ערב מרתק. מארח המפגש ה- 175 של מועדון יולו (YOLO – קראו בסוף הכתבה מה זה), בחר לקיים ערב על טהרת בציר 2005 – יינות אדומים מיקבים איכותיים באזור היין של בורדו. מעניין היה לי לקרוא, לאחר הטעימה, מאמר של מבקרת היין ג'נסיס רובינסון שהשתתפה בשנת 2017 בטעימה עיוורת של יינות בורדו 2005, ובגדול לא התלהבה, ציינה כי הקהל המקצועי שהשתתף בטעימה (והיא בתוכם), קבע כי בצירי 2009 ו- 2010 יותר מוצלחים, ופירטה מספר גורמים: בתהליך ייצור היין העדיפו הייננים בין היתר אלכוהול ובשלות, בניגוד לבצירים החדשים יותר, בצרו ענבים ברמת בשלות מקסימלית ופסלו ענבים פחות בשלים (שילוב שמאפשר יותר רעננות של היין), והשתמשו ב- 100% חביות חדשות על המשתמע מכך. לא חלילה שהיין לא מוצלח, הכול יחסי, אבל הציונים שניתנו ליינות נעו ככלל בסביבות 16-17 (92-94). אגב, זה מסביר ככל הנראה את הפערים בדרך כלל במתן הציונים בינה לרוברט פארקר, החובב מאוד את היינות הבשלים. אצלו בטעימות, אותם יינות זוכים לעיתים לציונים מפליגים ברמות של 97-98. אבל כידוע לנו – "על טעם וריח אין להתווכח", ומה יותר רלבנטי ביין מאשר טעם וריח.
אחד מארגו, שלושה פויאק, שני פסאק לאוניאן; זה היבול שלנו בערב זה. ונעבור לטעימה:
Chateau Giscours, Margaux 2005
62% קברנה סוביניון, 38% מרלו. צבע אדום כהה, לא לגמרי צלול. אף הרמוני, אדמתי, פרי שחור ואדום, עור, קפה, גרגרי אוכמניות. בפה – יין מורכב, גוף בינוני פלוס, הרבה פרי ומידה מסוימת של עפיצות. חמיצות נעימה, וסיומת ארוכה עטופה במרירות קלה ונעימה בחך. ציון יולו 16.4 (93). מחירו 340 ₪.היקב הזה נותן תמיד "תמורה לאגרה".
Chateau Clerc Milon, Pauillac 2005
בלנד מעניין, המורכב מ- 48% קברנה סוביניון,40% מרלו, 10% קברנה פרנק, 1% פטי ורדו ,ואחרון חביב 1% קרמנרה. צבע אדום כהה ואטום. אף עשיר מלא פרי אדום ושחור, פרחוני (סיגליות). טחוב, מורגש ריח רצפת יער. פה עשיר ומורכב, מאוד פירותי, גוון של ירקרקות נעימה, טאנינים עם נוכחות, טעמי שוקולד עדינים. סיומת ארוכה עם מרירות קלה שלחלקנו קצת הפריעה ופגמה בהנאה. ציון יולו 16 (92). מחירו 250 ₪.
Chateau Duhart Milon, Pauillac 2005
65% קברנה סוביניון, 30% מרלו, 5% קברנה פרנק. צבע אדום סגול נאה. שאטו שעבר תהפוכות למיניהן בחייו – החל ממעמד מכובד לו זכה כבר בתקופה בה נקבע מדרג יקבי הגראן קרו בצרפת (1855), לירידה דרמטית באיכות במהלך המאה ה- 20 בשל כללי ירושה שהובילו להתפרקות, נסיבות אקלימיות וגורמי איכות אחרים, ועד לרכישתו בשנות ה- 60 על ידי משפחת רוטשילד (היקב סמוך גאוגרפית לשאטו לאפיט). המנהל הטכני של שאטו לאפיט, אריק קוהלר (שגם אירח וליווה אותנו בביקורנו בשאטו לאפיט בסיור היקבים של מועדון יולו בבורדו בחודש מאי השנה, מופקד גם על יקב זה, והיקב שומר על רמת איכות והומוגניות באופי היין – אלמנטים בסיסיים בפילוסופיה של הבעלים שלהם. בציר 2005 נחשב על הבצירים הטובים שלהם בעשור זה, לצד 2006, 2009, 2010.
ואכן כפי שתראו, מאוד נהנינו מהיין שטעמנו. צבע אדום סגול כהה קלאסי עם הילה נאה סביבו. אף עשיר, פרי שחור, זר של פרחי שדה, אלגנטי מאוד, ניחוחות אדמה לחה, קפה ועור. גם הפה אלגנטי, עגול, איזון נהדר, פרי שחור, מורכב מכמה שכבות טעמים. הסיומת ארוכה ונעימה ביותר לחך. עם שילוב איכותי של הפרי, החמיצות ומעט מרירות נותנות תחושה של סיומת מאוד חלקה. ציון יולו 17 (94). מחירו 360 ₪. אגב, זה מחיר הקנייה לפני שנים רבות, וזה תקף גם ליינות האחרים ששתינו.אבל ממה שראיתי ברשת, ניתן לרכוש אותו בחו"ל במחיר סביב 120 יורו. מאוד מומלץ למי שמוכן להשקיע סכומים כאלה ביין איכותי. היין ממש בשל לשתייה, וגם ניתן יהיה ליהנות ממנו בטווח של מספר שנים.
Chateau Pontet Canet, Pauillac 2005
62% קברנה סוביניון, 32% מרלו, 4% קברנה פרנק, 2% פטי ורדו. בקיצור, כל הרכיבים שנפגוש בדרך כלל בבורדו גדה שמאלית. יקב מרשים מכל הבחינות, כולל תהליכי הייצור שלו המתחשבים בסביבה ובטבע. משפחת Tesseron , יצרני קוניאק איכותיים, רכשה את היקב ב- 1975. בניו של אבי המשפחה, שנפטר בינתיים, ממשיכים ומנהלים את היקב, ובסיור היקבים שלנו שהזכרתי קודם זכינו להיפגש עם אחד הבנים-בעלים, ולטעום יחד איתו את יינות היקב. חוויה מעניינת. היין ששתינו נחשב על ידי מבקרי יין מכובדים כאחד הבצירים היותר טובים של היקב. זה יין בעל פוטנציאל התיישנות לאורך שנים רבות, ובטעימות שהתקיימו צוין לגביו כי הוא עדיין צעיר מאוד, ומחייב המתנה כדי ליהנות ממנו הנאה מלאה.
רשמי הטעימה שלנו – צבע בורדו עמוק, כמעט שחור, אטום. אף מלא בפרי שחור כבד, בשרני, מאוד אדמתי, מתובל, עטוף בריחות אורן-ארז. למרות שהבקבוק נפתח הרבה שעות קודם לטעימה, עדיין היה צריך לחכות שייפתח עוד יותר. מורכבות גדולה בפה, גוף מלא, עדיין מאוד צעיר ותוקפן. טעמי שוקולד וקפה לצד הפרי המתפוצץ בפה. הסיומת טובה וארוכה, אם כי מלווה בטאנינים עוצמתיים הפוגמים מעט בהנאה. ציון יולו 16.6 (93). מחירו 400 ₪.
ראוי לציין שני דברים בהקשר לציון: ראשית, הציונים שנתנו ליין זה נעו בטווח של 16-17.5 (92-95). אני אישית תמכתי בציונים הגבוהים יותר. שנית – אנחנו קבענו לעצמנו כלל, מתחילת המועדון, לדרג היין בהתאם למצבו העכשווי, בלי להתיימר ביכולת לקבוע את איכותו בעתיד. מכאן גם נובע לעיתים, מניסיוננו המצטבר, פער בין הציונים שאנו קובעים לבין ציוני מבקרים הנוטים לשקלל בציון איכות עתידית. אבל כאמור, גם לנו ברור שהיין הזה ייתן תמורה הרבה יותר איכותית גם בעוד 10 שנים ויותר.
Chateau Smith Haut Lafitte, Pessac Leognan 2005
65% קברנה סוביניון, 30% מרלו, 4% קברנה פרנק, 1% פטי ורדו. האחוזים כמובן משתנים מבציר לבציר בהתאם לקביעת הייננים, אבל ככלל הבסיס ינוע בין 50 ל 60 אחוז קברנה סוביניון. צבע סגול כמעט שחור ואטום למדי (יש מי שהגדיר אותו אפילו עכור). אף פירותי עשיר, על גבול הריבתיות, מתובל ומפולפל, ריח אורנים. היין עדיין צעיר מדי, במידה מסוימת עפיץ, אם כי עושרו והפוטנציאל שלו בולטים כבר עתה. הסיומת מרשימה ומאוד בולטת לטובה. חובה לחזור אליו בעוד לפחות 5 שנים. ציון יולו 16.1 (92). מחירו 350 ₪.
Chateau Pape Clement, Pessac Leognan 2005
כוכב הערב. 55% קברנה סוביניון, 45% מרלו. סיפור מעניין. זהו אחד מיקבי הגראן קרו שבבעלותו של איש עסקים יליד בורדו, חסר השכלה פורמלית גבוהה וממשפחה צנועה מאוד, לא שייך לאצולה ההיסטורית הבורדולזית, שהקים בשנות העשרים שלו בית מסחר בתחום המשקאות האלכוהוליים. העסק הלך והתרחב, ובשנות ה- 2000 עבר הבעלים לתחום יינות האיכות, לצד פעילות נרחבת של תרומה לחברה במגוון תחומים. שם היקב ניתן לו על ידי הבעלים הראשון, האפיפיור קלמנט החמישי, במאה ה- 14.
רשמי טעימה – צבעו כהה ומאוד לא צלול, אבל האף עדין, אלגנטי, עשיר, מלא דובדבן שחור ושזיף (הזכיר לי קצת ריבת פובידל). עטוף בקפה, ניחוח טחב, עור וניחוח אורווה. פה נהדר, עם מגוון טעמים ומורכבות מרשימה. חמיצות מצוינת. למרות שהוא מרגיש עדיין צעיר, הוא מצליח לתת תחושת קטיפתיות והרמוניה במבנה שלו. הסיומת ארוכה ונפלאה, וממלאת את חלל הפה לאורך זמן. נפלא, ולהערכתנו עם עתיד לא פחות מרשים. ציון יולו 17.8 (96). חלקנו נתן לו ציון 97. מחירו 790 ₪ ברכישה לפני מספר שנים.
לסיכום – מפגש חווייתי מעניין ואיכותי, שנתן לנו שוב את ההזדמנות ליהנות מיינות ממגוון יקבי איכות של הגדה השמאלית של בורדו, מלווים במגוון מטעמים מעשה ידיה של רעיית המארח, ואנחנו מכירים לה תודה.
מה זה YOLO?
יולו הוא מועדון חברים חובבי יין אותו הקמנו בשנת 2004. כולנו חובבי יין ותיקים, אשר החלטנו ליהנות יחדיו מהתחביב המשותף. אנו מתכנסים לערב יין ואוכל מדי יום ה’ האחרון בחודש בביתו של חבר מועדון ולפי תכנית שנתית קבועה מראש, בכעשרה מפגשים בשנה. המארח קובע את תכנית הערב וקונה את היינות. נוהגים לטעום עד שבעה יינות שונים בערב, לכתוב ההתרשמות מהיין בטבלאות מוכנות ולתת ציון, על בסיס 20 נקודות. כל יין נטעם, והחברים מציגים בעל פה כל אחד בתורו את דעתם ואת הציון. ממוצע הציונים נרשם ומתועד.
המטרות אותן קבענו לעצמנו – ליהנות, להכיר יינות שונים מהארץ ומהעולם, ברמותיהם השונות, ללמוד ולהעמיק בתחום היין ולגלות בו גילויים חדשים, וכאמור ליהנות מהערב המשותף. לכן אנו גם נוהגים לעיתים לגוון על ידי שילובו של בעל מקצוע מתחום היין, ובביקורים משותפים ביקבים ובטעימות. אנו מחווים דעתנו על היינות בפרמטרים המוכרים ובהתייחסות רצינית, אבל אנו מייחסים החשיבות קודם כול לאווירה המיוחדת שיצרנו, ולחוויה הכוללת של שתיית יין בחברותא, ובלוויית אוכל מתאים שגם כן זוכה לתשומת לב בכל מפגש.
הקורא דרור פז הגיב
"אריק אסימוב בכתבה גדולה בניו יורק טיימס מ-15.7.2021, טוען על סמך טעימה שערך עם אושיות יין אמריקאיות חשובות באטלנטה, שבציר 2005 טוב יותר by far מ-2000, 2009, 2010, 2015, 2016. הבעיה שהוא צריך זמן, הרבה זמן. יינות הבציר הגדולים ימשיכו להתפתח עוד עשורים רבים, והוא ממליץ לשתות בינתיים את היינות מהשנים ה"רכות" יותר מאותו עשור, כמו 2001, 2004, 2006, 2008. לא טעמתי אף אחד מהיינות המובילים משנה זו, אבל על סמך יינות שכן טעמתי ברמה הזו פחות או יותר, הם זקוקים לשהות ארוכה בדקנטר או דחיית סיפוקים לכמה שנים טובות".
