מס הסוכר – האם התירוש יוחרג והאם מועצת גפן יין הופכת לפוליטית?

השבוע התקיים בוועדת הכספים דיון סוער, שנוהל ביד רמה על ידי יו"ר הוועדה, חבר הכנסת אלכס קושניר. הנושא על הפרק היה הצו למיסוי שתייה מתוקה. השיא היה כאשר התברר שפרופסור ארדון רובינשטיין, לשעבר יו"ר האגודה הישראלי לסוכרת, שהזדהה כמומחה לסוכרת ולא הצהיר כי הוא מייצג את קוקה קולה ומקבל ממנה שכר עבור ההשתתפות בדיון ועדת הכספים, עד שח"כ קושניר יו"ר הוועדה אילץ אותו להודות כי נשלח על ידי יצרנית המשקאות המתוקים והממותקים, שעקב גודלה הינה בעלת עניין רב במס אם וכאשר יוטל.

צחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן יין, שייצג בדיון את המועצה, עשה ככל יכולתו על מנת להחריג את מיץ הענבים תירוש, מהמס שמבקשים להטיל על המשקאות המתוקים. יחד איתו עומדים על הרגליים האחוריות, חבר הכנסת גפני וחבר הכנסת סמוטריץ', וגם הם עושים ככל יכולתם להחרגת התירוש מהצו. הסיבה היא, כמובן, שרוב התירוש נצרך בארץ על ידי הציבור הדתי חרדי.

המס המדובר אמור לעודד שתיית מים ולהפחית את צריכת השתייה המתוקה ומשקאות הדיאט למיניהם, ובהתאם לכך הלוביסטים שהשתתפו בדיון מייצגים את הקונצרנים הגדולים ועמדתם ברורה וידועה. עמדת נציגי המגזר הדתי חרדי ומועצת גפן יין, היא שיש להחריג מהצו את מיץ הענבים תירוש, ולא להחיל עליו מס כלשהו. עמדת החרדים מובנת. כל עניינם הוא שמירה על היקבים החרדים הגדולים שמייצרים תירוש, והכסף שהם מכניסים, כאשר בריאות הציבור שהם מייצגים, אינה בראש מעייניהם. רק כדי לסבר את העין, ב-100 מ"ל מיץ תירוש יש 17 מ"ל סוכר, שהם כ-4 כפיות סוכר (בסביבות 175 גרם סוכר בליטר). איך הנתון הזה נעלם מעיני נציגי הציבור של החברה החרדית? מדוע הם לא חושבים על מחלות כמו סכרת, סכרת נעורים, השמנת יתר, מחלות לב ומחלות כלי דם?

מועצת גפן יין מצטרפת לבקשה שלא להחיל את המס על התירוש, וכאן המועצה חוטאת לתפקידה, ולוקחת צד פוליטי מובהק. הטלת מס על תירוש לא צריכה לעניין את מועצת גפן יין, שכן התירוש אמנם הינו מיץ ענבים, אך אינו יין. התירוש הוא משקה מתוק מאוד, שפוגע בבריאות, ומסכן את מי שהם בעלי נטייה למחלות ולהשמנה. לעומת זאת נכתב הרבה בשנים האחרונות הרבה על סוד הקסם העיקרי של היין היבש כנוגד החמצון, בזכות תכולת הרסברטרול (Reservatol) שבו. על פי מחקרים, הרסברטרול מקטין את הסיכון להיווצרות קרישי דם, מפחית את רמות הכולסטרול הרע (LDL) , ומונע כיווץ של כלי הדם ובכך מאפשר זרימת דם טובה יותר. החומר הפעיל הזה שמכילים הענבים, גם עשוי למנוע התפשטות של תאים סרטניים, ולמנוע זיהומים ויראליים שונים.

מה אמרה הפרופסורית ואת מי היא מייצגת?

את הדיון בוועדת הכספים פתחה פרופסור רונית אנדוולט, מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות – מומחית בבריאות הציבור (PHD). פרופסור אנדוולט דיברה על כך שנמצא קשר ישיר בין שתייה מתוקה וממותקת, לעלייה בתמותה כוללת, בכלל ותמותה ממחלות לב וכלי דם בפרט, וכי מחקר שנעשה מראה עלייה דרמטית ברמת האינסולין לאחר תוספת של שתייה מתוקה ושל מיצי פירות טבעיים (כי שתיית מיץ פירות, גם אם הוא סחוט ומכיל 100% פרי, דומה לשתיית משקה ממותק מבחינת כמות הסוכר שנכנס לגוף).
לדבריה, באחד המחקרים עלה כי צריכה קבועה של שתייה ממותקת בכמות גבוהה, מעלה ב-30% את הסיכוי לתמותה ממחלות נלוות. לעניין שתיית מיץ טבעי, הסבירה פרופ' אנדוולט כי כמות הסוכר בכוס מיץ טבעי היא גבוהה, ודומה להשפעה של סוכר רגיל. לשאלות חברי הכנסת, ציינה אנדוולט כי לגבי תחליפי הסוכר, המחקר עדיין בהתהוות, אך "העדויות מצטברות והולכות. ככל שאנחנו מסתכלים על מחקרים מהשנה האחרונה, כך הקשר בין שתייה עם תחליפי סוכר לנזק בריאותי הולך וגדל. יכול להיות שהנזק שלהם פחות חמור ממשקאות עם סוכר".

בראיון רדיו שנערך עימה מיד עם סיום הדיון, אמרה פרופסור אנדוולט בנושא התירוש, דברים שלא עולים בקנה אחד עם העובדות. היא הביעה עמדה לפיה מיץ הענבים תירוש המשמש לפולחן דתי, צריך להיות מוחרג מהצו, מאחר ושותים ממנו מעט בקידוש בשישי בערב. באמנם? ולצערי המראיין לא ביקש ממנה נתונים מדויקים. האם הפרופסור יודעת כמה מיץ ענבים מייצרים כל שנה בישראל? האם היא יודעת כמה מיץ מיובא מחו"ל? בסך הכול שתי שאלות פשוטות, שאני מניח כי התשובות עליהן היו מכרכמות את פניה. בראיון טלפוני שערכתי איתה, התברר לי כי הנתונים בעניין כמויות ייצור התירוש בשנה בישראל וכמות היבוא, לא מוכרים לה כלל וכלל, והיא הופתעה מהמידע שסיפקתי לה. אז בישראל מייצרים כ- 16 מיליון בקבוקי תירוש בשנה, והיבוא עומד על 3 מיליון בקבוקים.

ובאותו עניין, הציבור שצורך יותר מ-90% מהמשקה הממותק הזה, הינו הציבור הדתי והחרדי – ולא רק לצרכי קידוש בו שותים לכאורה מעט. זה משקה שבני המשפחה, כולל ילדים, שותים אותו לאורך בארוחה ככל משקה ממותק אחר. האמירה של הפרופסורית מוטעית ביסודה, והיין הזה הוא לא רק לצרכי קידוש, ובטח שלא מדובר ב"מעט". בוועדת הכספים מנסים חברי הכנסת  גפני וסמוטריץ' בכל כוחם למנוע מהמס לגעת בתירוש. משחקת לידיהם, באופן לא ברור, גם מועצת גפן יין שמשתפת פעולה עם בקשה זו שלהם.

קצת נתונים שלא הגיעו לשולחן הדיונים

מחלת הסכרת בחברה החרדית: נכון לערב מגיפת הקורונה, האוכלוסייה החרדית חולה בסוכרת (סוג 2 – שמתפתחת במהלך החיים) בשיעור גבוה ב-36% ביחס לשיעור התחלואה בשאר האוכלוסיה. הפער הגדול ביותר קיים אצל גברים בגילים 35-45. בעוד שבאוכלוסייה כולה, 1 מכל 75 אנשים בגיל זה חולה בסוכרת, הרי במגזר החרדי 1 מכל 42 אנשים בגיל 35-45 חולה בסוכרת – מדובר בפער של 80% מכלל הציבור.

השמנת יתר בחברה החרדית: מחקר ענק שבדק 20 שנות פרסומי מחקרים על השמנה בישראל, מצא שבני המגזר החרדי סובלים יותר מהשמנה לעומת האוכלוסיה הכללית – 45.9% מהדתיים והחרדים סובלים ממשקל עודף, לעומת שליש (33.6%) מקרב המסורתיים, וכחמישית (21.9%) מהמגזר החילוני. נכון שהנתונים מעודדים בהשוואה של כלל המגזר היהודי לעומת מגזרים אחרים.

מתוך פרוטוקול הדיון בוועדת הכספים

ח"כ אורי מקלב מיהדות התורה: "יש פה תהליך שלא מסתכל על הרגלי הצריכה של אנשים. ממסים משקה עם אחוזים נמוכים מאוד של סוכר כמו משקה עתיר סוכר. גם עצם המחקרים שהדיאט שונה מהסוכר משמעותי, הרבה יותר קשה לעבור מסוכר למים מאשר למשקאות דיאט. השקל אולי ירתיע את האנשים, אבל לא לאורך זמן. בפחית שתייה ההבדל בין הדיאט לפחית סוכר יהיה 10 אגורות, זה לא הגיוני. בנוסף, גלון פטל של 4 ליטרים עולה היום כ- 20 שקלים. לאחר המס עלות המוצר יותר מאשר תוכפל. זה ייקר את המוצר ב-150 אחוזים, למרות שזה משמש לצריכת 10 ליטרים של משקה".

ח"כ משה גפני יושב ראש רשימת יהדות התורה: "אנחנו כוועדה צריכים לעשות גם את החשבון הכלכלי, צריך לשלב את הדברים יחד. אני לא רופא, מה שעולה מכל הדיונים שהתקיימו עד כה, הוא שאם מתכוונים באמת להרגיל את האנשים ושהבריאות תישמר, צריך ללכת על מדרג: שרמת סוכר גבוהה המס גבוה יותר, שרמת הסוכר נמוכה, רמת המס נמוכה יותר. אם כנים דברכם, אני מבקש שיהיה מס מדורג על הנושא הזה. מה שיקרה הוא שאנשים יתרגלו וישלמו, ההצעה שלי לעשת את זה מדורג ולבחון מיסוי מופחת על הדיאט".

ח"כ בצלאל סמוטריץ' יו"ר רשימת הציונות הדתית ויו"ר מפלגת האיחוד הלאומי – תקומה: "אני חושב שהמס הזה הוא מס הזוי, אבל אני שמח שאתם מטילים אותו. אין ויכוח שמשקאות ממותקים זה דבר לא בריא, ואין ספק שאם תהיה ירידה בצריכה היא תעלה שוב מהר מאוד. אין ויכוח שאם היית מכפיל את העלות זה היה גם מוריד את השימוש, השאלה אם זה תפקיד המדינה לעשות זאת בפטרונות עם תמריץ שלילי. השאלה איפה הגבול. דיברתם על השמנת ילדים, אין מה שגורם יותר לכך מאשר ישיבה של ילדים מול המסך. אני מציע להטיל מס על האינטרנט. גם בשר מספר מסוים שומני יותר מבשר אחר, אז בואו נמסה. בעיני זה מופרך והזוי. צריך לחנך, ולהסביר ולקדם, אבל מיסוי כזה זה דבר הזוי".

 ח"כ יעקב אשר מפלגת דגל התורה: "לא שמעתי שם סיסמאות שאם אין נאמנות אין סוכרת ומי שלא ישתה מתוק אין סוכרת, ושנוליך במריצות את הסוכר. אנחנו פה בהצגה. אתם אומרים לכולם – אחרי שתצאו מההלם הראשוני ותנסו לצרוך מים, אין לכם אופציות לבחור כי כל המשקאות ממוסים אותו דבר בהבדל של 30 אגורות. ביקשתי לבדוק מול אנשי המקצוע ולעשות דיפרנציאליות שיכולה לחנך, להרגיל ולהביא למקומות אחרים, אבל אין רצון לזה. אנשי הבריאות לא מבינים שעשו את זה בגלל מס".

תגובת צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן יין בישראל

"המועצה עושה ככל יכולתה להחריג את התירוש, כי תירוש לא קונים כשאתה צמא. תירוש הוא משקה פולחני למי שמקדש בשבת וחג . זה שיוסיפו מס על הסוכר לא ישנה את הצריכה, כי אין אלטרנטיבה אחרת. אי אפשר לקדש על חלב, לדוגמא, כך שעניין הבריאות יורד וזה נשאר מס נטו".

תגובת פרופסור רונית אנדוולט מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות

"יש לנו הערכה גסה של הכמויות, ובעיקר מידע שמדובר בפיקים בחג".

גילוי נאות שלי:

אני לא שותה תירוש, לא אוהב תירוש ולא מחשיב אותו יין. אם אני צריך לברך, זה תמיד עם יין יבש (חוקי לגמרי). החברה הישראלית צריכה לחשוב על בריאות הציבור הישראלי, לדעת שמדובר בתקציבי עתק בטיפול בחולים ובתרופות, ושהסוכר נחשב לאויב גדול יותר אפילו מהמלח. נציגי הציבור החרדי, שכאמור הם היחידים שעומדים על הרגליים האחוריות, כדי למנוע מס על המשקה ההרסני הזה שהציבור שלהם שותה ממנו מיליוני בקבוקים בשנה, לא שמים את בריאות הציבור שלהם בראש מעייניהם. כלל הציבור צריך לתת דעתו על הנושא. בדיוק כפי שבמלחמה חיילים חילוניים יוצאים להגן גם על החרדים, בלי לשאול שאלות, אז גם פה אני מרשה לעצמי להיות חייל שמנסה להגן על הבריאות שלהם, כי לא בטוח שמי שמייצג אותם עושה זאת נאמנה. לגבי גפני, סמוטריץ' וצחי דותן, אביא מדברי ישעיהו הנביא: " ה֤וֹי כָּל־צָמֵא֙ לְכ֣וּ לַמַּ֔יִם וַאֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ל֖וֹ כָּ֑סֶף לְכ֤וּ שִׁבְרוּ֙ וֶֽאֱכֹ֔לוּ וּלְכ֣וּ שִׁבְר֗וּ בְּלוֹא־כֶ֛סֶף וּבְל֥וֹא מְחִ֖יר יַ֥יִן וְחָלָֽב".