מצטייני טעימת המבעבעים של אכול ושאטו: צרפתי וישראלי

לקראת השנה האזרחית החדשה, חשבתי על רעיון של טעימת מגוון יינות מבעבעים ישראליים והשוואתם ליינות אירופיים מבעבעים כמו שמפניה מצרפת, קאווה מספרד ופרוסקו מאיטליה.
זה היה יכול להישאר רעיון בלבד, אך יחד עם אנשי מערכת אכול ושאטו, רני רוגל ואלון גונן, רתמנו מספר יבואנים ויקבים ישראליים, והזמנו כמה מקצועני יין יחד עם חובבים מן השורה, להשוות ולדרג תשעה יינות נתזים ומבעבעים ישראליים מול תשעה מבעבעים אירופאים, בליווי מנות ממטבחו של שף אלון גונן.

התחלנו את המרתון התוסס שלנו בטעימת היינות הפשוטים ביותר תוך טיפוס מעלה לכיוון המורכבים ביותר. דרגנו את היינות בסולם של 1-20, תוך שיפוט היינות המבעבעים לפי 11 קריטריונים שונים הכוללים את הצבע והבהירות, הטעם והניחוחות, האיזון בין סוכר, חומציות, גוף ועפיצות, סיומת, וכמובן הבועתיות.
חילקנו את היינות לקבוצות משנה של יינות במחיר דומה או נושאים דומים: יינות נתזים חצי יבשים, פרוסקו איטלקי, קאווה ספרדית, סבבים נפרדים למבעבעים ישראליים במחירי אמצע ובמחיר גבוה יותר, ולסיום שלוש שמפניות צרפתיות.

הבנת יינות מבעבעים יכולה קצת להפחיד אנשים מן השורה, וגם מקצועני יין מנוסים יותר. מסיבה זו, יש אנשי יין המתמחים ביינות מבעבעים בלבד. זהו סוג אחר לגמרי של יין, במידה מסוימת פשוט יותר, ובאופן אחר יותר מסובך. אין ספק, ייצור יין מבעבע הנו הרבה יותר עתיר עבודה מאשר ייצור יין אחר, מה שמסייע להסביר את המחיר הגבוה יותר – לפחות כאשר מדובר בשמפניה, ולא קאווה או פרוסקו.
בנוסף, ביינות שולחניים קונבנציונליים, שאינם מבעבעים, יש ארבע קטגוריות של מתיקות: יבש, חצי יבש, חצי מתוק ומתוק. ליינות מבעבעים יש שש קטגוריות; מהיבש ביותר למתוק מאוד: ברוט ואקסטרה ברוט (שאינם נחשבים למתוקים), Extra dry (מעט מתוק), Sec (מתוק באופן ניכר), Demi-Sec (מתוק מאוד) ו- Doux (סופר-מתוק).
אלה הם מונחים צרפתיים שבדרך כלל אומצו במקומות אחרים, אבל עשויים להשתנות מארץ לארץ.
יינות ברוט הם הנפוצים והזמינים ביותר, ומתאימים היטב עם רוב המאכלים, וזו סיבה אחת לכך ששמפניה הנה להיט באירועים גדולים.

שלושת היינות הראשונים היו demi-sec מתוקים מיובאים. למרות שהמסורת היא לטעום יינות מתוקים בסוף, הרי נהוג גם לטעום תחילה יינות פשוטים יותר, כדי לתת לאלה סיכוי מול יינות מורכבים ויקרים יותר.
לפיכך התחלנו עם אלה, וניקינו את החך עם לחמניות וחמאה לפני שהתקדמנו הלאה.
אלא אם צוין אחרת, כל היינות המבעבעים היו בלנדים non-vintage, כלומר בלי ציון שנת בציר, כמקובל ביינות כאלה.

Bosca Acai Sparkletini (כשר, 32 ₪) היה הבקבוק הראשון שלנו בלילה החורפי והגשום בו התקיימה הטעימה. כפי שהמחיר עשוי להצביע, Bosca הנו יותר יין קוקטייל נפוץ על שולחנות שבת, ובקרב סטודנטים וחיילים, פופולרי בחנויות נוחות וסופרמרקטים.
הוא השיג את הציון הנמוך ביותר מכל מבעבעי הערב, 5.5 נקודות מתוך 20. ובכל זאת יש קהל למשקה זה, בדיוק כפי שיש למיקסרים של Barcadi.

במחיר דומה, אבל בציון טוב באופן משמעותי עם 8.5 נקודות, דורג Cava Gota de Maravilla יבש למחצה (כשר, 35 ₪), שהיה קצת יותר רציני, עם איזון טוב יותר בין המתיקות והחומציות שלו.
הבקבוק השלישי בסבב הראשון שלנו, היה מותג פרטי, Cava FCBarcelona חצי יבשה (כשר, 40 ₪, יבואן ורדה משקאות). בקאווה זאת יש לפחות חידוש שיווקי עם המיתוג של קבוצת הכדורגל האלופה של ברצלונה, ומכל מקום היא דורגה כטובה מבין שלושת הראשונים, עם ציון מכובד של 11 נקודות; גבוה יותר מכמה מבעבעים יבשים יותר שהיו לנו בהמשך.

הסבב השני שלנו הייתה מורכב משני prosecco איטלקיים והיין המבעבע הישראלי הראשון שלנו. מהיקב הגדול בישראל, טעמנו כרמל סלקטד ספרקלינג (כשר, 35 ₪), שקיבל 8 נקודות צנועות מחברי הפנל שלנו. כנראה הקל ביותר למצוא כל היינות שנדגמו.
לציונים טובים במעט זכו ה- prosecco האיטלקיים. Prosecco Gran Torino (לא כשר, 50 ₪, יבואן א.ג.ת.ד), שקיבל 9 נקודות, בעוד Prosecco Canti (לא כשר, 50 ₪, יבואן שקד), זכה לציון הגבוה ביותר בסבב זה עם 10 נקודות.

בעקבות ה- prosecco-ים, עברנו לצמד קאוות. כללית, קאווה ידועה בדרך כלל כבעלת ערך טוב בעולם היינות המבעבעים.
Cava Heretat El Padurell Brut (לא כשרה, 40 ₪, יבואן שקד) קיבלה מטועמינו 11 נקודות, ואילו קאווה Recoda Brut (כשרה, 50 ₪, יבואן יקבי בנימינה)
קיבלה 12.5 נקודות, הציון הגבוה ביותר מבין כל הקאוות אותן טעמנו, והציון הגבוה ביותר בנקודת המחיר שלה.

שני הסבבים הבאים שלנו היו כולם של יינות מבעבעים ישראליים. תחילה טעמנו 562 לבן Brut של יקב תבור (כשר, 55 ₪) שזכה ל- 12 נקודות, בעוד 562 אדום Brut (כשר, 55 ₪), קיבל 10 נקודות. ה- 562 בשם היין מתייחס לגובה הכרמים, ולמרות ציונים גבוהים יותר ללבן, היו מי שהתרשמו מיין הנתזים האדום היחיד בערב זה.
מקום באמצע תפס ה- Private Collection ברוט רוזה של יקבי כרמל (כשר, 55 ₪), עם 10.5 נקודות.

הסבב השני של מבעבעי Brut ישראליים, התחיל עם טפרברג 1870 ברוט 2010 (כשר, 69 ₪), שקיבל רק 6 נקודות. היה לו טעמי שמרים חזקים, שאולי הוציאו מאיזון את הפירותיות המוסתרת. אולי בלנדים non-vintage של טפרברג,המשלבים יין ממספר שנים שייצאו בעתיד, עשויים לתקן את זה, או שיימצא קהל של אלה המעדיפים יין מבעבע בצקי, וצרכנים כאלה אכן קיימים.

סדרה חדשה של יינות מיקבי רמת הגולן הנקראת "גמלא השמורה", מציעה את גמלא ברוט השמורה (כשר, 69 ₪), שהשיג את הציון הגבוה ביותר של הערב עד שלב זה, 12.5 נקודות. זה גם היה המשתתף הישראלי היחיד שעשוי מענבי שמפניה מסורתיים – שרדונה לבן ופינו נואר אדום.
תשבי ברוט (כשר, 85 ₪), העשוי 100% ענבי קולומברד, זכה ל- 11.5 נקודות מכובדות.

היין המבעבע הישראלי שזכה לציון הגבוה ביותר, ולציון השני הגבוה ביותר של הערב כולו, מגיע מיקב הבוטיק הישראלי היחיד שמשקיע מאמץ עבודה ידני אינטנסיבי ביין המבעבע שלו.
יקב פלטר מצפון רמת הגולן מתמחר את הבלאן דה בלאן ברוט (לא כשר) שלו העשוי 100% ענבי שרדונה, ב- 199 ₪. על אף המחיר הגבוה, הוא קיבל 15 נקודות, בדומה לשמפניית הפרימיום המצטיינת של הערב בסבב האחרון שלנו, ובמחיר נמוך בהרבה ממנה.
מבין היינות הישראליים, רק גמלא השמורה, תשבי ופלטר הותססו בבקבוק בשיטת שמפניה המסורתית.

הסבב האחרון שלנו היה סבב תענוגות, עם שלוש שמפניות ידועות.
Champagne Piper Hidesick (לא כשרה, 280 ₪) קיבלה 12 נקודות. בשונה מיין אדום, את רוב סוגי השמפניה לא מיישנים, ויתכן כי בקבוק ספציפי זה כבר היה ישן מדי, מה שהשפיע על הציון הנמוך יחסית.
שמפניה Bauget-Jouette (לא כשרה, 280 ₪, יבואן א.ג.ת.ד), קיבלה 14 נקודות, ואילו שמפניה לורן פרייה Cuvee Rose Brut (כשרה, 495 ₪, היבואן אקרמן), (כשר) הוכתרה כבעלת הניקוד הגבוה ביותר של הערב עם 15.5 נקודות.

כל השמפניות היו אמת מידה טובה לאיזה גבהים יכולים יינות מבעבעים ישראליים לשאוף, כאשר נראה כי פלטר אולי כבר הגיע לגובה זה.
בסך הכול היינות הישראליים קיבלו ציונים טובים בהשוואה למבעבעים ויינות נתזים מאירופה בערך באותו המחיר.

היעדרות בולטת אחת מהטעימה הייתה זו של ירדן בלאן דה בלאן (125 ₪), גם כן מיקב רמת הגולן כמו גמלא השמורה ברוט, מאחר שהבלאן דה בלאן החדש טרם יצא לשוק ביום הטעימה. בכל מקרה, ליינן ויקטור שונפלד יש ירדן מבעבע רוזה חדש שישוחרר בעתיד הקרוב, ואמור להיות בין היינות המבעבעים הטובים ביותר בישראל, על בסיס טעימה מוקדמת של היין החדש.

ריכוז ציוני טעימת המבעבעים של אכול ושאטו:
Bosca Acai Sparkletini – קיבל 5.5 נקודות
Cava Gota de Maravilla  – קיבל 8.5  נקודות
Cava FCBarcelona – קיבל 11 נקודות
יקבי כרמל סלקטד ספרקלינג – 8 נקודות
Prosecco Gran Torino – קיבל 9 נקודות
Prosecco Canti – קיבל 10 נקודות
Cava Heretat El Padurell Brut – קיבל 11 נקודות
Cava Recoda Brut  – קיבל 12.5 נקודות
יקב תבור 562 לבן Brut – קיבל 12נקודות
יקב תבור 562 אדום Brut – קיבל 10נקודות
יקבי כרמל Private Collection ברוט רוזה – 10.5 נקודות
יקב טפרברג 1870 ברוט 2010 – 6 נקודות
יקב רמת הגולן גמלא ברוט השמורה – 12.5 נקודות
יקב תשבי ברוט – 11.5 נקודות
יקב פלטר בלאן דה בלאן ברוט – 15 נקודות
Champagne Piper Hidesick  – קיבל 12 נקודות
Champagne Bauget-Jouette – קיבל 14נקודות
Champagne Laurent Perrier Cuvee Rose Brut – קיבל 15.5 נקודות

מצטייני הטעימה:
Champagne Laurent Perrier Cuvee Rose Brut  – עם 15.5 נקודות
יקב פלטר בלאן דה בלאן ברוט – 15 נקודות