לקראת תקופת החגים המתקרבת, משרד החקלאות מפרסם את נתוני הצריכה של המאכלים הפופולריים בראש השנה:
ישראלי צורך כ- 11 ק"ג דגים בממוצע בשנה. בחודש תשרי עולה הצריכה הממוצעת פי שניים לעומת חודשי השנה האחרים ועומדת על 1.8 ק"ג לאדם. 50% מהצריכה השנתית של דבש נצרכת סביב ראש השנה, כ- 300 גרם לנפש בממוצע. ב- 2011 צרכנו כ- 125 תפוחים בממוצע לאדם. הרימונים ממשיכים לזכות להצלחה – בשנה האחרונה החלו להניב פרי לא פחות מ- 4,000 דונם נוספים של מטעי רימון שניטעו בשנים האחרונות, ובמהלך השנתיים האחרונות ניטעו לא פחות מ- 8,000 דונם מטעי רימון חדשים. היבולים עלו משמעותית, ובתוך שלוש שנים זינק ייצוא הרימונים מישראל פי 2.5.

דגים
בחודש ממוצע צורך הישראלי כ- 900 גרם דגים (כ- 11 ק"ג לשנה), ואילו בחודש תשרי נוסקת הצריכה פי שניים ומגיעה ל- 1,800 גרם לנפש.
בחודש תשרי נצרכים 1,000 טון קרפיונים לעומת 350 טון בשאר חודשי השנה, 850 טון אמנון בחודש תשרי לעומת 500 טון בשאר חודשי השנה, ו- 350 טון בורי בתשרי, לעומת 170 טון בשאר חודשי השנה.
הצריכה המקומית לנפש נמוכה מאוד לעומת הצריכה במדינות אחרות: מדינות הים התיכון צורכות לשנה 20 – 40 ק"ג לנפש, ביפן צורכים 60 ק"ג לנפש, והאמריקאים צורכים 6 – 7 ק"ג לנפש לשנה. 
בשנת 2011 צרכנו כ- 75,000 טון דגים, מהם 25,000 טון דגים טריים מייצור מקומי ו- 50,000 טון מייבוא (ברובו קפוא). הייצור המקומי של הענף (25,000 טון) נחלק לשלושה מקורות: חקלאות מים (מדגה) כ- 19,000 טון (כ- 75%), דייג כ- 4,000 טון (כ- 15%) וחקלאות ימית כ- 2,000 טון (כ- 10%).
בשנה הקרובה לא צפוי מחסור בדגים, לאור מזג האוויר הנוח שאפיין את החורף האחרון והשיפורים הנכנסים דרך קבע לענף גידול הדגים, המבטיחים אספקה שוטפת ורציפה.

רימונים
בתקופת החגים צורכים בארצנו כ- 6,000 טון רימונים, מתוך כ- 14,000 טון רימונים אותם צורכים הישראלים לאורך כל השנה. ישראלי אוכל בממוצע כ- 3 רימונים בשנה.
לפרי ערך בריאותי גבוה, הוא מכיל נוגדי חמצון, ויטמין C וברזל בכמויות גבוהות. נכון להיום, הפרי משווק בשלמותו, כגרגרים באריזות החוסכות את עבודת הקילוף, כמיצים טבעיים, כמשקאות אלכוהוליים, גלידות ואף כמוצרי בריאות וקוסמטיקה. הזנים העיקריים הם: "עמק" (ורוד), "עכו" ו"שני" (אדומים) – מוקדמים, "הרשקוביץ" (אדום וחמצמץ) ו"כאמל" (חמוץ-מתוק וגדול) באמצע העונה,  ו"וונדרפול" (חמוץ-מתוק וגדול) המאוחר, שאת פירותיו ניתן למצוא על המדפים עד סוף החורף.

דבש
50% מהתצרוכת השנתית של דבש בישראל נצרכת סביב חגי תשרי, ובעיקר סביב ראש השנה. המדובר ב- 2,000 טון בקרוב הנצרכים בחודש אחד.
ישראלי ממוצע צורך בחודש תשרי כ- 300 גרם דבש בממוצע (לפי חישוב האוכלוסייה החוגגת את חגי תשרי). במהלך השנה כולה צורכים הישראלים כ- 3,600 טון דבש, כחצי ק"ג דבש לנפש. 
סוגי הדבש מראים שונות גדולה בטעם ובארומה. העובדה שהדבורים אוספות צוף מפרחים שונים גורמת לשינויים בהרכב הדבש מלבד השינויים הבולטים של טעם, ריח וצבע. איכות הדבש הישראלי גבוהה, ביחס לדבש האירופאי או האמריקאי הודות למגוון גדול של צמחיה ותנאי סביבה. דבש מסווג לפי מינים על פי הפרח ממנו נאסף הצוף ועל פי העונה והמיקום בהם נאסף הצוף.
ככלל , מבחינים בין הדבש הכהה, שמקורו לרוב בצוף אבוקדו או בצוף אקליפטוס, לדבש בהיר, שמקורו בצוף הדרים וצוף פרחי בר. הדבש הכהה מכיל שיעור גבוה יותר של מינרלים, בהם אשלגן, ברזל, זרחן, נתרן ומגנזיום, ומתאים למאכלי "חורף", כדוגמת: קדירות ובשרים. הדבש הבהיר מתאים לבישולים "קיציים" של ירקות, עוף, סלטי ירקות ופירות ויוגורט.
הדבש נוזלי וצמיגי בעת הרדייה. במהלך חיי הדבש הוא מתגבש והופך מנוזלי למוצק. לכל דבש קצב ההתגבשות וצורת ההתגבשות האופייניים לו. דבש מגובש הוא טבעי לכל דבר ועניין, יש צרכנים המעדיפים אותו על דבש נוזלי מסיבות טעם ואסתטיקה.

תפוחים
ישראלי אוכל בממוצע כ- 125 תפוחים בשנה, והעלייה לקראת חגי תשרי קיימת אך היא מינורית.
הזנים העיקריים הינם: "זהוב" (ירוק-צהוב), "סטארקינג" (אדום), "גרניסמית" (ירוק), "גאלה" (אדום-צהוב), "פינקליידי" (אדום-צהוב), "יהונתן" (אדום) ו"ענה" (אדום-ירוק).