מושו בר – מחתרת בלב תל אביב

כשמסעדת ק-פה האנוי נפתחה היו דיבורים על הכוונה להשתמש גם במרתף. שנתיים אחרי ובעזרת שיתוף פעולה עם קבוצת ג'ספר ג'ונס ועבודה עם ההרבליסט דוד אלבז נפתח מושו בר והוא שווה את ההמתנה והמסתורין

אם אתם הורים לילדות וילדים, אתם בוודאי מכירים את מושו – דרקון מזל מתוחכם מהמיתולוגיה הסינית שמככב בסרט הקולנוע מולאן (Mulan). מה תגידו אם אספר לכם שבתל-אביב פועל כבר כמה חודשים בר קוקטיילים מחתרתי, שנקרא על-שם הדרקון החביב הזה? מושו הוא בר שפועל במרתף בניין דירות במרכז תל אביב, ששימש פעם כספת של בנק. לא תמצאו על הבניין שלט שמעיד על קיומו של בר במקום, אבל ולי ולחברתי היה מזל – הזמינו אותנו, הובילו אותנו למרתף, ואפילו מסרו לנו את הקוד לשער (ומיד סיפרו לנו שמחליפים אותו מדי שבוע). לא הזמינו אתכם? תצטרכו להזמין מקום באמצעות הודעת ווטסאפ, ורק אז לקבל את הוראות ההגעה שכוללות כניסה למסעדת ק-פה האנוי, ירידה במדרגות צרות, והיתקלות בקירות בטון עבים, דלת של כספת (שמובילה לשירותי הנשים), ובסורגים השחורים של שער הכניסה לבר. הבטיחו מחתרתי, ומקיימים.

באו עם טאטאקי טונה. צילום אודליה בנאי
באו עם טאטאקי טונה. צילום אודליה בנאי

ביקרתי במושו עם חברתי ש., אישה שכמוני אוהבת לאכול ולשתות, ומבינה דבר או שניים (או שבעים) בקולינריה ואלכוהול. ירדנו במדרגות הצרות בעקבות המארח שלנו, נכנסנו לבר והרגשתי שאנחנו בסוג של יקום מקביל, מסתורי ומבטיח. העיצוב מדמה בית מרקחת סיני, עם ארונות בהם ניצבים מכלים עם מרקחות צבעוניות, וצנצנות צמחי מרפא, אבל האסוציאציה שלי, חובבת סרטים וסדרות על מכשפות, לקחה אותי למרתף נסתר בו מכשפות רוקחות שיקויים. העיצוב מודרני כאשר ספות קטיפה משרות אלגנטיות, וידאו ארט שמוקרן על הקירות מוסיף פאנקיות למיקס, ובואו לא נשכח את האלמנטים היפניים וסיניים שנמצאים בכל מקום. מאוד אקלקטי, ויחד עם זאת יש משהו מרגיע ונעים בווייב של המקום. אולי זו הסיבה לכך שלמרות שהעלינו את ממוצע הגיל במושו, ובקלות יכולתי להיות אמא של העובדים וחלק ניכר מהלקוחות, הרגשנו מאוד נוח.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

התיישבנו על הבר (שמציע ווים לתליית תיקים – נקודה לזכות המקום), והברמנים הצעירים (איך לא?) הציגו עצמם בפנינו ושאלו לשמותינו (נקודת זכות נוספת). לאורך הערב הם הפגינו ידע, הבנה באוכל ובאלכוהול, וגם בתרבות ובשירות (והנה עוד נקודת זכות). תפריט הקוקטיילים של מושו מעניין, מלא הומור, ומתבסס על ביטרים וג'לים שהם מכינים בעצמם. לא תמצאו במקום סוכר לבן אלא מייפל, סוכר קנים וסילאן. הם גם לא חוסכים בפירוטכניקה של עשן ואש (פלא שהרגשתי כאילו אני במרתף מכושף?), הגשת קוקטיילים בכלים מיוחדים, והרבה SHOW. הרי בשביל זה באנו. האלכוהול שולט במושו, וגם המנות בתפריט האוכל הקטן שהרכיב שף עידן פרץ, מכילות אלכוהול ומותאמות לקוקטיילים ספציפיים המוגשים בבר.

הגשת קוקטייל Let's get phe Jack. צילום אודליה בנאי
הגשת קוקטייל Let's get phe Jack. צילום אודליה בנאי

אחרי שקיבלנו מתאי, מנהל הבר, הסבר ארוך ומפורט על תפריט הקוקטיילים, בחרה ש. ב- Black Swan San (טקילה אל חימדור רפוסדו, שיכר צ׳ויה, סירופ סומסום שחור ואנגוסטורה, 51 ₪) – קוקטייל שחור וסקסי, חמוץ מתוק ומלא אומאמי (אני נשבעת שבלוטות הטעם שלי זיהו סויה). אני הזמנתי Let's get phe Jack (וויסקי ג'ק דניאלס, ג'ינג'ר, מייפל ומיץ לימון טרי, 54 ₪) – קוקטייל הארד קור, שעושן מול עינינו באמצעות מכשיר שהזכיר נרגילה חשמלית, והוגש בתוך פעמון זכוכית מלא בעשן. באופן טבעי, הטעם המעושן היה מאוד נוכח, והיה בו גם משהו דגי נעים ורענן. היינו חייבות להזמין אוכל, גם כדי לאזן את כמות האלכוהול וגם כי היינו רעבות.

סלט פאפאיה. צילום אודליה בנאי
סלט פאפאיה. צילום אודליה בנאי

חלקנו Papaya Homeopathy (סלט פאפאיה עם רוטב קוקוס, בוטנים, כוסברה ורום, 39 ₪) –  סלט טעים מאוד, רענן, חמצמץ, חרפרף, ומאוד מאוזן. מנה מוצלחת מאוד שהייתי שמחה להזמין שוב. הזמנו גם באו עם טאטאקי טונה (טאטאקי טונה אדומה, מלפפון, וואסבי, שמן כמהין וטוביקו שחור, 55 ₪) – מנה של שלושה באו פתוחים שעטפו פרוסת טונה אדומה צרובה, סרט מלפפון, וטוביקו כתום. הוואסבי היה מאוד עדין, למעשה עדין מדי, ושמן הכמהין לא הורגש. המנה היוותה ניגוד מוחלט לסלט הפאפאיה, משום שהייתה מעט תפלה, ופחות מעניינת.

Black Swan San. צילום אודליה בנאי
Black Swan San. צילום אודליה בנאי

הגיע הזמן לסיבוב קוקטיילים נוסף, והפעם החלטתי להיות הרפתקנית (למה לא?), ובחרתי לתת לאלדר הברמן, להרכיב לי קוקטייל מתוך מדור ה- Old Fashioned בתפריט. הייתי צריכה לבחור את סוג האלכוהול, הממתיק שאני מעדיפה, ואת הביטר שמתאים למצב הרוח שלי. בחרתי בג'ין, סוכר קנים, ואנגוסטורה תפוז, וקיבלתי עוד קוקטייל חזק שהורכב מג'ין יבש של בומביי ספייר, קוואנטרו, מעט אבסינט, וכמובן סוכר קנים ואנגוסטורה תפוז. קוקטייל קשוח משהו, שניחוח התפוז היה מאוד נוכח בו, וגם כאן היה מעט SHOW, כשמכשיר מיוחד הפך קוביית קרח גדולה לכדור מול עינינו, לפני שהונחה בכוס שלי.

ויתרנו על קינוח, אבל גם שני הקינוחים בתפריט מותאמים לקוקטיילים: האקזוטי – סורבה קוקוס ומנגו, סלט פירות עונתיים, מי יסמין ונענע (37 ₪) הולך עם קוקטייל Pina Pho-Bo; וקקאו יפני – קרם שוקולד, קראנץ מאצ'ה (39 ₪) עם קוקטייל Dragon's Nest.

צילום יהונתן בן חיים
צילום יהונתן בן חיים

כשמסעדת ק-פה האנוי נפתחה, היו דיבורים על הכוונה להשתמש גם במרתף, ועכשיו, שנתיים אחרי ובעזרת שיתוף פעולה עם קבוצת ג'ספר ג'ונס ועבודה עם ההרבליסט דוד אלבז, נפתח מושו בר, והוא שווה את ההמתנה והמסתורין. בר פאנקי ואלגנטי כאחד, קוקטיילים משובחים, שירות מצוין, ואווירה צעירה שגם מי שעברו את גיל 40 ירגישו בה בנוח. בימים א-ה' יש במקום Happy Hour שמציע 1+1 עם הקוקטיילים. ואיכשהו יש לי תחושה שאפגש שוב בקרוב עם המרתף המחתרתי.

מושו – פרישמן 77 תל אביב, 054-7000163 (מענה בווטסאפ בלבד החל מ-17:00), א'-ה' 19:00-1:30, שישי סגור, שבת שעה מצאת השבת, כשר

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר