עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. מי עשה, מי אמר, מי כיכב. השבוע: מכיחרות פסח מפתיעות, מיני-מהפכת הזולים של בנימינה, בירור וביקורת בקלו דה גת, מדד אליהו, וכרם תשע. 

1: היקבים בהלם – והפעם לטובה
שבוע לפני הפסח, והיקבים הגדולים די בהלם: המכירות זינקו באחוזים רבים (יש האומרים: מאות אחוזים), ופסח 2016 מסתמן כאחד הטובים בעניין מכירות היין.
מחסום ה- 5 ליטרים לא ממש נכון, וזו סוג של המצאה פולנית על מנת שנרחם על היקבים. באחת הכתבות הבאות נביא גם את המספרים הנכונים, על בסיס הנתונים האמתיים של יקב ברקן.
אנשי המכירות מאושרים, אבל הם כבר חייבים להתחיל לחשוב על החודשים הבאים בהם לא יקנו כל כך הרבה יין, או בכלל, בגלל מילוי הבתים לקראת פסח.

2: המיני-מהפכה של יקב בנימינה נמשכת
המיני-מהפכה של בנימינה החלה לפני שנתיים, לאחר שביקב הבינו כי היינות הזולים שהם מייצרים חייבים להיות קודם כל איכותיים. לא עוד יין זול שלא ראוי לשתייה, לא עוד יין זול שפוגע בשם של כל היינות שהיקב מייצר.
זו תופעה שהכרנו אצל מרבית היקבים הגדולים, שמוכרים מאות אלפי בקבוקי יין בעיקר בסופרים ובאולמות אירועים, והציבור נחשף לנוזל שקשה מאוד, אם בכלל, לטעום אותו.
אז נכון שמוכרים הרבה מהיין הזה, אבל הלקוח שנתקל ביין גרוע של יקב, ממתג את היקב ככזה ולא רוכש יינות מסדרות גבוהות.
הירייה הזו ברגל עשתה ועושה נזקים ליקב שלא מפנים זאת. בבנימינה הבינו, ואף קיימו מסיבת עיתונאים בה לקחו את סדרת היין שמתומחר זול, והצהירו שלא עוד נוזל לא ראוי, לא עוד יין שנעשה כבדרך אגב, אלא הם הכריזו על מהפכה, וסדרות היינות הזולים מקבלות חומרי גלם איכותיים ויינן שמתייחס אליהם באהבה גדולה, ומבין שאלו היינות שמהם היקב מרוויח הכי הרבה כסף, והם אלה שממתגים בסופו של דבר את היקב.

סדרת BIN נמכרת בחג ב- 4 בקבוקים ב- 100 שקלים: שרדונה, מרלו, קברנהסוביניון, שיראז, ומוסקט.
ביקורת BIN קברנה סוביניון:
ריחות של שזיף מיובש לצד ליקריץ. בפה יש פרי צעיר עם טעמים נקיים שמעניקים קרירות נעימה. מתיקות מאוד מאוזנת ועפיצות מינימלית. יין רגוע ומרגיע.

סדרת יוגב נמכרת ב- 3 בקבוקים ב- 100 שקלים: קברנה סוביניון פטי וורדו, ובלנד ארומטי.
ביקורת יוגב קברנה סוביניון ופטיט סירה:
יין שהפתיע אותי בעוצמת הפרי שלו. קסיס ומוקה באף, שממשיכים נפלא גם בפה, לצד טאנינים שמשולבים במדויק. סיום ארוך וחלק. יין מפתיע.

תזכורת היינות הזולים של היקב, נועדה להכין אתכם לביקורת על סדרת אבני החושן של בנימינה, שלא הייתי מעלה בשבוע הזה של פסח – אבל זו הזדמנות מצוינת לבדוק האם היקב אכן עומד מאחורי המהפכה שהכריז, וכן העניק ליינות הזולים את היחס הראוי להם כפי שהוא מעניק לסדרת חושן.

אבני החושן יהלום 2012
בלנד מענבי קברנה סוביניון, מרלו, שיראז ופטי וורדו.
צבע אדום שחור. ריחות של קפה ומוקה, לצד פרי אדום בשל. בפה נגיעות סלמי מעושן ודובדבן שחור, שזיף, ואת הכל עוטפת מנטה מקסימה, שמעניקה ליין הזה ייחודיות.
זה יין עם גוף בינוני, שמתפתח בכוס ומשחרר עוד ועוד טעמי פרי טובים. אפטר טייסט חמאתי. יופי של יין.

אבני החושן תרשיש 2011
100% קברנה סוביניון. ריחות מאוד נעימים של עשבי תיבול יבשים, ולאחר כמה שניות מציף הפטל השחור את האף. בפה, טאנינים עדינים מאפשרים לפרי לבוא לידי ביטוי.
יין מורכב בעל עושר ומאוד אלגנטי. באפטר טייסט עשבי התיבול מעט משתלטים, אבל מצאתי עניין בזה שהעקצוץ הזה של המרווה דורש אוכל.
יין עדיין צעיר ומלא מרץ, שעוד שנה יהיה במיטבו.

לסיכום: ביקב בנימינה הבטיחו ומקיימים, אבל יותר מזה: הם מבינים שאי אפשר להתעלם מהיינות הזולים, וראוי להתייחס אליהם בהתאם.


3: ביקור ביקב קלו דה גת. כגודל הציפייה
רבות כבר נכתב על היקב הזה ועל היינות ופילוסופיית היינן בעשיית יין, ומיתוג היקב נעשה באופן מאוד אלוהי.  
הרבה סודות, מעט דיבורים, ומבחינתי כל זה מרתק, אבל בסופו של דבר הנוזל שנמזג לכוס, הוא זה שקובע.

שנסון לבן 2015
בלנד של שרדונה, סמיון ו-ויונייה. אם לא היו אומרים לי מאיזה זנים מורכב השנסון, הייתי מהמר שזה גוורצטרמינר. גם מבחינת הריח וגם הטעם. בלנד קצת מעיק מבחינת המתיקות שבו, כשקצת ריחות מאובקים נכנסים מידי פעם.
המחיר 109 ₪. VFM (תמורה למחיר): יין שאם היה נמכר ב- 3 ב- 100 ₪, היה נסבל.

שרדונה 2013
צבע קש צלול ויפה למראה. בריחות, החבית החדשה קצת השתלטה, בפה חמיצות מאוד גבוהה, שלא מאפשרת לפרי לבוא לידי ביטוי. גם לאחר חצי שעה בכוס, הפרי עדיין לא יכול לצאת. בעיית איזון רצינית.
המחיר 185 ₪. VFM: לא יין שראוי שיעבור את ה- 60 ₪.

הראל קברנה סוביניון 2011 לא מסונן
צבע לא בוהק וצלול כפי שצריך להיות. גם באף וגם בפה יש רושם שהיין עייף לגילו.
המחיר 139 ₪. VFM: לצערי, לא יין בליגה של המחיר הזה.

הראל מרלו 2012 לא מסונן
גם כאן הצבע לא יפה למראה. ריחות עדינים של פרי עם חבית טובה. בפה פרי בשל לצד רעננות של מנטה ואקליפטוס.
המחיר 145 ₪. VFM לא בליגה של המחיר הזה.

הראל סירה 2012
סירה משובח, עם כל הסממנים שצרכים להיות. עושר של פרי, מתיקות מאוזנת, ריחות נקיים. אפטר טייסט מאוד מענג.
המחיר 149 ₪. VFM לחלוטין.

עמק איילון 2010
בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, פטי וורדו.
אף עוצמתי, פרי דחוס בטעמים טובים, גוף בינוני. עפיצות שמעניקה ליין משמעות אחרת. יין מאוזן מאוד. יין בשיאו עכשיו.
המחיר 205 ₪. VFM: לא בטוח שהמחיר מצדיק.

לסיכום: בטעימה דאגו להזכיר לנו שהיינות של היקב לא עוברים סינון. אוקיי, יופי. אבל לצערי, רוב היינות לא נקיים ומעט חומים, והתירוץ הזה של יין לא מסונן ממש לא רלוונטי לעכירות היין.
משהו השתבש, וזה עלול לקרות כאשר ה- PH גבוה בגלל האזור החם ולא עשו תיקון, שפיות לא נכונות, או שלקחו את הבוץ מלמטה, או שלא עושים שפיה לפני ביקבוק. יש כמה סיבות ליין עכור, אבל בטח שהסינון לא קשור לעניין. נכון שחוץ מהמראה זה לא משנה בטעם, אבל יהיו לזה השלכות ליישון היין בטווח הארוך. 

צילום רן בירון


4: ביקורות יין – מדד אליהו הנביא פסח 2016
מדד אליהו פגש השבוע הרבה יינות שכיכבו במתחם התחנה בנווה צדק, שאירח עשרות יקבים שזכו בתואר BEST VALUE 2016 באתר סומלייה של אבי בן עמי. זו תחרות שמתקיימת לפני חג הפסח, בה נבחנים יינות על פי קטגוריית המחיר שלהם. לא כל היינות משם.

יקב יפו גוורצטרמינר 2015
חצי יבש. מתיקות קלילה ומאוד נעימה, אף פרחוני מאוד, יין קיצי.
מצה עם שוקולד השחר לידו, ואתם מסודרים. 

אליהו מאוד יאהב.

יקב רד פואטרי רוזה 2015
הנה ההפתעה: מורבדר עם מעט גרנאש. אחד הרוזה השונים והמרתקיםשטעמתי. קשה להעביר את התחושות שמציפות את הפה, אבל פשוט אי אפשר להפסיק לשתות ממנו.
דובי טל היינן הוא איש מאושר, שמעביר את האושר הזה בבקבוק.
שאפו. 3 כוסות במדד אליהו.

רד פוטרי גרנאש 2013
גם פה בולטת היכולת לקחת גרנאש, ולהפיק ממנו את המיטב שבענב הזה.
ריחות נפלאים של דובדבנים ומינרליות. בפה יין מאוזן עם המון טעם, מרקם חלק, מעט ריחות חווה שעולים באפטר טייסט. יופי של יין.
3 כוסות וחצי במדד אליהו.

רד פואטרי ברברה 2010
לא ברברה קלאסית, בטח לא איטלקית, ובטח לא כזו שמוכרת לנו מהתעשייה המקומית.
זו ברברה שמאוד מזכיר יינות בסגנון פורט. יין שיש בו 16.5% אלכוהול. פרי דחוס, המון תיבול, המון בישום ומרקם צפוף. בפה היין עגול, חלק ומאוזן באופן מושלם. טעמים של דומדמניות, פטל בלוברי בשפע, עם רמז טעים של ליקריץ שחור. יין אחר, שונה בנוף, אולי קצת ישראלי אפילו. מתוק אבל קוצני.
מדד אליהו: 3 כוסות.

יקב לוריא White
בלנד של 60% גוורצטרמינר ו- 40% פינו גרי. לא כל כך ברורים לי הבלנד הזה, ותוספת הפינו גרי, שהייתה אמורה להעניק ליין ריחות טריים של תפוח ואגס, קצת מלון ורעננות, נבלעה בתוך הגוורץ המתקתק והדבשי.
אם רציתי יין רענן וקריספי שופע הדרים, קיבלתי יין חנפן מדי, שאמור להתחבב על הבריות.
זה יין שיקב גדול צריך לייצר להמונים, ולא יקב בוטיק שהרגיל אותנו ליינות מרתקים.
גידי, זה שהתחתנת והפכת אבא, לא צריך להוציא ממך את הילד השובב שהיית.
מדד אליהו: כוס אחת.

יקב תבור סוביניון בלאן 2015
סוביניון בלאן מינרלי מאוד. המון סיד, פירות הדר בשלים. בפה פרי מדהים, נקי עם עושר טעמים, הכל עטוף במינרליות מדהימה. יופי של סוביניון בלאן.
מדד אליהו: 4 כוסות.

יקב תבור רוזה 2015
עשוי מענבי ברברה, שגם כאן עושה טוב ליין. יין מאוד רענן, עם החומציות הטבעית של הברברה המוכרת, טעמי פרי קלאסיים עם מיצוי מקסימלי של פרי מושחת, ורעננות קיצית.
זה יכול להיות עוד יין ורוד, אבל במקרה הזה מדובר ביין ורוד טעים. יופי.
מדד אליהו: 4 כוסות.

יקב שדות בלנד שיראז וטמפרניו 2012
יקב קטן, שעושה כ- 8000 בקבוקים. בלנד של 70% שיראז ו- 30% טמפרניו. עוצמת צבע מרשימה: אדום כהה עמוק. באף וניל ושוקולד מריר. מי שמכיר את דובדבן morrello המסוכר, ישמח לטעום אותו ביין הזה.
יין מאוד מתובל, עם עושר פרי וטאנינים טובים. יופי של יין.
מדד אליהו: 3 כוסות וחצי. שאפו. 

 

 

יקב סימון שיראז 2013

ריחות מוקה וקפה, עשבי תיבול יבשים. בפה איזון טעמים נפלא. חמאתי מאוד.התחושה כשלוגמים מהיין היא שונה ומיוחדת: חיבוק של ילד, ארוחת טעימות של מאיר אדוני שמשאירה אותך המום, התחושה הזו שאתה אוהב ונאהב. שיראז של סימון – יש עתיד.
מדד אליהו: 4 כוסות, אלא מה.



5: זרקור על יקב קטן – כרם תשע
רני רוגל מדווח: זה התחיל כשכתבתי על הקמת היקבים על אדמה חקלאית ונושא קבלת רישיון יצרן. קיבלתי אז הודעת מסנג'ר מאביטל שחר, שכתבה לי כי בבירור שעשתה במחוז העמקים במשרד החקלאות, נכון להיום, אם מקימים יקב ב-פל"ח (פעילות לא חקלאית), הבנייה לא תגרע מהמטרז' המותר לפל"ח ותחשב חקלאית.
חזרתי אליה עם שאלות: למה בדקת את זה? עומדת להקים יקב? היכן? מה הסטטוס?, וציינתי כי זה נושא חשוב אך רק אחד מתוך מכלול מכשולים להקמת יקב ולקבלת רישיון יצרן.
ואז סיפרה לי אביטל: "יש לי כבר יקב, ואני מושבניקית. כשאומרת שיש לי יקב, זה אומר שיש לי סככה חקלאית, ושם בלי רישיון וכל מה שצריך, עושה את מה שאוהבת: יין, והמכשולים באמת רבים. אחד מהיינות שלנו נולד ב- 2014, לא יושן בחביות, והוא מורכב מ-50% מלבק ו-50% קריניאן. קוראים לו TAKE NINE, על משקל TAKE FIVE. לדעתי היין כייפי, אפשר לשתות אותו קר, והוא כל כך נעים לי".
כשכתבתי על יינות יקב בנימינה המהנים, כשמ- 25 ₪ מקבלים בקנייתם עודף, עוד תגובה של אביטל: "צריך להיות הוגנים אל מול היקבים הקטנים יותר, שלא לדבר על יקבי הבוטיק למיניהם, ולהבין שמחיר של 25 ש"ח לבקבוק אפשרי אולי כשאתה מייצר כ-3 מיליון בקבוקים וכשחצי חינם הם הבעלים. אין יקבים קטנים מאוד שיכולים למכור במחירים כאלה, כי עלות הייצור שלהם גבוהה יותר. בכל מקרה, באמת משמח כי יש יין שווה לכל נפש".

 

אביטל שחר הגיבה:

תודה על ההכרה, ועל ההתייחסות הרצינית לתגובות שלי. חשוב לציין שליקב יש שותף חשוב ושמו אבישי פופוביץ, אותו הכרתי בלימודי הייננות ומאז אנחנו יחד.