בהמשך לכתבה שפרסמנו על המיזם של שגרירת ישראל בתאילנד והמכתב ששלחה ליקבים, יצאנו לבדוק את מדיניות משרד החוץ בכל הקשור לתפקיד היין הישראלי. תודה רבה לדובר משרד החוץ ליאור חייט, על המידע ועל הנכונות לקדם את היין הישראלי בעולם.
אתחיל בשני דברים שעוררו את מירב העניין בכתבה האחרונה, על פי התגובות הרבות שקיבלנו. אז למען הסר ספק, אין במשרד החוץ תקן, תפקיד, תת תפקיד או אפילו כרטיס ביקור שמעיד על תפקיד "שגריר היין הישראלי". פשוט אין דבר כזה, ומעולם לא היה. מי שהמכריז על עצמו כבעל תפקיד כזה, עשה זאת על דעתו האישית בלבד. לעומת זאת, חיים גן שהוביל את אירוע היין הישראלי בבנגקוק מעולם לא הכריז על עצמו ככזה, על אף הפעילות שלו מול משרד החוץ ואנשיו.
הדבר השני, בהחלט מעציב שאין במשרד החוץ תקציב לקידום יינות ישראלים בעולם. הפרוטוקול קובע שבארוחות בהן מגישים יין, הוא צריך להיות כשר. והיות שב- 108 הנציגויות של ישראל ברחבי העולם, לא תמיד אפשר להשיג יין ישראלי, רוב היין המוגש בארוחות כאלה הוא יין כשר שמיוצר ברחבי העולם.
בכול זאת משמח לשמוע מדובר משרד החוץ, שהשגרירות בברזיל קיימה ערב טעימות יין ישראלי לעיתונאים, בלוגרים בנושא יין, שפים ומסעדנים, בו הוטעמו יינות ישראלים זוכי פרסים ממספר אזורים בארץ, אך נראה כי לא מתקיימים אירועים רבים כאלה.
אירוע נוסף נערך על ידי הקונסוליה במיאמי בהשתתפות ראש העיר. הסיבה למסיבה: שחקן הכדורסל אמרה סטודמאייר (לשעבר NBA והפועל ירושלים), ייסד מותג יין כשר משלו – Stoudemire Private Collection, שכולל שני בלנדים וקברנה סוביניון זני המיוצרים עבורו על ידי יקב טוליפ, המשווקים על ידי אלופת הפצת היינות הכשרים רויאל.
לא רק הזמינות של היין הישראלי מקשה על הבאתו לשולחנות השגרירים, אלא גם מחירו. פשוט אי אפשר להתמודד עם המחירים המטורפים של היינות הישראלים, לעומת היינות הכשרים מתוצרת חוץ. לכן, כשיש תקציב לאירוע או לארוחה רשמית, לוקחים את זה בחשבון, וזה פשוט המצב.
שגריר או שגרירה שנכנסים לתפקיד רשאים להוביל במכולה שלהם גם יין לטובת האירועים, אבל הם מוגבלים למכולה אחת עבור כל שנות התפקיד. לכן שגריר צריך לחשוב טוב טוב מה הוא מעמיס על המכולה; יין ישראלי או דברים אחרים. נתון נוסף שהפתיע אותי, הוא שאין אפשרות לשלוח יין ישראלי בדואר דיפלומטי. היין חייב לעבור מכס, ויש לשלם עליו מס כחוק בכל מדינה לפי התקנות בה, גם אם היין מיועד לצרכי פולחן או אירועים רשמיים.
אם נעשה את החישוב של כמויות יין ב-108 נציגויות (צריך לקזז נציגויות במדינות מוסלמיות, בהן הפרוטוקול לא מאפשר הגשה של יין באירועים), אז מדובר בהרבה מאוד כסף. דובר משרד החוץ מסר לי, כי בקורס הצוערים של משרד החוץ שמים דגש חזק על יינות ישראלים, והצוערות והצוערים אף מקבלים הרצאות, טעימות והדרכות על יין ישראלי. זאת משום שמשרד החוץ רואה חשיבות רבה בקידום היין הישראלי, מודע לביקורות ולמדליות שהיקבים מקבלים ברחבי העולם. המשרד מנסה לעזור בתערוכות ככל יכולתו, ואף שולח לא פעם נציגים דיפלומטים כדי לתת נופך רשמי לתערוכות בינלאומיות.
דובר משרד החוץ גם הפנה אותי למכון היצוא – תיכף נראה מה קורה שם, שאמון על כל נושא קידום ויחסי ציבור של היין הישראלי בעולם. "המודעות של השגרירים והעובדים בנציגויות של ישראל בחו"ל, לגבי יכולתו של היין הישראלי לקדם את יחסי הציבור החיוביים של מדינת ישראל היא רבה. אנחנו ידועים יותר במכירת נשק, טכנולוגייתIT , תרופות ומודיעין, וחשוב להראות שיש תעשייה חובקת עולם שלא עוסקת רק בצבא וביטחון".
עלתה הצעה שיקבים ישראלים יאמצו שגרירויות ברחבי העולם, וימכרו להן יין במחירים שפויים. אבל על פי חוק, משרד החוץ לא יכול לקבל מתנות. המועצה לגפן יין בישראל צריכה להיכנס לעובי הקורה, ולבנות יחד עם משרד החוץ תוכניות, הן בנושא הדרכות יין לנציגים שלנו בחו"ל, והן לעזרה בשיווק יין ישראלי לאירועים הרשמיים. בינתיים יקנו בשגרירויות יין כשר זו מרחבי העולם, ברובו בינוני ומטה. לא בטוח שזה היין שהיינו רוצים לומר שהוא הפרצוף של תעשיית היין הישראלי בעולם.
