אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

תערוכת סומלייה 2024 פרק ב': מי דיברו והאם יקדמו את היין הישראלי?

אלון גונן:  כשזה מגיע לתערוכת סומלייה, אבי בן עמי מאז ומעולם השאיר את הפוליטיקה בחוץ, וגם כאשר הוזמנו לתערוכה פוליטיקאים זה תמיד נעשה מתחת לרדאר, גם אם הביקור היה יכול להביא עוד פרסום.

גם השנה לא הוזמנו לתערוכה פוליטיקאים, ומי שרצו להגיע התבקשו שלא לעשות זאת. בחירתו של בן עמי להשאיר את ענף היין מחוץ לפוליטיקה היא עניינו, כמובן. אני, לעומתו, רואה דברים אחרת, וחושב שאי אפשר לטמון את הראש בחול ולהתעלם ממי שמקבלים החלטות שמשפיעות באופן ישיר על הענף – שר האוצר, שר החקלאות, שר הכלכלה, שר הדתות, שר הבריאות ועוד. כל אותם שרים, סגני שרים ועושי דברם, חייבים להיות מודעים לנזק הרב שהם גורמים לתעשייה בהחלטות שרירותיות ופופוליסטיות (עיינו ערך שר הכלכלה בכתבה נפרדת, או שר החקלאות שלא מעביר כספים למכון וולקני ועוד).

אולי הפעם באמת לא היה מקום להזמין אותם באופן אישי, מחשש גדול ומוצדק שהם יזכו לקריאות בוז ויגורשו בבושת פנים. לא הייתה הצדקה לקלקל את התערוכה, שהשנה הייתה כולה עטופה בכותרת של ערבות הדדית, בין יקבים מהדרום והצפון שנפגעו בחצי השנה האחרונה לבין יקבים שעובדים כרגיל.

כאמור, אחד התפקידים שלנו כעיתונאים הוא דווקא לערב פוליטיקה עם הענף שאנחנו מסקרים, לחשוף גחמות של פוליטיקאים, לנסות לתקן עוולות ומחדלים, ובעיקר להילחם את המלחמה של מי שאינם יכולים להילחם בעצמם. משרדי ממשלה רבים עוסקים בענף היין, ואי אפשר להתעלם מהחלטת שר הכלכלה ניר ברקת לפתוח את יבוא היין בצוברים, ומבחירת אנשי משרדו לשקר במצח נחושה, כי המועצה לגפן יין בישראל נתנה ברכתה למהלך.

באותה מידה, לא יכול להיות ששר החקלאות אבי דיכטר רק משמיע הצהרות ומספר סיפורים על גבי סיפורים על דאגתו למגזר החקלאי, ומבטיח כי יאשרו כניסתם של אלפי עובדים לענף, כאשר בפועל לא דובים ולא יער. רק קמפיין שהפיק המשרד בעלות של שני מיליון שקלים הוא מה שנשאר מההצהרות הבומבסטיות של דיכטר, שגם הוריד מכת מוות על מכון וולקני ולא התנגד נחרצות לקיצוץ בתקציבו. רק בגלל לחץ ציבורי אמר שמצא תקציב מסוים, שישאיר את המכון  פתוח לעוד פרק זמן לא ידוע אבל זמני.

בטקס הפתיחה של תערוכת סומלייה 2024, נשא דברים אורן לביא מנכ"ל משרד החקלאות. הוא התייחס לנושא קיום תערוכת היין בזמן מלחמה, וציין את חשיבותה כהוכחה לחוסן של המדינה. גם הוא, כמובן, הבטיח הבטחות לרוב. שמענו כבר הרבה הבטחות ממשרד החקלאות, אבל, כאמור, הבטחות כמו חול ואין מה לאכול..זאת למרות שלביא עושה רושם של אדם חביב ואפילו ענייני, אבל ענף היין מעוניין בתוצאות.

אבי בלשניקוב, יושב הראש החדש של מכון היצוא שנכנס לתפקידו לפני מספר שבועות, הגיע לטקס הפתיחה כאשר זו לו הפעם הראשונה בה הוא מתוודע מקרוב לתעשיית היין. זאת לאחר שהוא כבר הבין שתעשיית היין הוזנחה שנים על ידי המכון. מהר מאוד הוא החליט להקים מחדש את ענף היין במכון, ומינה את דניאל מור למנהל הענף. מחכה למור  הרבה עבודה, אבל בלשניקוב הצהיר בדבריו בטקס כי הזרים כספים לטובת העניין, והתחייב לעשות את המקסימום על מנת שיינות ישראלים יקודמו בעולם.

רק שיתוף פעולה בין מכון היצוא, משרדי הממשלה והמועצה לגפן יין בישראל, יכול לשנות את התמונה העולמית ולהפוך את היין הישראלי לשגריר של המדינה ברחבי העולם. זה הזמן של היקבים הישראלים (לא רק הגדולים כמו רמת הגולן, כרמל, ברקן, רקנאטי ודלתון שמשתתפים בתערוכות בעולם), לשתף פעולה עם מכון היצוא, להעלות רעיונות ולהקים צוותי חשיבה מקצועיים. הגיע הזמן שיקבי הבוטיק שצובעים את התעשייה, וגם היקבים בהיקף ייצור בינוני כמו קסטל, טוליפ, צרעה, פלם ואחרים, יבינו שקיבלנו במכון היצוא מתנה בדמות היכולת של בלשניקוב להשתמש בקשרים הרבים והחשובים שהוא מביא איתו מתפקידיו בעבר, הן בשירות המדינה והן בתחום העסקי.

דבריו של צחי דותן מנכ"ל המועצה לגפן יין בישראל בטקס הפתיחה של סומלייה, התמקדו ברעיון המבהיל של משרד הכלכלה לייבא יין מוכן בבאלקים. דותן הצדיע לכל הכורמים ובעלי היקבים באזור המלחמה, והזכיר את יקב אביבים שנהרס כליל. הוא סיים עם משפט, שלצערי השר דיכטר והשר ברקת אינם מסוגלים להבין: "מי שעודר את התלם האחרון, האדמה תהיה שלו".

רמי נעמן מיקב נעמן במושב רמות נפתלי, מפונה מביתו, מהיקב ומהכרמים שלו, נשא דברים בשם היקבים המפונים. בין היתר, אמר נעמן: "כבר שישה חודשים שבטינה (רעייתו) ואני בהוד השרון, בעוד רוב המפונים מהצפון בבתי מלון ליד הכינרת. אני מדבר בשם אנשי הגליל בכלל. כבר שישה חודשים אין אצלנו תיירות, ויש כבר ביטולים ל-2025, לא רק ל-2024. החקלאות מתקשה מאוד לפעול. מעבר למחסור בכוח אדם, חלק מהשדות והכרמים צמודים לגבול. לא ניתן להגיע לאף אחד מהכרמים שמתחת לאף של החיזבאללה. תיירות אינה ענף אחד אלא ענפים רבים – ביניהם גם מסעדות ויצרני גבינות. יצרן הגבינות שלנו, הירש מדישון, מושבת וסגר כליל את המחלבה והמגבנה, ויש רבים כמוהו. כך גם ברמת הגולן. לאף אחד אין אופק.

למעשה הופקרנו. המדינה הרימה ידיים, ואנחנו הבנו שאנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש. הוקמו קבוצות רכישה ליינות של יקבים כמונו, אנחנו משתתפים באירועי יקבים מתארחים, למשל יוזמת 'אחים ליקב' של אור מרקוס, וכך מצליחים לתפקד. אבל עד מתי? איפה הממשלה? איפה התקציבים שהובטחו? תודה לאבי בן עמי שלא ויתר והרים את התערוכה, ולכל האזרחים הטובים שעוזרים למפונים לתפקד, כי המדינה לצערי לא מתפקדת".

דבר היקבים: יינות לפסח תשפ"ד 2024 – ארבע כוסות ואפילו יותר. קראו כאן

ביקורות אלון גונן ליינות סומלייה 2024 ועוד קצת – פרק ב' 

הפתעת הטעימה בתערוכת סומלייה 2024 (1-2.4 היכל התרבות תל אביב), היו יינות של יקבים שהוצגו בדוכן המשותף של אזור היין מטה יהודה, רובם יקבים שדי נחבאים אל הכלים, חלקם מוכרים יותר וחלקם כלל לא, והטעימה הייתה מרתקת. ברק כץ, מנהל אזור היין הרי יהודה ויועץ התיירות של המועצה האזורית, היה אמון על הטעימה שהקדימה את פסטיבל היין ה-26 של מטה יהודה שיתקיים ב-30.5.2024, ויימשך בסופי השבוע של חודש יוני.

יקב הנס שטרנבך

אתחיל עם אחד מיקבי הבוטיק הטובים ביותר בארץ לדעתי – יקב הנס שטרנבך בגבעת ישעיהו. יקב שיש בו הכל: טרואר ייחודי, היסטוריה, פילוסופיה, קולינריה ודבקות במטרה, תוך כדי פרגמטיזם שראוי להערכה. על היין אחראים שניים – האב גדי והבן אדם שטרנבך, ונראה שיש גם רוח קודש בדמותה של הרעיה והאם שולה יפת.

ג'נבה לבן 2022 – סוביניון בלאן מענבים ששהו 9 חודשים על השמרים. יין רענן עם חמיצות נוכחת ומרקם חמאתי וקטיפתי, שמשחרר טעמים טרופיים עדינים, עשבוניות ומינרליות מרשימה. ליין 11% אלכוהול, שעוטפים את הוכל באופן מרשים. מחירו 100 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – לחלוטין.

יקב לטרון

יקב לטרון ממוקם במרתף צמוד למנזר לטרון ("מנזר השתקנים"), שנבנה בשנת 1890 על ידי נזירים תראפיסטים (שתקנים). למנזר שטח כרמים גדול, וגדלים בו מעל עשרים זני ענבים, מהם אדם קסיס יינן היקב. מייצר יין,

פינו גרי 2022 מגפנים בנות 25 שנים – ריחות מדהימים של פירות לבנים ופריחת הדרים, ואפילו מעט גרידת תפוז. בפה חמיצות קלילה, מינרליות חותכת, ומליחות מקסימה בקצוות. פינו גרי נהדר. מחירו 48 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – מדהימה.

סוביניון בלאן 2022 מגפנים בנות  15 שנים – כבר בהרחה הראשונה מגלים שהיין עדין, פירותי ועשבוני, ומי רוצה יותר מזה בסוביניון בלאן? יין מצוין. מחירו 48 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – לחלוטין.

יקב כרם הר טוב

יקב במושב נחם, לא רחוק מהמקום בו שכנה המושבה הר טוב שפונתה ב-1948. היינן איתן חברוני.

מוסקט 2022 -ארומה עדינה של ורדים, מנדרינה ואשכולית. בפה תסיסה קלילה ומאוד מאוד נעימה, טעמים עשירים של פירות טרופיים עדינים ומקסימים. מחירו 90 ₪. ציון 90.  תמורה למחיר – מצוינת.

יקב אולו

יקב אולו שוכן במושב גבעת ישעיהו. היינן אמיר אולו.

גרנאש בלאן 2022 – ארומות פרי הדר עדינות, עשבוניות ופירות קיץ-אפרסק לבן ומשמש. פה מאוד עשיר עם חומציות מצוינת. יין טוב. מחירו 145 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – לא. גם אם יוצרו מעט בקבוקים,  כ-2000 בסך הכול, מדובר במחיר די שערורייתי ליין לבן צעיר שלא יתפתח וישביח עשור. זה יין שמחירו צריך להיות גג דו ספרתי.

יינות נוספים שהפתיעו בטעימות בסומלייה

יקב פינטו. היינן יעקב אוריה

נראה לי שאת טביעת האצבע של יעקוב אוריה אפשר לזהות לטוב ולרע על היינות שהוא מייצר, בין בעצמו ובין כיועץ. בכולם יש המון המון ירוק, המון. טעמתי שנין בלאן 2023 ורוזה 2023 מענבי גרנאש עם פטיט סירה, ושניהם מהווים התגלמות טביעת האצבע הירוקה של יעקב אוריה.

כאמור זה לטוב ולרע, תלוי מה אתם אוהבים, ואין לי אמירה בעניין. אבל מבחינה ייננית נשאלת השאלה, למה היינות כאלה? וש כמה תשובות אפשריות – הפשוטה ביותר היא כי בצרו מאוד מוקדם והבוסר השתלט. אפשרויות נוספות הן שבוצעו תיקוני חומצה בעייתיים, או שהייתה התססה קרה מדי של השמרים. בכל אופן, לדעתי שני היינות, השנין בלאן וגם הרוזה, עדיין לא מוכנים לשתייה. מחיר כל אחד מהיינות 89 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 60 ₪, למי שרוצים לשמור ולחכות עד יעבור זעם, אם יעבור.

יקב שילה. היינן עמיחי לוריא

יקב שילה הוא אחד מיקבי הבוטיק שמביאים כבוד גדול למדינת ישראל בעולם. אני לא מתכוון למדליות או ציונים בתחרויות, אלא יותר על החוויה שהוא מעניק למי שטועם אותו בחו"ל; חוויה שמחברת את הטועמים באופן אוטומטי לטעמים ישראלים. אם חושבים על יין ישראלי, אז יקב שילה ללא ספק מוביל, עם יין שלא מתחפש ליינות בורדו או שואף להיות קליפורני. היינות של עמיחי לוריא נקיים, מדויקים ומאוד מאוזנים, עם ארומות וטעמים חדים שעם הזמן נרגעים ומלטפים. לכל יין יש את הטאצ' המיוחד והמפתיע שלו, ולא תקבלו מזן מסוים מה שאתם מצפים; תמיד יש שם תמיד אקסטרה ייחודית.

שנין בלאן 2023 – שנין חסון שבנוי לתלפיות, עם המון רבדים של ארומות וטעמים. החבית עוטפת ומתמזגת נפלא עם טעמי תה ירוק, תפוח מתקתק ובקצוות קוקוס. מחירו 85 ₪. ציון 92. תמורה למחיר – מעולה. שאפו.

סוביניון בלאן 2023 – אחחחח… אושר גדול לא להריח את הטרופיות המעיקה, ואת הגויאבה שהורסת כל חלקה טובה. יין נקי, פרחוני, הדרי. עם פומלה, עשבוניות בקצוות ואגוזים קלויים. מחירו 85 ₪. ציון 92. תמורה למחיר – מעולה. שונה בנוף וכול כך מדהים.

סירה 2022 – אחד מהיינות שהפתיעו אותי. המון פלפל שחור גרוס טרי, לא ייאמן. יין מתובל, עשבוני, עם ירקרקות שמקורה לא בבציר מוקדם אלא מושכת יותר לכיוון של מרווה, אקליפטוס ומנטה. ישראליות מתפרצת. מחירו 85 ₪. ציון 92. תמורה למחיר – מעולה.

יקב פסגות. היינן סם סורוקה

לבנה 2022 – שרדונה מבעבע קלות (על שמרים). האמת היא שהופתעתי, המון פרחוניות ופירותיות. אגסים, אננס, למון גראס כתוש ועוצמתי, לימון וחמאה מומסת, והפה שופע ומתבלבל. סוג של מערבולת שמחייבת אוכל לצד היין המקסים הזה. איזה אושר יש בבקבוק הזה. שאפו. מחירו 70 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – Hell yea.

יקב תלם. היינן והכורם בני אריאל

רוזה 2022 – רוזה מענבי קברנה פרנק ומלבק. ארומות של דובדבן חמצמץ, הל ופלפל. הפה ירוק, אפילו ירוק מדי באופן שגורם לו להשתלט על הפרי המתבקש שהמלבק היה אמור לספק (אוכמניות, שזיפים), וגם הטאנינים שהמלבק היה אמור להעניק ליין הינם די בשוליים, וחבל. מחירו 90 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – 60 ₪.

יקב ירושלים. היינן ליאור לקסר

פטי ורדו 2020: צבע ארגמני כמעט שחור. פרופיל ארומטי של פירות אדומים ושחורים, יחד עם ניחוחות של עץ. בקצוות פפריקה מעושנת ופרחים לבנים. הפה שחור, לעיס מאוד ומורכב. יין צעיר אבל עובד ועובד, סוג של יצירת אומנות. מחירו 120 ₪. ציון 92. תמורה למחיר – מצוינת.

דבר היקבים: יינות לפסח תשפ"ד 2024 – ארבע כוסות ואפילו יותר. קראו כאן

יקב ספרה אירח את יקב דלתון – יינות וחברים

יונתן לבני: יקב ספרה במושב גבעת ישעיהו הוא פנומן ישראלי, יקב המייצר אך ורק יינות לבנים. יינן היקב דורון רב הון, הוא יינן מוכשר בעל שנות ניסיון רבות, שיינותיו הלבנים איכותיים ומעניינים מדי שנה. רעייתו סימה גם היא תופעה, מנהלת את כל פעילות היקב במרץ שאין כמותו .

לאחרונה השיקו בספרה את היינות החדשים שיצאו בימים אלה למכירה. באותה הזדמנות אירחו ביקב את יקב דלתון, שאפשרויות האירוח בו וההפצה של יינותיו נפגעו קשות עקב המלחמה בגבול לבנון, שהיקב שוכן סמוך לו. אלכס הרוני, בעלים ומנכ"ל של יקב דלתון יחד עם רעייתו בילי, המנהלת המוכשרת והדינמית של הפיתוח העסקי של היקב, הנחו את טעימת יינות דלתון.

ספרה סוביניון בלאן 2023 – מקור הענבים ליין זה בצפון, בכרם בן זמרה וכפר שמאי. התסיסה וההתיישנות מתבצעות במיכלי נירוסטה, על מנת לקבל תסיסה טובה ומרקם מורכב יותר של הענבים וארומה האופיינית לזן, ללא השפעת חבית. זו לא הפעם הראשונה שאני טועם את הסוביניון בלאן של ספרה, ותמיד הוא סוביניון בלאן מצוין ואופייני לזן הידוע והאהוב על שותי יינות לבנים. יין זני שמתאים כל כך לאקלים החם שלנו. חגיגה של טעמים. 115 ₪.

ספרה סוביניון בלאן 2023 גבעת ישעיהו – לא טעיתי, עוד סוביניון בלאן מאותה שנת בציר, אך מענבים שמקורם בגבעת ישעיהו ליד היקב. דורון הסביר לי כי ניסה לחבר בין ענבי סוביניון בלאן מהצפון לאלה של הרי יהודה, אך הדבר לא צלח. הענבים של יין זה התבגרו 60% במיכלי ביטון ו-40% בחביות עץ. בטעימה הסוביניון בלאן הזה אכן שונה מקודמו הצפוני. "נלמד את ההבדל", אומר דורון, "ואז נחליט בשנה הבאה איך לעשות את הסוביניון בלאן של בציר 2024". גם הסוביניון בלאן מגבעת ישעיהו טעים, ואכן שונה מזה הגלילי עם מינרליות מעט מלוחה, יתכן כי הכרם בגבעת ישעיהו צעיר, בן ארבע בלבד. בכל זאת יין נעים וטעים מאותו זן. 125 ₪.

ספרה שרדונה 2023 –  עשוי מענבי שרדונה מגבעת ישעיהו. 70% מהם התיישנו בחביות עץ ו-30% במיכלי נירוסטה. שרדונה קלאסי בטעמיו, שאוהבי הזן יזהו מיד כי מדובר ביין שרדונה. אהבתי אותו, וכשהחמאתי לדורון תשובתו הייתה: "אני לא גאון – אני מכין יין פשוט וטוב". 125 ₪.

ספרה White Concepts First Page 2023 – מורכב מ-60% שנין בלאן, 30% רוסאן ו-10% סמיון. הענבים התיישנו 7 חודשים בחביות עץ, ורק לאחר מכן הורכב מהם הבלנד. השנין בלאן מאוד בולט. יין רב ממדי, עם הרבה יותר גוף מאשר לבנים רבים ששתיתי. אלגנטי ביותר. אחד הבלנדים הטובים ששתיתי השנה. לא להחמיצו. 115 ₪ – מחיר מצוין ליין נהדר.

ספרה ריזלינג 2023 – גם ענבי הריזלינג מגבעת ישעיהו, מכרם בן 20 שנה וכרם צעיר ביותר, שעורבבו לשם יצירת יין הריזלינג הנוכחי. היין שהה במיכלי נירוסטה 7 חודשים על משקעיו.  ליקב ספרה יש קשר של יקב תאום עם יקב מאזור נהה ליד נהר הריין. אף על פי כן, כפי שכתבתי לא פעם, איני אוהב את הריזלינג הישראלי. 125 ₪.

דלתון עלמה רוזה 2023 – יין ורוד סמוק מעט בצבעו. 50% ענבי גרנאש נואר מכרם אבן מנחם, ו-50% פינו גרי מכרם משגב. הענבים נבצרו מוקדם, ולאחר השריה של 3 שעות ללא סחיטה, יושנו בחביות עץ אלון בנות 3 שנים. חומציות מאוד מאוזנת, סיומת קלילה ונעימה. יין נחמד לכל אירוע. 75 ₪.

דלתון פט נאט רוזה – יין מבעבע מענבי סמיון ומוסקט, בעל אלכוהול נמוך – 11%. תחילה תסס במיכלי נירוסטה, וקצת לפני סיום התסיסה סונן כדי להוציא את רוב השמרים מהיין. לאחר שרוב היין הצטלל הוסיפו לו מעט יין מתוק ושמרים, והכניסו לאותו לבקבוק בו המשיך לבעבע. יין שיש לצננו היטב ואז הוא מקבל בעבוע נעים בפה, וטעמים רעננים של פירות אדומים כמו תותים או דובדבנים בשלים. יין כיפי במחיר מצוין. 80 ₪.

דלתון Wild One 2022 – יין שנין בלאן מענבים המגיעים מדרום רמת הגולן, שעבר תסיסה טבעית. הבציר הראשון של הענבים היה ב-2015 מגפנים שניטעו ב-2011. מחצית מהענבים עברו סחיטה באשכולות שלמים והתירוש עבר לחביות עץ אלון ישנות. המחצית השנייה עברה הפרדה של ענבים מן השזרות, והשרייה קצרה עם הקליפות. תסיסה במיכלי נירוסטה. אין תוספת של שמרים למעט השמרים הטבעיים. היין התיישן 6 חודשים, ועבר בטונאז' מעת לעת. יין מעט מתוק, למרות שאמור להיות יבש יותר. עם זאת החמיצות מאוזנת ביותר. יין מענין  ונעים, למרות שונותו מיינות שנין בלאן אותם אני מכיר היטב. 75 ₪ – מחיר נהדר לשנין.

דלתון גלילו 2017 – יין הדגל של יקב דלתון. "זה יין מהחלקות הטובות ביותר של היקב", הסבירו לי אנשי דלתון. בלנד מאזור הגליל – 60% קברנה סוביניון, 30% שיראז ותוספת של 10% ענבי גרנאש נואר. הכרמים המשמשים ליין הם הקרים ביותר בהרי הגליל, מאזור בעל לחות גבוהה. 20 חודשי התיישנות לאחר התסיסה שנעשית בנפרד לכל זן בחביות עץ אלון צרפתי, חלקן חדשות וחלקן ישנות. יין עם ריכוז גדול של טעמי עשבי תיבול מקומיים כמו זעתר ותימין. טאניני ורב גוני, הנותן תחושה ייחודית בטעימתו. 250 ₪ – יקר.

דבר היקבים: יינות לפסח תשפ"ד 2024 – ארבע כוסות ואפילו יותר. קראו כאן

סאגת יבוא היין בצוברים (באלק) – המתנגדים

אלון גונן: לפני שבועיים היינו הראשונים להעלות כתבה בנושא התקנה לאישור יבוא יין מוכן בצוברים (באלק – bulk, כלומר בכמות גדולה מאוד ובתפזורת – לא בבקבוקים), ומאז הצטרפו לחגיגה אתרי התקשורת הגדולים. לפי התקנה, משרד הכלכלה בראשות השר ניר ברקת בעצם שלף תוכנית ובה הוא מבקש לאשר יבוא יין מוכן בצוברים וביקבוקו בארץ.

מי שהוביל מהלך כזה לפני שנתיים הוא מוטי טפרברג – הבעלים של יקב טפרברג, מאחר שחסרו לו מיץ ענבים ויין בגלל עקירת כרמים חולים ומחירם הגבוה של הענבים, ולאור העובדה שהנטיעות החדשות והמרובות של יקב טפרברג יניבו רק עוד מספר שנים. ראוי לציין כי הוא הסתמך על תקנה שאפשרה למי שלא מייצר יין בשנת שמיטה, להביא יין מוכן. מבחינתו אם חסר לו יין ולכן הוא לא יהיה על המדפים, יין של מישהו אחר יהיה עליהם. פה יש צדק בדבריו, והמדינה צריכה לסייע לו לפתור את הבעיה.

משרד הכלכלה, כמו כל משרד ממשלתי, חושב לאט, ורק לפני חודש שלפו שם את הבקשה של טפרברג וכמה יקבים נוספים, והחליטו ליישם אותה בלי לבדוק אם כרגע הנושא רלוונטי בכלל, ואם חסר כעת יין בישראל.

בשנים האחרונות אכן נעקרו גפנים רבות בגלל וירוסים ומחלות, אבל נכון להיום המועצה לגפן היין בישראל, בראשות צחי דותן, פתרה את הבעיה והכרמים החולים הוחלפו באלפי דונמים של כרמים נקיים שהתחילו כבר להניב.

שערורייה בפני עצמה היא העובדה שמשרד הכלכלה שירבב את שמה של המועצה לגפן היין בישראל להחלטה לפתוח את השוק ליבוא יין בצוברים, מה שהתגלה כתרמית ושקר מוחלט, ולא היה ולא נברא. גם בתגובה שקיבלנו ממשרד הכלכלה, הם עדיין מנסים לומר כי המועצה הייתה שותפה שלהם להחלטה, אבל בקשתנו לראות מסמך, פרוטוקול או תיעוד כלשהו שמאששים את טענתם, לא נענתה נכון לכתיבת שורות אלה.

השאלה היא מי ייעצו למשרד הכלכלה וטענו שחסר יין בארץ, ועל איזה מידע מסתמכת ההחלטה? גם לשאלות אלה אין לנו תשובה ברורה ממשרד הכלכלה. האם מישהו שם חשב איזה נזק עלול יבוא כזה לגרום לתעשיית היין הישראלית, שמנסה למתג את עצמה בארץ ובעולם עם יינות זניים ויינות אזוריים? האם מישהו נתן ייעוץ כלכלי לשר שכנראה אין לו מושג ביין או בכלכלה?

הרי רכישת יין בבאלק מוזילה דרסטית את מחירו, כמו גם את עלויות ההובלה, והיין הזול המיובא יבוקבק בלי שום בעיה כבלנד או יין זני וימותג כיין ישראלי לכל דבר. לא תהיה שום ביקורת על הכמות או האיכות, ובוודאי שלא על אין ספור התיקונים שיצטרכו לעשות ביין. כך יביאו למצב בו יין ישראלי בעצם כבר לא יהיה קיים.

כשיש מיליוני ליטרים של יין עודף, באירופה, ארגנטינה וצ'ילה, וככל שמחירי היין שם ירדו (והם יורדים), ליקבים הגדולים שמתנגדים כעת ליבוא בבאלק לא תהיה ברירה אלא לייבא גם הם יין מוכן, כדי להתחרות עם היקבים שיציפו את השוק ביין זול מאוד, שאף אחד לא יודע בדיוק מהו.

בואו נדבר במספרים. ליטר של יין זול מיובא בבאלק יעלה בין 80 סנט לאירו אחד; הובלה וכשרויות יעלו עוד אירו; מילוי, ביקבוק, פקק ותווית, יוסיפו עוד אירו וקצת למחיר, ותעשו אתם את החישוב המהיר כמה יעלה לבקבק כאן יין כזה שכאמור, יקבל תווית של יין ישראלי.

אף אחד לא מכחיש שעלולות להיות שנה או שנתיים של משבר בענף, או שיכול להיות מחסור במיץ ענבים או ביין מוכן. כשיתעורר מחסור כזה, אפשר יהיה לטפל נקודתית בחוסרים של יקבים ספציפיים, ולאפשר להם לייבא יין תחת פיקוח. אבל פתיחת יבוא בבאלק לכל דורש, תהיה קטסטרופלית לענף היין.

 תעשיית היין עמלה השבוע קשה על מנת לנסות לטרפד את ההחלטה ההזויה של משרד הכלכלה, וכל הגופים הרלוונטים בענף הסתייגו ממנה והגישו לה התנגדויות. בין הגופים שהתנגדו: המועצה לגפן היין בישראל בראשות צחי דותן, הארגון המקצועי הישראלי לייצור וגידול יין (IPEVO) בראשות ויקטור שונפלד, איגוד תעשיות המזון בהתאחדות התעשיינים, אשכול היקבים – עמותת יקבי הבוטיק בראשות שרונה פז-בלוגולובסקי ואילנית צמח, מועצות אזוריות וגורמים נוספים.

במסגרת הכנת כתבה זו, הפניתי למשרד הכלכלה מספר שאלות:

לפני מספר שבועות קיבלנו למערכת מידע כי משרד הכלכלה מקדם מהלך להבאת יינות בבאלק מחו"ל. באותו מידע הוזכר שמה של המועצה לגפן היין בישראל בראשות המנכ"ל צחי דותן, כשותפה למהלך זה שלכם.

לאחר בקשת תגובה ממנו ופרסומה לפני שבוע, הכחיש צחי דותן את הדבר, ואף טען כי לא היה שותף למהלך כלל וכלל. הוא אף מציין זאת בהתנגדות של ענף היין והכורמים למהלך, במסמך ההתנגדות שהועבר אליכם על ידו. אלה שאלותיי:

מדוע משרד הכלכלה ושר הכלכלה ראו לנכון לצרף את מועצת גפן היין וצחי דותן למהלך, בידיעה כי אין זו אמת?

מדוע משרד הכלכלה ושר הכלכלה מקדמים מהלך שעל פניו עומד לפגוע בעשרות יקבים, חקלאים, ובשמה הטוב של תעשיית היין המקומית?

על איזה מידע או נתונים או עדויות מומחים, התבסס שר הכלכלה כאשר החליט לפתוח את יבוא היין בבאלק? האם ידוע לכם על מחסור בחומרי גלם? האם התקבלו בקשות של עשרות יקבים שחסרים להם ענבים?

תגובת משרד הכלכלה והתעשייה

"משרד הכלכלה והתעשייה הינו הגורם המוסמך לאישור ייבוא משקאות משכרים ובכלל זאת יין. עד כה לא ניתן היה כלל לייבא יין במיכלים עבור ייצור מקומי. בעקבות פניות רבות מיקבים בשנים האחרונות, על מחסור בענבים, באופן אשר אינו מאפשר המשך ייצור בהיקפים הנדרשים, ובקשות  לאפשר יבוא יין בכדי לשלבו בתהליך הייצור, כמקובל בעולם, ולאחר הסכמות עקרוניות של מועצת היין ומשרד החקלאות, החל המשרד בבחינת הנושא. 

כיום כאמור, הנוהל הקיים מסדיר ייבוא בקבוקים הנמכרים לצרכן בלבד. הנושא מעלה מגוון סוגיות בהן סימון הבקבוקים, סוגיות מכס, מצב התחרות בשוק ופעילות יקבים ומגדלים מקומיים, איכות המוצרים ועוד. נוהל ראשוני הופץ להתייחסות הציבור, וכול ההתייחסויות ייבחנו. מיותר לציין כי בשלב זה לא התקבלה כל החלטה. במסגרת הבחינה ילקחו בחשבון כל הסוגיות שצויינו ואחרות".

 ההתנגדויות השונות שהוגשו

(למכתבים המלאים לחצו על הלינקים)

התנגדות המועצה לגפן היין בישראל

התנגדות התאחדות האיכרים

התנגדות המועצה האזורית מטה יהודה

התנגדות הדרום – רמת נגב מצפה רמון וירוחם

התנגדות רמת הגולן וקצרין

התנגדות האיגוד המקצועי הישראלי לייצור וגידול יין – IPEVO

התנגדות אשכול היקבים – יקבי הבוטיק בישראל

דוגמה למה שמצפה לנו: אין דין ואין דיין ויש רק חוצפה

אלון גונן: לתשומת ליבו של שר הקלקלה ניר ברקת, הנה דוגמה קטנה על מה שעלול להתפתח פה בשנים הקרובות, במידה ותאושר התקנה שהוא מנסה לקדם רק בגלל פופוליזם ורצון למצוא חן בעיניי הסקטור החרדי.

אם נכון להיום יש יבוא של בקבוקים שעומדים בתקן ומחויבים בבדיקות מעבדה ורישום פרטים מלאים על התווית, אז התקנה החדשה אינה מחייבת בדיקה, והיין פשוט נחשב כיין ישראלי. בתמונה שקיבלתי לפני מספר ימים בעקבות הכתבה לפני שבועיים, יש דוגמה מצוינת לזלזול בכורמים, בטרואר הישראלי, ביין הישראלי.

מדובר ביבואן הלא ברור של יין שהחליטו לקרוא לו "גליל". עיון בתווית האחורית מגלה כי היין מיוצר באיטליה, וההשגחה היא של רבנות צרפת. מי שחתומה על היבוא לארץ זו חברת  'שיראל רידש בע"מ', כשעל פי רשם החברות  מדובר בחברה שעוסקת  בתחום המודיעין העסקי. כל הניסיונות שלנו לאתר את הבעלים של החברה לא צלחו.

כאשר מסתכלים על תווית היין, אי אפשר שלא להתכווץ כשחושבים על החקלאי בגליל, שלוקחים לו את הנכס היחיד שיש לו. לא פלא שהחקלאים שם הם אובדי עצות ולצערי אין הבדל גדול אם זה החיזבאללה שכותש אותם או הרשויות הישראליות. פשוט בושה .

דרך אגב, חברת היבוא של היין הזה פועלת על פי חוק, ואין מניעה חוקית כל שהיא לקרוא ליין בכול שם שאנשיה חפצים. עוד דבר שקשה לקבל.

דברים אלה והצילומים הועברו ללשכת השר ברקת וללשכת שר החקלאות דיכטר.

דבר היקבים: יינות לפסח תשפ"ד 2024 – ארבע כוסות ואפילו יותר. קראו כאן

שירות חדש של עולה חדש: קונסיירז' יין המתמחה באוצרות אוספי יין אישיים

רני רוגל: אלי פרידמן, הבעלים של  חברת Cork & Cellar (אם תרצו 'שעם ומרתף'), עלה לישראל לפני כשנתיים ממונטריאול שבקנדה. הקונספט שהוא בנה, זה לאפשר לחובבי יין שגרים בישראל וגם בחו"ל, לאסוף ולאחסן בישראל יינות איכותיים. המטרה שלו היא לבחור יינות שיעלו בערכם ובאיכותם, ותוך כדי כך לוודא שהלקוחות שלו יקבלו מחירים טובים ויינות שאוחסנו כראוי לפני הרכישה. במיוחד עבור לקוחות שמתגוררים בחו"ל ומגיעים לכאן לתקופות קצרות, פרידמן דואג שחווית היין הישראלי שלהם תהיה מוצלחת, והם לא יבזבזו זמן על בחירת היינות הטובים ביותר. חלקם עושים זאת כבור השקעה, חלקם עושים זאת כתחביב, ואחרים פשוט רוצים את היין הכי טוב ביותר במחיר הטוב ביותר, עם שירות מושלם.

"החברה שלי היא שירות קונסיירז' יין המתמחה באוצרות אוספי יין אישיים עבור לקוחותינו", אומר אלי. "אנחנו עוזרים להם לבחור בהתאם לטעם והתקציב שלהם, לאחסן נכון את היינות שלהם, וגם לשלוח אותם אליהם לחו"ל כאשר ירצו זאת. הם יכולים לקנות את היינות ממני או לקנות מכל מקום אחר, ועדיין לאחסן אותם אצלי".  אלי גם מקיים טעימות יין למתחילים, ולהצגת טעמים חדשים לאוהבי יין מתקדמים יותר. והוא מציין שהוא עובדים עם כל היקבים הכשרים, בישראל וברחבי העולם.

"באמצעות האפליקציה שלנו יכולים הלקוחות לעקוב אחר האוסף שלהם, לקבל ייעוץ לגבי חלונות שתייה של יינות, ואפילו לסחור עם חברים אחרים בפלטפורמה שלנו. כל בקבוק נסרק ומקבל ברקוד, כך ששום דבר לעולם לא יישתכח או יאבד. הם יכולים גם להזמין ישירות מהאפליקציה למרתף שלהם ולביתם, וגם לשלוח בקבוקי יין כמתנות לכל מקום בישראל.

"יש לנו כמעט 5000 בקבוקים במלאי, והשנה אנחנו מייבאים בלעדית שני יינות צרפתיים באיכות גבוהה מאזורי הוט מדוק ופויאק, שלא היו כשרים קודם לכן ולא יימכרו בחנויות, ויהיו זמינים רק ללקוחות שלי".

לאלי יש לקוחות שגרים בישראל וגם כאלה בארה"ב ובאירופה. הוא ישמח להסביר את מבנה המחירון שלו ומה הוא כולל, ויש לו מבצעים מותאמים לצרכים שונים. הדגם הבסיסי נותן ללקוח גישה לכל המוצרים שלו בהנחה, וכולל חלק אחד במרתף המכיל כ- 50-75  בקבוקים ומשלוח חינם במרכז הארץ, למעט אם נדרש משלוח מידי או אם ההזמנה קטנה מאוד. עתה הוא מציע למשך חודשיים התחברות חינם לשנה הראשונה, או שני מרתפים נוספים לאחסון למשך שנה. הלקוח יכול לבקש כל יקב או כל בקשה מיוחדת אחרת בתחום היין, ואלי פרידמן מנסה למלא את בקשתו. הוא מסכם: "בקיצור, אנחנו עושים הכול כדי לתת הרגשה של שירות אישי, שכולם באמת חשובים לנו ומקבלים שירות first class".

לינק לפודקסט באנגלית שמסביר את השירות של Cork & Cellar

יצירת קשר עם אלי פרידמן למידע נוסף באתר שלו או דרך ווטסאפ 050-7090068

עולֵלות בקצרה

(עוֹלֵלָה – פרי שלא היה בָּשֵל בזמן הבציר ונשאר על הגפן)

כרמי בת שלמה – סוביניון בלאן שמוקדש לאביב ברעם ז"ל מכיתת הכוננות בכפר עזה

לקראת פסח הוציא יקב כרמי בת שלמה את הסוביניון בלאן 2023 שלו’ שהופק מענבים אשר נבצרו ידנית בכרמים ליד היקב, נסחטו בעדינות והותססו בקור במיכלי בטון בצורת ביצה במשך חמישה חודשים.

הסוביניון בלאן מוקדש השנה לזכר אביב ברעם ז"ל, חבר כיתת הכוננות בכפר עזה שנפל בהגנה על ביתו, ולזכר כל קורבנות ה-7 לאוקטובר. אביב ברעם היה חבר קרוב והמפיק הטכני של הזמר עברי לידר, ונהג לחלוק את הסוביניון בלאן של בת שלמה עם הצוות בהופעות. לידר כתב שיר לזכרו, שמילותיו מודפסות על הצד האחורי של תווית היין. מחיר בקבוק 99 ₪.

רוסאן עמוק בתוך רצועת הביטחון

היינן איתי להט כתב אתמול (חמישי) בדף הפייסבוק שלו: "רוסאן לפני ניבה ראשונה בכרם מתת, עמוק בתוך רצועת הביטחון בין החיזבאלה ליישות המכונה ישראל. לאחר המחסום הצהלי תנים משועממים משוטטים על הכביש, עדר פרות ללא רועה חוצה בניחותא, וזהו בעצם".