- מלטה היא ארץ מיוחדת ומפתיעה, מלאה בקסם ויופי. השילוב המיוחד בין המפרצונים הקטנים, הסלעים והמצוקים המרשימים, עם ההיסטוריה הענפה השזורה בכול חלק במדינה; הם שיוצרים את התלכיד המיוחד. המדינה הקטנה נטולת אוצרות טבע עליהם ניתן להתבסס כלכלית, השכילה להבין שהמשאב העיקרי שעליו היא יכולה לבנות הוא תיירות. כל המשאבים במדינה מופנים לחיזוק התיירות, וזה ניכר כמעט בכול פינה. כמו רבים המגיעים לחופשה במלטה, גם אנחנו ממש הפתענו לטובה מהעושר והמגוון הרחב שמדינה זו מציעה לתיירים; תמהיל ייחודי של עבר והווה היסטוריה וארכיטקטורה לצד קולינריה נהדרת, והכול באווירה תוססת.
כבר מהמאה ה-16 מתגלגל סיפור, יש יאמרו אגדה, על כך שכשהתורכים רצו לכבוש את מלטה, נשלחה אונייה עם סיירים להכיר את השטח. האגדה מספרת שרב החובל לא היה, איך נאמר, המצפן הכי מדויק מבין רבי החובלים בצי הטורקי – טעה בניווט ולא הצליח למצוא את מלטה. האמת היא שניתן להבין כי בלי רחפן לא פשוט למצוא בים התיכון אי ששטחו 316 קמ"ר. כשרב החובל חזר למפקדיו ונשאל מה מצא, ענה בפשטות "מלטה יוֹק", כלומר – אין מלטה.
לאורך שנים עשה סיפור זה שירות רע למלטה, ולא קידם את רצון התיירים להגיע – אבל לא עוד. מלטה קרובה, ומאוד מתאימה לתייר הישראלי. קל ונוח להגיע למלטה מישראל בטיסה של 3 שעות ב"אייר מלטה". נוחתים בשדה התעופה הקטן במרכז מדינת איים זאת, ומיד נטמעים באווירה המיוחדת וברחובות המיוחדים מלאי האדם.
מלטה ממוקמת במרכז הים התיכון, ומורכבת משלושה איים. הראשי נקרא 'מלטה' והשניים הקטנים – 'גוזו' ו'קומינו'. כל אי מורכב ממספר ערים וכפרים, שלמען האמת המעברים ביניהם כמעט לא מורגשים. לכל אי יש האופי המיוחד שלו, והתנועה בין האיים מאוד קלה – שייט קצר במעבורת.
מיקומה המיוחד של מלטה במרכזו של הים התיכון ,על קווי השייט המרכזים של אוניות העוברות דרך מיצרי גיברלטר אל הים התיכון, הפך אותה ליעד נחשק לכובשי האזור ומקום מועדף למנוחה בדרך לאפריקה. גם היום ניתן לראות במהלך הטיסה, רגע לפני הנחיתה באי, את מספרן העצום של אוניות העוגנות למנוחה סמוך למפרצים המרכזיים של האי. לאורך ההיסטוריה נכבשה מלטה על ידי עמים רבים שהותירו בה את רישומם במסורת, במנהגים, באוכל, בארכיטקטורה, ואפילו בשפה המדוברת באי – מלטזית.
הגענו למלטה לחופשה של חמישה ימים, עם תוכנית ביקור מלאה בשפע אטרקציות מעניינות. התמקדנו במרכזיות ביניהן, והוספנו גם נקודות בתחום הקולינריה המקומית ששמעה יצא למרחוק.
כמו השפה המלטזית, שהיא סוג של ערבוב בין שפות – איטלקית, ערבית ואפשר לשמוע גם מספר מילים בעברית, כך גם המטבח המלטזי מאופיין בדמיון ונגיעות של מטבחים של השכנים-הכובשים שהיו בה. המטבח האיטלקי מודגש מאוד עם השימוש בבצק איכותי, ירקות טריים וגבינת ריקוטה. כמו כן יש כאן טעמים מודגשים מהמטבחים הצפון אפריקאים כמו לוב וטוניסיה, עם שימוש רב בתבלינים וחומרי גלם ים תיכוניים – הרבה שמן זית, זיתים, קטניות ועוד.
נחתנו במלטה אחרי טיסת לילה קצרה ומעט שינה. הבטן הרגישה שכבר צהרים ודרשה את שלה – ארוחת בוקר. אין כמו להתחיל את היום הראשון באי עם המאפה הלאומי פסטיץ ביחיד ופסטיצ'י ברבים. זהו מאפה מבצק פילו – מעין בורקס עדין, שכול ביס ממנו מתפצח בפה. הפסטיצ'י עשויים בדרך כלל עם מילוי גבינת ריקוטה טרייה, ואז שמם pastizzi tal-irkotta. אפשרות נוספת הם פסטיצ'י במילוי קרם אפונה – pastizzi tal-piżelli.
המקום המומלץ ביותר לטעום בו את הפסטיצ'י, הוא בית קפה במוסטה – קרוב לשדה התעופה, ששמו Is-Serkin – Crystal Palace, בית קפה אותנטי בו המקומיים פותחים בו את הבוקר. לצד המאפה הפריך מוגש תה עם חלב – כן, עם חלב! "זה נשאר לנו במסורת מהתקופה שהאנגלים שלטו באי", מספרת מריה המדריכה שלנו.
ולטה
ולטה (Valletta) היא עיר הבירה של מלטה. הביקור בה הוא באמת חוויה יוצאת דופן. לא במקרה קיבלה את התואר "המוזיאון הפתוח הגדול בעולם", ולאחרונה נבחרה להיות אתר מורשת עולמי של אונסקו . להבדיל מבירות אחרות בעולם בהן יש רובע שנקרא "הרובע העתיק", ולטה כולה הינה עיר עתיקה. האבירים ששלטו במלטה בין המאות 16 עד 18, הותירו בעיר את חותמם העמוק. מורשת האוצרות של אבירי סנט ג'ון נמצאת כמעט בכל פינה בעיר, כשהארמונות, המבצרים והכנסיות מפארים את ולטה בעושר ארכיטקטוני יוצא דופן..
קתדרלת סנט ג'ון השוכנת בלבה של ולטה, מציגה את פאר האומנות של המאה ה-16 – רצפות שיש מהממות, ציורי קיר עוצרי נשימה. בתוך הקתדרלה יש קַפֵּלוֹת – חללים שהוקדשו למדינות שונות, כל אחת בצבעים שונים, עם עיטורים בארוקיים מקוריים ייחודיים. נקודת ציון מיוחדת שחובה להגיע לצפות בה בקפלה הרביעית, היא תמונתו של הצייר קאראוואג'יו, שצייר את עריפת ראשו של יוחנן המטביל, וגם חתם על הציור. בביקורנו הייתה לנו הזכות לראות את שטיחי הקיר, שנארגו בעבודת יד ומוצגים לתיירים במקום. העין לא מצליחה לשבוע ולהכיל את כל היופי והפאר של הקתדרלה.
ולטה מציעה המון נקודות יפהפיות לעצירה ולצילום תמונות, בהן כמעט מכל פינה מבצבץ הים. בין המבנים החשובים בעיר קתדרלת יוחנן הקדוש, הכנסייה הכרמליטית בעלת הכיפה המיוחדת אותה ניתן לראות בקו הרקיע של העיר, תיאטרון מנואל, ארמון הגרנד מאסטר, מבצר סנט אלמו וחומות העיר.
טיול למלטה לא יהיה שלם אם לא שטתם ב-‘dgħajsa – סירה שמאוד מזכירה במראה את הגונדולות של ונציה, המשמשת כמונית מים מסורתית. הספינה התפתחה במאה ה-17, ושימשה באופן נרחב כמעבורת נוסעים בנמל. עלינו על סירה זו במזח הגדול של ולטה, ושטנו בה לעיר ויטוריוסה (בירגו). משך השייט כ-15 דקות.
לפני שיוצאים לשייט, על טיילת ציורית לצד הנמל שוכנות מספר מסעדות משובחות, המגישות אוכל מקומי. אנחנו נכנסנו ל- Browns Kitchen, מסעדה מקומית המציעה חווית אוכל עשירה בישיבה ממש על קו המים, לצד הסירות העוגנות בנמל. המסעדה מגישה פיצות, פירות ים ומנות בשר מצוינות בטעמים ים תיכוניים מודגשים. נהנינו מאוד מהריזוטו השחור עם פירות ים, מנה עשירה וטעימה במיוחד. כמו כן הזמנו דג טרי על הגריל, שהוכן שלם ופולט לידנו על ידי המלצר – איזה פינוק נהדר.
מוסטה
העיר הקטנטנה מוסטה (Mosta), שממש מחוברת לבירה ולטה, הינה נקודת ציון חשובה לביקור, שלא תמיד נכללת במסלולי הטיול "הרגילים" באי.
במוסטה ניצבת "כנסיית עליית מרים", או בשמה הרשמי "כנסיית הרובע", שבנוסף ליופייה עוצר הנשימה יש לה סיפור אמתי מרגש, שהמאמינים רואים בו נס. הכנסייה בנויה בצורת גליל עם כיפה יוצאת דופן בגודלה וביופייה. עד כאן "רגיל". במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-9 ביוני 1942 בשעה 16:40, הפציצו מטוסי הנאצים את מלטה, ולאחר שנלכדו באש נ"מ בריטית, השליכו את פצצותיהם מעל מוסטה ונמלטו. שלוש פצצות במשקל 225 ק"ג כל אחת פגעו בכיפת המבנה, בעת שכ-300 איש המתינו בתוכו לתחילת המיסה. שתיים מהפצצות החליקו על הכיפה ונפלו אל הרחבה שמחוץ למבנה, ואילו השלישית פערה חור בכיפה ונפלה לתוך הכנסייה. הפצצה פגעה בשניים מהקירות, ולבסוף נחתה על רצפת המבנה. אף אחת משלוש הפצצות לא התפוצצה ואיש לא נפגע. האירוע נודע כ"נס הפצצה". בביקור ניתן לראות את המקום בו פגעה הפצצה ברצפת הכנסייה, ומרגש אף יותר – לראות את הפצצה עצמה, השמורה בחדר צדדי.
ממליצה לא להתעצל ולעלות במעלה המדרגות הספירליות לגג המבנה לתצפית מרגשת של העיר.
כ-300 מטר מהכנסייה נמצאת מאפיית לחם בת יותר ממאה שנים. שמו של הלחם המלטזי יצא למרחקים, ואני ממש ממליצה לכול מי שמגיע לאי לטעום את הלחם המלטזי האמיתי – לחם מחוספס כפרי נהדר בטעמים עזים, מבחוץ קשה וקרנצ'י מבפנים. שמו 'פטירה' (Ftira), והמלטזים מאוד גאים בו.
'גוזיטן פטירה' הוא מאפה ממשפחת הפטירה, רק שהוא בצק שטוח (במראה כמו פיצה) עם מילוי מסורתי בריקוטה טרייה ותפוחי אדמה. את הפטירה הזו מומלץ לטעום בכל האי, אבל במיוחד באי השכן גוזו. ממש שווה לעצור בכפר Nadur, ולראות את המאפייה המיוחדת – "מפעל" משפחתי קטנטן, שהתנור שלו מוציא עונג של מאפים. קנו לכם פטירה אחת או שתיים והמשיכו למצוק הקרוב בגוזו. עמדו מעט רחוק מקצה הצוק, הביטו בים, הרגישו את הרוח הנעימה בפנים ואיכלו פטירה חלומית. מה צריך יותר כדי להיות מאושר?
הכפר של פופאי
מומלץ להגיע לכפר של פופאי, אתר הצילומים שניבנה במיוחד לסרט ב-1980, נשמר במלואו והפך לפארק שעשועים לצעירים וצעירים ברוחם. במיקום מושלם במפרץ קסום עם מי טורקיז, אפשר עד היום לדמיין את רובין ויליאמס ששיחק את פופאי, מהלך בין שבילי הכפר. בימים אלה הכפר נמצא בשיפוצים בגלל מפולת אבנים שפגעה בו, אז לפני שנוסעים למקום ממליצה לברר.
כפר הדייגים מרסשלוק
המפורסם בכפרי מלטה, הוא כפר הדייגים מרסשלוק (Marsaxlokk). למרות ששם הכפר נשמע כאילו נמצא באזור בוואריה או היער השחור בגרמניה, מקור השם של כפר דייגים זה הוא 'מרסה' שפירושו נמל, ו'קסלוק' שפירושו דרום-מזרח במלטזית. למרות היותו תיירותי מאוד הביקור בכפר הקטן הינו חוויה מומלצת. אי אפשר לעמוד בפני יופיו של המפרץ הקטן עם המים הצלולים, בו עוגנות עשרות סירות דייגים אותנטיות. הליכה נעימה של 20 דקות מצד אחד של המזח לצדו השני, תוך הצצה מתעניינת בדוכני המזכרות, דוכני המתוקים וגם פירות באווירת שוק קלילה, תמיד מהנה מאוד. כיאה לכפר דייגים יש כאן מספר מסעדות דגים.
האי גוזו
לכול אחד מהאיים של מלטה יש אופי ומראה שונה. האי מלטה שמאכלס את רוב תושבי המדינה הינו צפוף פקוק ורועש, ולעומתו האי גוזו הרבה יותר ירוק שליו ורגוע. ביקור במלטה לא יהיה שלם ללא ביקור באי המקסים הזה. במרחק 25 דקות שייט במעבורת היוצאת מהנקודה הצפונית באי(Cirkewwa), קצב הלב יורד ויש תחושה של מעבר בזמן לאחור, אל עבר אותנטי וטבעי יותר.
בגוזו יש מספר מוקדי ביקור מעניינים – מצודה, מקדשים עתיקים, וכנסיות שבאחת מהן ביקר האפיפיור כשהגיע למלטה. אנחנו בחרנו לפתוח את הביקור שלנו בטיול הליכה נינוח על מצוקי סנאפ, אחד המקומות המיוחדים והנסתרים בגוזו, כפי שהסביר לנו מדריך הטיול שלנו פיטר מחברתGozo Adventures , המתמחה בטיולים וחוויות מיוחדות באי כמו צלילה, טיולי קייאקים ועוד. המצוקים הגבוהים ממוקמים בצד הדרומי של האי ומציעים נוף מרהיב – ערבוב של צמחיה ומצוקי ענק המגיעים עד הים, ויוצרים מפרצוני תכלת טורקיז מהממים.
מומלץ לצאת להליכה קצרה בין בתי הכפרים. שווה להגיע לחוף קסלנדי המקסים – חוף חולי אדמדם. העיר המרכזית של האי נקראת ויקטוריה אך בפי המקומיים נקראת רבאט, ובה יש הרבה מסעדות איכותיות במיוחד, שמגישות את כל הטוב מהים אבל לא רק.
אין עוררין שטעמם של הדגים ופירות הים הכי טוב אם אוכלים אותם טריים. בגוזו אתם יכולים בטוחים שהדג שאתם אוכלים שחה בים ממש לא מזמן. הגענו למזח הקטן בצד הצפוני של גוזו בכפר במרסלפורן לאזור המסעדות – כולן פרושות לצד המפרצון עם מי הטורקיז. סועדים במסעדת Il- Kartell. תפריט המסעדה עשיר ומגוון; מציע לסועדים מרקים בריאים, סלטים, מגשי אנטיפסטי, וכמובן דגים ופירות ים טריים, וגם בשר. פתחנו עם מבחר מתאבנים מלטזים, והמשכנו עם מנת דגל מקומית – תמנון בבישול ארוך ברוטב עגבניות, לימון וצלפים. יין רוזה מקומי הלך נהדר עם ארוחה זו.
איפה ישנים במלטה
חשוב לזכור שמלטה ממש קטנה – המרחק בנסיעה מצד אחד של האי לצדו השני הוא שעה וחצי, כך שהכול קרוב וממש נגיש. האמת היא שאין מקום מסוים במלטה שהוא טוב או עדיף על מקום אחר. התייר המתלבט יכול לבחור ממגוון רחב של מקומות לינה באי; מדירות אירוח עד מלונות ענק בעלי 5 כוכבים 'הכול כלול, או מלונות בוטיק מלאי אופי.
יש לקחת בחשבון מספר שיקולים שיכולים לעזור בבחירת מיקום בית מלון – לדוגמה, למי שצעיר או צעיר ברוחו ומגדיר עצמו כבליין, אז סן ג’וליין היא ללא ספק המקום שלו. האזור שוקק חיים 20 שעות ביממה עם פאבים, מסעדות, מוזיקה ברחובות הפנימיים – ממש אווירה נהדרת. באזור זה מקובצים מספר גדול של בתי מלון גדולים ואיכותיים. אם אתם יותר בעניין של היסטוריה וטיולים רגליים בין הסמטאות הקטנות, אז מלון בוולטה יהיה בול בשבילכם. ולאלו שמחפשים את השקט והרוגע – מלון בגוזו הוא הבחירה עבורכם.
אנחנו ישנו במלון המצוין Westin Dragonara Resort שבסן ג'וליין. המלון הוא מתחם תיירותי שלם הכולל חוף פרטי, בריכה חיצונית מחוממת, מרכז ספא וקזינו מהגדולים באי.
ארוחות הבוקר במלון עשירות במיוחד – בדיוק כמו שאנחנו הישראלים אוהבים – כל מה שאתם יכולים לחלום עליו ++. כמו כן יש במלון מסעדה איטלקית, ובלובי המלון מוגשות ארוחות עד שעה 22:00 בלילה. באחד הערבים לא התחשק לנו לצאת מהמלון והחלטנו לאכול ארוחת ערב בלובי של המלון. הזמנו מבחר מזטים מלטזים – הגיעה צלחת עם מבחר גבינות, ירקות ונקניקים מקומיים, ואיתם קרקרים מלטזים. כמו כן הזמנו סלט חלומי שהיה מצוין, וניוקי ארבע גבינות מעולה. נהנינו מאוד.
חדרנו היה גדול ומרווח, והמרפסת הצופה לים עשתה לנו את הלינה במלון למושלמת.
מה אוכלים במלטה
החקלאות המסורתית מאוד נפוצה במלטה. אפשר לראות מסביב לכפרים את שדות השום, תפוחי האדמה והשעועית הירוקה שעכשיו בשיא היבול. כמו כן הפול הירוק, שהינו אחת הקטניות החשובות במטבח המקומי, גדל וגם נמכר בכול פינה.
מלטה היא באמת גן עדן לאוהבי האוכל. בזכות העירוב התרבותי הגדול של תושביה וגם של אורחיה, מגוון המסעדות כאן הוא גדול. אני התרכזתי בביקורי במסעדות המסורתיות יותר, אבל חשוב לא להתבלבל. יש באי מבחר מסעדות אסייתיות, הודיות, צרפתיות, וכמובן הרבה איטלקיות. גם הקונדיטוריה במלטה מאוד מפוארת. ניתן לראות כמעט בכל מרכז קונדיטוריה מעוצבת, כאילו היינו עכשיו לפחות בפריז, עם מגוון גדול של עוגות ומנות אחרונות מדוגמות.
לצד המסעדות האותנטיות ואוכל הרחוב המתפתח, צמחו והתפתחו בשנים האחרונות מסעדות יוקרה, שלקחו את האוכל המלטזי המיוחד והמגוון והעלו אותו לרמת גורמה מהגבוהות שיש. במלטה יש שתי מסעדות בעלות שני כוכבי משלן, ועוד חמש בעלות כוכב אחד.
ביקרנו באחת המסעדות המדוברות בימים אלה במלטה, שהידענים מעריכים שתקבל את כוכב המישלן שלה בשנה הבאה – Rosami . המסעדה ממוקמת במבנה שהיה ארמון מהמאה ה-18, ושימש בעבר כמעון הקיץ של אחת המשפחות העשירות במלטה. חלל המסעדה הממוקמת בקומה השנייה, הינו אלגנטי במיוחד. במרכז החלל מוצב חדר יין שקוף, בו נשמר חלק קטן מאוסף היינות הענק שהגיע מרחבי העולם (כן, יש להם גם יין מישראל – של יקב פלם), עליו הבעלים של המסעדה מאוד גאה.
הארוחה הייתה מגוונת. לכל המנות היה קשר ברור לאוכל המלטזי המסורתי, והן עברו שדרוג ושינוי. מנות פתיחה קטנטנות מלאות טעם ויופי הצהירו בפנינו שהגענו למקום הנכון. אהבנו מאוד את המנה הראשונה של הניוקי העדין במילוי גבינה ריקוטה טרייה, שהוגש עם רוטב צמחי תבלין. המנה העיקרית הייתה בשר עגל צעיר שהוגש על רוטב קרמי עשיר ומיוחד. המנות האחרונות היו חגיגה בלתי פוסקת של הפתעות לעיניים ולפה. זה התחיל בכלי במראה של ביצה. בזמן פתיחתו השתחרר מעין ערפל לבנבן, מה שהותיר מנה קרמית במיוחד עם פירות יער מעודנים – ממש עונג. אחר כך מיני פטיפורים מסוגננים, ובסוף מנת תות שדה שהשף קונדיטור מתקין אותה מול עיני הסועדים. תות השדה הנהדר גדל במלטה, ומדי שנה בחודש אפריל מתקיים במשך מספר ימים פסטיבל לתות השדה.
מלטה ויין
אחד מענפי היצוא הידועים ממלטה הוא היין. בשלושים שנה האחרונות עבר עולם היין במלטה מהפך גדול. בעבר ייצרו באי יין מענבי מאכל, מהם התקבל יין נחות ולא איכותי. היום תחום היננות הפך להיות מקצועי, ונשתלו כרמי ענבים ליין המותאמים לאזור.
אחד המובילים בתחום הוא יקב מרידינה, שהוקם ב-1997 בשיתוף בין מארק מיקלי-פארוג'יה המייסד, והיינן דניס דובורדייה מבורדו. לאחר בדיקות מעמיקות של הקרקע הובן כי יש פוטנציאל לגידול ענבי יין איכותיים באי. על שרידיו של שדה תעופה אנגלי הוקם המבנה המרכזי של היקב, בו מיוצר היין, נשמר וגם נמכר. במקום מרכז מבקרים נאה בו מתקיימות טעימות יין וגם אירועים.
המשימה החלוצית שבעלי היקב חרטו על דגלם, הייתה "לייצר יינות ברמה עולמית בעלי אופי מלטזי" – יינות בעלי שם בינלאומי המיוצרים מענבי יין הגדלים באופן בלעדי על אדמת מלטה. השם מרידיאנה וסמל שעון השמש של האחוזה עוצבו בהשראת מיקומה של מלטה בדרום אירופה.
הענבים הגדלים ביקב הם שרדונה, קברנה סוביניון, מרלו וסירה, ומהם ורק מהם מיצרים את היין ביקב. מאוד נהנינו בטעימות היינות מהבלנד של הקברנה והמרלו – צבע אדום עמוק, ארומה של פירות יער בשלים עם תבלינים. ליין היה טעם עשיר של פטל שחור, שהשאיר בפה טעם נהדר.
אהבנו מאוד את מלטה – אי אוהב אנשים, ובמיוחד אוהב תיירים. מאוד צנוע ומעריך את המסורת וההיסטוריה המיוחדת שלו. מקום שליו ומאוד מומלץ לחופשה.
רגע לפני שנפרדים כמה עובדות בקטנה:
- אנגלית היא שפה רשמית באי.
- הנהיגה במלטה בצד שמאל – לא חובה לנהוג בכבישי מלטה ויש הרבה דרכים להתנייד באי – תחבורה ציבורית, סירות, מוניות ועוד.
- אוטובוס התיירים – זה עם הגג הפתוח שממנו עולים ויורדים לפי בחירתכם מומלץ מאוד. כל אוטובוס בצבע אחר מגיע לאתרים אחרים באי.
- המטבע במלטה הוא אירו.
- יום ראשון הוא יום השבתון במלטה – כל החנויות סגורות.
במהלך שהותי במלטה התלוו אלי שתי מדריכות מצוינות עליהן אני ממליצה, בעלות ידע רב, נעימות ודוברות אנגלית, צרפתית, איטלקית:
[email protected] – Maria Buckle
Audrey Marie Bartolo – [email protected]
הכותבת איריס לוי הייתה אורחת לשכת התיירות של מלטה
