום רן בירון
זה הזמן להיזכר, לסכם ולהכתיר לטוב או טוב פחות את גיבורי העשור שמסתיים ובו השתנו פני הענף לטוב או לטוב פחות: היקבים לסוגיהם וגודליהם, האקלים, היבואנים, הקיימות, החינוך, הטרואר, איש העשור, היינן , היינן המבטיח, הסומלייה המנכ"ל, זן הענבים, אשת השיווק, המהלך השיווקי, המקצוענים, התחרות, האכזבה, הפלופ, ההסתבכות, הכוכב העצוב ואלה שהלכו מאיתנו. 4,700 מילים. מאחלים עשור יין מוצלח
ביקור חברים במועדון של עופר יוכלמן ביקב אדם. צילום רוני לב
ביקור חברים במועדון של עופר יוכלמן ביקב אדם. צילום רוני לב

1: העשור של יקבי הבוטיק

העשור הזה של השנים 2010 עד 2019, שמסתיים ממש עכשיו, שייך ליקבי הבוטיק. זאת לאחר שחמישה היקבים הגדולים ששלטו בתעשייה לא קראו את השוק נכון, ונתקעו עם אותם יינות עתירי אלכוהול, עץ ופרי, לא הייתה שום הברקה בנושא פרסום, ותשדירי הפרסום בחגים עדיין מדכאים וחלקם פתטיים.

יקב כרמל החליף בעשור זה חמישה מנכ"לים, יקב ברקן סגל החליף שניים בשנתיים וחצי, יקב בנימינה החליף שלושה בארבע שנים. כמעט כל המנכ"לים של היקבים לא באו מתחום היין – הוצנחו משטראוס או מחברת קוסמטיקה או מענף הקפה. גם אצל הייננים היו משחקי כסאות: היינן הראשי של בנימינה עבר-חזר לכרמל, היינן הראשי של רקנאטי עבר לברקן-סגל, היינן הראשי של בנימינה עבר למוני. תכלס, כבר אי אפשר לעקוב, ולא שהמעבר עושה שינוים גדולים בבקבוקים. לעומת זאת היבוא פורח – יינות מרתקים ובמחירים שפויים.

מי שכן השתנה בעשור האחרון הוא הצרכן הישראלי: חובבי היין שמגיעים יותר ויותר לתערוכות היין, הרבה יותר נשים נצפות בתערוכות, הרבה מועדוני חברים קטנים נפגשים או מבקרים ביקבים ומוסיפים הרבה צבע לתעשייה, בית הספר שורק של ניר שחם ממשיך להפתיע עם ייננים חדשים ומרתקים שיוצאים ממנו ומצטרפים לתעשייה: זאזא המדהים, גלאי, ברק, רוגלית המצוין (ייננית), אדם (ייננית) ורבים אחרים.

שאטו גולן. צילום מדף הפייסבוק
יקב שאטו גולן. צילום מדף הפייסבוק

יקבים קטנים – ספינות זריזות

יקבים כמו ויתקין, ספרה, צרעה, סוסון ים, פלם, שאטו גולן, אסף, פלטר ואחרים, מזהים את השינויים בשוק ומקבלים החלטות פרגמטיות. להם לא קשה לסובב את האוניה הענקית שחושבת שהיא במים בטוחים. להם לא קשה לחלוק מידע אחד עם השני, והם לא שבויים בסוג של פנטזיה לפיה הקהל ירצה תמיד את היין המוכר שופע העץ והאלכוהול ועטוף בסיפורי מעשיות של משרדי יחסי ציבור ואנשי מכירות. הקהל משתנה לנגד עיניהם, והיקבים הגדולים לא מבינים זאת. אם חשבתי לפני שנתיים שיקב טפרברג מתחיל מהפכה שיווקית, אז היום, אחרי שנתיים, אי אפשר שלא לגחך על הפרסומות והאייטמים שממציא מנהל השיווק שם, שמבחינתו היין לא קיים בטפרברג. שלושת הייננים המוכשרים לא מככבים, אלא "דור חמישי לאהבת יין" – זה המשפט שמככב בפרסומות של ראש השנה וחג הפסח – מיושן, מתנשא, לא אומר כלום, ובעיקר מלטף את הבעלים.

צילום ישראל פרקר
יינות רוזה מתאימים לשינויי האקלים. צילום ישראל פרקר

שינויי אקלים שינויי צריכה

שינויי האקלים השפיעו על תפוקות נמוכות של ענבים בגלל אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו קרה, גשמים עזים, ברד, חמסינים, אבק ורוחות, או בצורת. אירועי מזג האוויר הקיצוניים הללו הגבירו משמעותית את התנודתיות של יבולי הענבים, אבל גם שינו את התנהגות הצרכנים. וכך, בקיץ החם של ישראל שנמשך כמעט שמונה חודשים בשנה, צריכת היין יורדת, הביקוש ליינות אדומים כבדים מתדלדל, והביקוש של הצרכנים ליינות קלילים ומרעננים יותר – לבנים ורוזה, גדול וממשיך לגדול כשיקבים וכורמים משנים את התמהיל שלהם – שוב, לקטנים קל יותר לזוז המהירות לעומת הגדולים וחוזיהם ארוכי הטווח.

אורי שקד (משמאל) ואלי שקד - מנכ"ל רשת דרך היין
אורי שקד (משמאל) ואלי שקד – מנכ"ל רשת דרך היין. צילום אורי טאוב

כוח היבואנים

מי שהבינו זאת היו היבואנים, ובעיקר משפחת שקד (ראו ערך בלו נאן, ולא רק). עשרות מיליוני בקבוקי יינות יבוא קלילים כאלה נמכרו בעשור האחרון בישראל, בעוד אף אחד מהיקבים הגדולים לא הצליח לפענח את פרופיל היין שמתאים לחך ולכיס הישראלים (כרמל עם מוג'ו מוציאים הרבה כסף על כך. נשמח לקבל מידע על התוצאות). חברת הכרם, למשל, הגדילה באחוז ניכר את פורטפוליו היבוא שלה, והם גם היחידים שקוראים את השוק לעשור  קדימה. התחרות עם משקאות אלכוהוליים אחרים ומכירת קנאביס מפוקחת, הביאו אותם להיכנס לשוק האלכוהולי המקביל לשוק היין (בירות, משקאות אנרגיה ועוד).

צילום בני גם זו לטובה
יקב הרי גליל בפרויקט קיימות עם נספרסו. צילום בני גם זו לטובה

קרן קיימות לישראל

גם הקיימות נעשתה פופולרית בשנים האחרונות, ולא רק בישראל, כאשר השאלה המתבקשת היא האם הדבר הולך להשפיע על איכות היין ומחירו, או שמא מדובר במילים לטובת יחסי ציבור לצד שמירה על מרחבי השטחים הפתוחים ושמירה על המערכות הטבעיות בסביבה הקרובה לנו. מגוון הצמחים ובעלי החיים המאפשרים את מארג החיים בטבע, הם הקיימות, גם שימוש  בשאריות של פסולת קפה וטמינתן באדמה כזבל אורגני הוא סוג של בר קיימא, אבל הוא  יותר יחסי ציבור כשזה לא מגיע עם מחקרים שמפורסמים לציבור. נשאלות השאלות האם היקב (הרי גליל מבית רמת הגולן) עורך מחקרים לגבי שינוי הקרקע לאחר מספר שנים? האם טעם היין משתנה? האם מי התהום נפגעים? האם הקפה מזיק לאוכלוסייה שחיה על הקרקע? האם הוא מזמין מזיקים חובבי קפה? ועוד.

חינוך ליין

שנים מדברים על חינוך הדור הצעיר לצרוך יותר יין, אבל לצערי דבר לא השתנה בעשור האחרון, ואף לא שקל אחד הושקע בשיווק ופרסום לטובת הנושא (עיינו ערך בירה ומשקאות אלכוהוליים). כמה כסף מושקע בשיווק ופרסום במהלך כל השנה? לחינוך אין תחליף, ותעשיית היין חייבת לעסוק בחינוך בכל צורותיו והיבטיו.

היו זמנים: רוני ג'יימס מייסד יקב צרעה עם נימי יפה שהקים את תחום התיירות במועצת מטה יהודה. צילום מאוסף חני בן יהודה
רוני ג'יימס (משמאל) מייסד יקב צרעה ואבי אסכולת הטרואר בארץ עם נימי יפה שהקים את תחום התיירות במועצת מטה יהודה. צילום מאוסף חני בן יהודה

זילות הטרואר

כולם מדברים כל הזמן על טרואר ועל השינויים הצפויים לנו, השימוש במילה טרואר מגביר את החששות אבל גם מגביר את העניין, כי לא הרבה מבינים על מה מדברים הייננים כשהם מכניסים לכל משפט את המילה "טרואר". בואו וארגיע אתכם. אנחנו מדינה עם אקלים יציב, עונות ברורות, וברוב אזורי הגידול אין לנו טמפרטורות קיצון הרסניות, וזוהי החוזקה הגדולה של תעשיית היין בארץ. לחיים אנשים, לחיים.

2: גיבורי העשור

אריאל אפשטיין חברת הכרם
אריאל אפשטיין חברת הכרם

איש העשור של התעשייה: אריאל אפשטיין מחברת הכרם

יש אנשים ויש אנשים. כולם אנשים, אבל יש כאלה שעושים מעשים נכונים ללא מילים. לאנשים אלו יש נטייה להיות אהובים או שנואים, ממש כמו גויאבה. אלה הם האנשים שמזיזים הרים. ענף היין הישראלי לא ניחן בחברות אייקוניות ששרדו מאה שנים. אלה שנשארו ירדו מנכסיהן, ורובן התפוגגו מהעולם. החברות הפרטיות שילמו את מחיר הנפוטיזם, כשהדור הממשיך מיסמס את המותג, והתאגידים לא עמדו בפרץ החדשנות. אבל חברה אחת התעלתה מעל כולן; חברה אחת בהנהגת שני אנשים שהם כמעט איש אחד מזה 100 שנים – חברת הכרם.

המרכז הלוגיסטי של הכרם בשוהם. צילום מאתר ג.נ פרויקטים
המרכז הלוגיסטי של הכרם בשוהם. צילום מאתר ג.נ פרויקטים

לעיתים נראה שחברת הכרם ועמיאל ואריאל אפשטיין, היו כאן מאז ועד עולם. עמיאל, איש רב מעללים, נפרד מהעולם בדיוק לפני שלוש שנים לאחר מחלה קשה. אריאל ורונית, האחים למשפחת אפשטיין, המשיכו, הובילו ומובילים את החברה. רונית, אישה מלאת חיים ונוכחות, מובילה את המראה החיצוני של החברה בשיווק ובאירועי תדמית. אריאל מנהל את החברה בערכיות בלתי מתפשרת, שמייצגת את חברת הכרם – אמינות, שירות ויושרה מעל כל דבר. אריאל, כקברניט החברה, חצה משברים קשים שזעזעו את החברה. השיא היה בדיוק לפני עשור, כאשר הכרם איבדה מספר מותגים מובילים לחברת טמפו. אריאל לא קפא על שמריו, ומיד החל בהשקעות בתחום היין, בניצוחו של מנהל התחום שריאל שני. לימים הפכה מחלקת היין של חברת הכרם למובילה בתחומה. המעבר מראשון לציון למרלו"ג ולמשרדים חדשים ומהוקצעים הסתיים בהצלחה גדולה, תוך מימוש ההבטחה לשטח מוכפל בהיקפו.

ייחודו של אפשטיין הוא שבמשך השנים הקפיד לבחור את האנשים הנכונים לתפקידים מוגדרים. בשנים האחרונות הכרם מעצימה את יבוא היין ואת מחלקת הבירות התוססת, ונכון להיום לרשותה עומדים מיטב מותגי הבירה בעולם. לאור כל אלה ועוד, אריאל אפשטיין  הוא הבחירה שלי לאיש העשור.

ערן גולדווסר יקב יתיר. צילום דוד סילברמן dpsimages
ערן גולדווסר יקב יתיר. צילום דוד סילברמן dpsimages

יינן העשור: ערן גולדווסר מיקב יתיר

אפתח ואומר שהכינוי של ערן אצלנו הוא "דני דין" – עניו, מקצוען ונחבא אל הכלים. רואה ואינו נראה. ערן נמצא ביקב מהיום הראשון להקמתו בשנת 2000. עשרים שנים של עשייה, של בניית מותג, של יציבות ייננית. הוא בעל תואר ראשון ביינניות מאוניברסיטת אדלאייד באוסטרליה, ולאחר מכן התמחה במספר יקבים באוסטרליה. עם כניסתו לתפקידו כיינן ואחראי הכרמים של יתיר יחד עם יעקב בן דור מנהל היקב, הוצבו המטרות ונקבע החזון. ואכן, כרמים מטופחים הפרושים בין יערות בגבהים שונים, מיכון מתקדם ותפיסה ייננית בלתי מתפשרת, הביאו להיכרות כמעט ייחודית של החך הישראלי עם יינות בעלי "אופי יתירי". בלי עבודה סיזיפית והשקעה לטווח ארוך של ערן גולדווסר, כל זה לא היה קורה. על כן נבחר ערן ליינן העשור שלנו.

אייל דרורי יקב סוסון ים. צילום מדף הפייסבוק
אייל דרורי יקב סוסון ים. צילום מדף הפייסבוק

היינן הצעיר המבטיח של העשור הבא: אייל דרורי מסוסון ים

אייל סיים תואר ראשון ושני באוניברסיטת טורינו, במגמת ייננות וכורמות כתואר ראשון, ועוד שנתיים עסק במחקר באגף המחקרי של האוניברסיטה. במהלך החופשות בחמש השנים שלמד בטורינו, אייל עבד ביקב עגור. עם סיום התואר החל לעבוד ביקב רקנאטי. המעבר ליקב סוסון ים הוא זה שהביא אותי להחלטה שאייל דרורי ראוי לקבל את תואר היינן הצעיר והמבטיח של העשור הבא. לעזוב חממה כמו רקנאטי לטובת יקב בוטיק שמנוהל על ידי יינן סוליסט ובעל חשיבה ופילוסופיה אחרת, שונה, שבועט במוסכמות. זו החלטה אמיצה שמראה על אהבה לענף היין הישראלי, של אחד כזה שחושב לטווח ארוך, בצניעות, ללא התנשאות. הוא מהליגה של הגדולים,  שיודע לזהות את צרכי הענף ובעיקר את הבעיות שהגפן והטרואר הישראלי סובלים ממנו. אייל התחיל לטפל בכרמים 'חולים', להקשיב לאדמה ולספק לה את הצרכים שלה. משם יבואו היינות הגדולים הבאים של סוסון ים בעוד מספר שנים, וזו תהיה ההצלחה שלו. ואחרי זה השמיים הם הגבול.

הסומלייה אפי כוץ מלון ממילא. צילום דוד סילברמן dpsimages
הסומלייה אפי כוץ מלון ממילא. צילום דוד סילברמן dpsimages

סומלייה העשור: אפי כוץ – סומלייה ומנהל תחום היין במלון ממילא הירושלמי

לא פשוט להיות סומלייה של בית מלון כשר, כשהפיתוי הלא כשר מסביב גדול – יש מותגים מנצחים ואפשרויות לתמחר יינות במחירים גבוהים לטובת הבוס. עושים זאת בלי בעיה הקולגות התל אביבים שמחבקים את תוצרת החוץ, ואם הם כבר מתעסקים עם יין ישראלי, אלו יהיו המותגים המנצחים מבחינת יחסי הציבור שלהם. לא אפי כוץ, סומלייה מלון ממילא שמאוהב ביינות ישראלים, ובעיקר ביינות בוטיק, ללא הבדל בית גידול (יהודה ושומרון).  יין ישראלי מבחינתו מעניק לו יתרון מול הלקוח, ודרך היין אפי לוקח את הסועד לטיול בארץ ישראל – טרואר, זנים, סיפורים וכו'.  היתרון הגדול של אפי הוא במציאת היינות הקטנים והמיוחדים ביקבים הכשרים. על כל אלה נבחר אפי לסומלייה העשור של ישראל.

אלעד כץ. צילום מדף הפייסבוק
אלעד כץ. צילום מדף הפייסבוק

מנכ"ל העשור: אלעד כץ מיקב קסטל

בשבוע שעבר התבשרנו כי אלעד כץ פורש מיקב קסטל, אך ההחלטה להעניק לו את תואר המנכ"ל של העשור התקבלה כבר לפני מספר שבועות, ולא שינינו את עמדתנו לאור פרישתו. הבחירה הייתה מאוד קלה. שמונה שנים של אתגרים שנבנו בכישרון רב, אסטרטגיות יוצאות דופן וחזון להוביל את היקב לעידן חדש, מעבר ליקב חדש ומאובזר במיטב הטכנולוגיות, עמידה בלוח זמנים ובתקציב, פיתוח מותגים חדשים ביקב קסטל, הקמת יקב-בת בו מייצרים יינות מבעבעים וזנים חדשים, נטיעת כרמים חדשים ושמירת הקיים, בניית מערך שיווקי של אנשים שמתאימים כמו כפפה לפילוסופיית היקב, בניית מועדון לקוחות גדול ומרשים. כל אלה הפכו את קסטל מיקב שייצר מאה אלף בקבוקי יין בשנה ליקב שמייצר ארבע מאות אלף בקבוקי יין בשנה, וכל זה תוך הבנה שחייבים לשמור על המותג והערכים של היקב הטוב ביותר בישראל. אלעד כץ לא אמר את המילה האחרונה שלו בענף היין הישראלי. עכשיו זמן לנוח וללמוד, והעשור הבא צופן לו יקב גדול שמחכה לו, יקב שייקח מנכ"ל מענף היין שמבין את התעשייה ומבין את הלקוח, ולא עוד מנכ"לים מוצנחים מבחוץ.

הבוצרת עם הצמה – הכי מתאימה לראש השנה. בציר ענבי קברנה סוביניון של יקב דלתון בכרם מטע. צילום דוד סילברמן dpsimages
הבוצרת עם הצמה שכיכבה אצלנו מספר פעמים בבציר ענבי קברנה סוביניון של יקב דלתון בכרם מטע. צילום דוד סילברמן dpsimages

זן העשור: יש זן אחד – כל השאר זו מעטפת נחמדה

הקינג קונג של הזנים הישראליים הוא קברנה סוביניון. המקום השני הוא הדיון האמתי. הזן הלבן האופטימלי לישראל הוא סוביניון בלאן. השרדונה חולה, וכל השאר הם ניסיון לחיקוי לא מוצלח של יינות כמו גוורצטרמינר, ריזלינג, מוסקט, ויונייה. כחומר למחשבה בעניין זן העשור, אם מסתכלים על רוב התוצרת שיקבים עושים, מדובר בבלנדים. גם תעשיית הפרמיום מושתתת ברובה על ערבוב זנים, אז צריך להפסיק לחפש את הזן הישראלי האולטימטיבי, ולעשות יינות טובים עם חומר הגלם שהמשתלות מספקות.

הצוות המוביל של יקב תבור. צילום מהאתר
הצוות המוביל של יקב תבור. צילום מהאתר

היקב המסחרי של העשור: יקב תבור

יקב תבור הוקם ב-1999 על ידי ארבע משפחות כורמים וותיקות מכפר תבור. מיקב קטן צמח יקב תבור לכזה שמייצר כמיליון וחצי בקבוקים בשנה. ב- 2005 נכנסה חברת קוקה קולה (החברה המרכזית לייצור משקאות, חטיבת IBBLS) כשותפה ביקב, ומאז היא משווקת את היינות. כרמי היקב פרושים בכל רחבי הארץ, מרמת הגולן עד מצפה רמון, ומאפשרים ליקב לייצר יינות מגוונים. תבור הוא יקב מסחרי, אבל מתנהל כמו יקב משפחתי. שיתוף פעולה, פירגון ורצון לשפר כל הזמן את היין ובמקביל לתרום לסביבה, מתקיימים רק כאשר יש ראייה ארוכת טווח, אמונה בטרואר ואמונה בכך שהיין מתחיל בכרם, וגידול ייחודי של גפנים בשיטות יותר ידידותיות לסביבה העשויות לעזור לחקלאי ולטבע.

צילום מדף הפייסבוק
מיכל אקרמן. צילום מדף הפייסבוק

מיכל אקרמן עובדת ביקב אחת עשרה שנים. היא האגרונומית של היקב ואחראית על חומרי הגלם שהייננים אור נדבך ואריה נשר רוקחים ביקב החדיש והמאובזר למשעי שאורן סלע המנכ"ל בנה, ומעניק להם יציבות וניהול מדויק תוך הבנה של כללי המשחק המשתנים בתעשיית היין הישראלית. יקב תבור עשה בעשור האחרון מהפכה רצינית בכל הקשור לאיכות היינות שלו. כששאר היקבים מדברים על יינות פרמיום במחירים של יינות מדף, יקב תבור עושה זאת כבר שנים. מספיק לעקוב אחרי תחרויות BEST VALUE ולראות שהיקב מככב כבר שנים רבות ב- VFM (תמורה לכסף – תל"כ). יינות הסדרות הגבוהות Tabor Limited Edition I/13000, תבור מרסלאן, תבור מלכיה קברנה סוביניון; הם יינות גדולים שנעשו קודם כל בכרם ורק אחר כך בוקבקו ביקב.

הכרמים של האקרמנית נמצאים תחת משטר תנאי השקיה, המשמש ככלי 'שובר שוויון' במקרים רבים. הרבה תלוי בתשומת לב לתחזית ויכולת תגובה מהירה של הכורמים, אך אין ספק ששינוי אופן הגידול והפיכת הכרמים לאקולוגיים וברי קיימא, מקנה יתרונות רבים לעמידה מול שינויי אקלים שאיתם מתמודד היקב כל שנה. מדובר בשינוי בניטור ופיקוח הכרם, יישום חומרי הדברה ידידותיים יותר לסביבה, מיכון חדש שנכנס כפתרון מול חוסר מתמיד ומחריף בידיים עובדות, כניסת זנים חדשים, שיטות גידול חדשות, ואותו ינשוף בלוגו ועל התוויות – שבעצם היא תנשמת, אבל לאף אחד לא אכפת ממגדר ביקב תבור. על כל אלה בחרנו ביקב תבור ליקב העשור.

ערן פיק מיקב צרעה בחלקת המאובנים בכרם שורש. הכי טובה של היקב. צילום פאפא רצי
ערן פיק מיקב צרעה בחלקת המאובנים בכרם שורש. הכי טובה של היקב. צילום פאפא רצי

יקב הבוטיק של העשור: יקב צרעה

יקב העשור שלנו הוא יקב צרעה, כי בפרספקטיבה של עשור רק יקב צרעה עשה את זה. הרמוניה, כבוד למסורת הייננית, כבוד לאדמה, תפישה ייננית וחקלאית ללא פשרות וללא שינוי מסלול בגלל טרנדים. יש היררכיה שלטונית, כרם, יין, חביות, מיתוג, צוות מסור ועבודה משותפת עם היינן היועץ Jean-Claude Berrouet, ובנוסף חזון, יעדים ותוכנית שמתווה את הדרך להשיג זאת. אי אפשר להתייחס ליקב צרעה בלי להקדיש כמה מילים לעבודה עם משפחת שקד כמפיצת היינות, שהתחילה כירושה ועברה כמה תלאות בדרך. אולם חשיבה אסטרטגית וכבוד הדדי בין המנכ"ל הקודם אורי רן (גרייזמן) ואורי שקד, היוו אבן דרך מהותית שבנתה את מערכת יחסי האמון בין היקב לחברת השיווק לכל כך הרבה שנים.

קולאז' יקב צרעה. צילום רן בירון
קולאז' יקב צרעה. צילום רן בירון

ערן פיק היינן ומנכ"ל היקב, שנכנס לנעליו הגדולות של רוני ג'יימס – מייסד היקב והרבה יותר מכך בתעשיית היין הישראלית, לקח את כל אלה וביקבק אותם כיינות יצירתיים, מתוחכמים ואינטליגנטיים. דור ג'יימס – כורם, בנו של רוני, מלווה את היקב מיום הקמתו. בכל פעם שאני נתקל בו לגמרי במקרה, המשפט האלמותי הזה מכה בי: "החקלאות היא השליחות הראשונה של המין האנושי, היא המקצוע הישר ביותר, היעיל ביותר והאציל ביותר שאדם יכול לעסוק בו" (ז'אן ז'אק רוסו). אורי רן (גרייזמן) – טייס קרב בעבר, כלכלן. כן, איש ניהול שלא בא מהענף וסותר מה שכתבתי על מנכ"לים למעלה – אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל, היה מנהל שמסוגל גם להתוות דרך וגם לתת פתרונות מתוחכמים לבעיות הבוערות של ההווה. ככזה הוא היה נכס אדיר ליקב, לחברת השיווק ולבעלים. ברגע אחד הפתיע את כולנו והעביר את המושכות לערן פיק. לאחר שהבין שתפקידו מוצה, הוא בחר לסיים את התפקיד ולהתחדש בנושאים אחרים. אורי שקד – טקטיקן מבריק בעל ראייה רחבה, מערכתית וארוכת טווח. יודע מתי לעשות רעש ומתי להחריש, וכשהוא מחליט, אפילו מטאטא יורה.

זאבי סימון יקב סימון. צילום רן בירון
זאבי סימון יקב סימון. צילום רן בירון

היקב הביתי של העשור: יקב סימון

בדיוק לפני עשור, בשנת 2010, החל לייצר זאבי סימון לייצר יין בביתו שבקריית טבעון. את היקב שמייצר כשמונת אלפים בקבוקים בשנה, פגשתי לראשונה בטעימה בבית הספר ליין שורק, באחד מאירועי היקבים הביתיים שניר שחם מקיים. היו שם עוד כעשרים מציגים, זאבי סימון הוא היחיד שהצליח לרגש אותי, היחיד שלא אמר מילה ולא ביקש את חוות דעתי, היחיד שזיהיתי שהוא הולך להיות גם יינן אמיתי (ב"אזרחות" זאבי הוא בעל חברת הנדסה ובנייה). הביקור הבא היה בביתו בהפתעה, וטעמתי את היינות שהיו לפני ביקבוק. גם כאן הייתה לי הפתעה וחוויה עצומה. במהלך השנים ראיתי את ההתפתחות, ובחצר הבית נבנה יקב אמיתי (קבלן או לא קבלן?). טעמי היין והמורכבות שבאו לידי ביטוי בכל בציר ובציר, הוכיחו שאכן יש מטרות ויש הישגים. בחירת זנים, בחירת חביות עץ, שינוי תפישה מעולם ישן שכמעט ונפל אליו, ואז היה מאבד את הייחודיות שלו. אני שמח על כך שהוא התחיל להבין שהזנים המנצחים הם לאו דווקא קברנה סוביניון ומרלו, שבעיקר היועצים חובבים אותם. סוביניון בלאן, קריניאן, פטי וורדו ועולם חדש נכנסים לבקבוק ביינות יקב סימון. היקב נבחר ליקב הביתי של העשור על כל מה שהוא מייצג: התמדה, עקשנות, ללא עיגול פינות, השקעה אדירה בלימוד, ניסיונות וחשיבה מחוץ לחבית. ארץ ישראל הקטנה והטובה שעדיין נמצאת כאן.

יעל גיא יקב רמת הגולן. צילום מדף הפייסבוק
יעל גיא יקב רמת הגולן. צילום מדף הפייסבוק

אשת השיווק של העשור: יעל גיא מיקב רמת הגולן

יעל גיא, מנהלת מכירות בינלאומית של יקב רמת הגולן, נכנסה לתפקיד בשנת 2007 (גיוס של שלום בלייר המנכ"ל האגדי), ומאז עוסקת בשיווק של יינות היקב באירופה ובמזרח הרחוק. אתגרים רבים ובעיקר אישיים עמדו בעשור האחרון בפני אנשי המכירות והשיווק. עידן האינטרנט והרשתות החברתיות נגס בחלק מאוד גדול מהצורך באנשי שיווק. ענף היין העולמי גילה בעשור האחרון את הפוטנציאל, ואתרים רבים מוכרים אונליין מיליוני בקבוקי יין בשנה, וחוסכים לקונה עלויות תיווך. איש מכירות טוב יודע לזהות שינויים, ולהתאים את עצמו אליהם. יעל משווקת את יינות רמת הגולן והרי גליל בעיקר במסעדות ובחנויות יין בעולם. אי אפשר לעסוק כל כך הרבה שנים ולהתמיד אם אין למי שעושה זאת את הכישורים לכך: אסרטיביות, אמינות, יכולת להקשיב, ניתוח של הלקוח הפוטנציאלי, רגישות, סבלנות רבה והעיקר להיות אוהב אדם. ואכן, יעל גיא ניחנה בכל המעלות האלה ,והיא זו שנבחרה להיות אשת השיווק של העשור בענף היין הישראלי.

חברי הקוורטט מימין לשמאל: גולן פלם, דורון רב הון, ערן פיק, אלי בן זקן. צילום Alistair Cooper MW מדף הפייסבוק
חברי הקוורטט מימין לשמאל: גולן פלם, דורון רב הון, ערן פיק, אלי בן זקן. צילום Alistair Cooper MW מדף הפייסבוק

המהלך השיווקי החשוב ביותר של העשור: הקוורטט של הרי יהודה (Judean Hills Quartet)

קסטל, פלם, ספרה וצרעה – ארבעה יקבי איכות מהרי יהודה שהחליטו בחודש מרץ 2017 על שיתוף פעולה וקידום מותג האזוריות, ותוך כדי כך לחדור את השוק הבינלאומי  באמצעות יח"צ מסיבי ואיכותי, ושיווק משותף של היין של כולם. זאת דרך פגישות איכותיות עם מובילי דעת קהל בינלאומיים, טעימות וסדנאות יין במסעדות ובתערוכות חשובות. הקוורטט הוא זה שירה את יריית הפתיחה, ולפני מספר שבועות היקבים בנפת היין מטה יהודה קיבלו ממשרד המשפטים אישור לרישום סימן מסחרי, ולראשונה בישראל תוכר נפת יין (אפלסיון) משפטית. כמובילי דרך, כמחוללי שינוי, תוך בהירות מחשבתית, מיקוד, פרואקטיביות, הסתגלות מהירה לשינויים והפעלת יצירתיות וחדשנות, ובעיקר לא לחכות שדברים יתרחשו; בזכות כל אלה נבחרו הקוורטט וארבעה היקבים שמהווים אותו, לקבל את תואר המהלך השיווקי החשוב ביותר של העשור.

ככה זה כשמצלמים מול תאורה. בכל זאת תמונת משפחת שקד עם אלון גונן בתערוכה
משפחת שקד עם אלון גונן בתערוכת Prowein 2019

המקצוענים של העשור: משפחת שקד (דרך היין)

אורי שקד, יואב שקד, טל שקד, קובי שקד, אייל שקד, אורן שקד, אילן מרדכי (שותף) – אלה השמות בחברת שקד, הפועלת כחברה משפחתית שעוסקת מזה שנים רבות ביבוא, שיווק והפצת יין מהארץ והעולם. שקד אינה רק חברה, זו משפחה שהיא עסק ועסק שהוא המשפחה. לא תתפסו אותם בשום תערוכת יין בארץ ובעולם כשהם לא מחויטים ומעונבים, כי קודם כל הם עוסקים בתרבות יין. ברשותם חנויות יין מעוצבות הפרושות ברחבי הארץ. בשנת 2016 חתמה חברת שקד (בעלי חנויות דרך היין) על הסכם שיווק והפצה עם יקבי רמת הגולן והרי גליל, דרך חברת הפצה משותפת שנקראת המגש שקד. בנוסף הם קשורים בחבל הטבור ליקב רקנאטי ויקב צרעה. אפשר לקבוע מבלי להניד עפעף שבלי משפחת שקד תעשיית היין לא הייתה כפי שהיא נראית היום.

חיים גן איש הענבים. צילום ישראל פרקר
חיים גן איש הענבים. צילום ישראל פרקר

תחרות העשור: TERRAVINO של חיים גן איש הענבים

רבות נכתב על תחרויות יין בארץ ובעולם, שמעניקות מדליות וציונים ליינות. אחד המנופים להכרת יקב או יין, הן תחרויות היין, שבעיקר משלבות יחסי ציבור מסיביים ליינות שזוכים. ברבות השנים הפכה התחרות הבינלאומית TERRAVINO של חיים גן איש הענבים לחלק מנוף תעשיית היין, הודות לחשיפה השיווקית והתדמיתית שהיא מעניקה. התחרות הראשונה התקיימה בשנת 2006, ומאז גדלה והתפתחה והפכה לאחת מתחרויות היין החשובות בעולם וחלון ראווה של יינות ישראל לעולם, כשהיא עומדת בסטנדרטים הקפדניים ביותר של ה-OIV – הארגון הבינלאומי ליין ולגפן. השופטים לתחרות נבחרים בקפידה, וחלקם משמשים כשופטים בינלאומיים. אין כמעט יינן ישראלי שלא מוזמן להיות שופט אורח בתערוכה. הפיקוח הדוק וחסר פשרות, היינות נמזגים בצורה מקצועית לאחר שעברו אנליזה, ובערב הגאלה בו מוכרזים היינות הזוכים יש פרגון הדדי  זוהר ותהילה ליינות שזוכים. הגאלה של התחרות אכן מעניקה אופי ייחודי ובינלאומי לתעשיית היין הישראלית. אשר על כן, תחרות טרהוינו וחיים גן זוכים בתואר התחרות החשובה ביותר של העשור.

נדב ארנס מנכ"ל יקב כרמל (משמאל) ויפתח פרץ היינן הראשי. צילום דוד סילברמן dpsimages
נדב ארנס מנכ"ל יקב כרמל (משמאל) ויפתח פרץ היינן הראשי באחד מכרמי היקב. צילום דוד סילברמן dpsimages

אכזבת העשור: יקב כרמל

דורות שלמים גדלו על יינות כרמל, החלוץ של תעשיית היין הישראלית. כשנשמע את השם "כרמל" או "כרמל מזרחי", נשייך אותו  אוטומטית לארץ ישראל היפה – כרמים, אנשי אדמה, יקב בראשון לציון, יקב בזיכרון יעקב, וחלק מהפאזל ההיסטורי של ארץ ישראל. היקב הגדול ביותר שהחזיק בתואר הזה עשרות שנים עד המהפך שהגיע בסוף שנת 2012, כאשר אגודת הכורמים והסוכנות היהודית שהחזיקו  ב-47% ממניות היקב החליטו למכור אותן. בפברואר 2013 נפטר המנכ"ל החזק והמיתולוגי ישראל איבצן, ומאז היקב שינה פניו והידרדר עד עצם היום הזה. ב-2013 נרכש היקב על ידי קבוצת משקיעים במחיר של 130 מיליון שקלים, עבר קיצוצים רבים, וכל האנשים שזוהו עם היקב הוותיק והטוב מצאו את דרכם החוצה. מאידך הוצנחו ליקב מנכ"לים שגויסו מחוץ לתעשיית היין ולא היה להם מושג יין מהו.  חמישה מנכ"לים בחמש שנים – דליה זוננפלד שהוחלפה על ידי רן דוד שהוחלף על ידי ארז פז שהוחלף על ידי גלעד הלוי שהוחלף על ידי נדב ארנס (לפחות האחרון בא ממשפחה של כורמים).

נס בראשון לציון: באוגוסט 2016 הוגדלו זכויות הבנייה באורח פלא. צילום מאתר יקב כרמל
כאן בראשון לציון הכל התחיל. צילום מאתר היקב

בתקופתה של דליה זוננפלד בוצעה עסקת הנדל"ן הענקית של כרמל – מכירת היקב ההיסטורי בראשון לציון לקבוצת משקיעי נדל"ן, ואפשר לציין את המאורע הזה כתחילת ההתדרדרות של היקב. באותה תקופה הוחלט על העברת היקב מראשון לציון לאלון תבור. עובדי היקב פרצו בשביתה בערב ראש השנה, והשביתה הסתיימה בחתימת הסכם חדש עם העובדים, שהסדיר מחד פיצויי פיטורים נדיבים לעשרות העובדים הפורשים. ומאידך תוספות שכר לנותרים. 113 שנה ללא יום אחד של שביתה, והנה עוד מסמר בארון.

ירידת קרנו של יקב כרמל ועקיפתו על ידי יקב ברקן, אחרי תחרות חצי סמויה של עשרות שנים שעשתה טוב לשני היקבים, הנחיתו על כרמל מהלומה נוספת. גם השוק הדתי, ובעיקר החרדי, שאהב את יינות היקב ואת היחס שקיבל,  נטש את כרמל לטובת יקבי טפרברג וירושלים, ובכרמל לא ידעו להחזיר את הקהל הזה. היינן ליאור לקסר ששלט ביד רמה בכל מה שקורה בכרמים ובאולמות הייצור, וניצל היטב את חוסר המקצוענות של המנכ"לים המתחלפים, עשה ביקב כבתוך שלו. בפרספקטיבה של עשור מזל שעשה כך, משום שהוא הצליח לפחות לשמור על קו יינני בדרגת פרמיום, וסיפק לשוק יינות מצוינים שהשיווק לא ידע למכור. יפתח פרץ שהתחיל את דרכו בארץ בכרמל, החליף את לקסר ב- 2018 לאחר כמה שנים ביקבים אחרים, שהאחרון בהם היה יקב בנימינה. בנוסף לכך, בשנת 2016 הצטרף ליקבי כרמל רן אסא כאחראי על הטמעת האסטרטגיה השיווקית של מותגי העל, ובשנת 2018 יוסי אדרי מונה לסמנכ”ל המכירות והשיווק. במהלך התקופה  הוחלפו מיתוגים, תוויות, צבעים, ועוד מיני קוסמטיקה.

ספרקלינג מוג'ו הכוכב התורן של כרמל. צילום איל קרן
ספרקלינג מוג'ו הכוכב התורן של כרמל. צילום איל קרן

רבות כתבנו על יקב כרמל השנה, ובכל פעם ניסינו לראות את האור בקצה המנהרה. יפתח פרץ היינן היה זרקור ענקי, אבל המהלך אותו התחיל בבנימינה של שיווק יינות פרמיום במחירים שכולנו מפללים להם, עדיין לא התחיל בכרמל, ויכול להיות שהוא צריך יותר זמן. בינתיים מה שקורה שם בשנה האחרונה לא מובן, ונדמה שאפילו לא אמתי, כי  בין התמקדות ביינות זולים להתבזות כמו מוג'ו, יש הבדל. מוג'ו הוא סמל לחוסר ההבנה הטוטאלי של הנהלת היקב ולזלזול בצרכנים. הם לא מבינים שגם מי שקונה יין ב- 20-30 ש"ח מחפש פאסון ותרבות. ואנחנו שואלים את עצמנו, האם כל השקעת הכספים האדירה וכל היועצים הנוצצים הגיעו בשביל זה? המותגים של כרמל נבנו לאורך עשרות שנים, ולא נכון ובלתי אפשרי להתחפש פתאום למשהו אחר. בנוסף, זה מאוד לא אמין כלפי הצרכנים שלא מאמינים לקשקוש הילדותי החדש, ובוודאי שאינם מעדיפים אותו על פני "יין טוב וטעים".

זה ליד זה בטעימה השוואתית המראווי מהשנים 2014, 2015 ו- 2016
זה ליד זה בטעימה השוואתית המראווי מהשנים 2014, 2015 ו- 2016. צילום אלי פרכטר

הפלופ של העשור: מראווי וביתוני של יקב רקנאטי

לקחת זן מקומי שהובא מאיזה כורם פלסטינאי עלום שם, בלי פיקוח על הכרמים שלו, ולהפנות אליו את כל הרעש, זו טעות. אלה בעיקר יחסי ציבור שלא מחזיקים מים לטווח ארוך. המהירות מן השטן – יצאו לשוק עם יינות ממותגים כזנים אלטרנטיביים, חדשים ועתיקי יומין בלי להכיר את הזנים, את ההתפתחות שלהם, את ההשלכות הגאופוליטיות שלהם ואת עמידותם. לא חיכו מספר בצירים כדי לבדוק את ההתפתחות שלהם, כשאף אחד לא מכיר את הזנים או חקר אותם לעומק ועשה השוואות. מה שעניין את היקב, אלה  עוד כתבה ועוד תמונה. מראווי וביתוני אינם יינות של יינן כזה או אחר ביקב רקנאטי, אלא יינות של יחסי ציבור. אולי בטווח הקצר הם נתנו דחיפה וטפיחה על האגו בזכות כתבה בעיתון אמריקאי נחשב ובערוץ חדשות בינלאומי גדול, אבל מדובר בפלופ, בהצגה אחת גדולה של בקבוק ממולא נוזל שהתחפש.

ארנון גבע – הגה את הרעיון וגייס את משפחת מונטיפיורי לצורך בניית הסיפור. צילום דוד סילברמן dpsimages
ארנון גבע – הגה את הרעיון וגייס את משפחת מונטיפיורי לצורך בניית הסיפור. צילום דוד סילברמן dpsimages

ההסתבכות של העשור: ארנון גבע מיקב מונטיפיורי

תככים, זיופים, מרמה, הפרת אמונים, מצגי שווא – את כל אלה לכאורה העניק לנו ארנון גבע מנכ"ל יקב מונטפיורי, ואת זה אמרו שותפיו ליקב כדוגמת שגריר ארה"ב בישראל, דיוויד פרידמן, שהשקיע במותג היין הישראלי מונטיפיורי על בסיס מסמכים מזויפים לכאורה, שהסתירו את מצבה הרעוע של החברה. זאת על פי כתב התביעה שהם הגישו כנגד ארנון גבע. לפני מספר חודשים אף הוגשה תלונה פלילית במשטרה. ימ"ר ירושלים (יחידת הונאה בכירה) מונתה לחקור את הפרשה, וכבר היו עצורים בפרשה. בשלב זה אי אפשר לפרט, אבל כנראה יהיה מעניין גם בעשור הבא עם הפרשה הזו.

עלים נגועים בליפרול 3
עלים נגועים בוירוס ליפרול 3. צילום רמי בר-מאור

הכוכב העצוב של העשור: וירוס ליפרול 3

אנו במערכת אכול ושאטו התחלנו לכתוב על הווירוס בשנת 2014. רוב התגובות שקיבלנו מהאנשים שנכון להיום נתבעים בבית המשפט על ידי חברת ע.נ.ק. חקלאות מנאות גולן, המתמחה בגידולים חקלאיים לרבות גידול כרמי ענבי יין, באמצעות משרד עורכי  הדין א. נתיב ורחלי צוריאנו מעפולה, היו שאנחנו "מדברים שטויות", ואף אחד לא לקח אחריות ולא ניסה למנוע את השתוללות הווירוס. פתחנו את העשור עם גבולות פתוחים לייבוא חומר ריבוי מצרפת (2009-2011), לאחר שהתגלתה נגיעות ב-LR3 בחומר הריבוי. בשלוש השנים בהן בוצע הייבוא, חידשו ביזרעם ובמרחביה את חוות הריבוי עם חומר ריבוי שהיה אמור להיות נקי, ובמקביל הוקמה חלקת אם חדשה על ידי יקב רמת הגולן, לאחר התקשרותו עם חברת ENTAV-INRA. בשנת 2012, בלחץ המשתלות ובחוסר תשומת לב ובדיקות של שה"מ (שירות ההדרכה והמקצוע) במשרד החקלאות, חזרו ביזרעם לייצר שתילים ולמכור אותם לכורמים, ותסמיני הווירוס צצו מהר מאוד בכל החלקות בהן נשתלו שתילים שנקנו מיזרעם. אף אחד לא רצה להאמין בכך, ואף לא אחד מהגורמים שאמורים היו לשמור על הכורמים עשה משהו בנידון. רק בסתיו 2017 החלו להתקבל דיווחים ממגדלים שראו תסמיני וירוסים בנטיעות צעירות משנת 2016-2017. לאחר בירור של אנשי הענף ואנשי השירותים להגנת הצומח, התברר כי ישנה נגיעות בחוות יזרעם, וכן בחוות מרחביה באופן חלקי בווירוסים שונים (GVA, LR3, LR2, GPGV) והעסק יצא מכלל שליטה.

לומר על הווירוס את כל מה שכולם כבר יודעים אבל מפחדים להאמין בו
לומר על הווירוס את כל מה שכולם כבר יודעים אבל מפחדים להאמין בו

רק כאשר נכנס פרופסור עבד גרה לנהל את שה"מ, ושיתף פעולה עם מועצת גפן יין בהובלת צחי דותן, נכנסה וועדת חומר הריבוי של המועצה לפעולה בשני מישורים: האחד – ייבוא מסחרי של חומר ריבוי שייתן מענה לחקלאים עד למציאת פתרון ארוך טווח, והשני – הקמת בית גרעין בבעלות המועצה ושינוי כל התנהלות הענף בנושא חומר ריבוי. מועצת גפן יין התקשרה בחוזה עם חברת VITITEC להבאת זנים וכנות נקיים מכלל הווירוסים (חברה זו מבצעת ניקוי מווירוסים בשיטת תרבית רקמה לכל קלון שברשותה). בנוסף הקימה המועצה בית גרעין המגדל את הקלונים הנ"ל, ובו מתבצע ריבוי למטרת הקמת חלקות אם. המועצה הוציאה קול קורא להקמת חלקות אם על ידי יזמים פרטיים שחייבים לעמוד בכל דרישותיה על פי פרוטוקול שנכתב להקמה, וכן לתחזוקה ותפעול של חלקת האם, וזאת בנוסף לפיקוח של השירותים להגנת הצומח. נכון להיום מקווים שלא תהיה בעיה של שתילים, מאחר וכנראה שגם יקבי רמת הגולן יספקו שתילים לענף. השלב הבא הוא בניית תוכנית רב שנתית של שנטוע כרמים (עקירה של כרמים נגועים בווירוס ונטיעה של שתילים נקיים). ראוי לציין את ההתנהלות האחראית של היקבים והחקלאים בשנים האחרונות של המשבר, והתקווה היא ששיתוף פעולה עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, כולל שה"מ הממונה על הגנת הצומח, יימשך על מנת להבטיח את ניקיון חומר הריבוי ואת הצלחתו של ענף היין הישראלי.

אני מודה לצחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן יין, על שיתוף הפעולה בשנים האחרונות וחשיפת המידע לציבור הרחב ללא מורא. אלמלא התערבותו ועקשנותו, מצב הענף היה בכי רע וסביר להניח שהיה מגיע מהר מאוד למצב אל-חזור.

נזכור אותם ולא נשכח

בעשור האחרון גם נפרדנו מארבעה אנשי יין, שכל אחד בדרכו ודרכה השאירו לנו כאן משהו.

דניאל רוגוב ואורנה צ'ילאג. צילום יורם צ'ילאג
דניאל רוגוב ואורנה צ'ילאג. צילום יורם צ'ילאג

דניאל רוגוב – נפטר ב-  7 בספטמבר 2011. מבקר היין החשוב ביותר שהיה בישראל. לא מעט בזכותו הוכרו היינות הישראלים בעולם, ולא מעט בזכותו תעשיית היין שאפה למצוינות.

שלמה כהן. צילום רפרודוקציה
שלמה כהן. צילום רפרודוקציה

שלמה כהן – נפטר ב- 29 במרץ 2012. המנהל האגדי של  המכון הישראלי ליין. איש מבריק ובעל ידע עצום ביין וגפן, שלימד והעביר את כל המידע שהיה ברשותו לכל דורש. חוש הטעם של שלמה היה מפותח, ובלגימה אחת ידע לזהות פגמים ביין ואף לומר מה צריך תיקון – והכל בדיסקרטיות ראויה ובצניעות האופיינית לו.

צינה אבידן. צילום ישראל פרקר מיוטיוב
צינה אבידן. צילום ישראל פרקר מיוטיוב

צינה אבידן – נפטרה ב- 9 במרץ 2012. יקב הבוטיק המשפחתי אבידן הוקם בשנת 2004, כשהרוח החיה מאחוריו הייתה צינה אבידן, ייננית נוקשה בעיקר לגבי עצמה, וככל שהייתה כזו, היינות שלה היו עדינים ומדויקים, והחביות היו עטופות בהמון אהבה. ייננית פורצת דרך ביינות בסגנון ישראלי ייחודי.

מני פאר עם אלון גונן
מני פאר עם אלון גונן

מני פאר – נפטר ב 3 בספטמבר 2014, "נכנס יין, יצאה תרבות". בעשור שהתרבות נהפכה לקללה במדינה, שהתרבות היא צעקות ואלימות, הצליח מני פאר לשמור על ענף היין ולשייך את המילה יין לתרבות. מבחינתו היין שייך לתרבות האליטיסטים,  לתרבות הנבורושים וגם לתרבות של העם. הוא ידע לדבר בתשוקה על יינות בורדו הגדולים, ומאידך באותה תשוקה ובעוצמה על יינות פשוטים שערבו לחך הרגיש והמעודן שלו.

אני רוצה לסיים את כתבת העשור בדברים שכתב אלעד מובשוביץ מיקב דרימיה: גבורה מודרנית שאינה בשוחות אלא בין המדפים, בתערוכות, בפסטיבלים. עוד חנות, עוד מסעדה, עוד חובב יין מושבע. להאמין בעצמך וביצירה שלך כשמסביב גדולים ומנוסים ממך. כאלה שהתחילו הרבה לפניך. מעטים מול רבים זה לא להסתכל לצדדים אלא להסתכל פנימה. למצוא את הנר הקטן שיכול להאיר אור חדש ומיוחד.

ואי אפשר בלי תודות

תודות: בכל כתבה ובמהלך השנים.

לכם הקוראות והקוראים, המגיבות והמגיבים, שלא חושכים את שבט ביקורתם וגם המשבחים.

לאודליה בנאי על שמזכירה לי לכתוב חיובי ושלא אשפוך את התינוק עם המים (יין).

לעורכי הדין יונתן לבני וגילעד רוגל על עטיפה משפטית יוצאת דופן.

לדיויד סילברמן ואייל גוטמן – שני הצלמים שצובעים לנו את המדור כל שבוע.

לדורית רוגל ולאורי כהן שבימי חמישי לא ישנים הרבה.

לכל אותם האנשים שאוהבים את תעשיית היין הישראלי ושומרים עליה בדרכם.

אדם היה גם יו"ר יקב מונטיפיורי, ובספטמבר 2017 סיים את ההתקשרות עם היקב
אדם מונטיפיורי

אליעזר זקס הגיב

כתבה מקיפה מרשימה ונוקבת. הייתי מוסיף עוד "תואר": ה'מענטש' של העשור בענף היין, הפנים היפות של הענף, שגריר היין הישראלי – אדם מונטיפיורי, שתרומתו בשלושה עשורים ליקבים הגדולים ויקבי הבוטיק והעלאת קרנו של היין הישראלי בעולם לא תסולא בפז.

 

2 תגובות

  1. אחלה סיכום… כבוד גדול לייקב קסטל על הזכיה של היינן אלי בן זקן על הפריצת דרך ויינות מדהימים !!
    וגם למנכ"ל הפורש אלעד כץ שאפו..

    כבוד גדול לסומליה של מלון ממילא אפי קוץ על הזכיה.. הכרתי אותו לפני 3 שנים
    .. בן אדם מדהים וצנוע עם שרות מצוין… וגם סלבנות אפי בהצלחה..

    כבוד גדול לייקב צרעה וליינן ערן פיק על עבודה מדהימה בייקב ויינות טעימים

    כבוד לקוורט של הרי יהודה פלאם קסטל צרעה וספרה על יינות מדהימים וטעימים..

    שאפו ליינן ערן גולדווסר מיקב יתיר

    כבוד למנהלת יצוא של רמת הגולן יעל גיא

    שאפו לעבודה היפה שעושים משפחת שקד.. (רמת הגולן רקאנטי צרעה וכו')

    ושנמשיך לשתות יין ישראלי ולחזק את התעשיה של כחול לבן בארץ !!! לחיים

  2. ללא ספק זו כתבת העשור. כתבה מרתקת ומלאה אינפורמציה. תבורך על ההתמדה וכושר הניתוח והפילוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר