למצוא מסעדה בניו יורק זה כמו לחפש אהבת אמת בבאר תל אביבי אופנתי, יכול להיות שיש פוטנציאל אבל הוא בטח מסתתר באיזו פינה חשוכה, ולידו הרבה אחרים מרשימים הרבה יותר (במבט ראשון) אך אחרי שיחה קצרה מתברר כי מה שיש להם להציע אינו מרשים במיוחד.

כך שכשהגענו לביקור קצר בניו יורק ידענו שאין לנו להסתמך על מראה עיניים בלבד, יש לבצע מחקר עומק רציני לפני שאנו פורסים מפית לבנה על ברכינו.

בדקנו בתנ"ך הניו יורקי למסעדות (Zagat) כדי לראות מה ההמלצות למקומות חדשים שטרם הגענו אליהם, ולהפתעתנו נתקלנו במסעדה בשם "הטאבון", נזכרתי כי זו המסעדה של השף המהולל חיים כהן, ובמעשה ציוני התקשרנו מייד להזמין מקום.

הגענו לאתר (רחוב 52 והשדרה עשירית), הופתענו לגלות כי המקום מלא לחלוטין וכן שאינו מאוכלס בישראלים, אבל אין ספק שעל אף העובדה כי אין המקום מתאפיין בסממנים ישראלים בולטים עדיין קשה היה שלא להבחין בשירות, שהיה מעט נמוך מהסטנדרט האמריקאי המצוי ומעט דומה ברמתו למסעדות ישראליות.

אבל התפריט מפצה על הכול, כול מנה שיצאה מהמטבח (או מהטאבון, במקרה זה) הייתה עשויה לתלפיות, הזמנו כמה מנות מהתנ"ך הישראלי, כגון: פלאפל וחומוס, אבל את הפלאפל הזה לא תמצאו בשום פלאפליה שכונתית בארץ, ואני שמעולם לא ידעתי שחומוס יכול להגיע לרמות כאלו (ושיסלחו לי כול הפאנטים של החומוס באשר הם) הופעתי לגלות כי שילוב הטעמים המושלם שבחר השף חיים כהן מביא את החומוס למצב שהוא יכול לעמוד עם שאר מטעמי גורמה צרפתיים בשורה אחת בגאווה.

גם המנות העיקריות והאחרונות לא נפלו מהמאזטים המדהימים, כול מנה שהוגשה אל השולחן סודרה בצורה אמנותית על הצלחת וערבה לחיכנו עד מאוד.

המקום עצמו מעוצב בצורה מעט מזרח תיכונית אך מודרנית, האווירה נעימה והבאר המפאר את מרכז המסעדה בהחלט מרשים ביותר.
כאמור, חבל שהשירות הינו הדבר היחיד שאינו מתאים ברמתו לשאר האלמנטים שבמקום, הוא אינו הגרוע ביותר שבו נתקלתי, אך בהחלט אינו עומד בקנה אחד עם מסעדה בסטנדרטים אלו.

המנות אינן יקרות במיוחד בנוף הניו יורקי, וסועד ממוצע יאכל ארוחה מלאה עד מאוד במחירים הנעים בין 50 ל70 דולר.

בשורה התחתונה: מומלץ ביותר לכול מי שמעוניין לסעוד בניו יורק, ולהזכר מעט בארץ (בחלקים הנאים יותר) ולהנות מערב נעים ביותר.

מסעדת הטאבון
רחוב 52 פינת השדרה העשירית
ניו יורק