בכל פעם שקונים גבינות המיועדות ליותר מארוחה אחת, עולה השאלה איך שומרים ומאכסנים אותה בבית. יש מספר כללים פשוטים, אבל לפני הכל – איך בכלל קונים גבינה? איך לבדוק אם היא עדיין במצב טוב? האם דרגת הבשלות שלה היא הדרגה הנכונה?

כל אחד וטעמיו עמו. ישנם האוהבים את הגבינה שלהם בשלה, חזקת טעמים וארומות. ישנם מי שאוהבים את הגבינות שלהם עדינות יותר ומעט קשות יותר במרקמן.

אם אתם אוהבים גבינות בשלות, הגבינות המומלצות הן ברי וקממבר, ורצוי שיהיו מעט רכות אם אתם מתכוונים לצרוך מהן תוך יום או יומיים.

לאוהבי הגבינות הקשות מאוד כמו פרמזן, גרוייר או דומות להן – יש לוודא שאינן יבשות. שטח הפנים שלהן צריך להיות שלם, ללא חריצים, וצריכה להיות להן מעט גמישות. גבינות אלה לא מתיישנות היטב מחוץ למחלבה (עד 3 שנים). שימו לב: מי שמוכר לכם פרמזן מיושנת שבע שנים, הרי שהוא מוכר לכם סחורה ישנה, ולא גבינה מתיישנת.

אגב פרמזן, אין הבדל בין הגבינות הארוזות כמשולשים בוואקום, לבין גבינות שנחתכות מגלגלי גבינה, במשקל במעדניות. להפך, הגבינות בוואקום שומרות טוב יותר על הלחות שלהן ועל הארומות.

לכל גבינה הריחות והטעמים האופייניים לה וזה מה שמבדיל ביניהן בסופו של דבר. יש גבינות מסוימות שלאחר תקופת זמן, מפתחות ארומות חזקות יותר. בעיקר גבינות עובש אך לא רק.

גם מבחינת צבעים, צבען של הגבינות משתנה. צבעיהן מתכהים: לבן הופך צהבהב, צהוב הופך ענבר וחום. בגבינות קשות שונות אפשר לראות גבישי סוכר חלב מתגבשים, נוצצים ומבריקים. אלה הם סימנים טובים, שכאשר מופיעים בגבינות הנכונות, הנם ערובה לאיכות ולדרגת ההתיישנות. מצד שני, חלק מהגבינות מוציאות ומפרישות את שומן החלב ומקבלות ברק של השומן. גבינות אלו מתייבשות לאחר זמן קצר.

ובבית: מומלץ להוציא את הגבינות מהמקרר כשעה לפני הגשתן לשולחן האירוח ולאכול בטמפרטורת החדר.

צילום אסף לוי