עוד שבוע של סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. מי עשה, מי אמר, מי כיכב. השבוע: מידע מעניין על יקב ברקן מדו"ח טמפו לבורסה, מכון היצוא מפתיע לטובה, ביקורת יינות שנטעמו, וספיישל מדד אליהו הנביא. 

1: יקב ברקן: מה מלמד אותנו הדו"ח השנתי של טמפו
נתונים ומידע של ועל יקב ברקן, השייך לתאגיד טמפו, מתפרסמים כל שנה בדו"ח הכספי השנתי לבורסה, וזאת על פי חוק החברות הציבוריות.
ברקן בהנהגתו של שמואל בוקסר, הוא היקב היחיד בארץ שאינו בבעלות פרטית, ולכן הפרסומים הללו מלמדים אותנו קצת על מה שקורה באמת בענף היין הישראלי.
אין יקבים אחרים שמוסרים נתונים כמה יין הם מייצרים, או יותר נכון כמה יין הם מוכרים, ולכן הצצה לדוחות הכספיים של ברקן מעידה על היקבים הגדולים בעיקר. יקבי הבוטיק לא במשחק הזה.
הרבה מספרים והרבה נתונים ושעות של קריאת הדו"ח, והייתי מעדיף לקרוא את מלחמה ושלום של טולסטוי בגרסה הלא מצונזרת של 700 העמודים, או אפילו את המילון החדש של מונחי היין של שקד, ולא את מה שהפיל עלי העורך. אבל אני ממושמע, ולכן קראתי.
אין לי כוונה להפיל עליכם את כל המספרים. מדובר בהמון. רק כמה פנינים שיש בדו"ח, וננסה לסכם קצת נתונים.

א. כסף
המכירות של מגזר ברקן בכלל פעילות טמפו הסתכמו בשנת 2015 ב- 177.789 מיליון שקל, לעומת 168.444 מיליון שקל ש"ח בשנת 2015 גידול של 9.345 מיליון שקל, כלומר גידול של כ- 6 אחוזים.
הרווח ב- 2015 היה 40.530 מיליון שקל עומת רווח של 35.616 מיליון שקל ב- 2014, גידול של 4.194 מיליון שקל – 14%.

ב. מיצוב בשוק
ברקן הנה אחת מיצרניות היין המובילות במדינת ישראל ובוצרת הענבים הגדולה בארץ. השחקנים המובילים בקטגוריית היין השולחני – כולל יין לבן, אדום, רוזה ומבעבע – לשנת 2015, הם יקב כרמל עם נתח שוק כמותי של כ- 25.3%, ואחריו ברקן, עם נתח שוק של כ- 21.8%.
בין השחקנים הנוספים: יקב רמת הגולן עם נתח שוק של כ 13.3%, ויקב טפרברג עם נתח שוק של כ- 8.1%.  כל זאת על-פי נתוני סטורנקסט.
לא שלא ידענו, אך הדו"ח מספר כי קיימים בשוק היין גם מספר יקבים בסדר גודל בינוני, וכן מספר רב של יקבי "בוטיק" היקף הייצור בהם נמוך מ- 110,000 בקבוקים לשנה, הפועלים בעיקר בייצור יינות איכותיים פרימיום.

ג. מתחרים
בייצור יין שולחני סטנדרטי, המתחרה העיקרי של ברקן הוא יקב כרמל. בתחום ייצור היין האיכותי -פרימיום, ניתן למנות בין המתחרים העיקריים של ברקן את יקב רמת הגולן, כרמל מזרחי, תבור, דלתון רקנאטי, ויקבי בוטיק.

ד. ייצוא
שמואל בוקסר המנכ"ל דיבר ממש לאחרונה על 25% יצוא מכלל ייצור היקב. נכון למועד דוח זה נמכרים יינות ברקן ב- 38 מדינות, בעיקר מדינות שונות במערב אירופה, צפון אמריקה וקנדה, והיקף המכירות בחו"ל עומד על 74 מיליון שקל.
יצוא היין מישראל של כל היקבים, שרשם גידול משמעותי בשנים האחרונות, נשאר בשנה החולפת ברמה של 37.2 מיליוני דולר, ללא שינוי בהשוואה לשנת 2114.
איננו יודעים כמה יקב רמת הגולן או כרמל מוכרים בחו"ל. אפשר רק לעשות את המתמטיקה הפשוטה, להחסיר את הסכום של ברקן, ולנחש את השאר.

ה. ממי קונים ענבים?
ליקבי ברקן התחייבות לרכישת ענבים מכורמים מדי שנת בציר, בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכמים שונים. במסגרת הסכמים אלה התקשרה יקבי ברקן בהסכם לאספקת ענבים עם חברה בשליטת בעל עניין שלה ביחס ל- 900 דונם, מתוכם 95 דונם בפעילות משותפת והיתר בהסכם רגיל. ההסכם בתוקף עד 2017 (לא מצוין בדו"ח מי בעל העניין שמחזיק 900 דונם. אפשר רק לנחש). כמו כן יש ליקב ברקן התקשרויות נוספות עם כורמים.

ו. ומה עם רישיון עסק?
מה שמעיב מבחינת יקב ברקן בדו"ח הזה, הוא העדר רישיון עסק תקף להפעלה של היקב והמחסן בחולדה. בדו"ח מצוין כי היקב שוקד על השגת רישיון עסק קבוע, וזאת בין היתר באמצעות פתרון לבעיה חיצונית שהייתה קיימת בעבר, אשר הייתה נעוצה בהיעדר מערכת מתאימה לטיפול בשפכים. להערכת היקב לא צפויות עלויות מהותיות כתוצאה מיישום הפתרון.
בטמפו וביקב ברקן מודעים לכך שבחוק רישוי עסקים נקבעו סנקציות פליליות כלפי אדם ו/או תאגיד שעסק ללא רישיון בעסק טעון רישיון, וכן סנקציות כלכליות של הטלת קנסות. כמו כן רשאי בית המשפט לצוות על הפסקת העיסוק בעסק. לכן היקב עושה הכל להשיג רשיון עסק.
אתם מוזמנים לעיין בדו"ח המלא – התחילו מע' 16

2: מכון היצוא מעודד השתתפות בתערוכות יין בעולם
בצעד חדש ומאוד מעניין, יצא מכון היצוא בידיעה שהוא יעזור ליצואנים חדשים לצאת לתערוכות שונות בעולם שלא במסגרת מכון היצוא.
מדובר בתקציב של 5 מיליון שקלים, וכל יצואן שירצה לצאת ולהקים דוכן ישראלי ברחבי העולם, זכאי לקבל על פי קריטריונים מסוימים עד 3000 דולר מימון כנגד הצגת חשבונית.
ענף היין שסובל מחוסר תקציב בכל תחום השיווק והפרסום, גם בארץ וגם בעולם, יוכל לגרוף חלק נכבד מהתקציב, ובמכון היצוא מקווים שהייננים אכן יעשו זאת. 3000 דולר זה אמנם לא הרבה, אבל זה מכובד ומקל ללא ספק.
שווה להיכנס לאתר מכון היצוא, ולהתעדכן מדי פעם.


3: ביקורות יין אפריל 2016 – ספיישל מדד אליהו הנביא
פסח מציף את חנויות היין ביינות, ועשרות המלצות וביקורות יין מלוות את השבועות האחרונים.
הנה כמה שלי, ומאחר ואיני נוהג לתת ציונים ליין, נחליט הפעם האם ראוי שאליהו הנביא ילגום מהיינות הללו.

יקב רמת הגולן ירדן מרלו 2011
ההתעקשות הזו לעשות מרלו צפוני, ועוד לשים אותו 18 חודשים בחבית, פשוט העניקה לנו מיץ ריבה בתוספת נגריה.
ריכוז מעיק של פרי, יין כבד מאוד, ריחות דחוסים שממאנים להיפתח גם אחרי שעה בכוס בפה ריבה ועוד ריבה, ובאפטר טייסט העץ עולה בכל הדרו, וחבל.
דירוג אליהו: יכול להיות שכוס מהמרלו הזה תסביר לנו למה עלה אליהו כל כך מהר בסערה לשמיים. בקושי כוס אחת.

 

יקב ברבדו Coupage 2013
בלנד של קברנה פרנק, שיראז וקברנה סוביניון.
זה בקבוק שנשלח מהיקב לטעימה, והשתתפו בה מימי בן יוסף, ישראל פרקר, אמנון פאר ואריה לביא. לצערי הריח בכוס לא היה טוב, אבל לא בגלל בעיית קורקיות כפי שחשבתי תחילה, כי הפקק היה נקי לגמרי. השערות שלי: או שהיין בוקבק לבקבוק לא תקין, או שהבקבוק לא חוטא בגז לפני המילוי, 
או שזו בעיה רצינית יותר הנובעת מהיין עצמו. 
בכל אופן אי אפשר לכתוב ביקורת בגלל בקבוק אחד. למחרת נרכש בקבוק נוסף בחנות דרך היין בדרך השלום, ששומרת יין על פי כל הפרמטרים הנדרשים. שוב, בטעימה התקבלה אותה תוצאה. ריחות טחב ועובש לא נעימים שהשתלטו גם על טעמו של היין. 
דירוג אליהו: לא ליין הזה פיללתי. בקושי כוס אחת.

צילום ישראל פרקר

יקב ברבדו שיראז 2013
יין צפוף ומלא הבעה. המון אוכמניות וטעמי תה, טאנינים חמאתיים. אפטר טייסט משובח. 
דירוג אליהו: שאפו, שלוש כוסות


יקב הגבעה שיראז 2012
85% שיראז עם תוספת של 15% פטי וורדו.
היקב פועל בקיבוץ גבע, והגבעטרון אף שרים את השיר "מלא כוס יין אדום".
שיראז ופטי וורדו צריכים להיות חבילה עסיסית ומסיבית במיוחד. טעמי שיזפים והרבה עשבי תיבול, קרירות בפה, עשן וזפת חייבים להיות איפשהו גם כן, אבל בעיקר אני מחפש שיהיה יין צפוף בטעמים נקיים טובים.
לצערי, ביין הגבעה 2012 אין כל מה שחיפשתי וציפיתי מבלנד כזה. יין מימי, ריחות שנעלמים כמעט מיד ולא נשארים בכוס. לפטי וורדו אין כמעט נוכחות, והוא נעלם ומעניק רק חמיצות מעיקה, כנראה בגלל בציר מוקדם, והשיראז אפילו לא זורק את הפלפל הכל כך אופייני לו. גם כאן החליטו לבצור לא במועד, או שהסתפקו בשורות שהייתה להן בעיית פוטוסינתזה.
אני אמשיך להאזין לחברי הגבעטרון ששרים את שיר היין: מלא, מלא כוס יין אדום. מלא, מלא כוס יין אדום. הן מחר יום ראשון, מלט זפזיף בטון, אך היום שבת נשתה נא עוד כוס אחת.
דירוג אליהו: ממש לא נראה לי שהוא יצטרף למילות השיר הזה. בקושי כוס אחת.

כרם ברק אדום 2013
בלנד מענבי סירה, קברנה סוביניון, פטיט סירה ופטי וורדו.
יין מפתיע עם ריחות בעלי צביון מכובד, בעיקר של פרי שחור ובקצוות מורגש היוד. בפה נגיעות קסיס ואוכמניות עם עוצמות נדיבות ומעוגלות. טאנינים מאופקים. לקראת סיום, היין מראה סימני קשיחות ואותי זה דווקא עניין, כי זה איזן את המתיקות שצצה לה מדי פעם – כנראה מבשלות יתר של אחד הזנים.
דירוג אליהו: ארבע כוסות והיד עוד נטויה. שאפו. שלוש כוסות

יקב 1848 מרסלן 2013
זן המרסלן הוא שיבוט של קברנה סוביניון וגרנאש. הגרגרים של הענבים מאוד קטנים, וכמות המיץ שהזן הזה מפיק היא קטנה. היינות צרכים להיות מאוד ארומטיים, חזקים, כאשר אין כמעט מרירות ביין.
המיץ שמופק מהמרסלן מייצר בעיקר יינות צבעוניים. אחת הבעיות בזן זה: הוא מבשיל מאוחר מאוד, ויינן טוב צריך לחכות בסבלנות ולהמתין ולהמתין, ולא לפחד ולבצור לפני הזמן.
זה בדיוק מה שקרה למרסלן של 1848. קיץ 2013 היה קל יחסית מבחינת מזג האוויר, וזה אולי מה שהלחיץ את הייננים והכורמים, שרגילים למתקפות חמסינים בהם צריכים להיות בשטח ולבדוק ולטעום את הענבים, ולהחליט מתי לבצור.
כנראה שבמרסלן הזה הבדיקות נעשו רק במעבדה והוחלט לבצור לא בזמן, ולכן היין לא מרגיש בשל, עם ארומות דלילות.
אם פה אני רוצה להרגיש ריחות קונפיטורה משובחת, אז זה לא הגיע, ובפה יש הרגשה של תיקוני חומצות, וחבל שלא הוסיפו לו זנים אחרים לשיפור החוסר.
דירוג אליהו: לבצור בזמן ולא להירדם בשמירה. בקושי כוס אחת.

יקב ירושלים מרסלן 2014
היינן סם סורוקה (בתמונה, עם הגוורץ שלו) שעשה פלאים ביקב מוני, עושה פלאים גם ביקב ירושלים.
מיקב שעיקר תוצרתו הייתה מיץ ענבים ויין קידוש, מתחיל היקב לייצר יינות ראויים לשתייה, וחלקם ייכנסו עם השתבחותם במהלך השנים, יכנסו לליגה של הגדולים.
הקפדה על איכות פרי ללא פשרות, חביות משובחות יותר ולא רק שבבים בחלק ניכר מהיינות, יעניקו לסם סורוקה כלים להפתיע את כולנו.
מרסלן בציר 2014 הוא יין שללא ספק מראה לנו שכשיש מטרה והתמדה, התוצר הסופי מצליח.
קצת תוספת של מרלו להרגיע את המרסלן, קצת תוספת של פטי וורדו להעניק צבע שחסר לזן הזה, ו-בום.
שפע של דובדבנים, שזיפים צעירים, מעט וניל בקצוות, אף על פי שפה חיפשתי דווקא ארומות צרפתיות ולא אמריקאיות. ריח מעושן קלות באפטר טייסט מרים את היין הזה, וכל זה מתובל בעוצמת פרי נקי ומשובח. שאפו.
דירוג אליהו: שמישהו יגיש לי איתו איזה רוסטביף עסיסי נוטף שומן. שתיים וחצי כוסות בקלות.

צילום שוקה כהן

יקב היוצר GSM 2012
נעשה סדר בבלאגן. בהתחלה שלחו לי המון חומר על יקב היוצר. אחר כך, כשהם הבינו שאנחנו יודעים שיקב היוצר בעצם נמצא ביקב ארזה, והיינן הוא אותו יינן, אז שלחו לי הודעה שזה יין היוצר – אבל יש יקב היוצר שהושקעו בו מיליונים, ואפילו השף המקסים ניר צוק נבחר למתג אותו יחד עם הזמרת אפרת גוש שגם היא נבחרה לייצג אותו כי היא מבינה גדולה ביין. אני כבר לא יודע מי נגד מי. כן יקב לא יקב, בסוף היין מדבר.
היינן פיליפ ליכטינשטיין לקח שלושה זנים קלאסיים של עמק הרון: גרנאש, סירה ומורבדר, הכניס אותם ל- 24 חודשי חבית, וכנראה חשב שמה שלא עושה הטבע תעשה הנגרייה, וזה בדיוק מה שקרה: השתלטות מסיבית של עץ על כל חלקה טובה ביין.
הגרנאש לא תרם את התבלינים, הפירות האדומים ובעיקר האלכוהול, כפי שהתבקש, המורבדר לא תרם את הטאנינים ואת הצבע, והסירה לא הצליחה לאחד את השניים עם המבנה שלה.
דירוג אליהו: הגולם קם על יוצרו ביקב היוצר. כוס וחצי.

יקב אורטל סירה 2012
צבע שחור סגול עמוק. ריחות של דובדבן בשל ושזיף סגול. המון תבלינים מתוקים לצד פלפל לבן.
בפה היין מאוד מרוכז, וכשאתם מדמיינים שהכורם מוריד אשכולות על מנת לרכז טעמים וריחות באשכולות שנשארים, אז טעימה מיין זה מסבירה למה חשוב כל כך לעשות את זה.
בפה יש תחושה של פרי פרימיום. טאנינים עגולים, והיין מאוד מאוד לעיס ועסיסי. סירה קלאסי שמזכיר מאוד את הסירה של RHONE.
דירוג אליהו: האמת, מתאים לי צרפת. מה אני תקוע בחור הזה ישראל? שלוש כוסות.


 

בציור העליון משנת 1857: אליהו הנביא עולה לשמיים בכרכרה. מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל

 

בציור התחתון: אליהו עולה בסערה השמיימה, הצייר האיטלקי ג'ובאני באטיסטה פיאזטה, 1754-1683. אוסף אמנות אוניברסיטת קליפורניה