מדור חדש בו נעביר קצת סיפורים שלא תמיד שומעים עליהם, קצת יינות שלא תמיד כותבים עליהם, קצת רכילות מעניינת. מי עשה מי אמר מי כיכב. אתם כמובן מוזמנים לשלוח חומרים רלוונטיים למערכת: editor@foodis.co.il 

1: פסק דין חדש בנושא בציר בשנת שמיטה
הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית, הרב דוד לאו (בתמונה עם חבר), הוציא פסק חדש בנושא בציר יין בשנת שמיטה, אשר מחייב שרק גוי רשאי ללחוץ על כפתור הניעור של הבוצרת.
ללא ספק מדובר בפסק חשוב מאין כמוהו, ואני בטוח שכל האריתראים והסודנים שחשבו להתגייר, עכשיו לא יעשו זאת בגלל המשרות החדשות שמתפנות ביקבים. אפילו האפיפיור שמח על כך שנוצרים יעסקו בכרמי היהודים.
ללא ספק, הרב לאו דוגל במורשתו של בנימין זאב הרצל: "צוואתי לעם ישראל: כוננו את מדינתכם בצורה כזו, שהגר יחוש עצמו בטוב בקרבכם".
מדובר בהחלטה שכלכלית תכביד מאוד על היקבים, מאחר שחוץ מנהג שהוא גוי, צריך עכשיו מפעיל גוי שיהיה אחראי ללחוץ על הכפתור של הבוצרת כדי לשפוך את הענבים למשאית.
מעבר להכבדה הכלכלית, יש את עניין המקצועיות של המפעילים, ובשנת השמיטה הקודמת היה חיוב רק שעל נוהג הבוצרת להיות גוי, מה שגרם לנזקים לבוצרות. מעניין כמה נזקים יהיו השנה.
דובר הרבנות הראשית, דניאל בר, הפנה אותי אל אפרים אנטמן, ממונה שמיטה ארצית. להלן תגובתו: "סוגיית מפעיל הבוצרת בשנת שמיטה חזרה לדיון, נמצאת כרגע על שולחנו של הרב לאו, ולאחר פניות של בעלי עניין ומורכבות העניין, תתקבל החלטה סופית בתחילת שבוע הבא".

2: מלבר יין POP UP 
ברחוב רוטשילד, ממש על הפינה של מרמורק, פתחה מסעדת מלגו ומלבר למשך ארבעה חודשים, בר יין POP UP קטן ונחמד, ושמו בתל אביב 'מלבר יין'. במקום, שיפעל מהשעה 18:00 עד חצות ואולי קצת יותר, אפשר למצוא מבחר מנות טאפאס ומנות ראשונות ייחודיות ומרתקות של צמד השפים המקסימים מוטי טיטמן ואור מיכאלי. אלה סקר, הסומליירית הכי יפה, אמונה על היינות.
את הבלעדיות על בר היין לקח יקב רמת הגולן, וכמובן שיהיו המון יינות שנמזגים לכוסות.
לדוגמא: בלאן דה בלאן – 50 ₪ לכוס, רוזה שיוגש עם קרח – 30 ₪ לכוס, הר חרמון אדום – 25 ₪ לכוס, סוביניון בלאן – 35 ש"ח, ויונייה – 40 ₪ לכוס, מרלו – 30 שק"ח, סירה – 35 ₪ לכוס.
לדעתי תמחור היין גבוה למקום שרוצה להית נגיש מהשעה שש בערב ליין קליל ולאוכל קליל. חישוב מהיר שעשיתי: אם אני בא לפני ארוחת ערב לבר ויושב עם חבר, כשכל אחד מאיתנו לוקח שתי כוסות יין ושתי מנות טאפאס, היין יעלה לנו בממוצע 120 ₪, והאוכל הקטן עוד 80 ₪. אז נשלם 200 ₪ לפני טיפ, וזה עבור יציאה של שעה לפני ארוחת ערב.
בתור בר יין שכונתי, לא בטוח שאפשר לבוא לשם כל יום וליהנות מיין קליל ומנות אוכל קלילות.
דרך אגב, גם תגובת נציגי היקב שנכחו במקום למחירים שהוצגו, הייתה דומה לשלי. שיהיה בהצלחה כמובן.

3: בר יין חדש לשירה גרנות – "וויין סטורי"
מי שהייתה העורכת של פורטל היין הישראלי, פתחה את המקום יחד עם אמירתורג'מן, הבעלים של מסעדת פופינה, והחלה בשבוע שעבר לארח ייננים ואורחים נוספים שעולם היין קרוב ללבם.
המקום מדהים, מדובר באחד המקומות הוותיקים בתל אביב ברחוב אחד העם, מול מסעדת פופינה, עם שולחן אבירים גדול שנבנה מארגזי יין, מטבח קטן שבו יתארחו שפים, ומכונה למזיגת יינות. במקום יש מרתף יין עתיק שחובה לבקר בו.
בערב הראשון אירחה שירה את יקב סוסון ים. זאב דוניה ואשתו המקסימה אורלי, הטעימו את יינות אלול בטעימת אורך: 2011, 2010, 2009, 2007, 2005. הייתה זו טעימה מרתקת של יינות בועטים, ייחודיים, שגורמים לחובב היין לרקוד בכיסא מרוב אושר.
בערב זה נטעם גם הרוזה של סוסון ים, גרסייה 2014.
קצת היה לי קשה לשמוע את זאב מתייחס ליין רוזה לא באמת כמשהו שצריך מחשבה עמוקה, או לא כיין באמת.
אני בדעה שיינות רוזה יעשו את המהפכה בארץ. נכון, רוב יינות הרוזה שעושים בארץ לא באמת טובים, אבל הרוזה הוא יין שהכי מתאים לאקלים הישראלי. צבעו מפתה, טעמו קליל וחומצי במידה כזו שהוא מתאים נפלא לאוכל, ואפילו למנגל שכולנו אוהבים.
וויין סטורי יכולה בקלות להיות מקום מפגש מהנה ומעניין לחובבי היין שכבר ראו ושמעו הכל.
ואני רק יכול לצטט את שירה: "למה הכי כיף לי בעולם בוויין סטורי?כי זה מגרש המשחקים שלי, ואני מגשימה פנטזיות אמיתיות שתמיד היו לי. ערבי יינן אצלנו, אושיות יין אצלנו ושפים שבאים אלינו, זו באמת זכות ענקית, בייחוד שהאנשים האלה הם חברים שלי שאני מאוד אוהבת".
בהצלחה ענקית לשירה.
(צילום: פורטל היין הישראלי)

4: יקב צפרירים: יין רוזה ראשון
יקב צפרירים של היננית לורי לנדר ובעלה שייקה לנדר, מוציא לשוק יין רוזהראשון – בלנד של קברנה סוביניון וקברנה פרנק.
כתבתי שזאב דוניה לא לוקח את הרוזה שלו ברצינות, ולעומתו לורי לנדר לקחה את הרוזה של צפרירים ביותר מדי רצינות, והעניקה לו טיפול שנראה כי חנק אותו קצת מרוב אהבה ופחד, כמו בילד ראשון.
ראשית, השילוב של קברנה סויבניון וקברנה פרנק ברוזה, אינו בחזקת סגנון מוכר כדוגמת יינות רוזה מקוט דו רון או פרובנס. לכל ענב ייחוד משלו שמעניק לרוזה דברים מסוימים. ענבי גרנאש יעניקו ליינות רוזה ריחות וטעמים של תות בשל, תפוזים, היביסקוס, ולפעמים גם רמז של פלפל אנגלי.
ענבי סנג'ובזה יעניקו לרוזה ריחות וטעמים של תותים טריים, מלון ירוק, ורדים, אפרסק צהוב ומרווה.
בענבי הטמפרניו והרוזה של ריוחה, הגוון הוורוד יהיה חיוור, ויהיו ארומות עשבוניות של פלפל ירוק, אבטיח, תות שדה, ורמזים למשהו בשרני כדוגמת עוף בגריל יציפו את האף. הפה יהיה בשרני מאוד.
ענבי הזינפנדל, המאוד אופנתיים בארה"ב וגם יקב צפרירים עושה מהם יין אדום, בעיקר לוקחים את הרוזה העשוי מהם לסגנון יותר מתקתק: תות שדה בשל, צמר גפן מתוק, מלון ירוק, ולימון שמעניק את החומציות הגבוהה. זה יין שחייבים לשתות אותו מאוד קר, והוא הכי מתאים לאוכל סיני ותאילנדי.
ענבי הקברנה סוביניון שלורי החליטה לשים בבלנד הזה, מעניקים בדרך כלל ליינות רוזה צבע אדום עמוק, פלפל ירק, ריבת דובדבנים, והמון תיבול של פלפל. הבעיה בקברנה סוביניון זו החומציות הרבה שיש בענב בגלל תאריך הבציר שלו ושיטת העשייה שלו כ- Saignée. את החומציות הזו ניסתה לורי לעדן עם הקברנה פרנק .
בטעימה: ריחות טובים של פרי בשל עם פרחוניות מתקתקה, אולם ככל שערסלתי את היין בכוס, עלו ריחות של בי סולפיט, שלא מיהרו להתנדף וליוו את היין גם לאחר כחצי שעה בכוס.
בפה היין יושב יפה, אבל באפטר טייסט בעיית החומציות צצה לה במלוא הדרה, ויש מין צריבה שעולה לה בגרון. היין צריך לחם עם חמאה לידו או בשר עתיר שומן, כדי להתמודד עם החומציות.

 


הקורא אליק איימוס הגיב:

קרעת אותי מצחוק! גוי שילחץ על הכפתור..למה לא חשבו להציע את התפקיד לחילוני שרחוק שנות אור מהרבנות? מה מבדיל בינו לבין אותו הגוי? החיתוך של העורלה? נו שויין. 

לגבי התמחור בבר היין: נו, עוד מקום שלא יזכה לראות אותי, מחיר של כוס במחיר של בקבוק בבית? לא תודה. באתר מתחרה כתב אתמול קובי קלייטמן על הפלצנות בעולם היין, מקום כמו הבר המדובר מרחיק אנשים מיין, מכיוון שלשלם 200 ש"ח על 2 כוסות ו- 2 טאפאס קטנים זו מהות הפלצנות. 

שאפו לחברי היקב שהעירו את ההערה, אבל מעניין לדעת מה חלקם בעוגה שמשפיעה על תמחור היין בברים/מסעדות. ככל שידוע לי, יש בתל אביב איזה בר יין שמוכר יינות לישיבה במחירי חנות (במוצש ובראשון בערב), זה אחד מברי היין הוותיקים בתל אביב, והוא ההוכחה שבתמחור הוגן ובצניעות אפשר לנהל עסק משגשג שמרבית לקוחותיו הם לקוחות חוזרים 

אין כל צל של ספק, יש בישראל יותר מדי יקבים ופחות מדי יין איכותי, אבל ביסולפיט, חומצות ומשפרי צבע וטעם יש למכביר.