בדרך כלל מעניין להיפגש עם כתבי יין עמיתים כדי לטעום ולדבר על יינות. זוהי דרך לכייל את נקודת המבט שלך מול האחרים, ולהחליף חוויות ומידע פנימי. 
לעתים קרובות מפגשים אלה מתקיימים בדרך, כאשר אנו נתקלים זה בזה במפגשים שלנו ביקבים ברחבי ארץ או באירועים המתקיימים על ידי היקבים, לרוב במסעדות בתל אביב ולא ביקב עצמו.
עם זאת, יש ערבים מיוחדים ששוברים את התבנית, כמו זה שאירח רני רוגל, עורך "אכול ושאטו", בביתו ברעננה.
רני הזמין את כתבי היין של האתר לטעום תשעה יינות בליווי כיבוד שכלל גבינות גורמה של משק יעקבס ודברים טובים נוספים: שני יינות לבנים, שני רוזה, חמישה אדומים ישראליים, צרפתי אחד מ- 1998, ויין קינוח. כל אלה יצרו ערב של חוויה ששווה לזכור.
כמיטב המסורת, וכדי לבחון ולהעריך כל יין במיטבו, טעמנו את היינות מלבנים דרך רוזה לאדומים, מיבשים למתוקים, ומפשוטים למורכבים.
שני היינות הלבנים היו חדשים יחסית עבורנו כקבוצה: ויונייה 2011 של יקב שורק, ואמפורה סוביניון בלאן 2011.
הוויונייה הציג סממנים זניים אופייניים של אפרסק ומשמש ועם רמזים של דבש ועישון קל, והוא יכול להוות אלטרנטיבה למי שרוצים יין לבן בעל גוף ולא שרדונה, על השולחן שלהם.
סוביניון בלאן ריטון 2011 של אמפורה, הבציר הראשון שלהם עם זן זה, הינו יין שונה 
בתכלית: קל ואלגנטי, עם חומציות פריכה ורמזים של פומלה ואננס. הסוביניון בלאן ניצח בנוק אאוט בין שני הלבנים.
מעבר ראוי לציון בין הלבנים לאדומים, עשינו עם יין רוזה, ולא סתם יין סופרמרקט, אלא טעמנו את רוזה דו קסטל 2011 של יקב קסטל, שמקורו בשלושה זני בורדו: קברנה פרנק, מרלו ומלבק.
במשך כעשרים שנה יקב קסטל ייצר רק שלושה יינות, וזה הבציר השלישי של היין הרביעי שלהם. טעמתי את הרוזה הראשון שלהם מבציר 2009 כיין ניסיוני, והתרשמתי מייד. נראה שהיין משתפר כל שנה, ועם הענבים המשמשים בגרסה זו הוא מראה מורכבות נוספות של הגוף המלא היבש שלו, ונמכר במהירות לקהל הלקוחות הנאמנים של קסטל.
מעודד לראות יותר ויותר יקבי בוטיק ישראליים מכובדים כמו שאטו גולן, פלם, אמפורה ועכשיו קסטל, המייצרים רוזה פרמיום, מאחר שהיין מתאים מאוד לקיץ המהביל הארוך ולמטבח הישראלי.
היינות הבאים היו שני אדומים ישראליים צעירים ואלמונים יחסית; צפרירים 2009 פתום, ויוסף 2009. 
צפרירים הנו יקב בוטיק קטן מהרי יהודה שמייצר יינות אדומים צעירים רעננים ופירותיים כמו בלנד מעט לא טיפוסי זה, של 73% סירה ו- 27% קברנה סוביניון. יין קל עבור זנים גדולים, עם אף פירותי של אוכמניות, פטל שחור וקסיס, ווניל המגיע מחבית האלון.
יוסף הוא בלנד פרטי של מסעדת הטרקלין של יוסי בן אודיס, עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו וסירה (מה שאני אוהב לכנות "בלנד אוסטרלי"), עם פירות בחזית וקל ללגימה.
לאחר חמישה יינות אלה, התקדמנו לטעימות עיוורות של עוד שלושה יינות אדומים ישראליים. אלה לא היו סתם אדומים, אלא אחדים מהיינות האדומים הטובים שנעשו בישראל, ויינות הדגל של היקבים שייצרו אותם. כל אחד מהיינות האלה יכול להצדיק מאמר משלו, וראוי בקלות לזכות למלוא תשומת הלב.
הראשון שנמזג היה בלק טוליפ 2007, בלנד בורדולזי של קברנה סוביניון, מרלו, קברנה 
פרנק ופטי ורדו. במחיר של 170 ש"ח זההיין שנותן את התמורה הטובה ביותר למחיר מבין השלושה, והוא הציג אקספרסיביות, איזון ומורכבות להם ניתן לצפות מיין "אולטרה פרמיום", עם המון קאסיס שחור ונימה של שזיף אדום, גוף מלא ועם זאת חלק, וסיומת משתהה וארוכה.
ה- 2007 הבא (כל שלושת היינות בטעימה העיוורת היו אדומים מבציר 2007), היה כרמל לימיטד אדישן 2007. יין זה התפתח לאורך השנים מיין שהנו יותר עולם חדש, למה שבערב זה אופיין כ"בורדו קלאסי" – יין עולם ישן עם נימה עשבונית.
יין זה, שמחירו 250 ש"ח לבקבוק, מהווה כעשירית האחוז מהייצור של יקבי כרמל, אך יחד עם יינות כרם יחידני והסדרה האזורית, היקב הגדול ביותר בישראל עובר מכמות לכיוון איכות.
למרות שיין האולטרה פרמיום האדום הישראלי האחרון הוטעם גם כן בטעימה עיוורת, ניחשתי את מקורו מהלגימה הראשונה. ידעתי שזה יין מסדרת ירדן של יקבי רמת הגולן,
ואחד הטובים ביותר שלהם, אבל לא יכולתי להחליט איזה.
זה היה ירדן רום 2007, מאמץ משותף של היינן הראשי ויקטור שונפלד עם היועצת זלמה לונג בעלת המוניטין הבינלאומי.
תמורת 370 ש"ח, בלנד זה של קברנה סוביניון, סירה ומרלו, ממוקם ברובד העליון של מה שיינות ישראליים חדשים שואפים להיות, ועדיין יכול לייצג ערך כאשר משווים אותו מול כל אזור יין מכובד אחר בעולם.
לאחר שטעמתי יינות כרם יחידני מדהימים של כל אחד מזנים אלה תחת תווית ירדן, אין זה מפתיע שהם גם מצאו דרך לאחד אותם למהדורה מוגבלת בת 30 חביות של אושר.
כפינוק מיוחד, שכבר היינו זקוקים לו בשלב זה של הערב, רני פתח באדיבותו בקבוק Chateaunef du Pape Beaucastel משנת 1998.
ינות רון דרומי מועדפים לעתים קרובות על ידי מבקרי יין בינלאומיים, מאחר שהם מהווים ניגוד נאה ליינות זן יחיד בסגנון "עולם חדש", או ליינות בורדו או בורגונדי במחירים מוגזמים, ונותנים הרבה יותר תמורה עבור הכסף. במחיר של כ- 400 ₪ לבקבוק זה אמנם לא יין יומיומי, אבל בהחלט יין עדין, הרמוני, אדמתי, לערב אותו רוצים לזכור.
גם לילה בלתי נשכח חייב להגיע לסיום, ובהחלט התאים לכך יין קינוח לבן משובח: אבידן פרינג' גולד Non Vintage מיקב אבידן. שהייננית שלו צינה ז"ל נפטרה לא מכבר, ובכל הזדמנות אנו מרימים כוס לזכרה.
קראו גם את הכתבה של שף אלון גונן על ערב זה
צילום דיויד רודס
