:פסח 2021 – מה שותים ומה אוכלים עם היין
יציאת מצרים בעיצומה, לוחות הברית הוגשו לעם ישראל הממושמע, אבל המנהיג וחלק גדול מאוד מהסובבים אותו הפרו ומפרים את הדיברות בלי שום בושה או פחד. מפרים ובועטים וסולדים כמעט מכל החוקים, והם משתעשעים למראה העם הצייתן, המוכה, חדל האישים, הממושמע, העבדים הנרצעים מעולם ולעולם. אותו עם שנשחט לפני שמונים שנים והובל כצאן לטבח, ורק מעטים העזו להרים ראש או יד; אותו עם שלפני ארבעים ושמונה שנים האמין למנהיגיו בעיניים עצומות, והיה כפסע מלאבד את המדינה בעיצומו של צום קדוש.
מאז ומעולם היו לעם ישראל מנהיגים שלא הצליחו באמת. רובם התעסקו במלחמות קודש, בכיבוש נשים של אחרים, ברצח, במרמה, בהפרת אמונים כלפי האל וכלפי העם. שום דבר לא השתנה בכת היהודית שחוזרת ואומרת לעצמה שהיא העם הנבחר ואור לגויים. מלחמות אחים, שנאה, ניסיון לשנות את השונה, לכבוש, לתחמן – זו המורשת שהנחילו לנו רוב מנהיגינו מאז ולעולם, ואנחנו לא מסוגלים לשנות ולהשתנות. זה כבר ה DNA – שלנו. אנחנו חיים בכאילו, בנדמה לי, בארץ לה לה לנד שזרועה בדונמים על דונמים של מטעים, כרמים וזיתים, ומאידך בכל פינה יש בית קברות צבאי, ועל כל פיסטין יש שלט קטן עם שמות של ילדים בני 20 שמתו בשביל לא ברור מה. הדת השחיתה כל פינה טובה, הדרת נשים והפיכתן למפעל ייצור ילדים, שנאת הלהט"ב, סלידה מהאתיופים ומחילונים שנשבו וצריך להחזירם, וכסף, כסף, כסף.
פסח 2021 מאז ולעולם, ואף מילה על יין בפתיחה של המדור השבועי על יין ישראלי. קשה לבלוע יין כשהמציאות היא כזאת, ורק דמות העורך היושב באמצע הלילה, כוסס ציפורניים ואומר: "מה עם יין, אלון? מה עם יין?", קצת מאפשרת לי לעבור על מחברת הביקורות והטעימות, ויש השנה על המדפים הרבה יין ועשרות מבצעים. הביקורת שווה כקליפת השום, אני אומר לעצמי, אנשים רוצים לנשום, לחייך מעט, לנסות לשרוד את שנת הקורונה ובעיקר לשכוח. תקווה זו כבר מילה שלא בטוח שמאושרת לשימוש. עפיצות, מינרליות, חמיצות – הכול מתגמד למילה אחת שבסופו של דבר היא הכי חשובה כששותים יין: טעים או לא טעים. בואו ננסה.
הקטגוריה הראשונה היא של יינות שמציפים בפסח את כל רשתות השיווק. אנחנו קוראים להם יינות StoreNext, כי הנתונים של חברת סטורנקסט נבחנים רק לפי הכמות בה נמכרו ברשתות השיווק או בשוק הברקוד. הנתונים לא מעידים על כך שהיין טוב, שווה את המחיר למעלה או למטה, או על כך שהיין טעים או לא טעים. הם מעידים רק על כמות היין שהיקב מכר בגלל מבצע טוב או בגלל פרסום ושיווק אגרסיביים. מחירי היינות לא עולים על 50 ש"ח ללא מבצעים ולא בחגים, ואת רובם אפשר למצוא במחירים של מתחת ל-30 ש"ח.
יקב רמת הגולן: סדרת הר חרמון. הכי משמחת עם יינות עשירים, מלאי טעם ומרץ. חומרי גלם טובים במחיר מצחיק, וטעימים להפליא. איזה אוכל הולך איתם? כל מה שתזרקו על הגריל.
יקב טפרברג: גם פה היינות שעל מדפי הסופר שווים הרבה יותר מהמחיר הנקוב. יינות טעימים שרוצים אוכל, נקניקים, גבינות טובות, על האש. איך כתבתי? יינות טעימים.
יקב כרמל: טוב, סדרת סלקטד כבר לא גורמת לכאב ראש – וזה שינוי מבורך. סדרת ה PC – (פרייבט קולקשן) כוללת יופי של יינות במחיר מדהים, עם השקעה בחומרי גלם איכותיים מאוד. אוכל: על האש, פיצות.
יקב ציון: רוזה 2020 מסדרת אימפריאל (מבושל). הפתעה, באמת הפתעה. טעים ועשוי להשתבח.
יקב היוצר: שרדונה VIRTUOSO 2020. היינן פיליפ ליכטנשטיין שיחק אותה.
יקב דלתון: סדרת כנען לבן 2020. מרענן, נקי ומאוד טעים.
יקב הרי גליל: לבן בר 2020. יופי של יין, חד, מינרלי, מתיקות מדומה אבל החמיצות גוברת. טעים.
יקב בנימינה: שרדונה המושבה 2020. לחובבי השרדונה הקלאסי שיש בו הכול: עץ וגם טרופיות. תמצאו בו נחמה על חמותכם שאירחתם.
יקב תבור: שיראז הר 2018. השיראז הכי במחיר הכי. נקודה. מאוד מהנה ומאוד טעים. אוכל: מלא שיפודי פרגיות לידו, אבל מלא.
יקב תבור: רוזה 2020. גם כאן שיחקו אותה עם רוזה משובח במחיר הכי נגיש. אוכל: סופלה שוקולד, קרם ברולה, וגבינות חזקות.
יקב מוני: גוורצטרמינר נחל 2020. לקרר טוב ולהגיש עם מוס שוקולד, מלבי עם כל התוספות, או עוגת גבינה.
יקב מוני: שסק אדום נחל 2018. יין מקסים, טעים ועשיר מאוד. אוכל: צלעות חמדמדות של טלה על הגריל.
יקב מוני: קריניאן נחל 2020. ריחות נפלאים של אביב בוקעים ממנו. פרחוניות שפותחת תיאבון להמון בשרים על האש.
יקב ירושלים: שרדונה 2020. אוקיי, הפתעה. גם אחרי שכבר טעמתי אותו לפני חודשיים, אני מופתע מחדש. ליאור לקסר מפגיז ואני מצפה לבאות, כי אם זה הראשון, אז הוא הולך לעשות לכולם בית ספר.
יקב טפרברג: פרנץ' קולומבר 2020. תכלס תורידו אותו עם ג'חנון או מלא בורקס גבינה. מקסים וטעים.
יקב היוצר: בראשית 2018 יין אדום חצי מתוק. גם פה יצאתי מופתע, חצי מתוק אבל מאוד פרשי. יין טעים. אוכל: כבד עם בצל ופטריות.
יקב ברקן: רוזה כרם שלמה 2020. אחחחח, ערימה של דגי ים קטנים מטוגנים בשמן עמוק.
יקב רקנאטי: יונתן שרדונה קולומבר. יותר שרדונה מקולומבר. חד, עפיצות מפתיעה, טעים. אוכל: המבורגרים נוטפי שומן, היין מחזיק טוב. טעים.
יקב סגל: קולומבר 2018. שיחקו אותה פה. אחר, מעניין, מרים גבה – והופ נגמר הבקבוק. אוכל: פיצות עם מלא סלמי.
יקב דרך ארץ: קברנה סוביניון 2020. קברנה קשוח ומפתיע בעוצמה שלו. הוא צריך טיפה לנשום. אוכל: בשר, בשר ועוד בשר לידו..
יקב דרך ארץ: שרדונה 2020. גם כאן שרדונה עמוס פרי, שממאן לעזוב את חלל הפה ודורש אוכל כבד לידו. בשרים מעושנים קרים, נקניקיות שמנמנות עם הרבה חרדל. יין טעים.
יקב ציון: מרלו 2019 אימפריאל. מרלו שמעניק המון תמורה למחיר שדורשים עבורו. טעים מאוד. האוכל שיתאים איתו: בשרים קרים ועופות מהגריל.
הקטגוריה השנייה היא של יינות במחיר 50 עד 250 ש"ח. יינות שבדרך כלל תמצאו בחנויות היין ולא ברשתות השיווק. כן, אני יודע שהמנעד רחב מדי, אבל לפני החג נעסוק במהות ולא במחירון יינות. אלה כבר יינות שאני אומר עליהם שאנשים מכירים אותם ולא יופתעו מהמחיר שלהם. מי שבוחר לשתות פלם או שאטו גולן, יודע בדיוק מה הוא מקבל תמורת המחיר. אלה יינות אחרים, ובעיקר כאלה שיוצאים מחוץ לקטגוריית הקברנה מרלו, והם כאלה להרפתקנים שמוכנים גם ליפול – אבל לפחות הם ניסו.
יקב עגור: רוזה 2020. שוקי ישוב מתחת לרדאר, וזו השנה בה הוא יצא ממצרים וגם נכנס בכל הדרו לארץ המובטחת. אני ממליץ על הרוזה, אבל בקלות הבלנקה שלו מתברגת כמו כפפה ליד, ואם אתם ממש אמיצים אז קרקע 2016 מענבי אוזלטה שגידל ערן פיק, ושוקי רקח מהם יצירה משלו.
יקב ויתקין: ריזלינג 2019. חד כתער בפה, חמיצות נפלאה, לימוני עם ניואנסים מתקתקים של אשכולית. מאוד שונה בנוף, טעים פחד. אוכל? וואי, הייתי כותב גפילטע פיש, אבל סביצ'ה עם מנגו ואבוקדו או סתם דג נא. יאללה, גם סושי הולך.
יקב הנס שטרנבך: גם זה יקב שמעט נחבא אל הכלים, ומייצר יינות עולם ישן במיטבו. יינות מאוד מורכבים שלוקחים את הזמן שלהם. לה ג’נבא 2016 למשל, שעשוי מענבי סירה ורוסאן, הוא דוגמה טובה ליכולת הענקית של היקב ליצור טביעת אצבע מאוד ייחודית וללא ספק אזורית. זה יין עדיין קשה, אבל קדירת בשר איתו תהיה חגיגה אמיתית.
יקב צפרירים: לורי לנדר יצרה את לבנין 2016 מענבי סירה, פטיט סירה וקברנה סוביניון. יין מרתק, קשוח ועוצמתי. כמה ערסולים ואושר גדול נמרח על הפנים. לדעתי, זה אחד מהטובים שיש היום על המדף מהליגה של היקבים הגדולים.
יקב וילה וילהלמה: מהיקב של מוטי גולדמן. TIMELESS 2009 זה יין שאני עוקב אחריו וטועם אותו כבר 5 שנים, החל מהחביות וגם בבקבוקים ללא תווית. עכשיו מוטי החליט להוציא לשוק 12 שנים של שד בתוך בקבוק, והיין יוצא ממש בימים אלה לטעימה ביקב. לשים עליו את שתי הידיים. 11 שנים ועדיין רוצה שיניחו לו לנפשו, לכו לטעום. זו בעיקר קריאה לייננים ללכת לטעום.
יקב היוצר: ברברה 2018. הפתעה, באמת הפתעה מאוד לטובה. ענבי ברברה שטופלו היטב. טעים, ויילך עם בולונז חריף.
יקב יתיר: נחל יתיר 2017 (סירה, טאנאט וגרנאש). מעולה. לפתוח, למזוג, לערסל ולשתות. אין משחקים ביין הזה. אוכל: נקניקיה עסיסית אמיתית. לאוכלי טעים: רצוי מהצבע הלבן על פירה חמאתי.
יקב פלם: קלאסיקו 2019. יין בלי משחקים, פותח את התאבון לתבשיל בקר, וממאן לעזוב.
יקב פלם: נובל 2017. קברנה (סירה ופטי ורדו). יין מדהים, מדויק ונקי, מהליגה של הגדולים. האמת היא שלידו רציתי רק לחם טוב וחמאה. לא יותר, לא צריך כלום.
יקב אדיר: כרם בן זמרה סוביניון בלאן לימיטד אדישן 2018 (מותג בלעדי בסניפי רשת בנ"א משקאות). תכלס היחיד שאני מאמין שהוא באמת כולו מכרם בן זמרה. חמיצות משובחת, טעמי פרי מאוד מרשימים. יופי של יין. טעים ללא ספק.
יקב דלתון: עלמה אדום כהה (מדבקה לבנה) 2018. בלנד ייחודי, מרתק ושונה בנוף. מאוד מתובל.
יקב סגל: מרלו FR 2018 . מרלו טעים, עשיר מאוד ומקסים בעיניי. אוכל: טונה עסיסית על הגריל, דגים מטוגנים.
יקב וורטמן: סמיון 2019. שונה בנוף. קשה להפסיק לשתות, יין טעים, מאוד טעים. גבינות עזים לצידו ולחם טוב. אושר גדול היין הזה.
יקב אדם: בלאן דה נואר 2020 של הייננית אורנה לב. בהרבה אומץ, וללא ספק בהרבה כישרון, היין עומד בכל הקריטריונים של בלאן דה נואר ענק. מורכב, מדויק, עם ניואנסים קטנים שעושים אותו שונה ואחר. עשבי התיבול שמתפרצים, הפלפל השחור באפטר טייסט, והיין זועק אוכל לצידו, אפילו ביף בורגניון מלא עצמות מח. שאפו.
יקב גבעות: פטי ורדו גופנה 2018. יין לאליהו הנביא. הכי משובח לדעתי.
יקב גבעות: שרדונה ירושלים 2020. אחד מהיינות המושלמים. אוכל: ערמה של עוף מטוגן KFC .
יקב טפרברג: קברנה סוביניון אימפרשן 2019. יין עסיסי וזועק אוכל, למשל ספייר ריבס של כל חיה.
יקב דלתון: DEEP RED 2018 : (קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, שיראז, גראנש). בלי הרבה משחקים, ים תיכוני מאוד טעים. אוכל: קבבים על האש, פרגיות.
יקב שאטו גולן: אליעד קברנה סוביניון 2017. מהמשובחים שטעמתי (תחשבו קצרין רמת הגולן רק בלי המחיר), ויילך עם קדרה טובה, אווז מעושן.
יקב שאטו גולן: מרלו 2018. אם כבר לשתות מרלו צפוני, אז זה הטוב ביותר שאפשר להפיק באזור. אוכל: עופות מפולפלים, גריל טוב.
יקב צרעה: מיסטי הילס 2018. קברנה סוביניון וסירה. מהודק, עמוס פרי, עדיין צעיר לשתייה. נתח רוסטביף מפולפל יקל להוריד אותו.
יקב ספרה: – White Signature 2018 הכול מהכול ויצא גדול, פשוט גדול. עצמות מח עצם בתנור, ולאכול עם כפית על מצה עלאק או לחם שחור טרי.
יקב בן חיים: שרדונה רזרב 2018. שונה, מורכב, עץ יושב טוב. אוכל: כבד קצוץ, כבד על האש.
יקב בן חיים: שיראז הר מירון 2017. שיראז דחוס, לא קליל – וטוב שכך. אוכל: אנטרקוטים שומניים.
יקב מוני: מלבק רזרב 2019. יין נפלא, מאוזן להפליא. אוכל: קבב, צלעות טלה קטנטנות.
לסיכום: אביב מתפרץ מכל עבר, צאו ליקבים לשתות יין, להכיר את הייננים והיינניות. תעשיית היין הישראלית הכשרה והלא כשרה מתפתחת בצעדי ענק. יש הרבה טוב ונכון באנשים שמייצרים לנו יין, ועובדים קשה כדי להעניק לנו חוויה ישראלית מאוד ייחודית, נטולת מלחמות אחים, נטולת פוליטיקה, שוברת תקרות זכוכית, ובעיקר נותנת תקווה לעתיד טוב יותר.
קברנה סוביניון 188 של יקב בזלת הגולן – לא רק לטנקיסטים
רני רוגל מדווח: יואב לוי – בעלים, יינן, לב ונשמה של יקב בזלת הגולן, נטע את 'כרם 188' שלו על אדמת בזלת פורייה ועשירה של רמת הגולן, בלב מה שהיה אזור לחימה בו לחמו בחירוף נפש הטנקיסטים, הלוחמים האחרים ותומכי הלחימה של חטיבת השריון 188 במלחמת יום הכיפורים.
יין קברנה סוביניון 188 של היקב, שעתה יצאה לשוק מהדורת 2018 שלו, נוצר מענבי קברנה סוביניון שנבצרו מכרם יחידני ואיכותי. זה, כשהיין מנציח את קרב תל פארס בדרום רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, בו איבדה חטיבה 188 רבים מחייליה.
יואב לוי אומר: "יין זה מנציח את גבורתם של החיילים אשר חרפו את נפשם וגופם, וזכרם יישמר לעד. החטיבות והגדודים הפזורים בבסיסים שברמת הגולן, רואים ביקב שלנו בית פתוח, והם נהנים משימוש במתחם היקב עבור טקסים ואירועים שונים לכל אורך השנה, ללא תשלום".
כטנקיסט במשך שנים רבות, גם במלחמת יום כיפור אם כי בסיני ובמצרים ולא ברמת הגולן, אני מצדיע ליואב לוי. נכון, לא טעמתי עדיין את היין, אבל אני יודע שה- 188 הינו יין שנוצר מתוך אהבה ויחס מיוחד של היינן לא רק לחומר הגלם אלא גם לסיפור שמאחוריו, וממליץ לטעום את היין בביקור הבא ביקב בזלת הגולן שבקדמת צבי, גם אם לא הייתם טנקיסטים בשירותכם הצבאי.
מקברנה סוביניון 188 בציר 2018 של יקב בזלת הגולן יוצרו 20,000 בקבוקים – מחיר בקבוק 185 ₪, ומחיר בקבוק מבציר 2017 – 200 ₪
2: עירית בוקסר – למה רשת חנויות פרחים צריכה ייננית
לאחר הניסיון המר (אך הקצר מאוד) שהיה לה ביקב עמק האלה, עירית בוקסר שנק מונתה למנהלת מקצועית לתחום היין של רשת הפרחים והשוקולדים זר פור יו (ZER4U). יוסי כהן, מנהל רשת החנויות, אומר הפעילות מותגה כ- WINE BY ZER4U , ותומכת בתעשייה הישראלית כאשר הקולקציה שלה מורכבת מיינות בוטיק איכותיים של יקבים ישראלים. חיפוש קצר באתרי חנויות הרשת, מגלה כי אכן מדובר בעשרות יינות בוטיק המוצעים למכירה: שילה, הר אודם, גוש עציון, מדבר, ירושלים, אדיר, יתיר, שטרן, גבעות, פסגות, בזלת הגולן, ברבדו, יתיר. סקר קצר העלה שהיקבים מאוד מרוצים מהרשת, הן מבחינת מכירות והן מבחינת שינוע יין ללקוח. האמת היא שהרשת מיישמת רעיון שיווקי שנקרא מכירה צולבת (cross sale) – לקוח מזמין פרחי? נציע לו גם שוקולד ועכשיו גם יינות בוטיק. הגיוני.
לשאלתי איך מתבצעת שרשרת האספקה של היינות מהיקב עד הלקוח בכזו פריסה ארצית של כ- 30 חנויות פיזיות, ובימינו כמובן במכירה אונליין, נעניתי כי כל שרשרת האספקה של זר פור יו מתבצעת בקירור שנע בין 15-18 מעלות. "מוצרי הרשת, הזרים, הסידורים, העציצים, הסחלבים, מארזי השוקולד והיינות, דורשים את אותם תנאי קירור. היינות מגיעים מהיקבים למרלוג ומאוחסנים בתנאי קירור של עד 18 מעלות. השינוע לסניף מתבצע באמצעות משאיות קירור, אשר מספקות את המוצרים לסניפים בהם הקירור הוא בטמפרטורה ממוצעת של 17 מעלות, כך שעד הגעתם ללקוח התנאים אופטימליים. זאת המחויבות של זר פור יו עבור כל המוצרים השוטפים, פרחים, עציצים, סחלבים, שוקולד, וכמובן היין".
עכשיו נותר לנו להבין מה בעצם כולל התפקיד של עירית בוקסר שנק: "היא תעסוק בכל מה שקשור לניהול המקצועי של תחום היין ברשת, מה שיאפשר לה לבחור עבור הלקוחות את היינות הטובים ביותר לכל קטגוריית מחיר, תוך שימת דגש על יקבי בוטיק ישראליים המהווים מופת לחקלאות ישראלית. זהו כבוד גדול מבחינתנו."
המבצעים של הרשת לפעמים מאוד מפתיעים, או אפילו גורמים להרמת גבה, בעיקר בתקופת החגים בהם כל מי שרוכש זר פרחים יוכל להוסיף לקנייה בקבוק יין במבצע, ולשלם עוד 9 או 10 שקלים. מבצע כזה מוצע עכשיו לפסח 2021, בו אפשר לרכוש את ספיישל אדישן 2018 של יקב שור אסטייט, העשוי מענבי שיראז ומעט פטי ורדו, והמחיר הוא 9 שקלים. שוחחתי עם אלי שור, מנכ"ל יקב שור, שמאוד שמח על המבצע ואף הוסיף: "האמת שהרשת ממש הצילה אותנו עם המבצע הזה, בעיקר בפסח הקודם כשרק התחלנו יחד עם הקורונה. אנחנו מקבלים מהם מחיר הוגן ממש, ואפילו הפתיעו אותנו בהקדמת תשלום. בקיצור: כולם זוכים.
אלי בן זקן וחידון ההצטרפות למוסד
רני רוגל מדווח: שלחתי לאלי בן זקן מיקב רזיאל את התמונה שראיתי בפייסבוק, וביקשתי להבין את פשרה. התשובה הגיעה בקוד הסתרים הבא, שנראה תחילה כמו החידונים במבחני הקבלה למוסד או לשב"כ (לא ממש, אני יודע): "זו ההתחלה של הרמואז' (riddling באנגלית). ביקבוק של 5/19. ביקבקנוV, NV, RNV . נשחרר לקראת סוף השנה את ה NVוה RNV, כ- 2,000 בקבוק כל אחד. זנים: שרדונה ופינו נואר".
טוב, אז שמפניה v (וינטג') עשויה משנת בציר מסוימת שמצוינת על התווית, ה- NV (נון וינטג') עשויה ממספר שנות בציר ולכן אין עליה תיארוך, ושמפניה RNV היא רוזה נון וינטג' – במקרה זה מבצירי 2016, 17, 18, ה- 5/19 מציין חודש הביקבוק של היינות. רגע, אחרי הרמואז' מתבצע תהליך הדיסגורג'מנט – ההפרדה של שאריות השמרים מצוואר הבקבוק (המכונה העושה זאת בדרך מצרפת), שאחריו מגיע הפיקוק עם פקקי שעם.
עכשיו העניין המרכזי, והוא שאסור לקרוא ליין המבעבע 'שמפניה' – שם רשום ומוגן של מבעבעים מאזור שמפיין בצרפת. יינות 'רזיאל מבעבע' אלה של אלי בן זקן תססו בשיטה המסורתית בבקבוק, ובהמשך במרתפי רמת רזיאל בטמפרטורה קבועה של 12 מעלות. הוינטג' יישאר ביקב לפחות עוד שנה, אם לא שנתיים-שלוש, לפני שיגיע לשוק ויצטרף ל-נון וינטג' והרוזה שייצאו מעתה לשוק כל שנה.
"יינות אלה הם אתגר, ומאוד שמחתי לעשות אותם", אומר אלי. אלה יינות שצריך הרבה סבלנות לעשייתם, והם גם לא כל כך כלכליים מול עלויות הייצור הגבוהות".
האמת, אני מעדיף לחכות למבעבעים מבית רזיאל של אלי בן זקן, ולא לנסות לפתור את חידות המוסד והשב"כ.
אירית וסנדרו פלגריני. צילום מדף הפייסבוק
3: רקוויאם ליקב לה טרה פרומסה: תודה על שנים נפלאות
לה טרה פרומסה היה יקב קטן שייצר מגוון רחב של יינות ייחודיים על פי מיטב המסורת האיטלקית, ובסך הכול כ-7,000 בקבוקים בשנה. הבעלים סנדרו ואירית פלגריני פתחו את היקב במושב שחר בחבל לכיש בשנת 1998, כאשר היקב עבר מספר מקומות וגלגולים והתבסס בשנים האחרונות בקיבוץ גת. סנדרו הוא יינן ושף איטלקי, אירית שפית קוצ'ינית, והאוכל במסעדת היקב שילב את שני המטבחים המפוארים הללו.
מאות סעודות, אלפי אנשים שפקדו את המקום ובאו לאכול וליהנות מחוויה של יינות ייחודיים ושני מטבחים. שנת הקורונה אילצה את בני הזוג לסגור את המסעדה, ובעצם החלטה זו הניפה את הגרזן על היקב – כל היינות שייצרו סנדרו ואירית נמכרו ביקב, ואי אפשר היה למצוא אותם בחנויות היין. ליקב לא היו יחסי ציבור מקצועיים, והקשר שלו עם עיתונאים, תערוכות ואירועי יין שונים לא היה קיים אף פעם, והיקב נחשב מתחת לרדאר רוב השנים. שנת הקורונה 2020 אילצה את סנדרו לשנות מקצוע, ולמזלו הרע הוא נפצע בתאונת עבודה, ורותק למיטה לתקופה ארוכה כך שגם יין הוא לא יכול היה לעשות. השבוע מקיים היקב מכירת חיסול, ושווה לקפוץ לבקר פעם אחרונה ולהודות על 23 שנות התמדה, אוכל טוב, יין טוב, ובעיקר 23 שנות אירוח והנחלת תרבות אוכל ויין לאלפי הסועדים. אירית, תמיד עם חיוך, תמיד עם אושר גדול בעיניים, הבטחת שתחזרו במתכונת כזו או אחרת – אנחנו מחכים.
מערכת אכול ושאטו מאחלת רק בריאות לסנדרו והרבה כוח לאירית
נינה והבקבוקים – יינות יקב בית אל. צילום משפחת מן
4: אישה ויין
פינה חדשה במדור השבועי בה נשמח לארח נשים פעילות בהיבטים השונים והמגוונים של תעשיית וענף היין. מעוניינת להשתתף? שלחי ווטסאפ לרני רוגל 050-5267706
נינה מן מיקב בית אל: אישה, יין ומשפחה
אני נינה מן מיקב בית אל, נשואה להלל מן – כורם ויינן מקצועי ש"נחבא אל הכלים, אמא לשבעה וסבתא ל"גדוד של מוכשרים ממני", עובדת עם בעלי ושניים מבני: שלוםדוד – כימיה, וישראל – אמון על הכול.
מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי חלומות, שאיפות שרציתי להגשים. אחד מהם קרה כשהייתי בת שבע (זה היה מזמן) בלילה גשום. חלמתי שאני עומדת על הר, הגשם פסק וקרן אור מאירה את העולם, לעיניי נפרשים כרמים על פני האופק, ואלוקים אומר לי "רק תבקשי", וביקשתי; בכל ליבי ביקשתי ולא ידעתי מה אני מבקשת…
נטענו את הכרמים שלנו בשנת 1996, ובמשך שנים ייצרנו יין מעולה עבור אחרים. יינות סמיכים ומרוכזים, בעלי צבעי אדום חזק, טעמים וארומות שריגשו הרבה ייננים מוכשרים. הקפדנו על טעמים נקיים, זנים מגוונים: מלבק, מרסלן, מרלו, פטי ורדו, קברנה פרנק, קריניאן, וכמובן קברנה סוביניון. רוב היינות יוצרו לפי כרמים, כי מה לעשות, יש באמת הבדל משמעותי בין כרם לכרם. היינו חייבים לתת איכות ביין, אחרת למה שיקב ירצה לקנות יין ממני? הוא יכול לעשות את השגיאות שלו לבד, לא צריך אותי.
באותם ימים עבדתי בעיקר במחקר צרכי לקוחות, למדתי כמה תארים מעניינים, ושתיתי המון יין. כמו שהלל אומר: "כל מה שאנחנו לא מספיקים לשתות לבד, אנחנו מוכרים".
לפני כעשור חל המפנה. יינן מאוד מוערך בעולם טעם את היינות שלנו, וכתב לנו (בתרגום חופשי מאנגלית): "תגידו, אתם פראיירים?". שנינו, הלל ואני, ענינו ביחד "כן", וצחקנו צחוק בריא שלעולם לא אשכח. נכון, אנחנו נותנים שירות באהבה רבה והשקעה מקסימלית, ותודה לאל, אין לנו חובות מטורפים ואיננו מחפשים משקיעים שיישבו עלינו. אנחנו רק הלל, נינה ושני בנים ממשיכים. זהו, אידיאליסטים וחרוצים, ובכל זאת האסימון נפל, הבנו שיש לנו זהב אדום בידיים.
סגרתי בהדרגה את העסק שלי, בנינו תווית חדשה לעצמנו (אנחנו עדיין מייצרים גם לאחרים), והתחלתי ללמוד את הטעמים של האנשים, בעיקר בארה"ב. במשך שבועות, כל שנה שוב ושוב, הלל ואני פגשנו לקוחות, מזגנו יין, ביצענו מחקרים ואספנו נתונים על הטעמים של הלקוחות, ובקיצור – מרתק!
אז מה האתגר האמיתי שלי? אוהבי יין נדבקים ליינות ממותגים חזק, ולמרות שהם לא בהכרח נהנים מהיין הם ממשיכים לקנות, וזה בסדר. רק שהמטבח הישראלי השתבח מאוד בשנים האחרונות, וחלק מהקוראים של שורות אלו השפיעו ישירות על התהליך. אני חבה תודה לכולכם, בזכותכם אני יכולה למכור היום גם בישראל. אנחנו מוכרים בישראל רק שנתיים, וקיבלנו פירגון ענק מהאוכלוסייה הכללית והמגוונת. לרמת פירגון כזאת לא ציפינו. חשוב לי ללמוד את הטעם של האנשים. מצד אחד יש לי האפשרות לתת מגוון איכותי פגז, ומצד שני לכל לקוח יש הטעם האישי שלו, וכאן האתגר!
בכרמים אני עובדת רק כשיש לחץ כמו זמירה, דילול, בציר וכדומה. כבר אין לי את הכוח הפיזי ליום יום, וגם לא למתוח הדליה. צריך לזכור שכשכולם במזגן – הלל והבנים בכרמים, בכפור ובחום, והם המקצוענים בגידול. מה שברור לי, זה שמענבים איכותיים אפשר לעשות יין משובח, ואת ההחלטה על מועד הבציר אנחנו עושים יחד. עד השנה ביצעתי גם את בדיקות המעבדה. והיום שלוםדוד, בני, לקח את המעבדה עליו. בשביל מה הוא למד כימיה.
הפעילות ביקב הינה החלק האהוב עלי. זה כיף ענק, במיוחד בתקופת הבציר ובטעימת החביות, אני מאושרת לקבל טלפונים מלקוחות כשאני באמצע… תמיד השיחות הכי מרתקות הן כשאני באמצע מילוי חביות, באמצע טעימת יינות, או באמצע ניקוי מכלים כשכולי ספוגה ביין וריחות משכרים.
המקצוענות זה הלל, בעלי. הוא זה שלמד והתנסה במשך שנים בכרם וביקב, גם בארץ וגם בקליפורניה, והוא זה שכל הזמן נוטע וחוקר. אנחנו גם משתמשים הרבה ביועצים כדוגמת לואיס פסקו, למה? כי אי אפשר להאשים בכול את הממשלה – לא סתם צחקתי, כי אם האתגר הוא לתת ללקוח יין שיגרום לו להתרגש, אסור לי להשתחצן ולחשוב שאני יודעת הכול. כי אני לא, ויש ברוך השם מקצוענים לכל תחום וחשוב לי להתייעץ איתם. כרוכות בכך עלויות? נכון, ומה לא עלויות? גידול, דילול ובציר ידני, סחיטה לא אגרסיבית. אם רוצים להגיש לאוהבי היין יינות מרגשים, צריך לקחת בחשבון שיהיו עלויות, עבודה פדנטית ומושקעת, ובסוף זה שווה, כשרואים את החיוך המופתע על פני הלקוחות אתה מבין ששיחקת אותה, וזה מאוד, מאוד שווה.
מה התוכניות שלנו לעתיד? המון דברים. אני יכולה לכתוב מגילות על תוכניות. מה יצא לפועל? זה מלמעלה, מה שהיושב במרומים מחליט. ובכל זאת? טוב, אז הדבר הראשון הוא פשוט להמשיך לייצר בעקביות יינות מרגשים לפי הסגנון שלנו, ובמקביל לפתח את הקשר עם הלקוחות שנאמנים לנו, שקונים ומחזקים את החנויות, להיות קשובה לטעמים שלהם. אני רואה בהם שותפים לדרך, והדבר השלישי הוא נטיעת כרמים בזנים אחרים, מרתקים. להלל יש חלקת ניסוי עצמית, מפתיעה מאוד. נו טוב, חלומות יש הרבה, ובוודאי בבית אל, במקום בו חלם יעקב אבינו את החלום שמשפיע עלינו עד היום. תודה על ההזדמנות, הישארו מעודכנים, תנו לייק בפייסבוק, ובואו לבקר אותי ביקב, לחיים!
5: מיתוג היין
מעת לעת נבקש מיקבים לספר על המיתוג שלהם, על הרציונל שמאחוריו ועל הקווים המנחים לעיצוב. יקבים שמעוניינים להשתתף מוזמנים לפנות אל רני רוגל [email protected]
מיתוג חדש לסדרת עלמה של דלתון – פישוט, עיברות וריענון עיצובי משמח
רני רוגל מדווח: יקב דלתון ביצע לאחרונה מהלך כולל לקידום סדרת הבלנדים שלו תחת מותג עלמה – אותם יינות איכות המיועדים לשתייה יומיומית, אם תרצו תולדה של שנת הקורונה 2020, בה היו יותר ארוחות בבית ובישול ביתי שמנסה לחקות שפים מפורסמים, והיין הפך לחבר של פיקניקים קטנים או סתם ישיבה על ספסל בחוץ, או על ארגזים שעיריות אלה ואחרות הציבו ברוב טובן כדי לפצות מעט על כל המקומות שהיו סגורים רוב השנה.
גיא אשל, יינן היקב, מספר על המהלך: "זו תוצאה של עבודה ארוכה שנעשתה בשקט במשך קצת יותר משנה ..העיצוב של סטודיו קוניאק, נטשה בוגוסלבסקי – המעצבת של דלתון, המאיירת הגר ברקת ז"ל שנפטרה השנה מסרטן בגיל 28 ( הייתה מאיירת ומעצבת בצוות הסטודיו, ועיצבה גם את Levantina בסדרת אסופה."
את הרעיון פיתח צוות היקב: הבעלים והמנכ"ל אלכס הרוני, נטשה בוגוסלבסקי, נטלי שפריר (אסיס) וגיא אשל היינן, בשיתוף פעולה עם בילי חסידים – מנהלת הפיתוח העסקי של היקב. "עלמה הינה סדרה אופטימית ושמחה, שנותנת את חווית ההנאה וחיוך מבחינות שלנו, לאנשים שאוהבים יין איכותי במחיר שפוי", מוסיף גיא אשל.
המהלך העיצובי כלל את עברות שמות היינות בסדרה: עלמה סקרלט הפך ל'עלמה אדום' (79 ₪), אייבורי הפך ל'עלמה לבן' (69 ₪), קרימסון נקרא היום 'עלמה אדום כהה' (79 ₪), והיין שנקרא קודם קורל הינו היום פשוט 'עלמה רוזה' (75 ₪) – כל כך אלמנטרי, כל כך נעים, כל כך נכון.
6: יונתן לבני מבקר – ארבע כוסות ארבעה יקבים
המספר ארבע מלווה את ההגדה של פסח: ארבע קושיות, כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, ארבע אימהות, וכמובן ארבע כוסות יין. גם אני החלטתי לבחור במספר ארבע, ולציין ארבעה יינות שילוו אותי בסדר הפסח השנה. ארבע כוסות של יקבים שאני סבור כי הם יוצאי דופן מבחינה איכותית, ומסמלים בעיניי משהו ייחודי ומאוד ישראלי וגם ים תיכוני. זה לא אומר שאין עוד כאלה. אני גם לא קובע שהם היקבים הטובים בארץ – זה רק אומר כי בהינתן שהייתי אמור לבחור ארבע כוסות, הם אלה שבחרתי, ואני סבור כי הם מהטובים, המעניינים והשונים שבישראל.
יקב לוינסון גראז' דה פאפא לבן 2019
עידו לוינסון – היינן הראשי והמוכשר כל כך של יקב ברקן, הוא גם הבעלים והינן של יקב גראז' מיוחד במינו: גראז' דה פאפא. לוינסון מייצר ביקב הקטן שלו שני יינות: לבן ואדום. הלבן הוא זה שיהיה הכוס הראשונה שלי בליל הסדר. היין עשוי מענבי שרדונה, אבל זה ממש לא העיקר ועוד אסביר. הגפנים ליין גדלות בגליל העליון על אדמת גיר וטרה רוסה. התסיסה בחביות מבורגון מתבצעת SUR LIES- על משקעי השמרים, במשך כחצי שנה ללא תסיסה מלולאקטית. אלמלא ידעתי כי מדובר ביין ישראלי והייתי בטעימה עיוורת, הייתי אומר כי זה שרדונה מבורגון. יין משובח בטעמים המאפיינים יינות שאבלי פרמייר קרו לפחות. יין עדין ואלגנטי בצבע זהוב, עם טעמי אפרסק בשל, מלון וחומציות מאוזנת להפליא, עם טעמים מינרליים וסיומת מתמשכת. אני סבור שהוא מהשרדונה-ים הטובים ביותר המיוצרים בארץ. מחירו 150 ₪ באתר היקב, ניתן למצוא אותו בפחות בחנויות שונות. בהתחשב באיכות בהחלט VFM (תמורה לכסף – תל"כ).
יקב סוסון ים עוז 2018
כל כך מתאים אף הוא למספר ארבע, מפני שהיין מורכב מארבעה זנים: 44% סאנסו, 36% גרנאש, 18% קברנה סוביניון ו- 2% פטיט סירה. היין התיישן במשך שנה וחצי בחביות עץ ישנות. "את היין הזה התחלתי מדף ריק", סיפר לי זאב דוניה היינן, "לא התייחסתי למשהו שהכרתי מהעולם הרחב". היין מוקדש לסופר עמוס עוז, שבזמן האחרון חזר לכותרות לאו דווקא בשל ספריו. דוניה בוחר שמות מיוחדים ליינותיו, שמגלים לנו טפח מאישיותו הרב גונית של יינן שהוא גם סופר ואיש קולנוע. יין בצבע אדום חיוור וטעמים ים תיכוניים של עשבים ותבלינים מקומיים. גוף בינוני עם סיומת עדינה, אבל מרשימה. יין שנפתח בכוס אם תתאפקו בין תחילת ההגדה לאמצע קריאתה, כשמגיעה ברכת כוס שנייה. "לא רציתי לחנוק את היין", הוא אומר, ואכן מרגישים את האווריריות והקלילות של יין קיצי ליום שרב שמאפיין כל כך את עונות המעבר שלנו בתחילת האביב. מחירו 98 ₪VFM – .
יקב ויתקין מסע ישראלי אדום 2019
לפי המסורת, נדודי בני ישראל במדבר נמשכו ארבעים שנה (הנה עוד ארבע) מיציאת מצרים עד לכניסה לארץ ישראל. אז שם היין של ויתקין מתאים כמו כפפה ליד, לתיאור יציאת מצרים ולערב פסח. אך בכך כמובן אין די. אסף פז הוא מהייננים הישראלים המיוחדים, שהניף את דגל הישראליות על רבים מיינותיו. המסע הישראלי האדום, הוא סמל מובהק לכך. גם זה יין המורכב מארבעה זנים: קריניאן, מעט סירה, גרנאש נואר וקברנה פרנק. המסע הישראלי האדום מיוצר על ידו כבר מספר שנים, ובכל פעם יש מעט שוני על פי הזנים המוצלחים באותה שנה, אם כי פז מכוון תמיד לטעמים ים תיכוניים מובהקים. הקריניאן תורם לצבע הכמעט סגול, הסירה נותנת את הטעם הפירותי הבולט, והשניים האחרים תורמים לשלמות היין הנפלא. המסע הישראלי האדום הוא בעל ארומות פרי אדום ושחור, פלפל שחור ועשבי תיבול ים תיכוניים. יין מאוד מורכב בטעמיו, עם גוף בינוני, מאוד מאוזן, וסיומת שלא מסתיימת וממשיכה לתת תחושה נעימה בפה. מחירו 75 ₪ – ממש VFM .
יקב מרגלית פרדיגמה GSM 2018
יקב מרגלית נחשב ליקב הבוטיק הראשון או מהראשונים בישראל, וללא כל ספק אחד הטובים שבהם. זהו גם יקב שהאב התחיל והבן ממשיך במסורת הייננית, ממש כמו בהגדה של פסח בה האב מספר לבנו על יציאת מצרים – "והגדת לבנך". בכל שנה מתקיימים ביקב במספר סופי שבוע לפני חג הפסח, אירועים בהם נמכרים יינות היקב החדשים לרבים מאוד מאוהדיו, שמלווים אותו כבר למעלה מ- 32 שנים. שנת הקורונה שינתה את המסורת של מכירות סוף השבוע לפני החג, אך לא את איכות היין. הפרדיגמה הוא הבלנד הים-תיכוני של היקב, המתמחה בדרך כלל ביינות בעלי אופי בורדולזי. הפרדיגמה הוא בלנד של זני דרום פרובנס שבצרפת: 50% סירה, 30% מורבדר, ו- 20% גרנאש. ומשם ראשי התיבות GSM. (מצטער, חרגנו מהמספר ארבע במקרה זה). הענבים מכרמים באזור זיכרון יעקב, והיין שהה 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יין זה שונה מאוד משאר יינות היקב. הוא יין קל המתאים ביותר לאזורי אקלים חמים כמו שלנו, ולטעמי יין באמת מושלם: הסירה בולט, המורבדר מוסיף פלפל, והגרנאש צבע וקלילות. טעמו מצוין, כמו של הרבה מיינות פרובנס, מורכב אבל לא כבד, ויהיה נהדר לכוס הרביעית והאחרונה של ליל הסדר, או לארוחה שמלווה את הערב שהיא לא פחות חשובה. מחירו 149 ₪. יהיו כאלה שירימו גבה – הזהו מחירVFM ? כן בהחלט, איכות לפעמים מחייבת מחיר גבוה ביקב איכותי קטן.
7: הרשת החברתית
פינה בה אנו מציגים קבוצות פייסבוק לתחום היין. מעוניינים להשתתף ולהציג את עצמכם ואת הקבוצה שלכם? שלחו ווטסאפ לרני רוגל 050-5267706
שיר היין של שיר
אני שיר שמולביץ, נשואה לניר, אמא לארבעה, גרה במודיעין. למחייתי אני עוסקת בתחום של שיווק דיגיטלי, אבל כיום מגדירה את עצמי כאישה שאוהבת, חיה ונושמת יין. האהבה שלי ליין התחילה לפני הרבה מאוד שנים, כשגרתי לבד בדירה ברחביה שבירושלים. אהבתי לצאת למרפסת עם כוס יין שקניתי אז, כסטודנטית, ב- 20 שקלים בסופר, ועם נרגילה, והרגשתי מלכת העולם.
לא הבנתי אז ביין, לא ידעתי מהם טאנינים, עפיצות וקורקיות, אבל ידעתי שאני אוהבת את החוויה עצמה. ההתעניינות האמיתית ביין החלה כשהכרתי את בן זוגי, שהבין בתחום יותר ממני. הוא ראה שאני אוהבת את חוויית היין, ונהג להזמין אותי למסעדות יוקרה ובחר לנו יינות שעלו "קצת" יותר מ-20 שקלים. פתאום הכרתי יינות מהעולם שעשויים מענבים לגמרי אחרים מאלה שהכרתי, ונפתח לי עולם שלם של טעמים ושל חוויה הרבה יותר עוצמתית וגדולה מזו שעל המרפסת ברחביה. בעצם אפשר בהחלט לומר, שכשהכרתי את ניר הכרתי שתי אהבות גדולות – אהבות חיי.
הטיול הראשון שלנו לחו"ל היה לאיטליה, שם הכרנו יינות ויקבים איטלקיים. ירח הדבש שלנו כבר היה טיול רציני יותר – שלושה שבועות וחצי של שכרון חושים (אפשר לעצור גם אחרי "שכרון") בריוחה שבספרד. ביקרנו שם בהרבה מאוד יקבים, למדנו להכיר מקרוב את שיטת הייצור של היינות שם, ופתחנו צוהר נוסף בעולם הגדול שנקרא עולם היין. היה לי ברור שזה עולם שאני רוצה להיכנס אליו וללמוד עליו כמה שרק אפשר.
אחרי שהגיע הילד הרביעי לעולם זה התאפשר. הבנתי שאני רוצה ללמוד כמה שיותר, ושהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות טעימה של הרבה מאוד סוגי יינות שעשויים מזני ענבים שונים. טעימה כזאת יכולה ללמד אותי גם על הטעם, הארומה, הסגנון והמורכבות שיש לכל זן, וגם לכוון אותי מבחינה אישית לסוגי יין שאני אוהבת יותר. למדתי את המושגים השונים שהם חלק בלתי נפרד מעולם היין, ובעיקר למדתי לנתח יין מבחינה אובייקטיבית של איזון בין הארומות, הטעמים, הטאנינים והאפטר-טייסט, ולא רק מבחינה סובייקטיבית של 'טעים לי או לא'. אני מבקרת ביקבים, לומדת להכיר את העשייה הישראלית – קודם כל בפני עצמה ואחר כך גם בהשוואה לעשייה העולמית, ואוהבת להכיר גם את האנשים שמאחורי העשייה הזאת – אנשים שבאים מתוך אהבה גדולה לעשייה, ליין ולאנשים.
ככל שחלף הזמן הבנתי עד כמה אני אוהבת יין, והבנתי שאחד מהחלומות שלי בתחום הוא לייצר יין משלי. נרשמתי לקורס עשיית יין בדמיג'נים ביקב שורק בהדרכת ניר שחם, וממש בימים אלה, כשהקברנה סוביניון שלי מתפתח בדמיג'ן, נרשמתי לקורס חביות שצפוי להתחיל באוגוסט הקרוב. התקווה שלי היא שבעוד קצת יותר משנה וחצי תוכלו לטעום ממנו ולכתוב עליו רשמים בקבוצת היין שלי.
שיר היין – קבוצה שנולדה מהאהבה
את קבוצת הפייסבוק 'שיר היין' הקמתי לפני שנה, מתוך מטרה ליצור קבוצה אינטימית של אנשים שיחלקו חוויות מעולם היין, בין אם רשמים מביקורים שלהם ביקבים ובין אם רשמים מהיינות שהם שותים.
כמנהלת הקבוצה אני משתפת עם חבריה את הרשמים האישיים שלי מהיקבים בהם אני מבקרת ומהיינות שאני שותה, ומפרסמת סקירות מפורטות מתוך מטרה אחת: להנגיש את עולם היין המדהים הזה לכמה שיותר אנשים, ולאפשר להם להכיר יינות ויקבים שטרם הכירו. מפעם לפעם אני מארגנת ביקורים ביקבים שונים, משום שמאוד חשוב לי שההיכרות הזאת תהיה פיזית ומעמיקה יותר, ולא רק דרך המילים. אני שואפת להגדיל את הקבוצה ולהכיר את חבריה גם במרחב הפיזי בביקורים ביקבים ובערבי יין נוספים שאני מתכוונת לארגן.
להצטרפות לקבוצה לחצו כאן. להזמנה לסקירות יקבים, ביקורים וכל נושא אחר, התקשרו או שלחו ווטסאפ ל- 050-2609310
כדאי לכם לקרוא גם את זה
טעימה עיוורת של יינות ישראליים – המסקנה כואבת בכיס
יגאל ברנע כתב על טעימה עיוורת של יינות ישראליים, כשהרעיון המחבר בין היינות בערב זה היה טעימת יינות דגל של מספר יקבים מוכרים. המשתתפים חשו גאווה ישראלית בטעימה, אך בחלק מהמקרים לא השתכנעו שיש הצדקה למחיר הגבוה. קראו כאן