1: 375 – הגודל קובע או לא קובע?

שוק היין המוסדי (מסעדות, בתי מלון, חברות קייטרינג) ספג השנה מכה אנושה. מאות אלפי בקבוקי יין הוחזרו ליקבים, ומיליוני שקלים נרשמו כחובות אבודים. לאחרונה התחלנו לראות בחנויות היין וגם על מדפי הסופרמרקטים יינות 375 סיסי – בקבוקי יין קטנים בחצי נפח בקבוק סטנדרטי (750 סיסי), שלא ממש פופולריים ולא ממש מובנים לרוב צרכני היין.

שנים הרגילו אותנו להזמין כוס יין במסעדה  – אם לא בקבוק שלם. כשיושבים על בר, תמיד ישאלו אתכם איזה כוס יין תרצו, וגם אם אתם זוג לא יציעו לכם בקבוק של 375. עניין של חינוך אולי, עניין של עלות אולי – מחיר בקבוק קטן (רעיון נחמד לקרוא לבקבוק 375 בשם 'בקבוקטן') גבוה יותר ביחס לבקבוק רגיל. במרכז המבקרים של יקב רמת הגולן תוכלו לראות מאות בקבוקי יין קטנים של מותג גמלא (קברנה, מרלו, סנג'ובזה, סירה, קברנה מרלו, שרדונה, ריזלינג), וגם של סדרת חרמון (אדום, אינדיגו, לבן). אולי בגלל שיותר נוח לתיירים לקנות בקבוקי יין קטנים כמתנות – אבל איפה התיירים? וכן, שוק יעד מרכזי היו המסעדות, אבל פה ושם היו גם חנויות יין שהחזיקו אותם. גם ביצוא של היקב נמכרים בקבוקטנים בחנויות יין, ובשווקים מסוימים בעיקר במסעדות. החודש התחיל יקב רמת הגולן לשווק בקבוקטני 375 של מותג גמלא בצורה די חזקה, ומעניין האם אלה נאספו ממסעדות ובתי מלון או שיועדו לכך מלכתחילה.

לאחרונה החל זאב דוניה מיקב סוסון ים למכור בקבוקטני 375, וברשתות החברתיות היו שסברו כימדובר בבקבוקים שחזרו ממסעדות. זאב כזאב מסביר כי הרומן שלו עם חצאי בקבוקים החל לפני שנים רבות. כשאורלי רעייתו והוא היו בחופשות בחו"ל, הוא נהג להזמין במסעדות חצי בקבוק לבן ובהמשך חצי בקבוק אדום. כמובן – במידה והיה בתפריט. "כל הניסיונות שלי לשכנע את המסעדנים בארץ להכניס חצאי בקבוקים עלו בתוהו", הוא אומר. סיבות היו מכאן ועד להודעה חדשה. השתיים שחזרו על עצמן הן סוג של סטיגמה, ומסטיגמה כידוע קשה להיפטר. הראשונה: יין בבקבוק קטן לא מחזיק מעמד, כלומר אין לו יכולת התיישנות. השנייה: המחיר. אז ככה, יש אמנם הסבר טכני לעניין התיישנות יין בבקבוק קטן. זאת הכללה, ובמציאות זה לחלוטין תלוי בטיב היין. ולראייה, לפני כשנה גילה זאב דוניה במסגרת עשיית סדר במרתף, מצבור של בקבוקי 'פליני' קטנים מבציר 2010 (אלפיים ועשר, לא טעות בהקלדה), שנשכחו שם מסיבות אלה ואחרות. "פתחנו בדחילו ורחימו בקבוק, והיין "שר".  סליחה, לא צנוע, אבל אמת. הצענו אותו ללקוחות פרטיים במחיר מצחיק, והוא נחטף"

לגבי המחיר, זאב אומר: "חצי בקבוק צריך לעלות מחצית ממחיר בקבוק רגיל פלוס כ-7 ₪ מחיר האריזה הנוספת. פשוט כך, הישראלי כידוע שונא להיות פרייאר. זאת פגיעה אישית נוראה אם ישלם יותר ממה שראוי. והצרכן שכנע את עצמו מראש, שחצי בקבוק זה תעלול שיווקי על חשבונו. למרות זאת התעקשתי לבקבק כמות קטנה של בקבוקים שנמכרו במספר מסעדות, אבל היה קשה מאוד להכניס את ה- 375 לתפריט היין. כשהתחילה הסאגה המטורפת של הקורונה ופריחת הטייק אווי החלה, עלתה מחשבה שזו הזדמנות טובה לשווק את הבקבוקים הקטנים, מתוך מחשבה שאנשים לא יהיו מעוניינים לחסל בקבוק שלם בארוחה. החלטתי להיכנס להרפתקה של בקבוק 375 ולראות מה יוליד יום. כשהביקוש לא נסק החלטנו לשווק את ה- 375 ישירות לצרכנים במחיר של 48 ש"ח לבקבוק, במארז הכולל עשרה בקבוקים קטנים במחיר של 480 ש"ח לקרטון כולל משלוח. כל שנותר הוא להמתין ולראות את תגובת הלקוחות".

אז טעמתי פליני 375 מבציר 2010 – סירה וקברנה סוביניון. גם אני הופתעתי. בקבוק קטן אבל ממזר. נפתח ונמזג ללא דקנטר או אוורור כלשהו. יין  ינוקאי,  חד כתער, חומציות נפלאה, רעננות טובה, מורכבות פרי בשל. וכדברי פליני עצמו: "הגבול בין הממשי לבין הדמיוני מהווה את ממלכתו של האמן". יין מדהים.

2: מכירת חיסול של יין במסעדות

עשרות מסעדות (שלא לומר את האמת: מאות) נסגרו במהלך החודשים האחרונים, ורובן נתקעו עם סחורה שהוזמנה ושולמה. מתברר שאפשר למצוא מציאות "במבצעי הפסד" שעורכים בעלי המסעדות, ומוכרים חוץ מהציוד גם סחורות וחומרי גלם. כך, אלפי בקבוקי יין מוצעים למכירה באתרי היין השונים, ובהם אפשר למצוא יינות מתיישנים, מגנומים, יינות מבורדו, שאבלי, יינות מיוחדים, וכמובן את היינות שהמסעדות מכרו בתפריט היין הרגיל שלהם. המחירם הזויים, ורוב היינות נמכרים במזומן ב- 50% ממחירם בשוק. סוחרי יין זריזים ואספנים עטים על המציאות, ורוכשים את היינות הללו כלחמניות שיצאו זה עתה מהתנור. עיון קצר באחד מאתרי היין גילה לנו כי יינות קצרין נמכרו בממוצע של 300 שקלים לבקבוק, מגנומים של רמת הגולן משנות בציר 2008 עד 2012 נמכרו ב- 250 שקלים לבקבוק, יינות בן-חיים בני עשור ויותר נמכרו ב- 100 שקלים, יינות מתיישנים של יתיר נמכרו גם הם במחירים של עד 150 שקלים, והרשימה עוד ארוכה.

התופעה מתרחבת בשבועות האחרונים. מצד אחד, מי שזוכה לקנות יוצא מאושר, ומאידך העצב על המסעדנים שמנסים לקבל כספים בכל דרך על מנת לשלם חובות או לפחות לשלם שכירות עד יעבור זעם. הנזק העצום הוא בעיקר לתנאי האשראי שיקבלו אותם בעלי מסעדות כאשר, מוכים וחבולים, יפתחו שוב ויתחילו להזמין שוב חומרי גלם ומוצרים. רוב העסקאות יהיו במזומן. אף חברת שיווק והפצה לא תהיה מוכנה לספוג שוב הפסדים בגלל פשיטות רגל וחובות אבודים. כבר עכשיו אפשר לומר שלא בטוח שיהיה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. תפריטי יין, סומליירים ומסעדות יוקרה, הם האחרונים בתור להתאושש. חישוב מסלול מחדש מחייב את ענף הקולינרי, ובטח את היקבים שעיקר מכירותיהם מעבר ליינות הזולים יותר בסופרמרקטים, היו במסעדות ובבתי המלון.

3: יקב הרי גליל חולץ שד

לפני מספר שבועות פרסמנו כתבה ובה תמונה של דוגמנית מצולמת בלבוש ובישיבה פרובוקטיבית, וממליצה על יינות ישראלים במסגרת קמפיין של רשת חנויות הפרחים זר פור יו. לא הבענו דעה, רק שמנו את זה על השולחן, האם זו הדרך בה צריך להנגיש את היין לקהל הרחב, האם בלי משים החליטו להסיט את תשומת הלב מהמוצר, ולתת למחשבות ארוטיות ופנטזיות מיניות מודחקות לעשות את העבודה. שנים שהיקבים ביקשו מאיתנו להתחבר לסיפור מאחורי עשיית היין,  סיפורי כורמים, משפחתיות, קיימות, צליל הקשת כוס בכוס ועוד. האם מבקשים מאיתנו לוותר על הרומנטיקה וחליצת פקק השעם, ומעניקים לנו עכשיו חליצת שד במקום?

השבוע עלה בתוכניתו של גיא פינס טיזר, בו התבשרנו כי יקב הרי גליל, בשיתוף פעולה מלא עם אושיית הטלוויזיה מיכל אנסקי, מתכוונים להשיק בקרוב יין ממותג על שמה. בקליפ שצולם ביקב לפני מספר חודשים, גייסו את אנסקי ומשפחתה לבצור ענבים, לדרוך יחפים בתוך חבית מהאלף הקודם, ולהגיר את נקטר האלים חף מפטריות ושאר אגזמה. גולת הכותרת הייתה הנקה בין הכרמים בזמן אמת של תינוקה החדש של מיכל; פסטורליות במיטבה.

באותה נשימה אזכיר כתבה שפרסמנו על סלבס (ידוענים) ברחבי העולם, שפותחים יקבים או נכנסים בשותפות עם יקבים ומשיקים יינות על שמם. התופעה מתפשטת, ושאלנו מדוע בישראל לא מצאנו אף ידוען שעשה זאת. אז כנראה שביקב הרי גליל או ביקב רמת הגולן, בעל מרבית מניות היקב בקיבוץ יראון, קראו את הכתבה ואמרו למה לא בעצם? אין לי מושג איך מתקבלות ההחלטות ביקב רמת הגולן, אבל יתכן שהחשיבה הייתה: יש סלבית מתוקשרת, בואו נתחכך בקצת זוהר תל אביבי, נגיע לגיא פינס, נגיע למאקו, נעשה השקה נוצצת, ואולי אפילו יהיו כמה צילומים בהם המנכ"ל מחייך ליד מיכל אנסקי ובקבוק היין, וזה יקבל חשיפה בעיתונים, באתרים ושוב אצל גיא פינס. היין בסיפור הזה יהיה שולי, אף אחד לא ידבר עליו.

באייטם אצל גיא פינס, הוא גילה לנו בטון ציני למדי כשקרא מקומוניקט של היקב אותו קיבל, כי היין יהיה בלנד מענבי קברנה סוביניון, סירה, מרלו ופטי ורדו – חומרי גלם שיש לכולם, שהתיישן 13 חודש בחבית אלון צרפתי, ואת העפיצות הוא ייחס באותה ציניות לדריכה על הענבים ברגליים יחפות, כפי שהוצג בסרטון.  וכפי שאמרה באותו טון דנה גרוצקי, הסיידקיק של גיא פינס: "לשתות עם מיכל אנסקי או את מיכל אנסקי". היח"צ גילה לנו כי מיכל אנסקי הייתה מעורבת בכל שלב בעשיית היין. אני מניח כי מיכל הסלברטאית והייננים מיכה ומייקל טעמו עשרות חביות יין במהלך החיפוש אחרי היין שמיכל אנסקי קבעה, משהו כמו: זה הבלנד שאני אוהבת; 60% מזה, 20% מההוא, 12% גם מזה, ו- 8% את זה בדיוק.

אם יעירו אתכם באמצע הלילה ויגידו לכם 'יקב הרי גליל', אני מניח שהמילה הראשונה שלכם תהיה 'יראון'. היקב הכי מזוהה עם מותג יראון. שאר היינות: כרם המעיין, כרם הסלע, כרם יפתח, כרם משגב עם, שמוגדרים כיינות יקבים יחידניים, לא ממש מוכרים והם מאוד דומים ליינות היחידניים של האח הבוגר יקב רמת הגולן. סדרת 'גליל' היא זו שהייתה אמורה להבדיל את יקב הרי גליל מהאח הגדול; יינות צעירים יותר שפונים לקהל שונה, יותר תוסס. האח הצעיר והשובב, אבל כנראה היינן הראשי חייב להוכיח שהוא לא פחות טוב מהיינן הראשי של רמת הגולן, וכן מתעקש על יינות יחידניים שכאמור לא באמת ממותגים עם היקב. המהדורה שמיכל אנסקי ייצרה ותשווק על שמה, היא מהדורה מוגבלת. זה מלמד אותנו דבר אחד: שכל הטרראם הגדול שהולך להיות, הוא רק בשביל יחסי ציבור ותו לא. היין מן הסתם יתומחר גבוה (מהדורה מוגבלת, הרבה כסף לאנסקי), הוא כנראה לא יהיה נגיש לקהל האמיתי של היקב. אם לא יהיו סגר וריחוק חברתי, מאות סלבים יגיעו להשקה בה היין יימזג ואף יינתן חינם כמקובל. היין צפוי להישלח לחבריה הידוענים והתקשורתיים של מיכל, רק כדי שיעלו תמונה לאינסטוש, יכתבו עליו עוד שורה ועוד צילום שלה עם הבקבוק. הכל לטובת יחסי ציבור כדי להעיר את היקב המנמנם הזה.

אין כאן באמת בשורה, אין כאן באמת איזה רעיון שיווקי חדש שיפתח את שערי היקב לקהלים נוספים. אני מניח שפשוטי העם יראו את התמונות בעיתונים, יעברו בסופרמרקט השכונתי ואולי ישלחו יד לאיזה אביב לבן או אביב אדום שיציפו את המדפים על מנת לתפוס גל. המרוויחה העיקרית היא אנסקי, שהחיוך והמתיקות שלה מסתירים אשת יחסי ציבור ממולחת וכמובן אשת עסקים שניסתה מזלה בעולם הקולינריה ללא הצלחה רבה, ואף נכוותה כשמסעדת 'אחד העם 1' בתל אביב, אותה היא פתחה אנסקי במימון קרן קלע של אמיר ברמלי, נסגרה לאחר שנקלעה לחובות של מיליוני שקלים שקל על רקע חקירת רשות ניירות ערך בחשד להונאת משקיעים בקרן, ללא קשר אל אנסקי שבאותה הזדמנות גם התנצלה בפני המלצרים שלא קיבלו את משכורותיהם לאחר סגירת המסעדה: "אני הייתי הכתובת. הם באו לעבוד בשבילי ואני נורא מצטערת. זו הייתה טעות בהתנהלות שלי". אז מעסקי מזון לעסקי יין, הפעם יקב הרי גליל מממן. ואין יותר טוב מזה. נחכה לטעום את היין; מי יודע? אולי בקבקו לנו את נקטר האלים.

פנינו ליקב הרי גליל להתייחסות. עד פרסום המדור לא קיבלנו תשובה.

מסכם בציר 2020 – אריאל ביר, יינן ביקב ירושלים וביקב פאר

אריאל ביר עובד במקביל בשני יקבים. המרכזי הוא יקב ירושלים בבעלות עופר גואטה, והשני יקב פאר בטל שחר בבעלות שלמה עיני. " האחד לפרנסה והשני לנשמה ממש", הוא אומר. "ביקב פאר אני מגשים את עצמי מבחינת סגנון היין והזנים, וגם מתנסה בשיטות תסיסה שונות וגדלים של חביות וכו'".

וכך סיכם אריאל בדף הפייסבוק שלו: "תם ונשלם בציר 2020. שני יקבים, שבעה אנשי צוות נהדרים, 30% גידול בקליטת הענבים, 21 זנים שונים, 74 חלקות כרמים – מתוכם שבע קליטות של נטע-רביעי. מעל ל-170 תסיסות, 60 מכלים למשך 11 שבועות (עד סיום מאלו…). בציר שהחל באופן יוצא מן הכלל (צפו ללבנים מדהימים השנה!), והתקדם כל כך יפה ללא רקבונות וללא בעיות או תסיסות תקועות. ולפתע הכול נבלם למשך שבועיים, שהעמידו את כולנו בכוננות ספיגה וללחץ אימתני לאשר עתיד לבוא.

וביום אחד הכול!!! הבשילו קריניאן וקברנה סוביניון ונבצרו בהפרש של יומיים שלושה ממרסלן וגרנאש. ככה נכנסנו לכוננות קליטה כמו זו של אוגדה המתרגלת לפני הרמטכ"ל,  ובתוך שלושה שבועות אינטנסיביים במיוחד קלטנו את כל הענבים של השנה- החל מענבים המיועדים למיץ ועד לענבי האיכות הטובים ביותר, מצפון הארץ ועד לדרומה, וממזרח ומערב.

קשה לתאר במילים את הריצה סביב הכרמים, והחלקות, תיאומי בציר, כורמים, משאיות ובוצרות. איזה כרם הולך לאיזה יקב, וכמה שמרים יש להוסיף לכל מכל. וכל זאת בתקופת "הקורונה" בה אנו מסוגרים ורצים בין בית/כרם/יקב, ובנוסף ההתמודדות האישית שלי עם הכאבים והמגבלות הפיזית שנשארו מהתאונה…

וב"ה צלחנו את הכול והגענו אל הרגע הזה בו היקב מוריד הילוך או שלושה, ונכנסים למין רגיעת-עבודה שגרתית. עכשיו מתחיל אתגר הבלנדים, בניית היינות, מיתוג הסדרות ועבודת השיווק. לסיכום היה מאתגר, היה מעניין, והיה כיף גדול. אני מאוד מרוצה מהיינות שעשינו, ומצפה כבר לבציר 2021.

תודה ענקית לכל חבריי אשר הגיעו לתת יד/כתף/רגל , תודה לכורמים על הסבלנות וההקשבה לדרישות ולבקשות, ואשר בסופו של דבר גידלו עבורנו ואיתנו פרי כל כך נפלא. לכל העובדים בכל מחלקות היקבים – מנהגי המשאיות, המשגיחים, אנשי המעבדה, ועד לחברים בקו המילוי ועל רצפת הייצור, אשר בעזרתם הבציר התנהל כראוי ללא תקלות וללא בעיות. תודה ענקית לליאור, עופר ושלמה על הבנת השריטה והצורך להתנהל בין שני יקבים.

וכמובן אי אפשר בלי תודה עצומה לאשתי היקרה, להוריי אחיי ואחיותיי, על כל התמיכה והעזרה במהלך הבציר, ועל בית ש עדיין עומד מסודר ואיתן למרות התקופה המשוגעת הזו. תודה כמובן לחמי וחמותי היקרים, שעזרו תמכו והיו שם עם הילדים ועם שירה (בהתאם להגבלות הקורונה…). ותודה לבורא עולם שזיכה אותי באנשים המדהימים המקיפים אותי במהלך חיי, שהביא והכווין אותי אל עבודה ומקצוע – חיים שהם חלום, וכל יום לקום עם חיוך בזכות כל הטוב שהוא נותן לנו. בברכת חורף גשום בגשמי ברכה ובריא לכולנו".

4: על המוקד – יקב Viña Memorias (זיכרונות מהרמב"ם)

אני אוהב אנשים אמיצים שפשוט מרימים טלפון ושואלים 'האם אפשר לקפוץ אליך הבייתה ולהביא לך יין לטעימה?'. תמיד האנשים האלה מופתעים כשאני אומר "בשמחה", ומודיע להם חגיגית שהם לא משאירים יין מחוץ לדלת אלא נכנסים איתו לטעימה, "אתם על היין אני על האוכל".

זה בדיוק מה שעשה לפני קצת יותר מחודש ארמנדו מולכו, בחור ספרדי שהציג את עצמו כבן למשפחה שמייצרת יין באזור Utiel-Requena , כ- 75 קילומטרים מהעיר ולנסיה. מדובר ביקב משפחתי בבעלות משפחה יהודית אשר מגדלת את הגפנים המקומיות ומייצרת יין כשר למהדרין. בר הזדמן לי להגיע לכל מיני יקבים בעולם שמייצרים יין "כשר" ביקב הלא כשר שלהם, על ידי ביקור משגיח פעם בתקופה, כשרוב העבודה נעשית בשלט רחוק. ביקב Viña Memorias הכשרות היא built in. הודות לאקלים והטרואר באזור, קל להם לייצר יינות אורגניים תוך הימנעות מכל סוג של חומרי הדברה ומוצרים כימיים. הגפנים באזור בנות 60 שנים ומעלה, והזנים כאמור מקומיים. שיטת עשיית היין משלבת שימוש בחביות עץ וכדי חרס, והיינות המבעבעים (קאווה) נעשים בשיטת מדוק.

ייננית היקב והבעלים, ומי שמוכרת יותר כיזמית והתחילה את מורשת היין הכשר באזור, היא אנני מולכו. את הטעימה פתחה קאווה מענבי מקבאו, שיוצרה על פי השיטה המסורתית. צבע בהיר נוטה לקש, מאוד מעניינת, עם ריחות נקיים של חמאה מומסת ומאפה חם. בפה חומציות טובה, ביעבוע עדין שנשאר לאורך זמן. 11.5% אלכוהול שמתמזגים נפלא. מחירו 95 ₪.

היין השני היה אדום שעשוי מ- 100% ענבי זן בובאל (Bobal), קריאנזה (לפחות 12 חודשי חבית), 'זיכרונות הרמב"ם' (Memorias del Rambam 2016) , 11 חודשים בחביות אמריקאיות. ריחות טובים של דובדבן ושזיף, מנטול מעורב עם וניל. בפה טאנינים חלקים. יין מאוד חמאתי, 12.5% אלכוהול. יין מדהים. שאפו. מחירו 110 ₪.

נטעמו עוד יינות אבל בציר 2016 הוא המנצח בטעימה. יינות עגולים, מלאים בפרי מאוזן להפליא, היין השתבח ביום המחרת. עבודה טובה.

פרטים ומכירה: ארמנדו (הבן והמשווק בישראל) +34686452612 ובאתר היקב

 5: תנועת מי-תוג היין

מעת לעת נבקש מיקבים לספר על המיתוג שלהם, על הרציונל שמאחוריו ועל הקווים המנחים לעיצוב. יקבים שמעוניינים להשתתף מוזמנים לפנות אל רני רוגל [email protected]

אלי שירן מיקב שירן – על המיתוג החדש של היקב

"בשנה האחרונה עבר יקב שירן הליך מיתוג מחדש, ואני נשאל על ידי רבים על המניע, ההליך, ועל משמעויות הלוגו החדש. תוויות היקב עוצבו בתחילת הדרך על ידי סטודנט לעיצוב (היום כבר

מעצב מוכשר) ,כאשר אז חיפשתי משהו קליל עם הומור ולא משהו מחייב. הלוגו עוצב על ידי גרפיקאית אחרת, כאקט עיצובי ללא חיפוש עומק. הנושא שהוביל את התוויות ושמות היין היה המוזיקה הווקאלית ,וזאת כהוקרה לאבא שיחיה (בקרוב חוגג 90), שהיה חזן ועסק במוזיקה כל חייו. התגובות נעו מקצה לקצה. היו שאהבו והיו שלא.

בחלוף השנים, ומתוך חוסר שקט פנימי שלי ושיחות עם בני המשפחה, עלתה המחשבה על שינוי. בירורים הובילו אותי לפגישת היכרות עם אנני שלבי  מ- Annie Selby Brand Design. אני דיברתי על עיצוב תווית ואנני על מיתוג. לא באמת הבנתי את ההבדל.

לאחר שיחה של מספר שעות חזרתי לביתי די מבולבל, בעיקר כי חשתי שביקרתי אצל פסיכולוגית, דבר שלא מתחבר לי ביום יום. הפגישות הבאות היו לי לא פשוטות (שאלות שירדו להיסטוריה שלי ושל המשפחה, אישיותי השונה, מקומי ומה אני מחפש בעולם היין ועוד). חייב להודות שלא באמת הבנתי, למרות שניסו להסביר לי למה כל זה נדרש. הרי אני רק רוצה לעצב תווית ולוגו. אנני הסבירה ואני מתכחש, וחוזר חלילה. אשתי שהייתה בסוד העניין, התלהבה ותמכה בהליך (היא הבינה מה המשמעות) ,וסייעה לי להיפתח למסע המיתוג. .

לאחר מספר פגישות שהרגישו כמו טיפול, אך ללא ספת המטפל.ת, נפגשתי עם חבר קרוב מהתחום, ושיתפתי אותו בהליך ובקשיים. "דע לך שאנני עושה עבודה טובה ואף מעולה", הוא אמר. בהמשך אף הסביר  בשפה המובנת לי את ההבדל בין עיצוב למיתוג (כשמסבירים לי לאט, אני מבין מהר). אקדים את המאוחר ואומר שאנני עשתה עבודה מדהימה. היא לקחה את כל שיחותינו, זיקקה את הדברים העיקריים החשובים לי באמת ומייצגים את "האני שלי" ו"האני של היקב", והכניסה אותם בלוגו.

עבדנו בלחץ זמנים כי הביקבוק והתיוות קרבו בצעדי ענק, והתוויות נעשות הן בעברית והן באנגלית לייצוא, ולפיכך אמורות לקבל אישור של רשויות המזון בארה"ב. כאשר ראיתי את התוצאה עמדתי פעור פה לנוכח הדיוק שבעבודה. הלוגו (אגע רק בנקודות המרכזיות, שכן יש גבול למה שאני מוכן לפתוח לציבור): המוטיב המרכזי הוא ה- S של שם היקב ושם משפחתי "שירן" משולב. המוטיב המרכזי של הקו המנחה את היקב – המוזיקה, ולכן מפתח סול. הקווים אינם חדים ומדויקים ויוצאים לצדדים – כדי לשקף את הצורך שלי שלא ללכת בתלם ולמרוד במוסכמות. בראש ובתחתית הלוגו ניתן לזהות ספק טיפות יין ספק כוס יין. לצד הלוגו ניתן לראות טיפות מים וקווים שמקורם בטיפות, המסמלים את ההיסטוריה המשפחתית. מייסד השושלת המשפחתית שלנו הוא ה"באר מים חיים", שעלה ארצה ב- 1813 לצפת, ונחשב לאחד מגדולי החסידות בזמנו. אותם קווים בהדפסה בולטים, ומרגישים כמיתרים שניתן לפרוט עליהם; מוטיב המחזיר אותנו למוזיקה. בצד השמאלי העליון של מרכז התווית ישנה הטבעה, המציינת את היותי דור 9 בארץ ואת שנת ייסוד היקב 2012. תם הסיפור ולא נשלם או הושלם!"

רמי נעמן – על מיתוג יין אלוף החדש של יקב נעמן

יקב נעמן משיק בימים אלה יין מיוחד במינו. יין אדום מתובל בעשבי מרפא ותיבול שנעשה על פי מרשם בן 3800 שנה, וגם העיצוב ייחודי. את המרשם שחזרתי במהלך כחמש שנים, על בסיס אנליזה של ממצאים ארכיאולוגים מחפירות באתר ארמון כנעני בגליל.

בחירת השם "אלוף" הכתיבה את הקו העיצובי. אלוף הוא השור המוביל את העדר. ראש השור הוא המקור הגרפי של האות א' בשפות השמיות, ושל A בשפות הלטיניות. זהו גם שמו של אל כנעני (ע"ע – עגל הזהב). מכאן בא השימוש בטיפוגרפיה שמסתמכת על הכתב הפרוטו-כנעני והכתב העברי העתיק.

ברקע השתמשנו בציור עדין של צמחי מרפא. אותו רקע משמש גם לקופסה שעוצבה עבור היין, ועליה סיפורו הייחודי של יין "אלוף. "העיצוב נעשה על ידי בטינה נעמן והמעצבת הגרפית רות'קה נוי-שפירא מסטודיו רותק'ה. עיצוב התווית של היין החדש שונה מהקו הרגיל של יינות יקב נעמן – שעוצב כולו על ידי בטינה נעמן ורותק'ה נוי- שפירא, אך אינו זר לו.

לורי לנדר מיקב צפרירים – על העיצוב של יין White החדש

"היין עשוי מענבי פרנץ' קולומברד. צבע זהוב מבריק. ריח פרחוני קל של פרחי שדה, קצת פרי הדר. טעמים של חמיצות מעוררת, שעם הזמן מתרככת. אחרי שנפתח, אשכולית בשלה, אפרסק לבן או משמש לא בשל לגמרי, ורמז לדבש. רוב התוויות שלנו כהות "מכופתרות" – אלגנטיות ושמרניות. רציתי תווית צועק, שא-אפשר להתעלם ממנה, בצהוב חזק שצועק קיץ. המעצבת המדהימה שלי, טליה באר, עיצבה ליין נפלא זה תווית יפהפייה, בצהוב בוהק, קורץ לעין".

6: מרגו זה לא מרלו – איך דורי בן זאב אוחז כוס יין?

נתן אלתרמן כתב את המילים, רוני ידידיה (מלחין, זמר, איש רדיו 88) הלחין, ומבצעים דורי בן זאב (בין שלל כישרונותיו גם לו יש תוכנית רדיו מצוינת כל שישי בארבע אחרי הצהרים ב- 88) ורוני ידידיה. הקליפ ביוטיוב זוכה להצלחה רבה.

אך בצד הפחות חינוכי רואים בו את דורי בן זאב יותר מפעם אחת אוחז את כוס (גביע) היין בגוף הכוס ולא בתחתיתה. ככה זה, ברדיו יש יועצת לשונית אך אין יועצת לתחום היין ואופן שתייתו. מוזמנים לאחוז כהלכה כוס יין מרלו או כל זן אחר, ליהנות ממרגו.

כדאי לכם לקרוא גם את זה

פייסטה ספרדית במועדון יולו

המפגש ה-156 במניין ערבי טעימות מועדון יולו הוקדש  ליינות מאזורים שונים בספרד ההולכת ונעשית שחקן משמעותי בעולם היין, לא רק בהיקף אלא גם באיכות. חובבי עולם חדש של יינות בשלים ומתובלים ימצאו שם דוגמאות איכותיות רבות ומגוונות. יגאל ברנע כתב. קראו כאן