השקת יין סגל ללא סינון 2008 פרי יצירתו של היינן אבי פלדשטיין שהתקיימה לפני שבועיים, הייתה מוזרה. אבי פלדשטיין, יקב סגל
הנוכחים ידעו שיש בעיות בין אבי פלדשטיין לשמואל בוקסר המנכ"ל של יקבי ברקן וסגל. כולם ידעו שאבי לא נמצא ביקב כבר זמן רב ועובד על הקמת יקב בוטיק חדש בשת"פ עם טמפו, בעלי ברקן-סגל.
כולם ידעו, אבל אף אחד לא אמר מילה. גם מצד היקב הייתה האפלה, ושמואל בוקסר רמז כי מותג סגל ישנה את פניו, והודעה תצא בהמשך.

ההשקה התקיימה במסעדת הרברט סמואל עם כל העוצמה של ברקן-סגל, שיחה של בוקסר על הנטיעות הגדולות של ברקן, מצב השוק ועוד, והיין נמזג לכוסות בסופו של דבר.
עד 2008, סגל ללא סינון תמיד היה עבורי היין שהפתיע, ריגש, הקסים, פיצץ לי את המח בטעמים ובמחשבות. הוקסמתי מהיכולת להגיע למורכבות ולעושר קולינרי (כן כן, לא התבלבלתי) במיץ הענבים הזה, שאפשר היה ללעוס אותו ולחוש את אין ספור התיבולים והארומות שלא הפסיקו להפציץ את הפה והאף.

אז מה יש בסגל ללא סינון שאין ביינות אחרים? יש בו בעיקר משחק. משחק של עולם חדש ועולם ישן. יש בו חביות חדשות וחביות משומשות. יש בו גם אמריקאיות וגם צרפתיות, וגם חביות "אקזוטיות" ממזרח אירופה. יש בו המון פרי שחור. היין תמיד היה דחוס עם המון אלכוהול, היה בו הכל. והמנצח על כל התזמורת הזאת ידע בדיוק מה לעשות. לא פעם אפילו יכולתי לחוש טעמים וארומות של סוביניון בלאן הלבן, מה שתמיד הפתיע וריתק אותי מהאומץ שיש ליינן לעשות דברים מטורפים ולהעניק לנו חוויות חדשות.

לצערי, סגל ללא סינון 2008 אינו כזה. הוא בכלל לא כזה. ישבתי בטעימה ופשוט לא האמנתי. שלא תהיה אי הבנה. סגל ללא סינון 2008 הוא יין טוב ומהנה, אבל הוא אחר. הוא רך, עדין, מתחנף, מתאים לכל חך. אלכוהול מינורי, העץ כמעט ולא מורגש, הפרי עגול, האפטר טייסט מושלם, והיין אפילו מוכן לשתייה.

האם אד זלצברג, היינן הראשי של ברקן, השתלט על מוחו של אבי והעביר לו את המתכונים הכל כך מדויקים של ברקן, שאסור לסטות מהם ימינה או שמאלה ואסור לשנות, והיין צריך להיות בעל נוסחה אחידה ורק המדבקה שונה?

אבי, מה עשית? אם ידעת שזה הסגל האחרון שלך, היית צריך לעשות אותו הכי מופרע בעולם, הכי אבי פלדשטייני שיכול להיות: לקחת את חומרי הגלם ולשגע אותנו, לתת לנו להגיד שאתה משוגע, ולא כמו המפרגנים למיניהם שהיללו ושיבחו. לא יותר. לא רוצה עוד אלטיטיוד. לא רוצה מתכון עם כמויות מדויקות. לא רוצה שכולם יאהבו את היין שלך.
יכול להיות שזה הללא סינון האחרון שייצא לשוק תחת ידיך, יכול להיות שיש ללא סינון בחביות שיינני ברקן מכינים לנו והוא יהיה בדיוק כמו 2008 כשהוא ייצא עוד שנה-שנתיים לשוק. יכול להיות שביקב החדש שלך אתה מכין לנו הפתעות. קום, צא וחשוף עצמך. אין כמוך.

ואני רק יכול לסיים במילים של הרקוויאם הנפלא הזה: In paradisum – אל גן העדן: ""ינחוך המלאכים אל גן העדן, יקבלו פניך הקדושים המעונים ויוליכוך אל העיר הקדושה ירושלים. מקהלת מלאכים תקבלך, ועם לזרוס, שהיה פעם עני, תמצא מנוח ונחלה".

איש היין והעיתונאי אלדד לוי, מגיב לאלון גונן:
אני חושב שאולי פתחו לך בקבוק של יין אחר – לא נחשוב איזה – במקום הלא מסונן 2008.
אני חושב שגירסת 2008 של הלא מסונן היא הכי מקורית, אמיצה וטעימה. לא שבשנים האחרונות היין היה רע – נהפוך הוא.

גרסת 2008 עושה כבוד לפרי, לאדמה, לענבים, כמעט יצא לי "לטרואר". הרבה שנים חינכו אותנו שביין גדול צריל להרגיש "חבית", צריך להרגיש "נשיכה" של טאנין, צריך המון "וניל" (כן, כמו בקולה). כמה ש"יותר" – כך ייטב.

לשמחתי, הייננים הטובים ביותר של ישראל 2012 חושבים אחרת. לא כולם, נכון, אבל זה יופי שכך – תמיד יישאר מספיק עץ קלוי לאחרים. האזרח פ. חושב אחרת, ולטעמי הוא עושה את אחד היינות החשובים של קבוצת ברקן-סגל בשנים האחרונות.

למרות כל העניינים האישיים, ואולי כולם כולל כולם יכעסו עלי שם, אני רואה ביין הזה תעודת כבוד ליקב. יקב שיודע לנפק סופריור – יין מצטיין בתחומו – וגם לתת במה לקול צלול ואחר כמו הלא מסונן 2008 – הוא יקב גדול. זה לא קורה בהרבה יקבים אחרים, בוודאי לא בישראל. האם זו היתה פליטת קולמוס של ההיסטוריה? העתיד יוכיח. נקווה שלא.