1: "אבנים שחקו מים" (איוב יד יט)
פרויקט המים בטעמי יין של יקב רמת הגולן נסגר לפני שבועיים. את העסק הקימה ענת לוי, המנכ"לית הקודמת של היקב. והוא הושק לפני שנתיים בקול תרועה רמה. הבטיחו פטנט, הבטיחו לכבוש את העולם ולהתחיל בארצות הברית, הבטיחו אפילו שלא נקבל חמרמורת, אבל הקורונה טרפה הכול. טוב, הם לא ממש קיבלו אישור לפטנט, ולא ממש הצליחו למכור מים בכמויות מסחריות, והתברר שיש כבר מים שעשויים על בסיס חליטת קליפות ענבים, אבל הקורונה, הקורונה אשמה. על פי הערכה, הפרויקט עלה ליקב ולשותפים בסביבות 17 מיליון שקלים. חמש מאות שישים ושישה אלף בקבוקי הר חרמון במחיר לצרכן.
הכסף הושקע בזמן המשמרת של המנכ"ל הנוכחי יאיר שפירא, שלא התחיל את הפרויקט אבל קיבל אותו בירושה. לפני מספר חודשים נכנס לתפקיד יו"ר חדש של היקב, גבי חמו, שכנראה מבין משהו בבקבוק הר חרמון, או יותר נכון מבין בחמש מאות שישים ושישה אלף בקבוקים.
מן הסתם ענת לוי שהייתה אחראית על השוק האמריקאי לפני שמונתה למנכ"לית, וגם יאיר שפירא שפיטר לאחרונה את אחראית השיווק בארצות הברית, ירצו לשכוח את הפרויקט הזה ולומר שאלה רק water under the bridge . לא בטוח שהשותפים ישכחו.
תגובת יקב רמת הגולן
המפעל המדובר למילוי המים בטעמים שהוקם בטבריה, שייך לחברת Wine water שנמצאת בבעלות ענבי רמת הגולן והגליל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, שהינה חברת האם גם של יקב רמת הגולן. משמע חברת Wine water היא חברה אחות של היקב. הפרויקט הנ"ל הוקם לפני כ-4 שנים על ידי ענת לוי מנכ"לית Wine Water אשר הובילה אותו ביד רמה לאורך כל הדרך, ואושר על ידי חברת ענבי רמת הגולן והגליל – שותפות הבעלים.
“O.Vine” מיוצר מתוצרי הגפת של יקב רמת הגולן והרי גליל, והינו מוצר חדשני שזכה להערכה ולפרסים רבים בתערוכות מזון ומשקאות ברחבי העולם. המשקה שווק מסחרית בשוק האמריקאי, התקבל בהתלהבות וזכה להצלחה מרשימה בקרב הקהל לו יועד. לצערנו, משבר הקורונה טרף את הקלפים ולפני מספר שבועות החליטו בעלי החברה לעצור את פעילות הייצור בישראל ולחפש משקיעים חיצוניים להמשך הפרויקט.
2: ששון בן אהרון – יינן דו-יקבי
הרבה יין מייצר ששון בן אהרון ביקב מוני, יקב הבית שלו. חלק מהיין מגיע למותגים אחרים, שהמוכר והטוב ביניהם הוא יקב Five Stones Vineyards בניהולו של אילן חסון. היה מעניין השבוע לשים אלה לצד אלה את הבקבוקים ולכתוב ביקורות יין. יש הבדלים, חומרי הגלם שונים ממיקומים שונים, חביות Five Stones מוקפדות יותר, אבל טביעת האצבע הייננית מורגשת בכל הדרה ובכל בקבוק.
יקב מוני
נחל קריניאן 2018: יין נדיב בטעמים, סמיך, חמאתי ומאוזן להפליא. פטל שחור, פלפל לבן, בקצוות וניל ופרחוניות. בפה טעמי שזיף חמצמץ, דובדבן ומנטיות קרירה. מחירו 55 ₪ של אושר בלי הרבה סיפורים. יין ישראלי במיטבו.
נחל פטיט סירה 2018: זו הפתעה. ריחות וטעמים של פירות שחורים, עור, עשבי תיבול. עוצמה בלתי מובנית. שאפו. מחירו 55 ₪.
עמק שורק קברנה סוביניון 2018 : מינרליות מסקרנת, חמיצות גבוהה. טעמי פרי שמתפרצים מעניקים תיבול של שוקולד וקפה. יין שצריך לעקוב אחריו. וואו. מחירו 75 ₪. מדהים.
דלילה 2013: ענבים מזני בורדו. יין עשיר, סמיך, עסיסי, ומעל הכל מאוד נקי ומאוזן. ריחות של פירות כהים בשלים, שוקולד, תבלינים, רצפת יער, ואת הכל עוטפת חמיצות משובחת. מחירו 149 ₪ -VFM (תמורה לכסף – תל"כ) מהליגה של ה- 200 ומעלה.
יקב Five Stones
Nobilityלבן 2018: שרדונה עם תוספת של 5% סוביניון בלאן, 8 חודשי חבית. יין מאוד מדויק. חמיצות ומינרליות מדהימים, ריחות של הדרים ופרחים, עבודת חבית מדויקת. בעצימת העיניים אתם תיזרקו לבורגון. מחיר 135 ₪ – VFM לחלוטין.
בלנד לבן 2018: 60% גוורצטרמינר ו- 40% סוביניון בלאן. יין מעט מבלבל. גוורצטרמינר שמצפים שיילך לכיוון המתיקות או החצי יבש, מקבל תפנית מעניינת ומוגש כיבש לחלוטין, שופע ריחות הדרים, טרופיות ועשבוניות. החמיצות שולטת ומאפשרת יותר לארומות לבוא לידי ביטוי, מאשר לטעמים שמגיעים רק מאוחר יותר כשהיין מעט מתחמם. זה יין למיטיבי שתייה שרוצים להיות מופתעים ובגדול. 'הדפוק הזה עשה לי טוב' (שר ירמי קפלן). מחירו 79 ₪ – VFM לחלוטין.
Nobility 2016: בלנד של זני בורדו. צבע אדום בוהק ומרשים, ארומות של טבק, קפה, מעט וניל, המון פרי אדום, בפה חמיצות משובחת, פה עגול וחמאתי, 31% מרלו נותנים את הטון – וטוב שכך. מרלו הרי יהודה משובח שעושה את היין הזה למה שהוא. מאופק, עולם ישן במיטבו, ומסקרן ביותר. מחירו 135 ₪ -VFM לחלוטין.
לסיכום: היינן ששון בן אהרון מצליח בווירטואוזיות לעבוד עם חומרי גלם משובחים, ומאפשר לטרואר המקומי לבוא לידי ביטוי בבקבוקי היין שהוא מייצר. זאת עם מינימום התערבות ותיקונים, שגם ביינות מהסדרות הנמוכות של מוני באים לידי ביטוי ולא מופקרים, ועל זה שאפו.
3: המפורסמים עושים יין – מה עם ישראל?
במאי הקולנוע פרנסיס פורד קופולה, קליף ריצ'ארד, שחקני הקולנוע סם ניל, בראד פיט, אנג'לינה ג'ולי, ג'וני דאפ, ג'ראר דה פרדיה, הכדורגלן דייויד בקהאם ורבים אחרים, הם רק רשימה חלקית וקטנה של מפורסמים שרוכשים לעצמם יקבים ומשיקים יין על שמם. האחרון היה הראפר פוסט מאלון שהביא לקריסת אתר ויוינו ואתרי יין נוספים שלא עמדו בלחץ הביקוש לבקבוקי היין שלו, 50,000 בקבוקי יין רוזה Maison No. 9 (גרנאש, סנסו וסירה) המיוצר ביקב שלו בפרובנס שבצרפת, שנמכרו בתוך יומיים במחיר של 22 דולר לבקבוק 750 מ"ל, 45 דולר למגנום, ו- 90 דולר לבקבוק 3 ליטר (ירבעם).
לפחות שלושה אנשי עסקים ישראליים מעורבים בתעשיית היין בארץ, דודי וייסמן – שותף עם משפחת יצחקי ביקב טוליפ, ואלי וייסמן שזכה לחשיפה רבה במוסף כלכליסט בשבוע שעבר, השותף ביקב בת שלמה עם היינן ארי ארל. המעורב ביותר הוא לני רקנאטי, שיקב רקנאטי לא רק נושא את שם משפחתו, אלא שהוא מגיע לאירועי היקב ולמפגשים עם עיתונאים ולא נחבא מאחור. כמו כן גם השר לשעבר שלום שמחון, שיחד עם רעייתו אורנה הם הבעלים של יקב שמחון במושב אבן מנחם בגליל המערבי.
יצאנו לחפש מפורסמים ישראלים (זמרים, שחקנים וכו') שרכשו יקב או נכנסו כשותפים, אבל לא ממש מצאנו. הם משקיעים בנדל"ן ובעוד מיזמים בארץ ובעולם אבל יין מחוץ לתחום עבורם, ולא מעניין אותם להוסיף לביוגרפיה שלהם "ואני שותף ביקב" ולקדם את יינותיו. חפירה קטנה מגלה שרוב הסלבים שמייצרים יין כמותג שלהם, פשוט קנו אחוזות בצרפת, אוסטרליה, ניו זילנד, ארה"ב וארצות אחרות, כשבצמוד לאחוזה היה קיים גם יקב קטן ומשפחתי, ואם כבר הוא קיים אז למה לא לייצר בו יין. יין סלב מיוצר בדרך כלל בפחות זמן, ולא תמיד מייצרים אותו אלא רוכשים בקבוקים מוכנים וממתגים אותם. היינות בדרך כלל מתאימים לכל חך והם יותר בטעמים מסחריים. עד היום אין בשוק יין של סלב שמבקרי היין הבינלאומיים יצאו מדעתם עליו, אבל מתברר שכשמדובר בסלב הביקורת איכשהו מיישרת קו. ציונים טובים ניתנים כמעט לכולם, והמדליות מעטרות את קירות היקבים.
הדבר שהכי דומה לתעשיית ייצור יינות סלב זו תעשיית הבשמים, שנושאים את השמות בריטני, כריסטינה, בקהאם, אנטוניו בנדראס, אליזבת טיילור, ג'ניפר לופז, כריסטינה אגילרה ועוד. אלו בשמים שהבקבוקים שלהם יותר זולים, והמיתוג לא ממש גבוה. הריחות שלהם מאוד דומים אחד לשני. הם לא ממש יחפשו את הריח הבא, לא יחפשו ליצור קלאסיקה. אם בשנה מסוימת ריח התות הולך טוב, אז בשמי הסלבס שישווקו באותה שנה יהיו עם ריח תות. כנ"ל ביינות המפורסמים. בדיקה מהירה מראה שאכן יינות הסלב לא יחרגו משרדונה, סוביניון בלאן, או בלנדים קלאסיים של בורדו. יש סוג של בום והצגת היין לכל העולם, מכירה של כמה עשרות אלפי בקבוקים, וקולם נודם. עוד קצת כסף כיס וקצת פלשים. לא יותר. ואצלנו השר שמחון כבר לא שר. אני מניח שהיין שלו יישאר איתנו עוד שנים רבות, והוא די טוב דרך אגב.
4: על המוקד – יקב אסף: גאוות הרמה
יקב אסף שוכן בצמוד למושבה קדמת צבי שברמת הגולן, מול מחנה חומה שכבר מזמן אינו מחנה אבל החומה עדיין שם, ואסף הוא כבר מזמן לא רק יקב. מדובר בנחלה של משפחתו של אסף קדם, שבנתה סביב היקב כפר יין מטופח ומעורר השראה עם מטבח שפית באחריות הבת דידי, בקתות אירוח באחריות קארן – שהיא גם אחראית על אורן, אז בעצם היא השולטת, חדר טעימות באחריות הייננים אסף ואורן, גינון סביבתי המשלב צמחייה מקומית עם אבני בזלת באחריות אם המשפחה הדסה, והאח התל אביבי שחר והאח הקטן רותם, שאחראי על שיווק היין תוך כדי לימודים בפקולטה לחקלאות. מופעים, קומזיצים והשקות ססגוניות נערכים בכפר היין כל השנה, ולפעמים אפשר למצוא סתם איש עם גיטרה שמנגן מאיר אריאל ,כי אצל משפחת קדם מקבלים את כולם – ויותר מזה מחבקים את כולם. לא הפתיע אותי שהם הוציאו תווית יין לשבוע הגאווה כאות תמיכה וסולידריות. עכשיו כשהשמיים סגורים והתיירות הגוססת מנסה להתעורר, בשלבי גסיסה זה הזמן להגיע לרמה. יש שם הרבה פינות חמד קטנות שאפשר למצוא בהן הרבה אושר בימים טרופים אלה. יקב אסף הוא אחד מפינות חמד אלה.
אסף סוביניון בלאן 2019: ריחות נקיים שמאפיינים את הזן, דשא קצוץ, אשכולית, מעט אגס בוסרי. בפה חמיצות נפלאה. מחירו 88 ₪ – VFM לחלוטין.
אסף פינו גרי 2018: די עשו בית ספר לכל שאר הפינו הישראלי. מחירו 94 ₪ – VFM לחלוטין.
אסף זינפנדל רוזה 2019: ריחות של דובדבן ומעט אשכולית. פה בשל, מינרלי. חומציות נפלאה, אפטר טייסט של פלפל שחור. כמו שכתוב. שאפו. מחירו 86 ₪ – VFM לחלוטין.
אסף פינוטאז' 4 עונות: 85% פינוטאז' עם תיבול של סירה, קברנה סוביניון וקברנה פרנק. חרף היותו אדום מדובר ביצירה קיצית מרעננת. יין קריר שופע ארומות נקיות של תות צעיר ומעט שזיף, פלפל ירוק ושחור. חמיצות טובה. יופי של יצירה. מחירו 104 ₪ – לחלוטין שווה. ואיך אמר אייל ברקוביץ'? "מה שאני עשיתי בעונה אחת באנגליה, ויואלדי לא עשה בארבע עונות." לחיים.
המלון הסקוטי מגיש מסיבה וורודה
ואם כבר וורוד, אז…. לזריזים ומהירי החלטה: היום שישי 26 ביוני ומחר שבת 27 ביוני, תתקיים מסיבת בריכה במלון הסקוטי בטבריה, בה יוגשו רק יינות וורודים (שבוע הגאווה אמרתי). פסטיבל היין המסורתי שהיה אמור להתקיים באפריל התפספס להם, אז המארגנים עומרי יצחק ודניס בודסוב, החליטו על פסטיבל של קיץ. ההצעה היא יומיים של מסיבת בריכה וורודה מול הכינרת, מהצהרים עד חצות, עם מגוון יינות רוזה ללא הגבלה. המחיר כולל יין חופשי חופשי ושימוש בבריכה, הזמנות ופרטים נוספים אצל עומרי 052-4562504 ודניס 054-6320835.
5: מתכוננים לבציר 2020 – יקב ספרה בגבעת ישעיהו
דורון רב הון יינן יקב ספרה צילם וכתב: "הכרמים שלנו ממוקמים בגבעת ישעיהו, שרדונה, ריזלינג, סמיון, שאנין בלאן, רוסן; וכרם בכפר שמאי – סוביניון בלאן. אנחנו מגדלים 50 דונם גפנים, ונייצר השנה כ- 35,000 בקבוקים. השנה יניב לראשונה כרם שרדונה חדש, ויהיה מעניין מאוד לעבוד עם שתי חלקות סביב מושב גבעת ישעיהו, במיקומים שונים ובאופי גידול שונה. עוד כמה שנים יניבו חלקות חדשות שניטעו באזור שלנו, ויוסיפו עוד גוון לעולם היינות הלבנים שלנו".
ועל התמונה למעלה אומר דורון: "המסחט הפנאומטי הוא בעצם הלב של תהליך קבלת הענבים. נכנסים אליו אשכולות שלמים, סחיטה עדינה ממצה את המיץ האיכותי ו'החף מאיפור' ביותר. אני מאוד אוהב את הפרופורציות ויחס המוצקים שאני מקבל מהמסחט הזה".
יקבים שמעוניינים לספר על הנעשה אצלם לקראת הבציר מוזמנים לפנות לרני רוגל בווטסאפ 050-5267706
6: ראיון וירטואלי עם ישראל פרקר
הבהרה לשאלות שקיבלנו מקוראים: וירטואלי פירושו כאן יותר דמיוני ופחות אמיתי, אם כי יש בו אלמנטים אמיתיים. מסובך. אז הנה ראיון וירטואלי למיטיבי לכת
ישראל פרקר, שהשבוע חגג יומולדת, הוא אושיה אמיתית בענף היין ומעבר לכך, עם נוכחות בולטת בפייסבוק. הוא עורך את אתר winesiarael.com, פועל לקידום יין, שמן זית וקולינריה ישראלית, מתנדב במועצה לשימור אתרים, כמתנדב הוא פעיל מסור שעוסק במחקר היסטורי ועזרה בעבודה בארכיון הגדול במוזיאון ראשון לציון עיר מגוריו, גאה בשירותו ועבודתו כטכנאי שידורים, הקלטות ואחמ"ש בגלי צה"ל, נשוי לרונית, אב וסב. חבר שלנו ושל רבים אחרים.
סרט שמלווה אותך בחיים?
"אהבה בדרכים". הסרט הוא שילוב של דרמה וקומדיה, וכך בדיוק אני רואה את החיים שיש בהם אירועים מכל הגוונים. אני גמלאי כבר מספר שנים (בוגר עשרות שנות עבודה בהייטק) ועושה יום יום כמעט כל מה שמתחשק לי. בסרט, זוג פנסיונרים עקשנים עוזבים את הבית, ויוצאים להרפתקה חדשה ומעניינת (אותי) בתוך קרוון ישן. הם מנצלים את ההזדמנות שהם חופשיים, ומטיילים ברחבי ארה"ב גם בהרבה מקומות בהם ביקרנו רונית אשתי ואני. זיכרונות רבים עולים לנו, וגם אינספור חיוכים בשפע, וזה מה שאני אוהב, חיוכים וזיכרונות מפעם. יש בסרט המון רגעים מרגשים בין הזוג האוהב, גם שמחים וגם עצובים, דבר המחזק את יופיו של הסרט, המחזק את אהבתי אליו. גם הסוף מפתיע וייחודי.
הלן מירן ודונלד סתרלנד מככבים ב"אהבה בדרכים", דרמה קומית מצחיקה ומרגשת. הגבר סובל מדמנציה, אך מבחינה פיזית עדיין בכושר, והאישה במצב הפוך: ראשה צלול אך גופה חולה וחלש. השניים מבינים שלא נותר להם זמן רב ביחד, ולכן הם לוקחים את הקרוואן שלהם, בו לא השתמשו מאז שנות השבעים, ויוצאים למסע אחרון, עתיר הומור, הרפתקאות וחשבון נפש ברחבי ארצות הברית. מזכיר קצת את ענף היין הישראלי לא? סרט הכולל את כל הז'אנרים האפשריים: דרמה, קומדיה, טרגדיה, פרסה, סאטירה.
משפט שמלווה אותך?
את כל חיי אני משתדל לנווט בעקבות הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", כנראה בגלל החינוך שקיבלתי בבית, מימי ילדותי, בו הודגש שאני, וכל אחד אחר, לא נמצא לבד בעולם, ואסור לשכוח את אלה החיים סביבנו. הורי עסקו שנים רבות במעשי התנדבות רבים ומגוונים לקהילה. מעשיהם נספגו עמוק בדמי, וגם אני מלא במעשי התנדבויות, דבר שהתחזק כשיצאתי לגמלאות לפני מספר שנים. המעשים האלה, הממלאים את יומי, נותנים לי ערך רב ומעשירים את חיי. כשאני רואה וקורא בתקשורת, מנפחת העניינים, מה עושים רבים וחשובים רק למען עצמם, והציבור עליו הם מופקדים או צריכים לשרת אותו מעניין אותם פחות, מתחשק לי לצעוק להם באוזן, מדי בוקר: חברים, אל תשכחו את המשפט המאוד חשוב: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אף כי אני יודע שזה לא כל כך יעזור. מתחשק לי לומר זאת גם לאזרחים רבים, המתנהגים לא בדיוק בהתאם למשפט החשוב, לנסות ולשנות דרכם ומעשיהם הפסולים. למשל, כשהם משאירים טונות אשפה במקומות בילוי, נוהגים בכבישים כאילו הם לבד, מתפרעים בחוצות ועוד ועוד. אבל גם צעקתי זו לא תעזור, כנראה.
אמנם של רבי עקיבא, אבל צר לי לאכזב אותך. לביטוי זה אין שום משמעות דתית. ללא הסיומת שלו "אני ה'" הפסוק הזה הופך מקודש לחול.
מאכל אהוב?
סטייק עסיסי וטוב, וגם עוף בגריל.
ג'ורג' ברנרד שו כתב: "גילו הממוצע של אוכל בשר הוא 63. אני בן 85, ועדיין עובד קשה כמו תמיד. חייתי מספיק זמן, ואני מנסה למות, אבל פשוט לא יכול. סטייק בודד היה גומר אותי, אבל אני לא יכול להביא את עצמי לבלוע את זה. אני מדוכא מהמחשבה לחיות לנצח. זהו החיסרון היחיד של צמחונות."
יין שתיקח לאי בודד?
זינפנדל טוב. בשנת 1998 התחלתי עם היין, כל שבוע הייתי נכנס לחנות היין באור יהודה וקונה זינפנדל. שנה שלמה רק זינפנדל, ולרוב מיקב אמריקאי אחר.
הרבה יין נשפך בוויכוח בין האמריקאים לאיטלקים בעניין הזינפנדל-פרימיטיבו, זני יין שלא ברור אם חד-הם או אם הם שונים.
בקצרה
ניסיון הצתת כרמי היין של יקב הר ברכה
בשבת 20 ביוני זיהה רכז הביטחון של הישוב שתי דמויות שהציתו בסמוך לכרמים של יקב הר ברכה. בפעילות מהירה של התושבים ולוחמי הכיבוי, הם הצליחו להשתלט על הדלקה והיא לא הגיעה לכרמים. רכז הביטחון דיווח כי הוא זיהה את המציתים נעלמים לכפרים הערביים הסמוכים. מאידך, ביום ראשון טענו תושבים פלסטינאים כי מדובר בפרובוקציה של יהודים מהישוב יצהר, הידועים ככאלה שמתנכלים לערבים ומבצעים תגי מחיר. לראייה, הם טוענים שכוחות הכיבוי והתושבים היהודים הגיעו תוך דקות ספורות והשריפה, בכלל הייתה בשדה קוצים ולא בכרמים. את הגרסאות תצטרך לבדוק משטרת ישראל.
תגובת דובר משטרת ישראל
"באזור הסמוך לישוב הר ברכה התחוללה שריפת שדה קוצים, כוחות כיבוי האש ומשטרה פעלו לכיבוי השריפה ללא נזק. בעקבות מידע שהגיע לידי המשטרה נפתחה חקירה לבירור נסיבות השריפה".
הייננית לין גולד מזמינה לקפריסין
בקרוב (תמיד טוב להאמין) ייפתח הקו האווירי בין ישראל לקפריסין בלי צורך בבידוד, וזו הזדמנות לטוס לבקר ביקב של לין גולד, לשעבר ייננית יקב עמק האלה, שפתחה שם יקב מדהים צמוד למלון ספא שמתמחה בטיפולים עם מוצרי יין. מלון הכרם גילהאם יפתח מ-1 ביולי, ומוכן לארח את חובבי היין כדי להירגע, להתרענן להנות מיין טוב ואוכל משובח.
להזמנות + 905-3385-08403, או באתר
איש הענבים – הגודל כן קובע
הם נחשבים לנדירים, לא ממש נכנסים למקרר היין, והשמות התנכיים שלהם נשמעים מוזרים (ביניהם ירבעם, נבוכדנצר וגוליית). בטעימה יפתחו יותר מ- 24 מגנומים ובקבוקים גדולים יותר. זו הזדמנות לנסות ולהבין האם לגודל הבקבוק השפעה משמעותית על הנוזל שבתוכו. יהיו שם יינות של היקבים קסטל, פלם, רמות נפתלי, סרור, בזלת הגולן, ברבדו, שריגים ואחרים, אה כן, וגם 'אשרה' של חיים גן. חמישי שישי 16-17 ביולי. צריך להזמין מקום מראש, כי אומנם המקום החדש של איש הענבים גדול, אבל הדרישה לטעימה זו מטורפת. הכתובת החדשה: דרך שלמה (סלמה) 4 – מתחם חצרות יפו, 03-5180533.
7: מתכוננים לבציר 2020 – יקב מואה במושב צופר בערבה
רני רוגל מדווח: בשישי בבוקר הגעתי לביקור קצר ביקב מואה במושב צופר שבערבה, ופגשתי את יהודה פרידמן, חקלאי המגדל פלפלים ליצוא וקצת תמרים, שהקים את היקב יחד עם אשתו צביה בשנת 2014 והם מייצרים יין מ- 2015. היקב קיבל את שמו ואת האיור הגרפי על התוויות שלו ממצד נבטי בשם זה הממוקם על דרך הבשמים, 1.5 ק"מ מהמושב.
אז יש לנו יקב במיקום מדברי בערבה בגובה 0, וברור שבעייתי לגדל כאן ענבי יין (כן גדלים ענבי מאכל). מה עושים כשרוצים ענבי יין מדבריים? “"בהמשך דרך הבשמים, באזור עובדת ושבטה יש הרבה גתות עתיקות שמעידות על ייצור יין במקום", אומר יהודה. "לכן פנינו עבור ענבים לחוות הבודדים באזור, אל צור שיזף והלל פורת, ומהם קונים את הענבים.
יקב מואה מייצר 5,000-6000 בקבוקים בשנה של יינות זניים: רוזה מקברנה סוביניון, שרדונה, שיראז, קברנה סוביניון ומלבק. השנה ייבצרו 6 טון עבור יין הרוזה והאדומים של היקב, ו-4 טון עבור היינות הלבנים. אין בשלב זה כוונה להגדיל את כמות היין, אבל משנים את התמהיל לכיוון יינות לבנים ורוזה. "נייצר פי שלושה יותר רוזה, שפשוט נגמר מהר. יש ביקוש גדול".
כחקלאים המשנים גידולים לפי תנודות ביקושי השוק בעולם, הפכו הפרידמנים מקררי פרחים אותם גידלו בעבר, לחדר יין בו שוכנות כ- 20 חביות אלון צרפתי עבור היינות האדומים, ששוהים בהן שנה, כשהחביות עוברות ארבעה בצירים למיתון השפעת העץ. למרות שהענבים מגיעים מכורמי הערבה, ליהודה וצביה יש חלק בתהליך: "כחקלאים אנחנו מאוד מעורבים, קובעים כמויות ודילול, ולקראת הבציר קובעים תאריך לפי בריקס. בלבנים ורוזה המגמה להוריד לבציר ב- 21.5 בריקס כדי לקבל פחות אלכוהול, ואת האדומים בוצרים סביב 24 בריקס".
8: מתכוננים לבציר 2020 – כרם ויקב שיזף במצפה רמון
רני רוגל מדווח: בויקיפדיה כתוב שצוּר שיזף הוא סופר מסעות ופרוזה, עיתונאי, צלם ונוסע. לא כתוב שהוא כורם, יינן ובעל יקב. לא כתוב גם שהוא מדבר מהר ("מה, אתה לא מקליט?" לא, אני כותב תוך כדי שיחה). בכל זאת לכדתי וקלטתי כמה פרטים מעניינים על כרם ויינות מדבריים.
סיקרן אותי לדעת איך צור שיזף הגיע מעיסוקיו לכרם וליין: "הכול מקרה וטעות. זה התחיל לפני 20 שנה כשחזרנו מטיול של שנה בהודו, ובאנו לבקר חבר במצפה רמון. הרעיון היה להקים מיזם תיירותי, שום דבר שקשור לחקלאות. התוכניות אושרו אחרי 18 שנים, אבל בינתיים הציעו לנו 80 דונם לנטיעת כרם, למרות שלא היה לי מושג. לא ידעת שכרם יין זה לא כלכלי בלשון המעטה. ב- 2011 נטענו בגובה 800 מטרים 20 דונם ראשונים, שרדונה וסירה".
"זה שבאתי מעולם ספרות עיתונות ותיירות – זה יתרון וחיסרון שלי", אומר צור. "כתוצאה מעקשנויות שלי שנבעו מבורות וקמצנות, נוצרה שיטה שבחמש השנים הראשונות כורמים ואנשי מקצועי באו לכאן, ראו, וצקצקו בלשונם – שורות לא ישרות, עשביה. לפני 5 שנים התחיל ערן רכבי להביא את הכרם לדוגמה של איך צריך לעשות כרם. הקרקע היא אבק שבא עם הרוח, שכבת לס דק. גשם של יותר מ- 7 מ"מ יוצר שיטפון, כי אין חלחול. אבל אם יש צמחיה הקרקע הופכת לספוג. הגפנים עושות את זה אבל אם הייתי מרסס המים היו אוטמים את הכרם וזורמים הלאה. הם נשארים בזכות העשבייה. השנה למשל השקינו רק מתחילת מאי. המנה הראשונה עד פריחת הכרם הינה של מים טבעיים, ואחר כך אני משקה עם מי שתייה כדי למנוע חדירת רכיבים שיש במים מושבים לקרקע".
עוד יתרון של העשבייה בכרם שיזף: "2015 הייתה שנה גשומה מאוד והעשבייה גבוהה. בדקו חרקים בכרם ומצאו שהאחוז הטוב ביותר של פרות משה רבנו שאוכלות את הכנימות נמצא אצלנו. יש המון חרקים טובים, אנחנו לא מרססים, וזה הופך את הכרם למאוזן. יש לנו עשביה ים תיכונית ולא מדברית, כי המתקנו את האדמה, והדעה היא שהכרם מוציא את הענבים הכי טובים בנגב".
היום נטועים בכרם שיזף 50 דונם סירה, מלבק, וקברנה פרנק. בלבנים: 18 דונם שרדונה, 10 דונם שנין בלאן, ו- 120 גפנים של מוסקט קנלי לייצור 200-150 בקבוקי יין, היקר של היקב הביתי. את מרבית הענבים מוכר צור שיזף ליקב רמת נגב, יקב שורק של ניר שחם ויקב מואה, והוא מייצר 3,000 בקבוקי יין שלו בשנה, הנמכרים במקומות כמו ברוט, איגרא רמא והבסטה. את היינות הלבנים הוא מייצב מחוץ למבנה היקב – מיתרונות מזג האויר. הגישה לכלל היינות היא פחות בריקס ופחות חומציות, ויין אדום הוא מיישן בחביות משומשות – "לא אוהב עץ חדש".
אה, מי שלימד את צור שיזף לייצר יין הוא מי שהוא מגדיר אותו כ"חבר טלפוני" – גבי סדן מיקב כרם שבו. "אנחנו מכירים כבר 30 שנה", הוא אומר.
כדאי לקרוא גם את זה
יין וג'אז: מפגש חוויתי ישראלי צרפתי עם יקב קפסוטו וגיטריסט צועני
יוסי נאור, חובב יין וג'אז ומי שהוביל תכנית רדיו בשם 'ג'אז אדום לבן' בתחנת הרדיו של מכללת עמק יזרעאל, מביא לנו הקשרים בין יינות ישראליים למוזיקה שהוא אוהב. כי יש מספר רגעים קסומים בחיים כמו לשתות יין ולהקשיב לג'אז. הפעם יין גלילי של ציוני נלהב וגיטריסט ג'אז צועני צרפתי. קריאה והאזנה נעימות כאן
תגובה אחת