לאחרונה החלטתי שאני צריך להשתחרר קצת ממתחי ולחצי שגרת היום-יום בעיר הגדולה. באותה עת נגלה לי, אולי בטעות, אחד הסודות השמורים והלא-ידועים. לא לא, הכוונה אינה איזה סוד בטחוני, אבל בהחלט סוד תיירותי.
כמעט בכול יום מפעילה חברת אגד את קו 421 – קו ישיר מקצה מסוף סבידור בתל אביב, העובר דרך העיר ערד ועוצר במלונות נבחרים בים המלח (הקו חזור במסלול הפוך). הנסיעה הנעימה נמשכת כשעתיים וחצי, ועלותה 16 שקלים לכל כיוון – מומלץ להזמין מקום בטל. 2800*.
בהתחלה חשבתי לעצמי שאני 'קצת מגזים' עם האמירה סוד תיירותי שמור, אך כל מבוגר מקבוצת גיל הזהב, ששאלתי אם הוא או היא יודעים על סוד זה – כולם, ללא יוצא מן הכלל, ענו בשלילה, וכולם אמרו שהיו שמחים לנצל הזדמנות כזו.
מרבית הנוסעים באוטובוס, שכמוני היו סקפטיים ביחס לכמות הנוסעים לים המלח, לא הזמינו מקומות מראש – חמישה נותרו בחוץ. מרבית הנוסעים באוטובוס היו תיירות ותיירים, ואפשר היה לזהות בליל של שפות בינלאומיות שהתעופפו בחלל האוטובוס. הנסיעה הייתה ממש נעימה וחלקה, וכללה הפסקה של 15 דקות בבית קמה.
הגעתי בסביבות 11:30 ל'מלון לוט' אחרי שתיאמתי את בואי יום קודם. את פני קיבלו אביבה ביטון, מנכ"לית המלון, דודי לוי הסמנכ"ל, יחד עם ליזה ואלין פקידות הקבלה. הן הסבירו לי בקצרה היכן נמצאים כל המתקנים ואת מועד ארוחת הצהריים המתקיימת בין 13:00-14:00, כשלחדר האוכל חייבים להגיע לבושים (לא בבגדי ים).
ירדתי למפלס הספא, שם קיבלו אותי אלינה המנהלת וסגניתה כריסטיאנה, שנתנו לי את מפתחות הלוקר, הסבירו שאין מגבלה בשימוש במגבות בעת שהותי במלון ובספא, ושבאפשרותי להשתכשך בבריכת מי ים המלח, אך בריכת הגופרית והחמאם הממוקמים בספא, הם בתשלום נפרד.
אחרי שהשתכשכתי בבריכת מי ים המלח (לא יותר מ-15 דקות בכל סיבוב) ונהניתי מזרמי המים המבעבעים בג'קוזי, חזרתי לאזור הלוקרים כדי להתייצב לבוש בשעה 13:00 בחדר האוכל שנמצא במפלס הכניסה למלון.
דימה מנהל חדר האוכל הציג לי את מגוון המטעמים בחדר האוכל, שכלל מגוון בשרי בקר, פרגיות, עוף ודגים, יחד עם תוספות לרוב ועושר של סלטים, כולל קוסקוס אותנטי. השתדלתי לטעום מהרוב – כל אלה שטעמתי היו מצוינים. פשוט בלתי אפשרי היה לטעום הכול.
גם המנות האחרונות מגוונות מאוד, וכללו גם גלידות. החלטתי לפסוח על סעיף זה בארוחה, אך לא התאפקתי כשראיתי שמציעים גם עוגיות ללא סוכר, שהיו ממש מעולות ולא הורגש כל מחסור או פגם בטעמן הנפלא, לאור העובדה שלא נעשה שימוש בסוכר בהכנתן.
לאחר הארוחה המפנקת החלטתי להשתכשך בדבר האמיתי – בים המלח עצמו. לפני שפניתי לחוף הים הצמוד למלון הצטיידתי בכרטיס פלסטיק, מגנטי המאפשר את החזרה לשטח המלון אשר מוגן בשער סגור. בדרכי חלפתי על פני בריכת השחייה, אשר בחלקה האחר התקיים שיעור התעמלות מימי, ועל יד הבר 'דספרדו', המאפשר לאורחי המלון מחו"ל והמקומיים, ליהנות באקלימו החם של ים המלח מסוגים מגוונים וצוננים של משקאות אלכוהול, בקרבת הגינות המטופחות של המלון.
כשיצאתי מתחום המלון נדהמתי למצוא חוף ים מטופח ונקי עם חול זהוב, סככות לרוב, מיטות שכיבה וכסאות ישיבה – ממש ללא הגבלה. שביל מרוצף מוביל ישירות מהמלון לפרגולה הממוקמת יותר בעומקו של הים. שם אפשר לשבת במקום מוצל ולשאוף מאוויר הים ומהרוגע הקורן מהרי מואב שבירדן – נוף עוצר נשימה ומרגיע.
מחוף הים נבנו שבילים מרוצפים המובילים את המתרחצים בבטחה לסככות מוצלות המותקנות בים. אמנם מאז ביקורי האחרון גרסו את גושי המלח שהצטברו בקרקעית הים, אך עדיין מומלץ להיכנס עם כפכפי גומי מיוחדים כדי למנוע פציעות בכפות הרגליים.
אחרי שספגתי מספיק שאנטי מים המלח וסביבתו, חזרתי לסיבוב אחרון במתקני הספא שבמלון. מיהרתי ללוקרים להתלבש כדי שלא אפסיד את האוטובוס של 16:15 חזרה לתל אביב, ורז הברמן בספא עוד הספיק לכבד אותי ביציאה בכוס מיץ טבעי.
לסיכום: חוויה נהדרת ומומלצת לקהל הפנסיונרים אך לא רק. אני בטוח ששכשוך קבוע במימי ים המלח יטען את הרוחצים באנרגיות חדשות ובריאות, יחזק אותם וימנע ביקורים אפשריים (ואולי מיותרים) בקופות החולים.
הכותב היה אורח מלון לוט
