השבוע בענף היין 290: איזה יקב הועבר לטריטוריה פלסטינית? מינוי חכם נוסף של ברקן-סגל, והאם השועל של גבעתי ימתג את יקבי הנגב?

השבוע במדור: איפה ממוקם יקב פסגות לדעת ויוינו, דורית בן סימון – מנהלת שיווק ומכירות בינ"ל של ברקן-סגל, ביקורות: היקבים אלכסנדר וויתקין, רן שהם בפינה חדשה – נלהב יין, הקורס לייננים חרדיים משגר בוגרים לענף, יונתן לבני מבקר ביקב צוובנר, מיתוג יקבי הנגב מתקדם, יינות חודש הגאוה, יקב מבצר עתלית ויינות איטלקיים. קריאה מהנה
צילום מאתר ויוינו

1: קוֹל הָמוֹן כְּקוֹל שַׁדַּי – מה עשו VIVINO ליקב פסגות

רוב הביקורות על הכתבות שלי, הן בעיקר למה אני מערב פוליטיקה ויין. למה לא להיות כמו כל השאר ולכתוב על עפיצות ופירות יער. עזוב אותך מפוליטיקה, ומה זה בכלל קשור לענף היין? אז זהו, שענף היין הישראלי קשור בחבלים עבותים לפוליטיקה הישראלית וגם לפוליטיקה הבינלאומית, החל מסימון מוצרים שמגיעים מיהודה ושומרון (הרומנטיקנים אכן יכולים לחיות עם המונח הזה), ועד כאלה שיוצאים מדעתם ונלחמים כדון קישוטים כאשר מישהו מעז לקרוא לילד בשמו "השטחים הכבושים. "West Bank · Palestinian Territory, Occupied

מי שנמצא בכותרות בכל פעם שארגון כזה או אחר מנסה, בצדק או שלא בצדק, לבקש לסמן מוצרים מהשטחים הכבושים, הוא יעקב ברג מנכ"ל יקב פסגות, שמבחינתו צריך להילחם עד חורמה בכאלה שאומרים שאנחנו כובשים וגנבים. הוא אף השיק יין מיוחד תחת המותג 'פומפאו' (מזכיר המדינה בעת ממשל טראמפ). את היין הזה הוא שלח להרבה מאוד אנשים בוושינגטון כדי לספר ולהגיד שתושבי יהודה ושומרון וכל אזרחי ישראל נזכור את מזכיר המדינה פומפאו ואת ממשל טראמפ לשנים רבות.

צילום מאתר ויוינו

כאמור, המלחמות של יעקב ברג בכל מיני זירות משפטיות בינלאומיות ידועות לכל. אני לא יודע כמה אידיאולוגיה אמיתית יש בהן, או שאולי מדובר בסוג של יחסי ציבור אגרסיבי וייחודי. הגב הכלכלי של יקב פסגות גדול ורחב: משפחת פאליק המיליארדרית, שדרך אגב לא מתגוררים בארץ הקודש.

בסיוע הגב הרחב יינות פסגות נמכרים היטב בעולם, והרעש שהוא עושה בגלל הפוליטיקה הוא ברמה בינלאומית. לאחרונה עלו ברשתות החברתיות תהיות ושאלות לגבי סימון יינות ישראלים ב- VIVINO . מדובר באתר ובאפליקציה מקוונת, המכילה מאגר של יותר מ- 12 מיליון יינות שונים, וכ- 50 מיליון חובבי יין משתמשים בה. היא גם משתמשת בהם, מפני שהמשתמשים מצלמים את תווית הבקבוק שהם עומדים לקנות או לשתות, מקבלים מיד את תמונתו ואת ציונו-דירוגו, ומוזמנים להוסיף את חוות דעתם ולהשפיע על ציון כחלק מההמון – 50 מיליון – או כפי שכתבו כבר הסטטיסטיקאים בסוף המאה השמינית לספירה: קוֹל הָמוֹן כְּקוֹל שַׁדַּי .

צילום מאתר ויוינו

מטה VIVINO ממוקם בסן פרנסיסקו קליפורניה, והחברה מחזיקה חברות בת באירופה. ב- 2017 השיקה VIVNO את אפליקציית וינו מרקט, הנותנת המלצות על סמך חיפושים ורכישות קודמות של הגולשים. מה שמעניין שבאתר הזה ישראל בעצם מחולקת על פי אזורי אפלסיון ברורים מאוד: יינות מישראל, יינות מהשומרון, יינות מיהודה, ויינות מהשטחים הכבושים. אם תחפשו למשל לקנות את יינות יקב צרעה, יהיה רשום שהיקב נמצא בישראל באזור הרי יהודה. אם תחפשו את יקב שילה – גם הוא יופיע תחת אותה קטגוריה, ישראל הרי יהודה. יקב גבעות למשל, מתויג תחת ארץ ישראל עם המונח "שומרון", וכנ"ל גם יקב כרמל שמופיע תחת הכיתוב יקב ישראלי מהשומרון.

היקב היחיד שבעצם לא מוגדר כיקב ישראלי, הוא יקב פסגות. אף על פי שהוא נמצא באותו מעמד של יקב שילה, יקב גבעות ועוד יקבים מיהודה ושומרון, יקב פסגות מופיע שהוא נמצא על אדמות פלסטין בשטחים הכבושים, ואף סמליל הדגל ליד היקב הוא של פלסטין ולא דגל ישראל.

צילום מדף הפייסבוק של יקב פסגות
צילום מדף הפייסבוק של יקב פסגות

מתברר כי ויוינו לא מכירים היטב את מפת ישראל המורחבת, ובמקרה של פסגות מקפידים להיצמד לחוק הבינלאומי ללא כחל וסרק ומציגים את  הדברים בצורה גלויה וברורה, ללא ריכוך או ייפוי. מבחינתם, המחלוקות סביב יקב פסגות הגיעו לבתי המשפט באירופה, ועל פי הפרסומים אחוזתו של יעקב ברג, מנכ"ל יקב פסגות, בנויה על אדמתן של האחיות אמל וקעינת קורען, והכרמים מסביב מסומנים כנטועים על אדמתה הפרטית של חוריה קורען. אז אתר ויוינו שם את יקב פסגות על אדמת פלסטין, ומשווק את יינותיו ככאלה. מה שיותר מעניין, זה שלא ראינו את יעקב ברג נלחם כנגד הפרסום הזה, ואולי אלה שוב יחסי ציבור שמנוצלים היטב לקדם את היינות שלו. לכאורה, אם הוא חדור אמונה בצדקתו המוסרית, הוא חייב להילחם באתר ויוינו כפי שעשה כשפנה לבית משפט בצרפת, בניסיון לבטל את הסימון. זאת לא לפני שדאג לקונן שהוא מרגיש "כמו יהודי בטלאי צהוב".

יעקב ברג יקב פסגות. צילום איל גוטמן
יעקב ברג יקב פסגות. צילום איל גוטמן

תגובת יעקב ברג מנכ"ל יקב פסגות

"אנו נמצאים בהליכים משפטיים (באמצעות עורכי הדין האמריקאיים שלנו) כנגד אתר ויוינו מזה למעלה משנה. כשיהיו תוצאות נעדכן. בוודאי שאיננו נוהגים כמוך לרוץ לשונאי ישראל ולספר להם שהם "שכחו" כמה יהודים באיזו פינה….. ולעניין הערכה בינלאומית,  אינני יודע באלו תחרויות/מבקרי יין/מגזינים אתה נוהג לבדוק, אך למיטב ידיעתי ליקב פסגות ישנה נוכחות יותר ממכובדת בפורומים אלו. ניתן לציין את 'דקנטר' – הציון הגבוה ביותר ליין ישראלי (פיק), מגזין וורלד פייננס – היקב הטוב בישראל, הציונים בוויין ספקטייטור, ועוד רבים רבים נוספים. אך חלילה מלתת לעובדות להטעות אותך, אתה הרי נחשב למומחה הגדול בעולם לתחום, ובעיקר ליינות ההתיישבות".

צילום יקב לטם

זורקים את המסכות ביקב האורגני לטם ומרימים כוס יין

בתמונה חבר.ות צוות יקב לטם (מימין לשמאל): אלכס פולנסקי – עוזר יינן, גפן שקי – מנהלת מרכז המבקרים, דניאל ויגדור – אחראית משמרת, עופר ידיים טובות – עובד תפעול, יניב קמחי – בעלים. צילום יקב לטם

דורית בן סימון – מנהלת שיווק ומכירות בינלאומיות של יקב ברקן-סגל. צילום יוהנס פלטן

2: ליקב ברקן-סגל יש מנהלת שיווק ומכירות בינלאומיות חדשה – דורית בן סימון 

דורית בן סימון מונתה למנהלת שיווק ומכירות בינלאומיות של יקב ברקן-סגל. מדובר באחד המינויים המשמעותיים שעושים בברקן לאחר מינוי עידו לוינסון ליינן הראשי. דווקא עכשיו, כששנת הקורונה נטרלה כמעט לחלוטין את יצוא היין מישראל, והתחזית היא כי בשנים הבאות לא יהיה פשוט בשוק העולמי בגלל עודף יין, מחליטים בברקן לגייס לשירותה בולדוזרית מנוסה. דורית מכירה בעיקר את השוק האמריקאי, ונמצאת בקשרים טובים עם החולשים על ענף היין בארה"ב. במשך שנים היא הייתה מנהלת שיווק בינלאומי ביקב כרמל-יתיר וביקב רמת הגולן. הוויתור של יקב רמת הגולן על דורית הרים הרבה גבות בענף היין, והתברר בסופו של דבר כי ההחלטה זו הייתה פזיזה, והפקרת השוק האמריקאי ללא נציג ישראלי מקצועי במשרה מלאה דווקא בתקופה כזו, עוד תיתן את אותותיה. ביקב ברקן מבית תשלובת טמפו, בו יש משנה למנכ"ל שמכיר את ענף היין וצמח בו, זיהו את החלל שנוצר וגייסו את דורית להשתלט עליו.

ליקב רמת הגולן נפל האסימון: הם גייסו את דורית בן סימון
דורית בן סימון בשיפוט יינות בתחרות בינלאומית. צילום יאיר קורן

דורית בן סימון היא עוד מינוי נשי מקצועי בתעשייה גברית זו, כשהגיע הזמן שעוד ועוד תפקידים בכירים יאוישו על ידי נשים. אני מחכה ליום בו יפסיקו לגייס ליקבים גדולים מנכ"לים חסרי ניסיון, שעושים נזק גדול לתעשייה. נכון להיום, בתפקידים של מנהלות שיווק בינלאומי בתעשיית היין, אנחנו מוצאים את אתי אדרי שמונתה בחודש מאי 2018 למנהלת היצוא של יקב כרמל ויתיר. אין זה סוד שכרמל דשדש בכל מה שקשור ליצוא היינות בתקופה לפני שאתי נכנסה לתפקיד, ונכון להיום יש שם חשיבה מחוץ לקופסה, והיקב נוגס בנתחי שוק שהיו בידיו של יקב אחר.

עידו לוינסון. צילום ישראל פרקר
עידו לוינסון – מוביל הקו החדש ביינות ברקן-סגל. צילום ישראל פרקר

יעל גיא מיקב רמת הגולן, שעיקר עבודתה ביצוא לשוק האירופאי, מנסה כבר שנים – אבל השלטון שם מבוצר. יקב ברקן שנוהל עשרות שנים על ידי שמואל בוקסר – ראש עיריית נס ציונה היום, הוביל קו מאוד נוקשה שהיקב חייב להוביל גם בארץ וגם בחו"ל, והוא ניהל אישית את היצוא של היקב שבלט ביצוא בין אחיו היקבים הגדולים. בוקסר אומנם כבר לא שם, אבל נראה כי רוחו והחזון שלו מלווים את העומדים בראש גם היום.

מערכת אכול ושאטו מאחלת לדורית בן סימון המון הצלחה. יחד עם עידו לוינסון עם הקו החדש שהוא מוביל ביקב, הולך להיות מאוד מעניין בשנים הבאות, ואני בטוח שהם יביאו הרבה כבוד לתעשיית היין הישראלית בעולם

מצטטים יין – יקב בזלת הגולן

יואב לוי מיקב בזלת הגולן ממשיך את סדרת ההשראה שלו עם ציטוטים קשורים ליין מגדולי עולם התרבות. גם הפעם הוא בחר ציטוט מהתנ"ך, וליתר דיוק ספר תהילים: "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ"

לוט ובנותיו. ציור של לוקאס ואן ליידן

מכיוון שחשנו כי מיצינו את ציטוטי היין והגפן בספר תהילים, הנה סיפור שלם מספר בראשית פרק י'ט פסוקים ל'-ל'ו, מעניין אם יואב לוי ישלב אותו בקמפיין החביב שלו: "וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ, כִּי יָרֵא, לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר; וַיֵּשֶׁב, בַּמְּעָרָה–הוּא, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו. וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ. לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן–יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.  לו וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט, מֵאֲבִיהֶן"

בשנת הקורונה הפך יקב אלכסנדר במושב בית יצחק ליעד ביקורים מועדף לחובבי היין הצעירים – לפעמים יותר מדי. צילום דוד סילברמן dpsimages

3: ביקורות יין – שני יקבים קרובים בסיבוב אחד

יורם שלום בעלים ויינן יקב אלכסנדר. צילום איל גוטמן

יקב אלכסנדר – יינן יורם שלום

יקב אלכסנדר הוקם על ידי יורם ואילנה שלום במושב בית יצחק ב-1996. סבו ואביו של יורם שלום, ברונו ואלכסנדר, ייצרו בתוניסיה יין ביתי. הכרמים של היקב ממוקמים בגליל העליון, והוא מייצר  שלוש סדרות של יינות איכות: 'סדרת הורים', 'סדרת אלכסנדר רזרב' ו'סדרת אלכסנדר הגדול'.  לפני מספר שנים שופץ היקב ונבנה בו מרכז מבקרים גדול ומרשים. בתו של שלום ממשיכה את הדור, ויוצאת ללימודי ייננות באיטליה – רצתה אוסטרליה אבל אבא אמר שזה רחוק מדי.

צילום יקב אלכסמגר

סוביניון בלאן 2020 LIZA – ריחות נקיים, חדים, מלאי אופי של סוביניון בלאן ניוזילנדי, כשהפרי שופע והיין מאוד נעים לשתייה. מחירו 100 ₪ –  VFM (תמורה לכסף) לחלוטין.

שרדונה 2020 LIZA  ארומות חמאתיות, מעט מאובק. פה מאוד פירותי, עם מעט מרירות באפטר טייסט. מחירו 120 ₪ – ל – VFM מתאים סכום דו ספרתי.

שרדונה 2018 קליאופטרה – 16 חודשי חבית. ארומות נפלאות של חמאה מומסת, פה עשיר מאוד, מורכב. מינרליות טובה וחמיצות מאוזנת. יין מהליגה של הגדולים. מחירו 250 ₪ – VFM מתחת ל- 200.

יורם שלום, יקב אלכסנדר
יורם שלום יקב אלכסנדר. צילום שי שבירו

אמרלו 2015 – מרלו, קברנה סוביניון, פטי  ורדו, גרנאש וקברנה פרנק (היין לפני ביקבוק). אכן ין שנעשה במקצועיות רבה, ועם שילוב זנים ביחסים ראויים. המרלו במיטבו ונותן את הטון, וחסרים לנו יינות כאלה במחוזותינו. מאוד מורכב, מאוד מעניין. יופי של יין. כ- 1,500 בקבוקים בלבד יבקבקו ממנו. 630 ₪  מבקש עבורו יורם שלום – VFM. יהיה מי שיקנה, זה בטוח (לא אני).

גראנד רזרב 2015 – קברנה סוביניון, 60% מהענבים מכרמים בני 35 שנים, 300 קילוגרמים לדונם. 4 שנות חבית, פעמיים חביות חדשות. 2,500 בקבוקים. יין בומבסטי, דחוס, עשיר מאוד. המון פרי, חמיצות טובה. אלכוהול מורגש ולוקח לו זמן להתנדף. יין ישראלי שלא נתקלים בו במרבית היקבים. בנוי לצאת למסע של כמה עשורים, ואם נשווה אותו לגראנד רזרב 2004 שעדיין חי ונושם, אז מדובר ביין גדול. מחירו 750 ₪ – VFM . עם התווית הנכונה ועל מדפי הדיוט פרי, הוא ייחטף.

לסיכום: היינות של יורם שלום תמיד היו בומבסטיים. הבקבוקים מעוטרים, ויש הקפדה על אומנות מאוד מיוחדת בתוויות. אין הרבה יקבים ששמים כאלו תגי מחיר על היינות שלהם, כי לרובם אין באמת הצדקה. יורם כן. יש מי שקונה, וזה מה שחשוב בסופו של דבר.

אסף פז יקב ויתקין. צילום דוד סילברמן dpsimages
אסף פז יינן יקב ויתקין. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב ויתקין – יינן אסף פז

יקב בוטיק משפחתי, הנחשב לחלוץ הייננות הים תיכונית בתעשיית היין הישראלית, בזכות התמחותו בייצור יין מקורי מזנים שטרם מימשו את פוטנציאל עצמם. כך תגלו ביקב זה יינות מזנים ותיקים ונשכחים, זנים חדשים וייחודיים, ומגוון בלנדים לא שגרתיים.

קיר התהילה של יקב ויתקין. צילום פאפא רצי

מסע ישראלי לבן 2020 – קולומבר, גרנאש, ויונייה. מאוד ארומטי, חמיצות טובה, שופע. יין משמח. מחירו 75 ₪.

גוורצטרמינר 2020 – למי שיש סבלנות, שיפתח עוד שנתיים שלוש, ואז מרכיבי הגוורץ הפטרולי יצוצו. כרגע הוא חד, יבש, ומאוד נעים לשתייה. מחירו 100 ₪

הלבנים של ויתקין. צילום פאפא רצי

גרנאש בלאן 2020 – ארומות של אלון, חמאה מומסת לצד זסט הדרי. בפה היין מורכב ולא מפסיק להפתיע בטעמים נפלאים, אפילו טעמי ענבים מצאתי בו. סוף סוף. מחירו 140 ₪.

רוזה 2020 – מענבי טמפרניו וסירה. עשבוני, חמיצות נפלאה –  עשיר בטעמי תות חמצמץ.  מחירו 75 ₪.

האדומים של ויתקין. צילום פאפא רצי

פינו נואר 2019 – קשה לגדל פינו בארץ. קשה להנות מפינו בארץ, כי יש לנו במוח קידוד של פינו צרפתי, ואין לנו סיכוי להגיע לטעמים המדהימים שלו. אבל אסף פז, בחוכמה רבה, לא מנסה אפילו. הוא ממצה עד תום את ההתאקלמות של הקלון הזה בטרואר הישראלי, ומנגיש פינו נואר שמתאים כמו כפפה לאוכל ישראלי – בשרים על האש, תמנון עם הרבה פפריקה מעושנת, תבשילי דגים חריפים (כל המנות נוסו). פשוט חוויה היין הזה. מחירו 100 ₪.

גרנאש נואר 2018 – בשרני מאוד, מעט מעושן, אף מנטולי. בפה דובדבן ותות, חבית במיטבה. מחירו 140 ₪.

קברנה פרנק 2017 – יין שהוא חוויה. מעושן, מנטולי, מאוד רענן, זועק לאוכל. מחירו 125 ₪.

לסיכום: לא רשמתי VFM ליינות, מאחר שהיינות של היקב מתומחרים הכי נכון בעולם, ואם הם היו מתומחרים ב- 20% יותר, גם אז הם היו VFM . אסף פז הוא היינן שחושב מחוץ לקופסה. חומרי הגלם שלו מטופלים בצניעות, והוא נותן להם לעשות את שלהם. אחותו שרונה פז-בלוגולובסקי מנהלת את היקב ואת מרכז המבקרים בצניעות, בגובה העיניים, ובהבנה כי הלקוחות הם הדבר הכי חשוב. היא גורמת לאנשים להתאהב במקום ובאווירה הקסומה בו.

שרי מרץ (משמאל לימין): ניצן הורוביץ – שר הבריאות וחבר הקבינט המדיני-בטחוני, תמר זנדברג – השרה להגנת הסביבה ויו״ר ועדת השרים להגנת הסביבה, עיסאווי פריג׳ – השר לשיתוף פעולה אזורי. שימוש בתוכן גולשים לפי סעיף 27 א'

הליכות ונימוסי יין – הממשלה ממש לא

אוריה כנף, עורך משנה של מוסף הארץ, צייץ בטוויטר בליל כינון הממשלה החדשה וצירף את התמונה שכאן למעלה: "תדהמה במערכת הפוליטית: לא נמצא שר אחד במרץ שיודע לאחוז בכוס יין".

והנה חילופי השרות במשרד התחבורה. מרב מיכאלי מחליפה את מירי רגב בתפקיד השרה התחבורתית של ארצנו, עם תקציב עתק של עשרות מיליארדי שקלים בשנה (על כך תודה לישראל כ"ץ שקדם למירי רגב). השרה מיכאלי אוחזת ברגלית הכוס, אמנם לא בחלקה התחתון, בעוד האקס-שרה רגב עוטפת עם ידה בחוזקה את גוף הכוס – אולי כדי שלא ייקחו לה.

חילופי שרות במשרד התחבורה – מרב מיכאלי נכנסת, מירי רגב יוצאת. צילום לע"מ

וכך אומרת תמי לנצוט, הכוהנת הגדולה של נימוסי שולחן: "יין לבן, אדום ושמפניה – אוחזים תמיד ברגלית ולא בגביע עצמו. ישנה טכניקה חדשה שמאפשרת הנפה קלה יותר, לפיה אוחזים ברגלית, כאשר הזרת תומכת באחורי הרגלית, ואף פעם לא מניפים את הזרת למעלה תוך כדי שתייה". אולי השרות והשרים ילמדו במשך הזמן, ואולי לא.

רן שהם בפוזה אופיינית. צילום פרטי

4: נלהב יין (Wine Enthusiast) – רן שהם

פינה חדשה במדור השבועי – מעוניינים להשתתף? כתבו לרני רוגל 050-5267706

רני רוגל מדווח: את רן (רני) שהם פגשתי במהלך השנים באירועי יין רבים, בין אם המוניים ובין אם אירועים לקבוצות קטנות. חשבנו שיתאים לפתוח איתו פינה חדשה זו שלנו, בה הזרקור אינו על העושים במלאכת היין בכל היבטיה, אלא על חובבי היין – הנלהבים ביניהם, ה- Wine Enthusiasts. פגישתי עם רן התקיימה בזום, בפינג-פונג שאלות ותשובות שאני נהניתי ממנו מאוד, ומקווה שגם אתם תיהנו.

"אחד המדפים באחד המקררים…". צילום רן שהם

קודם כל קצת רקע: רן, בשנות ה- 60 שלו, נשוי ואב לבן ובת, מתגורר עם משפחתו ביבנה. רכש השכלה טכנולוגית בתחום הפיזיקה, ועובד בענף ההיי-טק כ- 40 שנה – תחילה בת פקידי פיתוח בתעשייה ביטחונית, 20 שנה בתחום המכשור הרפואי כסמנכ"ל במספר חברות, עבר מפיתוח לניהול תפעול, ובשנים האחרונות מתמחה באיכות ורגולציה.

מה הביא אותך להתעניינות ביין?

בשנות ה- 80 גרתי ברמת השרון. ליואב יער הייתה שם חנות מתמחה ליין. נכנסתי מדי פעם מסקרנות, קניתי בקבוק זה ואחר, ואז גיליתי שנחמד לשתות. מאז אני שם, לא בחנות שנסגרה ברבות השנים אלא באהבה ושתיית יין.

עם דוד גוזל בהשקת מיסטי הילס ביקב צרעה. צילום תמי שהם

היכן ואיך רכשת את הידע שלך?

עשיתי זאת בכמה צורות. לפני חמש עשרה שנים השתתפתי ביקב שורק בחלק מקורס עשיית יין – בלי עשייה במו ידיי. זאת כדי להכיר את עולם היין, לטעום, להבין פגמים. לפני שמונה שנים עברתי קורס מתקדם של מכללת רמת גן, עם עידו לוינסון שלימד ניתוח טכני של יינות, וסדרה שלמה של מרצים. מעבר לכך, מדי פעם אני קונה וקורא ספרים בתחום.

"במרתפי יקב הרמן לודס במוזל". צילום תמי שהם

מה עם ביקורים ביקבים?

בארץ ביקרתי ואני מבקר בהרבה יקבים. לעומת זה, בחו"ל הרבה פחות ממה שהייתי רוצה. במהלך השנים טסתי לא מעט לנסיעות עבודה, אך אז לא היה לי זמן לכך. בחופשות משפחתיות שילבתי קצת סיורי יין – שלושה ימים בנאפה, שבוע במוזל עם אשתי, סיור יקבים מאורגן בטוסקנה. לפני שנתיים חשבתי לפרוש מהעבודה ולהוריד עומס. תכננתי להגביר את קצב הנסיעות – ואז באה הקורונה. התוכניות עדיין בתוקף.

עם נלהב היין יואב גד. צילום גיל יונה

איך אתה מגדיר את עצמך בתחום?

אני מגדיר עצמי כחובב יין נלהב ומנוסה. אני רואה אנשים אחרים שמתבטאים בפייסבוק בנושאי יין, ומתרשם מאוד מהידע ומיכולת הניתוח שלהם. מבחינתי מול חובבים מומחים, אני חובב סקרן ונלהב..

כמה זמן בשבוע אתה מקדיש ליין בהיבטים השונים?

אני משתתף כמה פעמים בשבוע באירועי יין – משתדל לא יותר מפעמיים אך יוצא לי יותר. כל ערב אני שותה יין –  זה מנהג שלי. כשהיו לי זמנים לחוצים בעבודה, להגיע הביתה ולשתות היה המעבר מחול לקודש. פה ושם אני קורא חומר מקצועי ופוסטים בפייסבוק. בסל הכול מקדיש לכך די הרבה שעות בשבוע.

"עם יינן אלמוני ותמי זוגתי". צילום פרטי

מי שותה איתך?

בדרך כלל אשתי. אני כישלון חינוכי צורב; הבן לפעמים משתתף בשתיית יינות, הבת בכלל לא.

"ביקור ביקב עגור". צילום פרטי

יין זו גם השקעה כספית לא קטנה

זה אכן תחביב לא זול. אני לא טייקון, וכל חברה בה עבדתי או שנסגרה לפני האקזיט, או שהגעתי אחריו, אז אין לי משאבים בלתי מוגבלים. אני יכול להרשות לעצמי יינות לא רעים, אבל מגביל את ההוצאה בנושא זה.

"מתלהב בצרעה". צילום תמי שהם

איך אתה רואה את תעשיית היין הישראלית?

זו תעשייה די רב גונית. בתחום היקבים הקטנים היא מאוד דינמית. יש הרבה התרחשויות – פתיחות, סגירות, ניסוי של דברים אחרים. זה נכון אפילו ביקב גדול כמו ברקן, שאחרי כניסת עידו לוינסון קורים שם דברים מעניינים מאוד. יש יקבים שמשפרים איכות כל הזמן, כמו יקב צרעה, ואחרים בהם יש סטגנציה – אופייני לכל תעשייה.

"חונך את מרכז המבקרים החדש של יקב יתיר". צילום פרטי

אתה קונה יין בחנויות?

פחות ופחות יש לי מגע וקשר עם חנויות יין, ואם כן אני מזמין דרך האתרים שלהן. אני יותר מעורב מול יבואנים,  במיוחד קטנים כמו דני גליל, אלדד לוי או דני ליפשיץ, שמארגנים טעימה כשמביאים משלוח חדש, ואז אני משתתף וקונה מהם. אני מגיע למרכזי מבקרים של יקבים. חלקם יותר מזמינים ובנויים לאירוח מקצועי, וחלקם פחות מאורגנים.

עם דוד גוזל בהשקת מיסטי הילס ביקב צרעה. צילום תמי שהם

איך אתה רואה את שותה ואת חובב היין הישראלי?

לא נכון לעשות הכללה של שותי היין בארץ. יש יותר אינטראקציה עם שותי יין מנוסים ומעמיקים. אני  מזהה תנופה אדירה, ומרגיש שיפור אמיתי. הרבה זמן ראיתי באירועי יין אותם פרצופים כל הזמן – בעיקר גברים בגילאים שלנו, ועברנו בין האירועים. היום אני רואה מגוון יותר רחב של באים לטעימות – נשים, גברים, גם יותר צעירים. זו  התעוררות בשנתיים-שלוש האחרונות, עם בוסט גדול בקורונה בכל הנוגע לביקורים ביקבים וסלסלות הפיקניק. מבחינת מה שרואים בפייסבוק, אני די מצמצם את הנוכחות לקבוצת 'ערוץ היין' (4,800 חברים נכון ל- 15.6.21) – שם יש רף איכות שיותר נוח לי איתו. בקבוצות אחרות אתה קורא דברים כמו "מצאתי בקבוק ששכב בארון 30 שנה, מה לעשות איתו?" – זה הספיק לי.

סימה רב הון יקב ספרה. צילום דוד סילברמן dpsimages

מי הייננים שאתה מעריך ביותר בענף?

ערן פיק, ודורון וסימה רב הון – אי אפשר להפריד ביניהם, מככבים מבחינתי, וזאב דוניה תמיד מרתק. לא במקרה מדובר יקבים באזור הרי יהודה – גם הקרבה הגאוגרפית שלי אליהם וגם היחסים בין האנשים באזור, עוזרים ביצירת קשרים כאלה.

"טועם מהחבית ביקב סוסון ים עם זאב דוניה". צילום פרטי

יקבים ויינות ישראליים שאתה אוהב במיוחד?

אני תמיד מסתקרן ואוהב לפגוש את יינות ויתקין של אסף פז, ומחזיק לא מעט מהם בבית, ומיקב רקנאטי ומהיקבים שציינתי קודם: צרעה, ספרה, סוסון ים. גם כוכבים קטנים כמו יקב גראז' דה פאפא של עידו לוינסון, או יינות של איתי להט שהתחלתי לשתות לאחרונה.

"בחדר הטעימות של צוות הייננים של רמת הגולן". צילום תמי מצוות מרכז המבקרים

לא ציינת את יקב רמת הגולן

יש לי בעיה סגנונית איתם. אני מאוד מעריך את מה שהיקב עשה. יינות הוואוו הראשונים שלי בשנות ה- 80 היו שלהם. עם הזמן ההעדפות הסגנוניות שלי השתנו, וסגנון רמת הגולן לא השתנה. כשאני מדבר עם חובבי יין על הבדלים בין איכות ליינות שאני אוהב, בנושא האיכות אני מביא אותם כדוגמה – תהליכי עבודה, הקפדה בייצור, איכות הפרי. אלה יינות עם סגנון שמתאים לחך אמריקאי ולהרבה חובבי יין ישראליים, אך פחות מתאימים לי.

"טעימת בורגון בזום בזמן הקורונה. צילום רן שהם"

מה עם יקבים ויינות מהעולם, כיוון וסגנון?

אל יינות טובים מהעולם הגעתי יחסית באיחור. לפני עשר שנים אמרתי לעצמי שכל הזמן אני מבקר ביקבים בארץ ושותה יינות ישראליים, וצריך לעשות זאת עם יינות מהעולם. התחלתי ללכת לאירועי טעימות, והטעם שלי התגבש די מהר. אני אוהב בורגון לבן ואדום, פיימונטה, ריזליניגים מהמוזל – אני מת על זה. בגדול  מדובר ביינות עולם ישן. מיינות מצ'ילה, ארגנטינה, ארה"ב וארצות אחרות לא התלהבתי, אבל בספרד אני מוצא מדי פעם יין שמלהיב אותי – כולל אזורים חדשים שלא הכרתי קודם, שמייצגים את הטעם שלי.

בוגרים משני מחזורי הקורס בטקס חלוקת התעודות. צילום עזרא לנדא

5: חרדים ליין – ולכן לומדים

בתחילת השבוע התקיים טקס הענקת תעודות לבוגרי מחזורים ד' ו-ה' של מכון לומדה, במסגרת לימודי מדעי הכרם והיין. זו ההזדמנות להאיר בזרקור על המכון פעילותו בתחום לימודי יין לעולם החרדי.

זה התחיל כשמתוך חשיבה שהחיבור בין כשרות ובין יינות בוטיק טרם נעשה כראוי בארץ, ועדיין חסרים בתחום אנשים שהם גם מביני דבר ביין ובייצורו וגם מביני דבר בדיני הכשרות בתחום, החליט מרכז הכשרות מקצועיות 'מכון לומדה' בירושלים, לקיים  קורס ייננות וניהול יקב קטן לגברים חרדים, בו הם לומדים את מקצוע היינן ותפקידיו, תוך שילוב התמצאות גם בתחומים כאגרונומיה, כימיה וביולוגיה.

פרויקט הגמר המסכם כולל ייצור יין אישי. צילום עזרא לנדא

במהלך מסלול הלימודים מתנסים התלמידים בכל השלבים הכרוכים בעשיית יין, מבקרים בכרמים וביקבים, משתתפים בטעימות יין, ולומדים להבחין בין יינות ולאפיין אותם. בסוף הקורס הם נדרשים להגיש פרויקט גמר מסכם הכולל ייצור יין אישי. היקף הלימודים הוא 165 שעות לימוד אקדמיות במהלך כשנה, כשהמפגשים מתקיימים פעם בשבוע בשעות אחרי הצהריים והערב, ובלימודים משולב פרק לכל דיני הכשרות הקשורים בעולם היין ובייצורו.

בתום הלימודים מקבלים הבוגרים תעודת גמר מטעם המכון, ויכולים להשתלב בעבודה כעוזרי ייננים או כייננים מומחים ביקבים גדולים ובחברות לייצור יין, ביקבים קטנים וביקבי בוטיק, או בעסקי שיווק והפצת יין. כמובן שהם יכולים לפתוח יקים משלהם, מאחר שמעבר לכל הנוגע לייצור יין, הם לומדים גם איך לשווק ולהפיץ יין לחנויות, למסעדות ולאנשים פרטיים.

כדי להבין יותר על הקורס ועל המשתתפים בו נעזרנו באחד המשתתפים בו, שמתוך צניעות (לא מחשש זה או אחר) ביקש שלא נפרסם את שמו: "הרעיון החל לפני כשש שנים כיוזמה של פטריק חבבו, שבמשך שנים היה יינן ביקב טפרברג (עוד לפני שעבר לצרעה), ואז הצטרף כיינן ליקב לה סיטאדל דה דיאמנט בכפר רות. לפני עלייתו ארצה עבד בצרפת ביקבים בבורדו.

צילום עזרא לנדא

המטרה הייתה ללמד לימודי יין ברמה מקצוענית לציבור דתי חרדי. כידוע, כשרות ליין מחייבת שבייצורם יעבדו אנשים שומרי מצוות, וכך עלה הרעיון למסד לימודים כדי שהעובדים בענף יהיה מלאי ידע ומקצוענים. מטרה חשובה נוספת: לגרום לאנשים להיכנס לתחום ולהתפרנס בכבוד, ואכן ישנם בוגרים שהשתלבו כשכירים ביקבים מוכרים בישראל , כמו טפרברג, ברקן, ארזה, ציון, מוני, קסטל, בית אל, יפו, סיטאדל, שירן, ועוד רבים וטובים. לא מעט מהבוגרים הקימו יקבים, ומקימים כל העת בליווי יינני מתאים, כגון מצודה, טברנקל, משק תושיה, נגבה, נחמני, אספר, ונוספים.

צילום עזרא לנדא

הלימודים היו במימון כמעט מלא של קרן קמח, הקרן לירושלים, משרד המדע והטכנולוגיה, ומרכז כיוון המתמחה בהתאמת מקצוע לציבור הדתי-חרדי, שכר הלימוד היה 1,200 ₪ בלבד – סכום מגוחך בהחלט. ההרצאות הועברו על ידי שיקי ראוכברגר, אוליבייה פרתי, פיליפ ליכטנשטיין, פטריק חבבו, אד זלצברג ואילן אביטבול. לימודי הכרם הועברו על ידי שלומי כהן – מגדולי הכורמים. היו עוד הרצאות של מגוון מרצים בנושאים כמו בכימיה של היין, ביולוגיה, שיווק ומכירות שדודי פרי העביר, ואסף רוזנברג מיקב גוש עציון. חשוב לציין שהלימודים כללו גם סטאז' מעשי ביקבים מובילים. עוד פן חשוב בלימודים כלל הרצאות ייעודיות כמו איך להקים יקב בוטיק בצורה נכונה מבחינה כלכלית, מקצועית. שיווקית וכו'. חשוב לציין שרמת הלימודים גבוהה ומחייבת.

צילום עזרא לנדא

מאחר שמרבית הלימודים התקיימו בתקופת הקורונה, היו שיעורים שהועברו בזום – חלק השתתפו בהם מהמחשב הפרטי, וחלק מהסמארטופנים האישיים כמו כן, מכון לומדה פתח כיתת זום למי שאין ברשותו מכשיר מתאים (היו בודדים כאלה) ., והייתה גם הרצאה בזום מצחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן יין .

התלמידים הגיעו פשוטו כמשמעו מרחבי הארץ: ירושלים, טבריה, בית שמש, שומרון, ערד, באר מילכה, בני ברק, שדרות, מודיעין – בהחלט מגוון. יש מהם שבאו ללימודים כדי לפתוח יקב, חלק השתלבו תוך כדי עבודה. חלק צעירים, חלקם מבוגרים כמו רואה חשבון, ביולוג ואנשי מכירות. היו אפילו היי-טקיסטים, שתמיד חלמו על האהבה ליין והגיעו להגשים את החלום. פטריק חבבו הדגיש לא מעט כמה הקורס הזה ורמתו הגבוהה חשובים, והוא ראה בזה ממש שליחות שאנשים שעובדים ביין יידעו מה עם עושים, יהיו מקצוענים, ויתפרנסו בכבוד".

מפת כרם צוובנר. צילום יונתן לבני

6: יונתן לבני מבקר – יקב צוובנר

כבר מזמן רצית לבקר את יוסי וענת צוובנר בשדה בועז ליד נווה דניאל ואפרת. רבע שעה מירושלים, כשאין תחבורה כבדה מדי בכביש המנהרות. שדה בועז, כך הסביר לי יוסי צוובנר, הוא ישוב בלתי חוקי שהקימו לפני שנים רבות, ועד היום הוא מסוג ההתנחלויות שהן בלתי מוכרות, אולי כי התושבים – דתיים וחילוניים – אינם עושים הרבה רעש. יוסי הוא איש קולינריה מובהק. לאחר לימוד בישול בניו יורק ועבודה אצל מאריו באטלי, שף מוערץ שחינו סר עקב מעשים שלא ייעשו על פי ה- MeToo , ואצל דניאל בולוד – כוכב מסעדות ניו יורקי, הוא שב ארצה ועבד עם אורי נבון, עזרא קדם ואסף גרניט, ופתח בעצמו כמה מסעדות בירושלים. היום הוא הבעלים והשף של מסעדה העונה לשם 'אקה', מסעדת דונר טורקי בשוק מחנה יהודה בבירה, ששמעה הגיע עד תל אביב.

המראה מביתם של ענת ויוסי צוובנר. צילום יונתן לבני

יוסי למד ייננות במכללת תל חי לפני כ-15 שנה, בקורס שהועבר בזמנו על ידי יאיר מרגלית ויאיר היידו. כשסיים את לימודיו הוא חיפש כרם באזור מגוריו, ובשנת 2008 מצא שטח קטן דרומית לבית לחם. השטח שנמצא הינו בצורת קופיץ – סכין קצבים, ולכן זה גם שמו של הכרם, בו נטועות שורות ישרות של שבעה זנים: גרנאש, קריניאן, סירה, מורבדר, סמיון, סוביניון בלאן, ומעט קברנה סוביניון. יוסי מייצר רק 6,000 בקבוקים בשנה, הנמכרים בביתו ובמסעדות בימים שלפני הקורונה, בתקווה שיחזרו מהר. על ההפצה ויחסי הציבור מופקדת העזר שכנגדו, ענת, שהיא גם האורים והתומים של היין.

בית לחם בתווית של צוובנר, חזרו לכתבה ראשונה על ויוינו. צילום יונתן לבני

בדרך כלל כשאני מגיע לשתיית יין ביקב, מלווים את הטעימה ירקות וגבינות. כאן זכיתי למאכלים מעשה ידי השף, המתגאה ובצדק בבישול אוכל מקומי שלא תמצא בשום מקום; החל מעלי תות מלאים כל טוב מהעץ בגינה, וכלה בקובה נייה מבשר טלה, ועוד כהנה וכהנה מאכלים המושפעים מהמטבח הפלסטינאי –  שכניו של יוסי, שהוא נותן להם מקום של כבוד. "ליין שלי אני קורא יין מבית לחם בהרי יהודה, שכן מחלון ביתי נשקפת בית לחם, ובית לחם הייתה ותהייה כאן תמיד", הוא מסביר. אגב, בביתו הוא עורך סעודות בהזמנה מראש לכ- 20 איש, שיושבים במשך שעות מול הנוף הנהדר, אוכלים מבישוליו ושותים את יינות היקב ללא הגבלה. על כל הבקבוקים מופיעים מספרי השורות מהם מגיעים הענבים לבקבוק. אלה היינות ששתינו:

יוסי וענת צוובנר ביריד היקבים הביתיים 21 ביקב שורק. צילום שי גלבוע

רוזה 2019 –  עשוי מענבי גרנאש משורה 36 של כרם קופיץ. יין זני מענבים שגודלו במיוחד לשם ייצור הרוזה. משטר השקיה מיוחד תורם לאיכות. צבע ורדרד שמגיע מענבי גרנאש אדומים שבאו במגע קצר עם הקליפות. ריחות אופיניים לרוזה אוורירי. יין מינרלי מאוזן, עם טעמי אפרסק לבן ומלון. נהדר ליום חם כשהוא צונן היטב. המחיר 100 ₪ – VFM בהתחשב באיכות.

צילום מדף הפייסבוק

לבן 2019 – יין לבן עשוי מענבי סמיון וסוביניון בלאן, זנים שיכולים לפעמים להיות מעט מתוקים בסיומת. היין של צוובנר שהה 8 חודשים במכלי נירוסטה וגם מעט זמן בחביות עץ – כ- 4 חודשים. יין מינרלי נחמד ומאוזן, אם כי אני פחות התחברתי אליו. מחירו 135 ₪ – לא VFM.

GSM 2017 – סירה, מורבדר וגרנאש. אחד היינות שהיקב מייצר בכל שנה ושנה, עשוי משורות 35,40,2 בכרם בו גדלים הענבים. סירה הוא הזן העיקרי בבלנד, והטעם מיוחד, חד מאוד, מינרלי, עם סיומת ארוכה ונעימה בפה. טעם פלפלי חד וברור. פה מלא בטעמים מלאים, שנותן לך להרגיש כי הכרם נותן ענבים אדומים מצויינים. המחיר 160 ₪.

יוסי צוובנר בתערוכת סומלייה 2019. צילום מדף הפייסבוק

גרנאש קריניאן קברנה סוביניון 2017 –  ענבים משורות 35,6,18 בכרם. בלנד בו חלקים כמעט שווים מכל הזנים. יין יבש עם סיומת מעט מתוקה מענבי הקברנה. לאוהבי קברנה סוביניון, זהו יין מצוין כי יש בו בסיומת את העפיצות והמתיקות שרבים כל כך אוהבים. בוקה אופייני לבלנד, בצבע אדום עמוק. שווה לנסות. המחיר 160 ₪.

מחיר כל יין אדום של יקב צוובנר הוא 160 ₪. יתכן שמחיר נמוך יותר היה ראוי יותר, אבל אחרי שנה של קורונה בה נמכר מעט מאוד יין ביקב, ונוכח איכות היינות, ברור שמדובר ב- VFM.

במפגש יקבי הנגב (משמאל לימין): אליעזר בר שדה – יקב צוף, ניקול הוד סטרו – מנכ"לית קרן מיראז', אלון צדוק – יקב רמת נגב. צילום אריאל גולד

7: יוזמת מועדון יקבי הנגב – האם "השועל של גבעתי" יוביל את המיתוג?

רני רוגל מדווח: ביום שלישי 8.6.21, התקיים המפגש השני של 'מועדון יקבי הנגב'  ביוזמת 'קרן מיראז' ישראל' – שהמנכ"לית שלה, ניקול הוד סטרו, נכחה באירוע, ובשיתוף ארגון 'השומר החדש'. במועדון חברים כ-20 יקבים וכרמים ברחבי הנגב, מערד עד אילת, שמייצרים כ-450,000 בקבוקי יין בשנה. מטרת המועדון היא לחזק אותם כקהילה חקלאית-תיירותית, לפתח ולשדרג את חוויית המבקר ביקבים ובכרמים, ולחזק את החיבור בינם ובין מוקדי התיירות סביבם. מטרה חשובה נוספת היא קבלת הכרה בנגב כמקום שמייצר יינות ייחודיים, אשר יוגדרו תחת סימן מסחרי שיוכר בישראל ובעולם.

צילום אריאל גולד

באירוע שהתקיים ב'כרם אשכולות' במצפה רמון ולווה ביינות של היקבים החברים במועדון, נכחו כ-50  בעלי יקבים וכרמים מהנגב, וא.נשי תחומי התיירות, החקלאות והיין, כשמטרת המפגש הייתה לבחור יחד את המיתוג לאזור תיירות היין בנגב, לאור תהליך אסטרטגי שבוצע במשך מספר חודשים, כשהתוצרים הן שלוש שפות מיתוג שאמורות לייצג את הייחודיות והאופי של הנגב.

המעצב איתמר גור מציג את הצעת מיתוג השועל. צילום אריאל גולד

גיא הרן מחברת Vinspiration, יועץ מועדון יקבי הנגב, הציג את המחקר שעומד מאחורי תהליך המיתוג, שכיסה נושאים כמו מהו אזור תיירות יין, כיצד נראים אזורי תיירות יין בעולם, מהו אזור גיאוגרפי מוגדר, ומדוע הנגב שואף להיות מוכר ככזה.

איתמר גור מסטודיו גור – המעצב והממתג שליווה את התהליך, הציג את קבוצות המיקוד והפעילות שנעשתה עימן על מנת ליצור את המיתוג. וכאן הרגע המעניין שלא נחשף לידיעתנו: גור חשף שלוש סקיצות גרפיות, והסיפור שעומד מאחוריהן להצגת הנגב בתחום התיירות החקלאית והיין.

הדרמה לא הסתיימה, כי בשלב זה התקיימה הצבעה של משתתפי האירוע בשיטה מקורית: הנחת פקקי שעם בצמוד לסקיצה הגרפית שאליה המצביעות והמצביעים הכי התחברו, והבעת דעה מפורטת יותר והצעות לשיפורים, בעמדת משוב.

השועל של גבעתי

אחד המשתתפים סיפר לי כך: "היו שלוש הצעות, אחת של צבעים, יותר גרפית נקייה, אחת אני לגמרי לא זוכר, ואחת עם שועל ומדבר. אף אחת מהן לא ממש מוצלחת, השועל יותר דומה למשהו. אין לי מושג אם משהו נבחר. אף אחת מההצעות בעיניי אינה שלמה". ומשתתף אחר מצא למה דומה השועל המדובר: "נראה לי שהולכים על השועל, דומה לסמל של גבעתי, ומדבר ברקע. צבעים חום וכתום".

מיינות יקבי הנגב שהוטעמו במפגש. צילום אריאל גולד

לסיום, אלה נציגי יקבים החברים במועדון יקבי הנגב שהשתתפו במפגש: אסף גלאי – יקב גלאי, סמדר מדי – יקב יתיר, אליעזר בר שדה – יקב צוף, צוף בר שדה – יקב צוף, דן גולדבלט – כרם ירוחם, דוד פינטו  – יקב פינטו, אלון צדוק – יקב רמת נגב, צבי רמק  – יקב שדה בוקר, חנה יזרעאל – חוות כרמי עבדת, שמואל קוקה  – כרם רמון, נריה זיו – כרם רמון, צור שיזף – כרם שיזף, שחר רז  – יקב ננה, לי בן יהודה – יקב ננה, שמחה מרום – כרם אשכולות, יהודה פרידמן – יקב מואה, דוד דקסטרו – יקב נאות סמדר, אורי שחר -יקב הים האדום. לא השתתפו במפגש נציגי יקב מדבר, יקב רוטה, ו"חוות דעת". היו גם נציגי יקבים שאינם חברים במועדון יקבי הנגב, שנכחו באירוע כדי לבחון אפשרות להצטרף: משה אלפסי – יקב תאשור, אברהם לוי – יקב תאשור, הילל פורת – כרם הרוחות, רוני תושיה – יקב תושיה, אורן פלד – חוות משכית.

צילום pexels

8: חודש הגאווה – גאוות היין הישראלי

כפי שכתבתי בראש מהדורה זו של 'השבוע בענף היין', אי אפשר להתעלם מהפוליטיקה שקיימת בענף היין, יש את הפוליטיקה הפנימית בין יקבים, וכמובן הפוליטיקה העולמית.  לא רק בארץ, זה קיים בכל מקום. אנחנו באתר אכול ושאטו מתמודדים לא פעם עם האשמות שאנחנו עוסקים בפוליטיקה ומערבים דעות אישיות בנושא שאמור להיות חף מכך. אני כאמור לא מסכים עם קביעה זו – אני מערב פוליטיקה ודעות אישיות, ומכניס את האני מאמין שלי בנושא מדיני, כלכלי, ציבורי ואפילו אישי. זו הדרך שלי להשפיע. תעשיית היין מורכבת – היא מגלגלת הרבה כסף, היין הישראלי הוא שגריר נפלא בעולם, אבל לצערי תעשיית היין נשלטת באופן אבסורדי ומוחלט על ידי אורתודוכסים משיחיים. כל נושא הכשרות נראה לי כהונאה אחת גדולה. כל ניסיון לקבוע מי יהודי כשר או טמא, גובל בשערורייה ובגועל – הדרת אתיופים, הדרת נשים, הדרת חילונים, תיעוב האחר ובעיקר הומופוביה, סגידה לרבנים, סגידה לגדולי תורה, סגידה לקברים. לשם שמיים מותר לקלל, לפגוע, לאיים, להטיל קללות נוראיות, להכריז על אנשים ככאלה שמותר ואפילו חובה לרצוח אותם בשם הדת – ממש בימים אלה, אין חמלה. ענף היין שקוע עמוק בתוך פוליטיקה משיחית. אותו נוזל שמשמח מיליארדי אנשים בכל העולם, כי זה בעצם תפקידו  – "יין ישמח לבב אנוש" (תהילים ק"ד), הופך פה בישראל למלחמת אחים של ממש: מי יכין יין, מי ייגע בחבית, מי ימזוג יין, מיהו יהודי מספיק כשר, איזו כשרות טובה יותר, ועוד ועוד ועוד  – השתגענו לחלוטין.

צילום מאתר מצעד הגאווה

אז הפעם לא מדובר במצעד דגלי ישראל בשכונות מוסלמיות, לא צעקות מוות לערבים, לא אובססיה לאבנים קדושות. ב- 25.6.21 יתקיים אצלנו מצעד אחר, כזה שכולם מוזמנים אליו – בלי הבדל דת גזע ומין. מצעד של שמחה, אהבה ושחרור. תל אביב, העיר שלי מזה שלושה דורות, ובראשה ראש העיר רון חולדאי, מקפידים לא לוותר על אירועי הגאווה בעיר. אלה הפכו למסורת הנמשכת ברציפות מאז שנת ,1998 ומושכים אליהם מדי שנה מאות אלפי משתתפים ישראלים, לצד עשרות אלפי תיירים מכל רחבי העולם, שמגיעים במיוחד בשנים כתיקונן. השנה יינתן דגש מיוחד למסר "קהילה יוצרת שינוי",  מתוך רצון לחזק מעורבות חברתית ופעילות משותפת בקרב קהילות שונות – בתוך הקהילה הגאה וגם מחוצה לה.

אז כפי שהזכרתי את הפסוק מתהילים, "יין ישמח לבב אנוש ", דוכן היין הישראלי יציע לחוגגים רק יינות שמחים:

לורי לנדר יקב צפרירים. צילום דוד סילברמן dpsimages
לורי לנדר יקב צפרירים. צילום דוד סילברמן dpsimages

לורי לנדר מיקב צפרירים תמזוג מהרוזה 2020 – יין רענן עם ארומות של קיץ .

אוליביה פרתי מיקב טפרברג ימזוג את המוסקטו הלבן – מבעבע מלא שמחה, שמתאים לכל חגיגה.

אסף פז מיקב ויתקין ימזוג מסע ישראלי ורוד לזוגות שאוהבים, ולקשוחים הוא ימליץ על גוורצטרמינר

צילום יקב אסף

כמו כל שנה, יקב אסף מייצר קפסולות עם צבעי הגאווה, ואורן קדם הולך להטעים את הקולומבר – יין נפלא עם אף מעט מלוכלך מסקרן, חד ומינרלי, ומאוד כייפי.

קובי ארביב מיקב רקנאטי ממליץ על הפרנץ' בלנד – יין משמח מאוד שיש בו הכול – מתיקות לצד חמיצות טבעית, פירותיות ופרחוניות, וכמובן מורכבות. 'יין ורסטילי', כמו שהחבר'ה יקראו לו.

יהודה נהר מיקב יזרעאל – חצי יבש מענבי סירה וקריניאן. יין כייפי משמח קיצי ומסיבתי – יין שכולו חופש.

יקב אפק והיינן המוכשר אהרון ג'לאח – מגיש את הרוזה  2020 של היקב, ומבקש לצנן היטב.

צילום מדף הפייסבוק של יקב ספרה

יותם שרון הולך על שניים: הראשון ריזלינג של יקב ספרה, ורוזה 2020 של יקב גבעות.

זאב דוניה מיקב סוסון ים: ג'יימס – שנין בלאן. יין שמסמל בצורה הטובה ביותר את האופי הנון-קונפורמיסטי של היקב.

יקב כהנוב: מרים כהנוב תמזוג בשמחה את 'בילויים סמוק'- יין ארומטי עם חומציות טובה, ישר מעלה חיוך.

צילום מדף הפייסבוק של יקב כהנוב

יקב וילה וילהלמה: מוטי גולדמן והמשפחה ימזגו את פלוראל בלאנק – נגיש, קליל ונעים לחך. יין ארומטי ומתקתק, המספק חוויה מרעננת בשיא הקיץ.

לסיכום: יין ישראלי אכן משמח אנשים טובים בעיקר.

 כדאי לקרוא גם את זה

שלושת בעלי יקב מבצר עתלית. צילום אהוד איוון מדף הפייסבוק

יקב מבצר עתלית – והמבצר עודנו עומד

לאחרונה השיקו שלושת הבעלים של יקב מבצר עתלית, את יינות 2017, 2018, 2019 שלהם. היקב הוקם ב- 2006 על ידי שלושה חברים – רמי גולדשטיין, אשד גל ואסף אפק, ואהבה אחת ליין. איילת קרבצקי כותבת כי הם למדו את מלאכת הייננות אצל ניר שחם מבית הספר לעשיית יין  ביקב שורק, ומדי שנה הם עולים ומשתבחים. קראו כאן את רשמיה של איילת קרבצקי

צילום יגאל ברנע

 ויוה יינות איטליה –   Saluti!

לאור מגוון אזורי היין וסגנונות היין שבאיטליה במפגש ה-162 של מועדון יולו (YOLO) נמזג מבחר אקלקטי של יינות איטלקים מאזורים שונים סגנונות שונים וטעמים שונים. קראו כאן את רשמיו של יגאל ברנע

 

 

3 תגובות

  1. כתבת ש…
    'נושא הכשרות נראה לך כהונאה' את מי אתה בדיוק מנסה לשכנע? את צרכני הכשרות לקנות יין ערלה טבל ומגע נוכרי?
    'שגעון איזה כשרות טובה יותר' כמו לומר שגעון בין הרבה יקבים שמתחרים איזה יקב טוב יותר. הלוואי שהרבנות היתה כשרות אחת מהודרת ולא היה צורך בעסקים פרטיים, הבעיה היא בעסקים שלא מוכנים לקבל דרישות הלכתיות מחמירות ולכך יש הקלות בדרישות הרבנות ונוצרות כשרויות ברמות שונות. כמו שיש יינות באיכויות שונות ורמות מחירים שונים וגם בזה יש VFM כמו בכל ענף. די לצביעות.
    'יש הדרת אתיופים' לידיעתך ההדרה במקורה חילונית, ארתור רופין המשפיע הציוני כתב שהם גוירו בכוח ואינם יהודים ולכן לא הועלו בימי משה שרת. גם נשיא בית המשפט העליון החילוני שמעון אגרנט אמר שביתא ישראל מהווים סתירה סוציולוגית ולכן ספק אם מוצאם מ'הגזע היהודי'!!! דוקא העליה החלה בעקבות פסיקתו של גדול הדור החרדי הרב עובדיה יוסף שבאומץ פסק שהם יהודים גמורים! אז מה יש להתלונן על בד"ץ העדה החרדית שאימץ את ה'פסק החילוני' ושל הרבנות הראשית שהם צריכים גירות לחומרא (והיו ביקב כאלה שמתוך כבוד עדתי או קבלת פסקו של הרב עובדיה לא הסכימו לגיור מחודש בתנאים מקילים)
    'הדרת נשים'? עוד מונח חילוני שיווקי המיועד להנדסת תודעה! (כמו שאמר מוסי רז לגבי 'שויון בנטל' שזה מושג חדש שנוצר לצרכים פוליטיים שכן גם בציבור הכללי אין שוויון בין עובד גלי צה"ל וסיירת מטכ"ל….ואני מוסיף על דבריו שאלה לא רק צרכים פוליטיים אלא גם השקטת מצפון ויצירת חזיון תעתועים של ערכיות חילונית ע"י מיתוג מחדש בעזרת סימטריה מעוותת) הדרה ממה? כל אישה יכולה לגעת ביין של בעלה והיין כשר למהדרין. מודרות מהשגחת כשרות? זה לא הדרה שכן זה מקצוע גברי שגם נשים חרדיות לא חפצות בעבודה שיש בה הרבה חיכוכים עם האנשים עליהם אמורים להשגיח שמנסים להפר את הכללים ולעיתים נדרש טיפול ביד קשה עוצמתית ולא מתפשרת. (וגם אם ישנן בודדות שמעוניינות, העסק לא יהפוך למעורב בשבילן כמו ששעות הרחצה בבריכה ובים שלבקשת הציבור הן נפרדות, לא תהפוכנה למעורבות, אם תהיינה כאלה שתחפוצנה אחרת) וכמו שלא הייתי מגדיר את זה שהגברים החילוניים מודרים משירותי הנשים…. כל ציבור ומה שנוח לו שיהיה בהפרדה! והתוצאות מדברות בעד עצמם, אחוזי ההטרדות המיניות, האונס, הבגידות והגירושין.
    'הדרת חילונים' עוד פעם הנדוס תודעה זול ולא ממש אינטליגנטי. אותם חז"ל שפרשו שאתה יהודי מעצם לידתך לאם יהודית גם ללא שמירת תורה, קבעו לפני יותר מ-2000 שנה את שמירת השבת כמדד לאמונה בבריאת העולם וכתנאי לכשרות מגע יד האדם ביין. אין לך בעיה עם החרדיות אלא עם היהדות!
    'הומופוביה'? המשך לאותה שטיפת מוח ומיתוג מחדש! אין פה פוביה שכן פוביה זה פחד לא הגיוני. וכאן אין פחד אלא יש לך בעיה עם התורה עצמה "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אישה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם" אך רבותי ציוו לאהוב בזמן הזה של 'תינוקות שנשבו' (ע"י שטיפת מוח כמו שהבאתי מספר דוגמאות, ומוח שבוי זה הרבה יותר גרוע מגוף שבוי) כל יהודי גם עובר העבירות החמורות ביותר!
    'סגידה לקברים ורבנים' יש לך את זה ביותר גרבוזי מתנשא? אני אישית מעדיף להיות ככלב בן יפונה שהשתטח על קברי אבות ויהושוע שקיבל את ברכת משה מאשר להיות כשאר המרגלים שהלכו אחר שרירות ליבם שנתמלא בריקבון מוסרי, בעקבות אינטרסים של כבוד ושררה כמו שרואים גם בימים אלו.
    'סגידה לגדולי הדור'? גם פה אתה מחזיק את התמונה הפוך. כמו שרובנו מאמינים לרפואה וכשאנו צריכים אנו הולכים למומחים האמיתיים בתחום. כך ברפואת הנשמה והמוסר האנושי שנקבע ע"פ הבורא ונמסר לעם היהודי בתורת ישראל מתייעצים עם הגדולים בתחומה! יתכן שאותך זה מרגיז כי אתה מעדיף מוסר גמיש שמשרת את צרכיך האישיים. וכמו שאמר אברהם לאבימלך 'רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי' לא צריך פחות מזה… גם השואה קרתה ע"פ חוק ומוסר שנקבע ע"י הממשלה ולא ע"י הבורא אף שאלה היו אנשים "מוסריים ממדרגה ראשונה" שחוקקו חוקים לטובת בעלי החיים.. גם כיום ישנם שמעדיפים שהמוסר יקבע ע"פ החוק והחוק ע"י פוליטיקאים כך 'שהחזיר של אתמול יוכל להיות הגלאט של היום'… רק ככה יכול לצאת שלצורך האינטרס האישי שאין שום מוסר זולתו, אחרי אין ספור מחאות לטהרת השילטון העמידו נוכל בראשות ממשלה ומושחת על השיבר של הכסף, אותו סיפור לגבי ממשלה ברוטציה מרץ הגישו תביעה לבגץ וטענו שממשלה ברוטציה זה כמו עולם תחתון וכיום כשזה נוח הם הקימו את כזו, ככה זה גם כשמבזים את מעמד ראש הממשלה בכל כינויי הגנאי האפשריים וזה 'מחאה לגיטימית שהינה תמצית הדמוקרטיה' אך כשעולים לשלטון ונשמעת אמירה כמו שם רשעים ירקב, זה כבר 'הטלת קללות דתית… 'הינדוס תודעה' 'שטיפת מוח' או 'צביעות שמאלנית'? כל התשובות נכונות.

  2. ואופס שכחתי את החוק הנורבגי שעבר גיור מוסרי, כמה נחמד שלא צריך בשביל זה אישור הלכתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר