תקראו לזה עידן המרתון או דור האינסטנט; כך או כך הילדים של היום מצויים בהמון לחץ וחרדה. זה בטח לא מפתיע, ואתם כבר יודעים שיש קשר ישיר בין אכילה רגשית המונעת מסטרס, להשמנה – שבסופו של דבר פוגעת בבריאות שלהם. אבל לפני שתתפסו את הראש ותרגישו תסכול, דעו שהכוח בידיים שלנו ההורים, והיכולת להטמיע בהם הרגלי אכילה בריאים קלה יותר מכפי שחשבתם.
אכילה היא הנאה ולא רק צורך פיזיולוגי
כמה פעמים חטפתם אתם משהו לאכול ככה על הדרך? כמה פעמים ראיתם את הילדים אוכלים במהלך תנועה או משחק במחשב? מחקרים הראו שאכילה בהיסח דעת אינה משדרת אותות שובע באותה מהירות כמו אכילה מודעת סביב שולחן. אני ממליצה לכם ללמד את ילדיכם לאכול וליהנות מהאכילה סביב שולחן. כך יותר קל לשים לב כמה אכלנו ומה בדיוק אכלנו, מה גם שמנגנון רעב-שובע חוזר לתפקד.
אנחנו תמיד מודל לחיקוי
נסו להיזכר מה צובט לנו בלב ומגרה לנו את פקעיות הטעם. לרוב, מאכל שמאפיין חג מסוים או את הלך הרוח בבית, יגרום לנו לרצות לאכול אותו. לכן, צרו הרגלי אכילה בריאים סביב ערכים תזונתיים וכמה הם מעצימים את הגוף. למשל, צרו שגרה בה בכל יום שישי תפנקו את הילדים בכוס מיץ רימונים, שהוא כאמור מלך הפירות ועשיר במינרל המגנזיום, שישמור להם על פעילות שרירים תקינה, בויטמין C שיחזק להם את מערכת החיסון בעונת המזגנים והבריכות, וכמובן את המינרל המיוחס והחשוב אשלגן, שישמור להם על שריר הלב. מבחינת הילדים, הם יחכו לכוס האוצר האדום הטעים. מבחינתכם, הם מקבלים את מנת הבריאות שלהם.
הקדימו תפוז למכה וחזקו אותם
פירות הדר ידועים בסגולות החיוביות שלהם. התפוז ידוע בזכות שפע ויטמין C אשר לוכד רדיקלים חופשיים המושפעים גם בזמן לחץ חברתי האופייני לגילם, ויודע לנטרל אותם. תפוז אחד יספק 70% מכמות ויטמין ה-C המומלצת ליום. ואם לא די בכך, לתפוז חומר צמחי שנקרא הספרטין, ולו יכולת לעכב אנזימים ספציפיים המייצרים כולסטרול וכך להפחית את השומן בדם. כל אלה הופכים את התפוז למנת מולטי חיזוק עבור ילדינו.
שימו על השולחן, אל תשאלו
לרוב אנו שואלים את הילדים: מה בא לך? מה אתה רוצה לאכול? התחשבות היא מצוינת, אך במקביל נסו להניח בכל ארוחה ירקות חתוכים על השולחן לפני שהמנה העיקרית מגיעה, או פירות חתוכים כארוחה בפני עצמה. עם הזמן הם מתרגלים לאכול יותר ירקות ופירות ממגוון סוגים.
"הוא לא יאכל את זה בחיים"
הפסיקו להניח הנחות. נכון יש ילדים עם טעמים והעדפות מובהקים, אך טעם הוא דבר נרכש ומשתנה, אפשרו להם לשנות את דעתם ולא לקבע אותם, אולי הם יפתיעו אתכם לגמרי. הימנעו מלהדביק להם תווית של ילדים סלקטיביים באכילה, כאלה שלא אוכלים כלום. לרוב, אנחנו ההורים נישבר מול ילד ״שובת רעב״ כזה, וניתן לו כרטיס פתוח לחטיפים וממתקים, העיקר שיאכל. זכרו שילד רעב הוא חלילה לא ילד מורעב.
"אצלנו לא אוכלים את זה"
נפוץ לראות הורה עם טעם סלקטיבי, וילד שמחקה את עקבותיו. זכרו, הילד שלכם הוא לא אתם, תנו לו לגלות ולהבין בעצמו מה הוא אוהב.
הגישו בצלחות קטנות
עם עידן השפע, הגדלנו את הכול. הסיבה העיקרית היא כי זה אפשרי וזה כל כך נגיש. חזרו ל"מקורות", שימו לב שצלחות ההגשה והקעריות יהיו קטנות. העין משתתפת באכילה, ונרצה לראות את הצלחת מלאה אם היא קטנה, אך גם אם תהיה גדולה. כמובן שניתן למלא את הצלחת מספר פעמים, עד תחושת מלאות.
"הוא עוד רעב"
כשהילד זועק שהוא רעב, עצרו לרגע וחשבו. האם הוא רעב או משועמם? לאחר ארוחה תורגש תחושת השובע רק אחרי כ-10-15 דקות. בינתיים נסו לדבר ולנהל שיחה מעניינת, כך תרוויחו זמן איכות ועל הדרך שיפור מנגנון שובע-רעב אצל ילדכם.
אכילה חברתית
לכל ילד אישיות משלו, ופה תשומת הלב שלנו הכרחית. יש ילדים שאוהבים פרטיות ושקט, אותם נחשוף בבית למזונות חדשים בפרטיות שלהם, כדי לאפשר להם לבדוק האם מזונות אלה מוצאים חן בעיניהם. יש ילדים שפורחים בחברה, אותם תוכלו לחשוף למזונות חדשים ובריאים לצד חבר או חברה שאוהבים מזון, זה ויהוו עבורם דוגמה אישית.
שחקו עם אוכל
ילדים, והאמת שגם מבוגרים, אוכלים עם העיניים. צרו צורות ופרצופים עם אוכל, ושתפו את הילדים ביצירה. כך תרוויחו זמן איכות איתם, וגם אכילה של מזונות בריאים כמו פרצוף פלפל אדום שבתוכו חביתה, וירקות מקשטים כאף, אוזניים, פה וכובע.
פאסט פוד = ג'אנק פוד
נכון, הרבה יותר פשוט וזול להאכיל במהירות ובפשטות את הילדים, אך חשוב להבין שלרוב מזונות אלו מעובדים עד שלא נשארים בהם ויטמינים ומינרלים, אלא רק אחוז שומן גבוה. זכרו כמה אנחנו כמבוגרים שומרים על המשקל כדי להיראות ולהרגיש יותר טוב, ילדינו שווים לא פחות מאתנו.
אם זה זוהר, התרחקו
דמויות בקופסה, צבע שמשאיר כתם זרחני בפה – התרחקו. אפשרו לילדכם ממתק או חטיף בתדירות שתבחרו מראש (פעם ביום, פעם בשבוע), אך עדיין היכולת לנווט ולהמליץ על חטיף יותר בריא מאוד משמעותית, והיא שלכם.
