השבוע בענף היין 276: המסעדות והיין נפגשים שוב – אופטימיות זהירה וזעירה, ומיתוג חדש ליקב מוני

השבוע במדור: המסעדות חוזרות מה זה אומר לענף היין? מיתוג חדש ליקב מוני, אישה-יין הדר ברבדו אלראי, האם יין גרמני כשר עומד בתחרות? יונתן לבני מבקר, ברשת החברתית נתי נעים, יקב רקנאטי מפרגן, השקת הזום של גראז' דה פאפא. נפרדים מיוסי בן ברק ז"ל מ-3 גפנים ומסטיבן ספורייר שקנה את עולמו בטעימת פריז. שימו לב לכתבה על יינות ספרד ומאחלים קריאה מהנה
Photo by Tim Mossholder from Pexels

1: המסעדות חוזרות – איך ולכמה זמן?

המסעדות חוזרות, הברים נפתחים, ויש ריחות אביב באוויר. בדיוק שנה עברה מאז החלטת הממשלה לסגור הכול, ומאז שחוסר הידיעה הכניס למשבר אלפי מסעדות, ברים ובתי מלון, עם חובות מטורפים ואלפי משפחות שיצאו ממעגל העבודה ובעצם ממעגל החיים, היות שהעסק ועולם האירוח וההסעדה היו חלק משמעותי מחייהם. אי הוודאות, והחלטות שרירותיות שהתקבלו על בסיס גחמות, לא הועילו למצב, וגם עכשיו אף אחד עדיין לא באמת יכול לדעת מה יקרה יום אחרי הבחירות.  אין אמון בפוליטיקאים, אין אמון בבנקים והכל עומד על כרעי תרנגולת.

יכולתי בקלות להעביר סקר קצר בין חבריי המסעדנים ולאשש את הדברים שכתבתי, אבל עשיתי להפך, ביקשתי מידע ממספר בנקים, לגבי קבלת הלוואה בתנאים נורמליים על מנת לפתוח "מסעדה" או "בר קטן", וכל התשובות היו זהות: כל נושא המסעדות מוגדר ברמת סיכון גבוהה להחזר, ולכן כרגע אין הלוואות למטרה זו. שאלתי בקשר להלוואות בערבות מדינה, כפי שהבטיח האוצר לבעלי עסקים קטנים, וגם פה התשובה הייתה "מסעדות לא נכנסות תחת הקטגוריה הזו". התשובות לא הפתיעו אותי.

מסעדות איכותיות, רשתות ומסעדות מצליחות בארה"ב נסגרו כביכול דווקא בשיא פריחתן
צילום pixabay

נפגעים נוספים מקריסת המסעדות היו ספקי המזון והאלכוהול. כשנסגרו המסעדות ובתי המלון, גם חברות השיווק הגדולות הבינו מהר מאוד כי על מנת להציל חלק מהכסף, עליהן לאסוף את המלאי שהיה במסעדות ובבתי המלון. כך נאספו בקבוקי אלכוהול ויין סגורים, ורוב רובם של הספקים ניסו להגיע להסדר חובות עם המסעדות. אריאל אפשטיין, יו"ר חברת הכרם, אמר לי שמהר מאוד הבין שכל הענף נמצא במשבר גדול, ושאם לא תהיה ערבות הדדית אף אחד לא ישרוד. ערבות הדדית, לדברי אפשטיין כוללת "פגישות עם בעלי מסעדות שעובדות איתנו שנים, פריסת תשלומים להרבה מאוד חודשים, איסוף הסחורה הטובה, וכמה שיותר לעזור ולתמוך בעסקים שנפלה עליהם פצצה כרעם ביום בהיר". גם עכשיו, כשהכול נפתח, כל הספקים עובדים בכמויות קטנות עם מסעדות וברים, ויוצאים כל יום אם צריך על מנת לספק שתייה. גם בעלי המסעדות, שהשנה הזו עשתה להם בית ספר בנושא הישרדות ותכנון נכון של מלאי, מזמינים רק מה שצריך ובכמויות קטנות. תפריטים צומצמו ,וכל נושא הבירות מהחבית שצריך לסיים אותן תוך פרק זמן קצר מרגע פתיחת החבית, צומצם לחבית אחת או שתיים בברזים של הברים, במקום חמש או שבע שהיו קודם.

הכול נעשה על מנת לא להיקלע למצב של חובות מטורפים. מסעדות רבות לא חזרו לעבודה, וגם פה אנשי השיווק מוסרים שהם עושים הכול על מנת להקל ולבוא לקראת בעלי המסעדות, כאשר תביעות משפטיות הן המוצא האחרון (אם בכלל) שמונח על השולחן. יקבים שעבדו מול מסעדות וברים באופן ישיר, אמרו לי שהקשר עם המסעדות הסגורות נשאר כל השנה, וכולם היו באותה סירה, שלא לומר ביצה טובענית.

מסעדות מוכרות שעבדו עם היקבים כל השנים, מחובקות שוב, וגם כאן הבקשה היא שלפני תחילת עבודה מסודרת הן יסגרו את החובות הקודמים בכל צורה אפשרית, ורק לאחר מכן פותחים דף חדש. כולם רוצים להגיע ליציבות. הנה מה אומרים במספר יקבים:

זאב דוניה אומר על העוז: "זה סוג התאפקות שלי כי יין כבד היא הנטיה המיידית. לא רציתי לחנוק את היין". צילום יונתן לבני
זאב דוניה יקב סוסון ים. צילום יונתן לבני

זאב דוניה מיקב סוסון ים

יש מקומות שחוזרים לעבוד, ועל פניו ממשיכים להזמין באותה מתכונת. יש מקומות בהדממה, זמנית ואולי לתמיד. מהצד שלי, מאוד זהיר, מאוד סקפטי. בעיקר כי  השנה האחרונה הראתה באופן ברור לחלוטין שהעניינים (במדינה, בכל התחומים) מנוהלים בצורה לא מקצועית, אלא משיקולים פוליטיים. מה שמעניין אותי אישית, זה האם השינויים בצריכה הפרטית ובכלל בחיים, בהיבט הקולינרי, יישארו איתנו. אני מדבר על אנשים שמבשלים בבית, וגילו שזה בכלל לא נורא. לפעמים אפילו יוצא יותר טוב מאשר בחוץ, ועולה הרבה-הרבה פחות. אז נשאר קצת כסף (גם כי לא נסעו לחו"ל), ואז מוכנים להשקיע קצת יותר בבקבוק יין טוב. הסבר פשטני, אבל ראוי שהשינויים והתהליכים הללו ייחקרו על ידי אנשי מקצוע: סוציולוגים, אנתרופולוגים. כל זה ישפיע על ענף המסעדנות לטווח ארוך, גם אם אפקט הקורונה ידעך (אני בספק).אני מדבר עם "השותפה" הגרמנית שלי מהיקב התאום קאופמן. גם בגרמניה חוסר הוודאות נמצא "בחזית". שאלת שלה קטנה – קיבלת תשובה לא קטנה. אני חושב שאנחנו בעיצומו של תהליך, שעדיין לא ברור או מובן לנו, וזה קורה לא רק כאן אלא בכל העולם.

שלי שביט שובל מנכ"לית יקב קסטל. התמונה התקבלה מהיקב

שלי שביט שובל – מנכ"לית יקב קסטל

חוזרים לעבוד עם מי שסגר חובות עבר, ומחדשים מערכות יחסים עם שותפים שלנו צעד אחרי צעד. בתקווה להגיע ליציבות העסקים כולם בהקדם.

משמאל לימין: ליאור לקסר – מנכ"ל והיינן הראשי של יקב ירושלים, כרמית ארנרייך – סמנכ"לית שיווק ויצוא, והיינן אריאל ביר. צילום אריאל ביר

כרמית ארנרייך – סמנכ"לית שיווק ויצוא יקב ירושלים

אנחנו עובדים עם המלונות והמסעדות על מלאים נמוכים.

אבא ובן – אסף ואורן קדם. צילום אורן קדם
אבא ובן – אסף ואורן קדם. צילום אורן קדם

אורן קדם מיקב אסף

כרגע אני לא משחרר יין למקומות חדשים בכלל. למסעדות שעבדתי איתן בעבר ואני סומך עליהן, אני כן משחרר במשורה.

איזי בן צבי – מנהל תחום מסעדות ביקב רקנאטי

מעבר להזמנות מתונות  של יינות מצד המסעדנים, כיוון שהם חוששים מסגר נוסף ולא רוצים למלא את המקררים בסחורה, יש דרישה מאוד גבוהה להדרכות צוותים מצד המסעדות. התחלנו את התהליך עוד לפני פתיחת המסעדות, עם הדרכות וטעימות בזום בהנחיית יינן היקב שקיימנו למספר צוותים של מסעדות, במהלכן טעמנו את היינות מהסדרות הקיימות לצד יינות עתידיים.

לסיכום: המסעדות חוזרות אבל יכולות להסגר בהינף אצבע. שנה קשה עברה על הכוחות. כולם מותשים גם נפשית ולא רק כלכלית, שהרי חובות מכניסים אנשים למצוקה ולחוסר אונים, ואם לא תהיה יציבות, אם לא יהיה תכנון נכון, ואם חס וחלילה יהיה סגר נוסף, זו תהיה מכת מוות שקשה לי להאמין שיהיה אפשר להתאושש ממנה. ענף המסעדות וההארחה חשוב כרגע בעיקר לנפש. בשנה הזו אנשים למדו להתמודד ולהסתגל, למדו לבשל לעצמם בבית, ידעו לקנות יינות ואלכוהול טובים, וכאילו פיתחו תחליף לחוויית המסעדות. אבל שום דבר לא יהווה תחליף אמיתי, זה בטוח. גם בטוח שהכול ייראה אחרת, ויש צורך בתכנון לטווח ארוך ובתוכניות סיוע. המדינה צריכה להבין שהענף הוא זה שמביא למדינה מאות אלפי תיירים בשנה, ושהגלגל הזה הוא לא גלגל עזר, אלא  אחד הגלגלים הכי חשובים מבחינה כלכלית.

מסמלי הקורונה. סלסלה ביקב ויתקין. בילוי או אהבת יין? צילום מדף הפייסבוק

נכון שיקבים רבים הצליחו לשרוד ולשווק בעצמם סלסלות ובקבוקי יין מדלת לדלת, אבל אצל מרבית היקבים זה לא נעשה באופן מקצועי, לא ממש חושב כלכלית, ונעשה רק מפני שרצו לשרוד, על חשבון דברים אחרים. יציבות היא מילת המפתח, והיא תושג על ידי תכנון נכון של מכירות ומלאים, הכנת תוכניות מגירה ברות ביצוע למקרה של מהמורות, הבנה שהבנקים לא יעזרו, והממשלה הנוכחית תבטיח שוב ושוב אבל לא תראה אף אחד ממטר. זה כבר ב- DNA שלה, כי כל אחד עושה שם לביתו. ענף היין צריך אולי להבין שזו גם הזדמנות לשינוי מבחינתו – יותר ערבות הדדית, יותר שיתופי פעולה בין יקבים, הצטמצמות ויעילות, והזדמנות לחנך ליין את הציבור הוותיק שמלווה את התעשיה, וגם את הדור הצעיר שגילה עולם חדש בגלל השנה הזו וכולנו לא רוצים שיחזור לאחור אל מחוזות הוודקה והבירה בלבד.

הלוגו החדש. צילום יקב מוני

3:  מי-תוג היין: מיתוג חדש ליקב מוני

לאחר 20 שנות בציר ביקב מוני השוכן באחד המקומות היפים בארץ ליד מנזר דיר ראפאת שבמצפה עמק שורק, מול הכרמים במדרון הגבעה ובעמק, החליטו במוני לעצב מחדש את תוויות היין. היקב מייצר חצי מיליון בקבוקים בשנה כיקב מוני, ומתוכם 15% משווקים לשוק האמריקאי. משפחת ערטול – המנוע של היקב, היא משפחה של אנשי אדמה, כורמים שמטפלים ב- 1,000 דונם, אוהבי יין שיחד עם היינן ששון בן אהרון מצליחים כל שנה להוציא לשוק יינות משובחים, ים תיכוניים, עם טרואר מקומי – קריניאן, מרסלן, פטיט סירה, אליקנט בושה, גוורצטרמינר, קאלדוק, קולומבר, סמיון, ויונייה, ג'נדלי ועוד.

צילום יקב מוני

מנעד גדול מאוד של זני ענבים, שמטופלים והופכים ליין באופן מאוד מקצועי וייחודי, בידיו ובעיקר במוחו של ששון. המיתוג החדש בא במקביל לנטיעות חדשות של קולומבר, מלבק, שרדונה וסוביניון בלאן. לא מוותרים על השרדונה והקברנה סוביניון, כמובן, אבל להרבה יקבים יש נטייה לאחר שכורתים כרמים חולים, לנטוע זנים מוכרים, ואילו ביקב מוני ההפך הוא הנכון. אצלם זו הזדמנות להשריש בקרקע זנים מתאימים יותר לטרואר המקומי, ואולי אף עמידים יותר בפני המחלות המוכרות.

היקב נחשב מאז הקמתו ל- Estate Winery שכרמיו סביבו ובסביבתו ויינותיו מיוצרים רק מהם, אבל המיתוג שלו לא ממש שם דגש כל כך. השנה הוחלט במוני לשים על כך את הדגש, ולאפיין את היקב במקום ובמעמד שהוא ראוי להם.

צילום יקב מוני

התוויות בסדרות M ונחל של היקב עוצבו מחדש, וכוללות גם את סדרת הרזרב. תוויות סדרת הפרמיום שמשון ודלילה, עוצבו גם הן מחדש, ואילו יינות הדגל  VIA  ו- GRAND VIA נשארים בשלב זה עם התוויות הנוכחיות. העיצוב של התוויות החדשות נקי מאוד, הקווים מאוד עדינים, והושם דגש, כאמור, על הביטוי Estate Winery המופיע למעלה כמותג. פס צבע עדין המסמל רגב אדמה חרוש, מפריד בין שם הסדרה לסוג הענבים. כאמור קו עדין ונעים למראה, תווית מרגיעה וברורה, פרי יצירתה של המעצבת אנני שלבי.

מחירי היינות: סדרת M  – 35 ₪, על המדפים לפסח תמצאו אותם כ-3 בקבוקים ב-100 ₪. סדרת נחל 55 ₪, על המדפים נמכרים 2 בקבוקים ב-100 ₪, סדרת הרזרב 80 ₪, יין הדגל VIA ב-280 ₪. לשוחרי מדד ה- VFM (תמורה לכסף – תל"כ), כל יינות מוני הם VFM, למעט ה- VIA שמדד על סולם אחר.

 4: אישה – יין

פינה חדשה במדור השבועי בה נשמח לארח נשים פעילות בהיבטים השונים והמגוונים של תעשיית וענף היין. מעוניינת להשתתף? שלחי ווטסאפ לרני רוגל 050-5267706

אבא בן עמי ברבדו עם הבת הדר בת 7 בכיתה ב'. צילום משפחתי

הדר ברבדו אלראי מיקב ברבדו: אישה – יין ואבא

עולם היין הוא עולם מרתק. עולם שבו רצים למרחקים ארוכים. החיבור לאדמה, לשמש, לגשם, למנות קור ולעוד הרבה דברים שאינם תלויים בנו.

אבל אני, בזכות עולם היין,  זכיתי בחיבור הכי טהור, הכי משמעותי והכי מיוחד. זכיתי בהמון ימים ושעות איכות עם אבא שלי.

בן עמי ורותי ברבדו. צילום ההורים הדר ברבדו

נולדתי וגדלתי ברחובות. ילדות נהדרת. אמא מורה. אבא –  פרופסור בן עמי ברבדו, מדען. לא ראינו אותו הרבה בבית. שבוי היה בקסמי עולם המחקר שכל כך משמעותי בחייו. רותי, אמא שלי, הייתה אמונה על הלכות הבית. רק במקרים הרי גורל כמו מבחן בפיזיקה או ביולוגיה או מתמטיקה (השם ירחם), היה אבא ניכנס לפרויקט הלא כל כך פשוט הזה, ובסבלנות אין קץ עושה ככל יכולתו לחבב עלי את המקצועות הנ"ל. בסוף בכלל הייתי מורה לאנגלית….

הדר ברבדו אלראי. צילום חן ראובן

בשנת 2001 הקמנו את יקב ברבדו. סוג של הגשמת חלום של אבא שלי. יקב בוטיק משפחתי בלב הכרמים. אבא מסייר בין שורות הגפנים, מייעץ, טועם ומשתף. נחשפתי לבריקס, לרסוורטרול, לארומות, לעפיצות, לאפטר טייסט…. ולהמון שעות אבא. אירחנו ביקב קבוצות מהארץ ומהעולם. שמעתי אותו מרצה ומספר. ראיתי את עיני האורחים נשואות אליו בהערכה,והייתי כל כך גאה בו. הניסיון שלו, הידע, הצניעות – הכול בנועם וברוגע.

הדר ברבדו אלראי. צילום חן ראובן

היום אבא נמצא פחות ביקב. אני משתדלת את שלמדתי ממנו  לספר לאורחים שבאים אלינו. לי אין שום דיפלומה ביין. יש לי את מה שלמדתי מאבא שלי. אני אוהבת יין. אני אוהבת את כל העשייה שכרוכה ביין. אני אוהבת את היקב שלנו. את האנשים שלנו ביקב. אני אוהבת את אבא שלי.

לאחרונה התחלתי לאפות!!!! תמיד ידעתי איפה לקנות עוגות טובות. מניחה שהקורונה השפיעה משהו גם על התופעה הזאת….תכלס… העוגות שלי לא משהו.

תיאו גהרינג עם הפורטפוליו המלא של יינותיו – 3 מהם כשרים. צילום אורי כהן

5: יין גרמני כשר: עומד בתחרות עם הלא כשר?

היה זה יום סגריר והקבוצה הפסידה, הוא היה מטורף אמר פוליטיקאי משופשף, ואני מצאתי את עצמי על גדות הריין כשעה נסיעה מפרנקפורט נוסע ליקב גהרינג (Gehring) שנמצא בנירשטיין, עיירה קטנה במרחק כשעה נסיעה מפרנקפורט על גדות הריין. כל האזור עמוס בכפרים קטנים וציוריים, שעיקר החקלאות שם זה גידול גפנים ועשיית יין. לא רחוק משם נמצאים אחת הטירות והמנזר היפים שראיתי. בהמלצתו של חברי עיתונאי היין רן בירון, נסעתי במיוחד לראות את הטירה Ebernach Abbey בה  צולם הסרט 'שם הוורד' עם שון קונרי. מרתפי היין שם עצומים ועתיקים, הקירות עמוסים בוטריטיס, אבל עסקינן ביין כשר שמייצר יקב גהרינג, אז נחזור לשנייה ליקב.

אלון גונן עם המלווה הגרמני שלו – היינן והכורם לוקאס ברינגר. צילום אורי כהן

את היין הכשר של גהרינג פגשתי לראשונה בחנות היין  Magazyn Wina ‎‏ בקראקוב, ולא האמנתי למראה עיניי; על התווית כיתוב בעברית באותיות קידוש לבנה. כמובן שכבר נתקלתי ביינות כשרים שמיוצרים בעולם בעיקר דרך חברת רויאל או צור סוכנויות, שמחפשים בכל העולם יקבים שמוכנים לעשות יינות כשרים. הפעם החלטתי להפתיע את היקב ולנסוע לביקור קצר על מנת לראות את התופעה הזו. לא שחלילה אני לא מאמין לתווית או לחתימה עליה, אבל אין טוב ממראה עיניים. אז כאמור היה זה יום סגריר, והגעתי ליקב עם המלווה הגרמני שלי, היינן והכורם לוקאס ברינגר מהיקב התאום של יקב הר אודם מרמת הגולן. אזור יקב בהרינג מדהים ביופיו, כשהיקב נמצא סביב כרמים, נהר הקיין זורם במלוא עוצמתו, ואוניות ענק משייטות בו.

דיאנה גהרינג – מנהלת את היקב ביד רמה. צילום תיאו גהרינג

את פני קיבלו יינן היקב תיאו גהרינג ואשתו דיאנה, מנהלת את היקב ביד רמה. הסיפור של יקבים והחיבור ליין הכשר, כנראה עובר מיקב ליקב. לכולם יש חבר ישראלי שהם מכירים, והחבר מכיר להם חבר אחר שמדליק אותם ברעיון לעשות יין כשר, והופ הם מוצאים את עצמם מוקפים ברבי ובמשגיח כשרות שמסבירים להם על התהליך. ההסבר כל כך משכנע ובעליל לא מובן, והם מסכימים רק כדי שהמשגיח לא יוציא את המזמרה ויקטום להם את שרביטם על מנת להפוך אותם ליהודים. כנראה שרק הפחד הזה מניע אותם להיכנס להרפתקה המטורפת הזו, ולעשות יין כשר בין מאות חביות הריזלינג הגרמני הטהור.

המטרה שלי הייתה לבדוק את איכות היין הכשר לעומת המקביל הגרמני הלא כשר שלו, וכך מצאתי את עצמי טועם ומשווה, ומנסה להבין האם הכשרות ודרך העשייה של היין גורמת לשינוי. מאחר ולא נמצאו שמרים כשרים באזור הזה, והמשגיח לא הביא איתו, זה אילץ את תיאו היינן לעשות תסיסות ספונטניות בלבד. זו פעם ראשונה שהוא עושה זאת, ומבחינתו זה היה אתגר לא פשוט.

הגפנים נלחמות בקרקע הקשה ומנצחות באיכות הענבים. צילום מדף הפייסבוק

כרמי היקב שמהם מפיקים את היינות, מחולקים למספר רמות. כרמי הסדרות הגבוהות נטועים על גדות הריין, וסדרות הביניים במורדות הכפרים מסביב. מדובר בגפנים בני עשרות שנים שאביו של גהרינג  נטע. דור ההמשך של היקב לומד כרגע ייננות. הבת ג'ינה מסיימת את הלימודים ונוסעת להתמחות ביצור מבעבעים בספרד. בין לבין היא אחראית ביקב על היינות הצעירים אשר מנסים לקלוע לחך של חובבי יין צעירים, שמחפשים יין עם מעט אלכוהול. 'יינות משמחים' היא קוראת להם.

תיאו גהרינג (מימין) ומשגיחי הכשרות. צילום ג'ינה גהרינג

בטעימה: היקב מייצר כיום שלושה יינות כשרים מתוך הפורטפוליו שלו, כ- 3,000 בקבוקים מכל סוג. היכולת שלו כמובן יותר גדולה ועשויה להגיע לעשרות אלפי בקבוקים. את היינות גהרינג אפשר למצוא בישראל בחנויות של באשר – רשת פרומז’רי המונה 16 סניפים ברחבי הארץ, מחיר כל היינות 69 ₪ לבקבוק.

ריזלינג 2019 כשר :פקק הברגה, 12.5% אלכוהול, תסיסה ספונטנית. צבע קש, בערסול הכוס היין שומני וזולג באיטיות על הכוס. ארומות מעט מתקתקות. מפתיע בטעמו הנקי, חמיצות ומינרליות בינונית. יין מאוד מאוזן ומאוד נעים לשתייה.

ריזלינג 2019 לא כשר: 12% אלכוהול, פקק הברגה. ההבדל בחמיצות ובמינרליות מורגש מיד. אמנם אותו בציר, אבל כנראה שהשמרים והסוג שלהם כן גורמים לשינוי בטעמים ובעוצמות חדות היין. גם פה יין מאוד מאוזן ומאוד נעים.

ג'ינה גהרינג. צילום תיאו גהרינג

ריזלינג 2019 מכרמים בוגרים לא כשר Premier Cru: ליגה אחרת של יין.  13% אלכוהול, חד כתער, מאוד מינרלי, מעט פטרולי. פרי מובלט בעיקר באפטר טייסט, ונשאר לנצח. יין מדהים.

צילום מדף הפייסבוק

פינו גרי 2019 כשר תסיסה ספונטנית כרם בן 55 שנים: ריחות וטעמים של תפוח, אגס, שקדים מרים, קצת מרציפני. מינרליות טובה. יין מאוד עוצמתי. מפתיע עד לרמה של צעקת שאפו.

פינו גרי 2019 לא כשר: אותו כרם. השינוי היחידי היה בארומות, שהובילו יותר לכיוון של מחטי אורן ופחות הירקרקות של התפוח. גם פה יין מדהים, לעיס מאוד.

מוסקט 2019 כשר: 9.5% אלכוהול. 15 מ"ג סוכר. כפי שמצופה, ארומטי מאוד. צבע דבש שמוביל לטעמים מתוקים ועדינים מאוד מינרליים. חובבי היינות המתוקים ימצאו כאן משהו מאוד מיוחד.

שרדונה 2018 לא כשר: 12 חודשי חבית צרפתית 14% אלכוהול. גדולתו של היינן גהרינג מתגלה כאן במלוא הדרה. טרואר של אדמת חרס, כרמים בוגרים, שימוש מושכל בחביות צרפתיות. ריחות של אגוזים, חדות נעימה, מינרליות בשמיים. יין מאוד לעיס, מורכב מאוד. מהליגה של הגדולים ללא ספק.

לסיכום: היינן תיאו גרינג נכנס להרפתקה והתאהב בה. הוא לומד תוך כדי תנועה את רזי הכשרות, ולא קל לו. אבל מבחינתו הוא מוצא עניין רב בתוצאות שמפתיעות אותו ואת שאר הייננים בסביבה, הטרואר המיוחד, הטיפול הכרמים, התסיסה הספונטנית, ומה לעשות – כנראה גם משגיח הכשרות עושה את עבודתו נאמנה, ויחד הם מצליחים לעשות כמעט את הבלתי יאומן..

צילום מדף הפייסבוק

7: יונתן לבני מבקר – יינות השבוע

יקב בנימינה פרפום דה בנימינה 2020 –  מתאים להתחיל איתו. הטרנד החדש של יינות רוזה בעיקר לצעירים, לא פוסח על אף יקב. ביקב בנימינה השיקו את הפרפום דה בנימינה, בבקבוק מושך ובתווית  מושכת עוד יותר כולה בלעז. משונה לקרוא ליין 'בושם', אבל אם זוכרים שמרכז המבקרים של היקב אי שם בהיסטוריה מפעל בשמים, זה עובר. זהו יין ארומטי שחוגג, כך אנשי היקב, את הפרחוניות של המושבה בנימינה. היין מבוסס על 88% ענבי גרנאש ו-12% ענבי ברברה שנבצרו מוקדם בעונה, על מנת לשמר את רמת החמיצות. עבר תסיסה במכלי נירוסטה ואחר כך התבגרות בחביות עץ במשך שלושה חודשים. יין עדין עם לימוניות, ובכלל טעמי פרי הדר. הוא גם קורץ לעין השיווקית בדמות האריזה של קופסת קרטון הנפתחת כמניפה עם ציור מלבב בצבע היין. האמת שיהיה טעים לחובבי הז'אנר גם בלי הדקורציה המושכת. מחירו 89 ₪ – 60 ₪ ₪ מתאים יותר כדי שיהיה VFM.

צילום מאתר איש הענבים

יקב סגל מרלו FREE RUN 2018 ה-  FREE RUNהוא התירוש הראשוני היוצא מן הענבים, שבמקרה זה הגיעו מהרי יהודה – מבר גיורא ובית נקופה. זאת לפני התערבות היינן בדמות לחץ לשם סחיטה. הקליפות אמורות להיסחט בקלות ובעדינות לאחר תסיסה קלה. היין שהה לאחר התסיסה במשך שנה בחביות עץ אלון. מרלו הוא אחד העדינים  שבין היינות המככבים בבורדו שבצרפת והוא משמש בבלנדים או כזן יחידני. הוא תמיד יין עדין יותר מהקברנה סוביניון, עם טאנינים מעט רכים יותר וטעמים פחות עזים. 13% אלכוהול. יין עדין ופירותי, עם סיומת מתמשכת ועדינה. בקלות ניתן לשתותו ולא להרגיש לאות שמאפיינת בשתיית רבים מיינות בסגנון בורדו. מחירו  65₪. בהחלט VFM (תמורה לכסף – תל"כ).

יקב רקנאטי שרדונה רזרב כרם מנרה 2019 – לעשרות השרדונה-ים המיוצרים בארץ, מצטרף השרדונה החדש מכרם מנרה בגליל. הענבים הופרדו מהשדרות, נסחטו והתבגרו בחביות עץ אלון צרפתי, במשך 9 חודשים, על משקעי השמרים ללא סינון ראשוני. שרדונה שיוצר חמיצות נעימה בפה, תחושה של גוף מלא, בוקה נעים וטעמי אפרסק ומעט לימוניות. יופי של יין. מחירו 89 ₪. מאוד VFM.

צילום מהאתר

יקב רקנאטי ספיישל רזרב 2017 – יין הדגל של יקב רקנאטי כבר שנים לא מעטות. היקב טוען כי הרזרב הוא היין המגלם את חלקות הכרם הטובות ביותר העומדות לרשותו בחמישה אזורים שונים. מעניינת כאן הגישה הייננית האומרת, שניתן ליצור בלנד של ענבי קברנה סוביניון מכרמים שונים – לבחור את הטוב ביותר ביניהם ולא לייצר את היין מכרם יחידני. כל יין הותסס בנפרד ונשמר בחבית משלו. החביות הן בנפח 500 ליטר ויותר, כך שהחבית לא מאפילה על היין ואינה משתלטת עליו, וכל זאת במשך 18 חודשים. הבלנד הסופי נעשה רק אחרי שהוחלט על החביות שישתתפו בו. בטעימה זהו יין עמוק כבד ועשיר. טעמי פירות אדומים מאוד דומיננטיים. אוהבי הזן יבחינו מיד כי מדובר ביין טוב מאוד, אם כי שתייתו כבר עכשיו עושה לו אי צדק. זה יין לטווח ארוך ולא לשתייה מיידית. אם בכל זאת תרצו ליהנות ממנו כבר עתה, אני מציע לפתוח אותו בבוקר ולהמתין עד הערב לפני השתייה. רכשתי ממנו כמה בקבוקים, אותם אאכסן למשך מספר שנים ומדי פעם אשתה בקבוק על מנת לעקוב אחרי התפתחותו בבקבוק. מחירו 189 ₪. בהתחשב בכך שזה יין הדגל של היקב ובמורכבותו – VFM.

צילום יקב כרמל

יקב כרמל מעליא 2019 –  נסיים ביין מתוק ושונה. מעליא הוא יין קינוח בנוסח פורט, שיצא בסדרת העילית החדשה של היקב יינות סיגניצ'ר (Signature). מעליא זה מושלם בארמית. היין מורכב מ- 76% ענבי פטיט סירה מעמק איילון, 16% מוסקט אלכסנדרוני מכפר דניאל, ו- 8% גרנאש גם כן מעמק איילון. היין עבר תסיסה חלקית והוסיפו לו עוד אלכוהול איכותי על מנת לעצור את התסיסה. עבר השרייה על קליפותיו, נסחט ועבר להתיישנות של שנה בחביות בנפח 300 ליטר, כשליש מהן חדשות. יין בעל צבע עמוק עם טעמי פרי מרוכזים של פירות יער ושזיפים. היין מתוק מאוד עם סיומת ארוכה, אם כי יש בו מעט מרירות לקראת הסוף. ניתן לשתות עכשיו וגם יתיישן לשנים רבות. מחירו 100 ₪ לבקבוק מעוצב יפה – VFM.

8: הרשת החברתית

פינה בה אנו מציגים קבוצות פייסבוק לתחום היין. מעוניינים להשתתף ולהציג את עצמכם ואת הקבוצה שלכם? שלחו ווטסאפ לרני רוגל 050-5267706

נתי נעים. צילום perryeasy

נעים להכיר את נתי נעים מ- MyYain

רני רוגל מדווח: נתי נעים נדבק בחיידק היין מגיל קטן, בזמן שאבא שלו עבד ביקב כרמל מזרחי (היום יקב כרמל). למרות שתפקידו של האב לא כלל עשיית היין, הוא התאהב בעולם זה והתחיל להביא הביתה יינות מיוחדים, ופתאום כל ארוחה הייתה מלווה ביין. נתי השאיר תמיד את היין על "אש קטנה";  למד תעשיה וניהול, עובד בהיי-טק, ורק מדי פעם פזל ליין. "בשנתיים האחרונות זה התחיל יותר ויותר לבעבע בי,  אז עשיתי עוד קורס ועוד קורס, עוד טיול לאזור יין בעולם, עוד ביקורים ביקבים, תואר בכימיה, ועוד דברים שיקדמו אותי בתחום". הוא אומר.

הדרכה של הרכבת בלנדים. אלה שלושת היינות שאיתם מרכיבים את המד בלנד של רקנאטי. צילום נתי נעים

מה עשית בתחום הרשתות החברתיות?

בשנה האחרונה הקמתי בעזרת אנשים מדהימים את מותג MyYain  הכולל אתר, שאנחנו מקווים שיהיה פורטל היין בארץ, קבוצת פייסבוק חדשה צעירה (2,000 עוקבים) ' MyYain- קבוצת יין שלי', שעוסקת בהדרכות יין קלילות וקצרות בגובה העיניים, הסבר בצורת תמונה על כל ענב וענב, סוגי תסיסות שונות, התאמת כוסות ליין ועוד. בנוסף להדרכות הקלילות יש גם סיקורים, המלצות ומפגשי יין מיוחדים כמו  ביקוריVIP , יקב מארח יקב ועוד.

אתם פעילים גם באינסטגרם?

האינסטגרם שלנו – myyaincom@ – הוא לדעתי בדיוק מה שרציתי, וזה אחרי הרבה טעויות וגלגולים. יש בו תמונות של יינות  ברחבי הארץ, המלצות, סרטונים מצחיקים בתחום היין. וגם הסברים כבדים על תהליכים מורכבים.

נתי נעים. צילום perreasy

אתם מוכרים יינות לחברי הקבוצה? 

בהתחלה אפילו עשינו רכישה קבוצתית עם יקב רמת הגולן ומכירת מארזים, דבר שחלק  מהקהילה שלנו מאוד אהב. אבל גיליתי על עצמי שפחות מעניין אותי למכור יינות, אלא יותר לנסות להדריך על יין, לקדם את צריכת היין ולבקר ביקבים יותר משפחתיים, ובזה אנחנו מתמקדים עכשיו,

ומה התוכניות לעתיד?

יש לנו בקנה כמה פרויקטים מרתקים שאני מקווה שיצאו לפועל, כמו יום יקבי בוטיק בתל אביב, היכרות עם כרמים, ועוד ועוד. מקווה שהכול ייצא לפועל, ונצליח להגדיל את הקבוצה ואת קהילת חובבי היין בארץ.

משתתפות ארוע הפתיחה של חודש ההוקרה לעושות במלאכת מכירת יינות היקב. פירוט השמות בסוף הכתבה. צילום הדס לוי

9: יקב רקנאטי מפרגן לבעלות ומנהלות חנויות יין

נשות השיווק של יקב רקנאטי מדברות תכלס. גם לא מסתפקות ביום אישה בינלאומי אחד (8.3) אלא מפזרות פעילויות לאורך החודש כולו, וגם בחרו בקהל מטרה רלבנטי להן – בעלות ומנהלות של חנויות יין ברחבי הארץ, אלה שנושמות יום יום את עולם הסחר של היין, עומדות מול היקבים והלקוחות, ומתווכות לאלה האחרונים והחשובים כל כך, את חוויית היין.

יפה רוזנר מהמרתף של רוזנר. צילום ליאת משען

מירב קרן – סמנכ"לית המכירות של יקב רקנאטי, וליאת משען –  מנהלת השיווק והפיתוח העסקי, צירפו אליהן את מעיין חי – מנהלת המחלקה החקלאית, ולירן דוד – מנהלת התפעול והרכש, ויחד הן אירחו מספר פעילות בתחום מרחבי הארץ, ביניהן הילה מזור מהחנות לה-בוטה בכפר סבא, סמדר אוחיון מהבית של פיסטוק בבית שמש, נורה נסירי ממשקאות שיבלי בנוף הגליל, וחגית כץ מליקר מרקט בקריות. בהמשך החודש יתקיים קמפיין מדיה חברתית סושיאל כהצדעה והערכה לנשים העוסקות בסחר יין, מסע של. תמונותיהן יעלו בעמודי הפייסבוק והאינסטגרם של היקב, לצד ציטוטים ואמירות שלהן על חוויותיהן מעולם היין.

יפה רוזנר ממרתף המשקאות של רוזנר בכפר סבא, היתה רוצה לראות יותר נשים בתחום. "יש להן חוש טעם יותר מפותח מגברים, הן פתוחות יותר ויודעות לפתח שיחה, ולכן יכולות לגלות בקלות רבה יותר מה מתאים ללקוח ולהתאים לו יין שיאהב"

נורה נסירי ממשקאות שיבלי בנוף הגליל. צילום הדס לוי

נורה נסירי ממשקאות שיבלי בנוף הגליל, דור שלישי בעסק שהקים סבה בשנת 1936, אוהבת את התחום כי הוא מאתגר, מגוון, וגורם לה לקום מידי בוקר להתרגשות של עשייה. היא שואפת להגיע למצב בו התחרות תהיה יותר מקצועית. "אישה שרוצה להיכנס לתחום צריכה ללמוד, לקרוא, לטעום ולחוות כמה שיותר את עולם היין, ולהגיע לרמה מקצועית גבוהה ככל האפשר".

סיגל ויינברג מנהלת סניף רמת השרון של דרך היין. צילום הדס לוי

סיגל ויינברג מנהלת סניף רמת השרון של דרך היין, אומרת כי תחום היין נשלט על ידי גברים – גם אלה העוסקים בו וגם הלקוחות, לכן לנשים קשה לקבל בו דריסת רגל. "אבל אם הנשים ייכנסו לעומק, ילמדו את התחום ויתמקצעו, הדלתות ייפתחו בפניהן בקלות, והן יקבלו הערכה", היא אומרת כשהחלום שלה הוא לשנות את הרגלי הצריכה. "יין נתפס בארץ כחלק מאירוע מיוחד. הייתי רוצה שיהפוך לחלק בלתי נפרד מכל ארוחה, כמו שמקובל באירופה".

בתמונה בראש הידיעה מימין לשמאל: בשורה ראשונה רותם קורדבני – משקאות רמת גן, חגית כץ – ליקר מרקט xo ,ליאת משען – יקב רקנאטי,  נורה נסירי – משקאות שיבלי נצרת, לירן דוד – יקב רקנאטי,  מעיין חי – יקב רקנאטי. בשורה שנייה: מירב קרן לוי – יקב רקנאטי,  יולי יצחקוב – מנצ'ס – פלורנטין, שרון אלוני – שקד, סיגל וינברג – דרך היין רמת השרון. עוד השתתפו בפרויקט: הילה בארי מזור- לה בוטה יין ואלכוהול,  סמדר אוחיון – הבית של פיסטוק, יפה רוזנר – מרתף המשקאות של רוזנר.

עידו לוינסון וסטס פלדביין – גראז' דה פאפא. צילום פאפא רצי

10: לוינזום – השקת הזום של יקב גראז' דה פאפא

רני רוגל מדווח: עידו לוינסון קיים בשנה האחרונה מספר לא קטן של השקות יינות ואירועי טעימה בזום, וזאת במסגרת עבודתו כיינן הראשי של יקב ברקן הגדול ויקב הבבושקה שבתוכו – סגל. עכשיו הגיע הזמן לאירוע השנתי של היקב המשפחתי גראז' דה פאפא, כמו אלה שהתקיימו בעבר ברוב עם ומזיגה וכיבוד כיד המלך בבית של משפחת לוינסון בהוד השרון. כמנהג ימינו התקיימה ההשקה בחמישי בערב השבוע בזום, כשערכות הטעימה הכוללות את יינות ההשקה ונשנושים הגיעו לבתי חברי מועדון היקב שהזמינו אותם.

את היינות הציג עידו לוינסון יחד עם יד ימינו ביקב – סטס פלדביין, בעל תואר שני בייננות מהפקולטה לחקלאות, שעובד עם עידו כבר שנה חמישית. שאלה שעלתה מהמשתתפים, שבניגוד למסיבות עיתונאים בהן המשתתפים דוממים כאן הם היו פעילים ושאלו בצ'אט שאלות נבונות, התייחסה לכך שהאלכוהול ביינות לוינסון נמוך בהשוואה למרבית האדומים בשוק הישראלי.

השניים הסבירו כי אחוז האלכוהול הנמוך מאפשר לשתות את היינות בקלות עם אוכל, ואלה אינם גורמים כובד וחוסר רצון להמשיך למזוג מהבקבוק. "אלכוהול מתון וחמיצות גבוהה יוצרים קלילות שכייף ונעים לשתות את היין", אמר עידו שציין כי "זה לא סותר כלל מורכבות ועומק של היינות". ואלה יינות ההשקה:

עידו לוינסון – גראז' דה פאפא. צילום פאפא רצי

גראז' דה פאפא לבן 2019 –  יין שרדונה שענביו מהגליל העליון, המקבל את השראתו וסגנונו היישר מבורגון, מתוך כוונה לגבור על מכשלות מזג האוויר החם שלנו בארץ. היין הזה הוא תוצר של שנה חמה יחסית, עם פרי בשל וארומטי מאוד וגוף מלא. במקביל נהנה היין מחמיצות ורעננות האופיינית לכרמי ההר הגבוהים. היין תסס בחביות מבורגון בגילאים שונים, והתיישן על המשקעים למשך 6 חודשים. היין לא עבר תסיסה מאלולקטית כדי לשמר את רמת החומציות הטבעית הגבוהה שלו. 13.5% אלכוהול (הלבן שהוא אלכוהולי יותר משני חבריו האדומים). מחירו 150 ₪.

גראז' דה פאפא אדום  2019 – בלנד של זנים ים תיכוניים שהוא למעשה סירה זני: 90% סירה ו-10% פטיט סירה מהרי ירושלים ועמק האלה. כ-60% מענבי הסירה תססו עם שזרותיהם כאשכולות שלמים. בשאר ענבי הסירה בענבי הפטיט סירה נערכה הפרדה מלאה מהשזרות והם תססו במכלים פתוחים קטנים. לאחר סחיטה עדינה היין עבר להמשך יישון בחביות צרפתיות למשך 18 חודשים. רשמי טעימה של היקב: באף פלפל שחור, לבנדר, ועשבי תיבול ים תיכוניים. יין בעל גוף מלא, חומציות מאוזנת וטאנינים רכים. יתיישן למשך עשור ויותר. 13% אלכוהול. מחירו 165 ₪.

גראז' דה פאפא אשכולות שלמים 2018 – בעוד רוב היקבים בעולם מפרידים את הענבים מהזרות לפני התסיסה, ישנם ייננים, בעיקר בעמק הרון ובבורגון, שמעדיפים את צורת העבודה הקלאסית עם אשכולות שלמים המוכנסים למכלי התסיסה. התוצאה, לדעתם, היא יינות אלגנטיים יותר שהינם רעננים ויש להם ייחודיים. עידו לוינסון עושה זאת ביקב סגל, וביקב הבית שלו הוא משחרר מהדורה מוגבלת של תסיסה באשכולות שלמים. מהדורת 2018 של היין היא הבציר השלישי של גראז' דה פאפא אשכולות שלמים, ממנו הופקו רק שתי חביות.  מדובר ב- 100% ענבי פטיט סירה מעמק האלה. אלכוהול: 12.5%. אז כל הענבים תססו עם שזרותיהם כאשכולות שלמים. לאחר מכן  הענבים עברו סחיטה עדינה והיין המשיך להתיישן בשתי חביות צרפתיות במשך 12 חודשים. ביקב צופים כי היין יתיישן היטב למשך עשור ויותר. מחירו 220 ₪.

יוסי בן ברק ז"ל מיקב 3 גפנים. צילום מדף הפייסבוק

 11: יוסי בן ברק ז"ל – יקב 3 גפנים ממושב רמות נפתלי

מערכת אכול ושאטו משתתפת בצער המשפחה והחברים הקרובים, על מותו של היינן והכורם יוסי בן ברק ז"ל מיקב '3 גפנים' במושב רמות נפתלי. חברו הטוב איציק כהן מיקב רמות נפתלי, העיד עליו בדמעות חנוקות: "יוסי ואני, מלבד החברות הטובה שהייתה לנו, היינו, בצניעות, פורצי דרך בזיהוי הפוטנציאל בעמק קדש, ובנטיעת כרמים ב-1997 כאשר רובו של העמק היה תפוחים ואגסים. נטיעה זו שהצליחה מאוד, פרצה דרך למאות ואף ליותר מאלף דונם כרמים שניטעו בעמק קדש עבור הרבה יקבים בארץ. התחלנו יחד בהקמת יקב קטן ב-2003, עד 2005 כשכל אחד הקים לעצמו יקב. יוסי היה יינן יוצא דופן ועשה יינות נפלאים. אהבתי אותו מאוד".

חבורת ארבעת היקבים מרמות נפתלי. משמאל לימין: יוסי בן ברק ז"ל, עמרם אזולאי מיקב עמרם, רמי נעמן מיקב נעמן ואיציק כהן מיקב רמות נפתלי, ייבדלו לחיים ארוכים. צילום בטינה נעמן

רמי נעמן מיקב נעמן, חבר ושכן של יוסי במושב, כתב בעצב רב: "השבוע נפרדנו בכאב גדול מיוסי בן ברק, שותף לדרך, יינן ויזם מחונן, איש חזון ועשייה, חבר מסור ומארח למופת, תאב חיים, צחוק ושמחה, נדיב ויצירתי בכל עשייתו. לוחם עקשן וחסר פשרות בכל מכשולי דרכו. אנחנו כבר מתגעגעים לחיוכו החם וצחוקו המתגלגל. יהי זכרו ברוך וחי אצל כל מי שזכה להכירו. תנחומינו למשפחתו".

במושב קטן כמו רמות נפתלי, צמחו ופרחו ארבעה יקבים, שמדי שנה קיימו פעילות משותפת של יקבים פתוחים לחובבי היין: יקב 3 גפנים, יקב רמות נפתלי, יקב נעמן, ויקב עמרם. יקב 3 גפנים היה מקום עליה לרגל בגלל יוסי, האיש עם החיוך הגדול והלב הרחב. היקב תמיד היה פתוח לאנשים שאהבו לשמוח, עם שירה בציבור, להקות, יין כיד המלך, ואירוח מכל הלב. הלב הגדול של יוסי נדם ממחלה קשה שהכריעה אותו. איך כתב לי חבר מאוד קרוב של יוסי, שלא מעכל את האובדן: "כי משהו ממני נעלם איתך. אז תן לי קצת ממך, תן לי קצת ממך" (ציטוט של יעקב גלעד).

משפחתו של יוסי הבטיחה להמשיך את דרכו ולהפעיל את היקב לזכרו, ושוב כולנו במערכת מביעים צער על האובדן.

סטיבן ספורייר בערוב ימיו. צילום מהאתר

12: Steven Spurrier הלך לעולמו

השבוע גם נפרדנו מסטיבן ספורייר, האיש שהתחיל כסוחר יין והפך לשם דבר בעולם היין; סוחר, עיתונאי, יועץ יין, האיש שהקים את  ה-Academie du Vin. הרבה תארים הוצמדו לספורייר בעשרות השנים בהן עסק ביין, אך הוא ייזכר תמיד כמי שארגן בפריז בשנת 1976 את טעימת היין צרפת-ארה"ב ההשוואתית העיוורת, ששינתה סדרי עולם.

סטיבן ספורייר הצעיר בחנות היין שלו. צילום בלה ספורייר

אותה טעימה שהעלתה את יינות קליפורניה על המפה והצליחה לזעזע את האליטה הבורגונדית מאז ולעולם. "אנציקלופדיה מהלכת", כינה אותו מבקר היין הנחשב Hugh Johnson. פיסת תרבות, פיסת היסטוריה, נפרדה מעולם היין בגיל 80.

כדאי לכם לקרוא גם את זה

היה מרתק לפגוש יינות בני 20-30 שנה שטרם נס ליחם. היין הצעיר ביותר בערב זה היה בן 15 שנה. צילום יגאל ברנע

הקלאסיקו הספרדי במפגש חובבי היין יולו

 יולו הוא מועדון בו חברים חובבי יין וותיקים המתכנסים לכעשרה מפגשים בשנה כאשר המארח קובע את תכנית הערב וקונה את היינות. יגאל ברנע מדווח על מפגש זה שהוקדש ליינות מתיישנים מספרד משני אזורים – ריוחה וריברה דל דוארו. קראו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר