לפני מספר חודשים, זכתה אילנית צמח במכרז לתפקיד יועצת פיתוח מותגי היין באגף המותגים של משרד התיירות. עוד מתחרים על התפקיד היו עו"ד עידן בר-אולפן, מחבר הספר "הגנה אזורית" – על אזורי יין, אזוריות בעולם והמלצות מעשיות לקראת חקיקה אזורית בישראל, ומי שבעצם אחראי להובלת המהלך של סימן מסחר ליקבי מטה יהודה והפך אותו לאזור יין בישראל; וגיא הרן שבא מהעולם המעשי וממותג כמומחה יין ותיירות קולינרית. שני מתמודדים אלה הם בוגרי איש הענבים של חיים גן, שסביר להניח כי היה שמח לו אחד מהם היה נבחר.
ראוי לציין שתפקיד היועצ.ת לפיתוח מותגי יין במשרד התיירות, הוא תפקיד חדש הכפוף לאגף המותגים. הגישה ללשכת השר מעניקה לנבחר.ת את האפשרות לטפל בכל מה שקשור לאסדרה (רגולציה) חוקית של היקבים, ומאפשרת קרבה לגורמים הפוליטיים, וקיום מפגשים וממשקי עבודה עם כל משרדי הממשלה, כולל רשות מקרקעי ישראל (הגורם הבעייתי ביותר, זה שכל הזדמנות תוקע מקלות בגלגלי היקבים בכל הקשור לקידום ענף היין).
מאז ומתמיד אמרנו כי כל עוד אין בכנסת לובי שידבר בשם היקבים, לא יקרה שום דבר ממשי בענף, ואכן המציאות מוכיחה זאת. כעת משרד התיירות הקים באגף מחלקה שמטפלת רק בענף היין, והמינוי של אילנית צמח מאפשר ליקבים גישה לתקציבים ולבעלי תפקידים במשרדי הממשלה השונים.
שר התיירות הבין שתיירות יין היא נושא חשוב, והמחלקה החדשה מונתה גם לעסוק במיפוי יקבים, כדי להפנות ליקבים תקציבים שקיימים ברשויות המקומיות, אך לא תמיד הופנו לענף היין כי משום מה לא ידעו על קיומם. המחלקה לפיתוח מותגי היין עוקבת אחרי התקציבים הללו, ומנסה לשים עליהם יד כדי שיופנו לקידום ענף היין. בנוסף גובשו נוהלי עבודה מסודרים מול מועצת גפן יין, מכון היצוא ומשרד החוץ, על מנת להסיט תקציבי פרסום לגבי תערוכות או כנסי יין עתידיים שיהיו בהזמנת משרד החוץ.
עם הבלגן שיש בענף היין, חייבים גוף רשמי אחד שירכז את כל התקציבים והפעילויות, ואין בו מקום לחובבנות שבאה רק לקדם את חשבון הבנק והאינטרסים של אלה המנסים להשליט אותה.
על המחלקה החדשה להמשיך לקיים פגישות היכרות עם אנשי תעשיית היין, על מנת לגבש תוכניות עבודה ולבדוק את הצרכים המיידיים של הענף. פגישות כאלה נערכו לאחרונה עם איש היין יאיר היידו, השגריר האמיתי של ענף היין – אדם מונטיפיורי, והייננים ערן פיק ואלי בן זקן. חשוב שישמעו את דבריהם של מי שמקדמים את ענפי היין והתיירות, ושל מי שמלווים את הענף במשך שנים רבות. אסור לפסוח על הכןח הנשי של התעשייה, כמו שרונה פז-בלוגולובסקי – מנכ"לית יקב ויתקין, הדר ברבדו – מנהלת מערך ההדרכות ומרכז המבקרים של יקב ברבדו, לינה סלוצקין – הייננית והבעלים של יקב קדמא, לורי לנדר – ייננית והבעלים של יקב צפרירים, או סימה רב הון – מנהלת יקב ספרה. נשות התעשייה מייצגות, כל אחת בדרכה, חשיבה מחוץ לקופסה, והוכיחו שהן יודעות לנהל תיירות יין דה פקטו, בלי דיבורים, בעיקר בזמני הקורונה. פגישות חשובות נוספות שצריכות להיערך הן עם עיתונאי יין כמו יוסי בוזנח, יאיר גת ויאיר קורן.
העבודה רבה ומורכבת, ודורשת קודם כל ביסוס של עבודת המטה, ניטרול ומידור מידיים של בעלי אינטרס פרטי בתעשיית היין. צריך לזהות ולהתריע על כאלה שינסו לתקוע מקלות בגלגלים, וכבר יש כאלה שמנסים לפגוע ולהזיק – כי בינינו, זה הכי קל והכי מתגמל את האגו. משרד החוץ הוציא לאחרונה מזכר פנימי, אשר מודיע כי יש להעביר את כל הפניות שיגיעו בנושא יין ותערוכות, אל המחלקה החדשה באגף המותגים במשרד התיירות, וגם מועצות אזוריות אשר ירצו לקחת חלק בכל הקשור לתקציבי תיירות יין, יהיו חייבות להיות לעבור דרכה.
הגיע הזמן לסדר את הבלגן, ומדובר בהרבה מאוד כסף שיכול להגיע לתעשייה, אם הבכירים ישכילו לשתף פעולה עם צוות הפיתוח. הענף חייב להפנים שנוצרה הזדמנות פז לקיום ממשקי עבודה עם גורמים שונים, להשמיע קול ולהסדיר באופן חוקי את נושא רישוי היקבים וסמכויות המשרדים השונים.
לסיכום, מילה אחת לקולגות שלי, העיתונאים – הגיע הזמן שגם אנחנו נפנים שחלק מתפקידנו הוא לשמור על ענף היין, לכתוב על עוולות, על ניסיונות של גורמים שונים לפגוע בענף, ועל כאלה שאינטרס פרטי מוביל אותם.
